חיפושית קטנה עם מחזור חיים לא ייאמן: הזחלים שלה מתרבים ללא זכרים, וכשכן מופיעים זכרים הם אוכלים את אימן מבפנים

נעם לויתן

נקבה בוגרת של החיפושית Micromalthus debilis. צילום: David R. Maddison, CC BY 3.0, via Tree of Life Web Project

במבט ראשון, שני ואפילו עשירי החיפושית הצפון אמריקאית Micromalthus debilis אינה מרשימה כלל. היא קטנטנה – אורכה פחות משלושה מילימטרים – וצבעה חום כהה עד שחור. היא חיה בעץ נרקב, בין היתר בעמודי טלפון מעץ, במקומות שהם עדיין קיימים, ולכן היא מכונה "חיפושית עמוד הטלפון".

אבל אל תתנו למראה של מיקרומלתוס להטעות אתכם. היא חיפושיות מרשימה ביותר, יש לה מחזור חיים משונה, היא עושה סקס רפאים, והיא קיימת הרבה מאוד זמן.
קראו עוד

שמידט התפרסם כשאיפשר לחרקים לעקוץ אותו כדי לחקור את ההגנות שלהם

נעם לויתן

ג'סטין שמידט, שהקריב את גופו למדע בעודו בחיים, נפטר. צילום: Justin Schmidt / John Hopkins University Press

האנטומולוג ו"מלך העקיצות" ג'סטין שמידט (Schmidt), היוצר של אינדקס העקיצות הכואבות של שמידט, מת בשבת לאחר מאבק במחלת הפרקינסון.

שמידט, חוקר מאוניברסיטת אריזונה, מפורסם בכך שהקריב את גופו למדע בעודו בחיים ונתן לדבורים, לצרעות ולנמלים (דבוראים) שונות לעקוץ אותו, כדי להבין טוב יותר את התפתחות מנגנוני ההגנה שלהן.

הוא דירג את חוויותיו ויצר מדד כאב שנודע בשם "מדד שמידט לכאב מעקיצות", ונע בין 0 ל-4: דירוג 0 לעקיצה שלא מסוגלת לחדור עור של אדם, 2 לרמת כאב בינונית ומוכרת כמו של דבורת הדבש, ו-4 לכאב המייסר והמשתק של עקיצות נמלת הקליע, הצרעה הלוחמת, וצרעות "נץ הטרנטולה".

דירוגי הכאב לוו בתיאורים ציוריים. העקיצה של נמלת הקציר האמריקנית (Pogonomyrmex badius), שדירוגה 3, גורמת לכאב שדומה לתחושה שמישהו מבריג בורג לתוך העור, או קורע שרירים וגידים. לעומת זאת עקיצת "נץ הטרנטולה" גורמת לכאב משתק המרגיש כמכת ברק ונמשך כשלוש דקות, ושמידט ממליץ לנעקצים פשוט לשכב על הקרקע בצרחות עד שהכאב יחלוף.

שמידט זכה ב-2015 בפרס איג נובל על מחקרו, ובעקבות כך נכתבו עליו כתבות רבות, הוא הוזמן לתוכניות אירוח, ואפילו הוזכר בסרט אנט-מן של מארוול ודיסני.

קראו עוד

בשנה האחרונה העניקו חוקרים מאוסטרליה שמות ל-150 מיני חיות, צמחים ויצורים חד  תאיים, ביניהם זבוב הקרוי על שם מלכת הדראג רוּפּוֹל

נעם לויתן

מבט מלמעלה על זבוב החייל החדש על שם רופול, Opaluma rupaul. צילום: Bryan Lessard, CSIRO

כאשר מישהו או מישהי מתארים לראשונה מין ביולוגי בספרות המדעית הם זוכים להעניק לו את שמו, ולא משנה אם מדובר במין חדש למדע או אפילו "רק" ביצור מוכר שעוד לא קוטלג. לעתים לא נדירות החוקרים מנצלים את ההזדמנות כדי לבטא את ההומור שלהם, את גיקיותם, או כדי לכבד דמות נערצת או מוכרת. מדעני סוכנות המדע הלאומית של אוסטרליה (CSIRO) קבעו השנה את השמות של 150 מינים חדשים למדע של חרקים, צמחים, דגים, לטאה אחת וריסנית (חד תא) אחת. הם לא ויתרו על ההזדמנות: האנטומולוגים (חוקרי החרקים) מביניהם קראו לחרקים שגילו על שם פוקימונים, דיג'ימונים ואפילו על שם רופול, מלכת הדראג המפורסמת.

הזבוב שמלכת הדראג זכתה שיקרא על שמה הוא אחד מתוך 13 מינים חדשים של זבובי חייל* (משפחת Stratiomyidae) אוסטרליים שהאנטומולוג בריאן לסרד (Lessard) נתן להם את שמם. זבוב רופול, Opaluma rupaul, קיבל את שמו מסיבות ברורות. "יש לזבוב חליפת צבעי קשת מבריקים מתכתיים, ורגליים שלא נגמרות", אמר לסרד בריאיון לעיתון "הגרדיאן". "אני חושב שברגע שרוּ תראה את הזבוב היא תבין שהוא נועז (fierce) לחלוטין, ובתקווה תעריך את השם".
קראו עוד

חוקרים מאוסטרליה העניקו שמות ל-165 מיני חיות וצמחים, ביניהם חמישה זבובים טורפים המזכירים דמויות מהיקום של מארוול

נעם לויתן

דדפּוּל (מימין) ו-Humorolethalis sergius או זבובפּוּל. צילום: נעם לויתן, CSIRO

ככל הנראה לא תופתעו מאוד לגלות שיש לא מעט מדענים גיקים. אחת ההזדמנויות שלהם לבטא את גיקיותם מגיעה כאשר הם זוכים להעניק שם מדעי למין ביולוגי חדש. מדעני סוכנות המדע הלאומית של אוסטרליה (CSIRO) קבעו השנה את השמות של 165 מינים חדשים של חרקים, צמחים, דגים, ציפורים ואקרית אחת. האנטומולוגים (חוקרי החרקים) בחבורה ניצלו את ההזדמנות וקראו לארבעה מינים חדשים של זבובים טורפים ממשפחת הטַרְפָנִיִּים (Asilidae) על שם דמויות של מארוול: דדפול, ת'ור, לוקי והאלמנה השחורה. זבוב טורף נוסף קרוי על שם האיש שברא את היקום של מארוול והמציא את השמות של דמויות רבות בו – סטן לי.
קראו עוד

נעם לויתן

גמל שלמה מהמין החדש Vespamantoida wherleyi. צילום: Gavin Svenson, Cleveland Museum of Natural History

ה"צרעה" בתמונה היא בכלל מין חדש למדע של גמל שלמה, שהוא אחד מהדברים המגניבים יותר שראיתי השנה. מין גמל שלמה המתחזה הזה התגלה לראשונה בשנת 2013 סמוך לנהר האמזונס בצפון פרו.

התחזות לנמלים, ולעיתים נדירות מאוד לצרעות ולדבורים, היא תופעה המוכרת בנימפות, השלב הצעיר, של גמלי שלמה מסוימים. לעומת זאת, גמלי שלמה בוגרים, כמו זה שבתמונה, שמחקים צרעות אינם ידועים. עד עתה רק מין אחד של גמלי שלמה (Nemotha metallica) נחשד כמתחזה לצרעות, בגלל שצבעיו הם שחור וצהוב.

מין גמל שלמה שהתגלה הוא היחיד בעל צבעי כתום ואדום בולטים ומבריקים, בשילוב צבע שחור. מבנה גופו גם כן מזכיר צרעות, וכך אף התנהגותו: הוא מתקדם בפרצי תנועה קצרים ומניע את מחושיו ואת בטנו בדומה לצרעות ממשפחת הצרעכבישיתיים או הצרעתניים.

החוקרים שגילו את גמל שלמה זה קבעו שהוא שייך לסוג חדש של גמלי שלמה, Vespamantoida – מהמילה Vespa, צרעה בלטינית, ומשם המשפחה אליה הוא שייך Mantoididae. הם העניקו לו את השם Vespamantoida wherleyi, לכבודו של ריק וורליי (Wherley), מתנדב ותיק במוזיאון הטבע של קליבלנד.

ככל הנראה גמל שלמה הזה מתחזה לצרעות כדי להטעות טורפים ולגרום להם לחשוב שהוא ארסי כמו צרעה. חקיינות כזו, שבה חיה לא ארסית או רעילה מתחזה לכזו כאמצעי הגנה, קרויה חקיינות בייטסית (חקיינות בייטסיאנית, Batesian mimicry), על שם חוקר הטבע האנגלי הנרי וולטר בייטס (Bates).

היום חוגגים במקומות שונים בעולם ואף בישראל את ליל כל הקדושים, שמקושר בין היתר לסרטי אימה. לכבוד החג הנה רשומה שתעזור לכם ותלמד אתכם, בעזרתו של תיקן נחמד, כיצד להתגונן מהתקפת זומבים

קראו עוד, אבל בזהירות. יש בהמשך תמונת תיקן

זבוב רחף. צילום: André Karwath, CC-BY-SA.

זבובי רחף נופלים כנראה מסתמכים על הראייה כדי לזהות את מיקומם ולא על היכולת לחוש בכוח המשיכה

בקופסה חשוכה תלוי זבוב. הוא מחובר לתקרת הקופסה באמצעות אלקטרומגנט האוחז בסיכה, שמודבקת לגב החזה של הזבוב. לפתע האלקטרומגנט מנותק מהמתח המפעיל אותו והזבוב נופל. במקום לנפנף בכנפיו ולעצור את הנפילה נראה כי הזבוב כלל לא מודע לכך שהוא נופל. עד שהוא קולט זאת ומתחיל לנסות לעוף כבר מאוחר מדי – הוא מתנגש בקרקעית הקופסה.

זבוב הרחף (Episyrphus balteatus) הזה הוא חלק מניסוי שערכו חוקרים מאוניברסיטת אקס-מרסיי ושתוצאותיו פורסמו ב-Journal of Experimental Biology. החוקרים לא הפילו זבובים (רק) להנאתם אלא כדי לבדוק אם יש להם, כמו לנו, חוש שיווי משקל המאפשר לחוש תאוצה ואת המיקום ביחס לכוח המשיכה.

זבובי רחף מסוגלים לרחף במקום ולעוף במהירות מרשימה הצדה ולאחור. פעלולים שכאלו דורשים תחושה טובה של מיקום הגוף באוויר וביחס לקרקע, ולכן דורשים לכאורה גם את היכולת לחוש בכוח המשיכה ובתאוצה.

כדי לבחון האם יש לזבובי רחף חוש כזה, הפילו החוקרים זבובים בתוך קופסאות שונות. בקופסאות חשוכות 70 אחוז מהזבובים הגיבו לאט מדי לנפילה, אם בכלל, והתנגשו בקרקעית; בקופסאות לבנות המוארות באור אחיד הזבובים הגיבו מהר יותר ורק 30 אחוז מהם התרסקו; ובקופסאות מוארות ומפוספסות – סימון המקל את ההתמצאות – רוב הזבובים הגיבו מהר ובזמן ורק 10 אחוז מהם התרסקו.

החוקרים סבורים כי תוצאות אלו מראות כנראה שלזבובים אין מערכת שיווי משקל פנימית (כמו שיש באוזן הפנימית של רוב היונקים) אלא שהם מסתמכים על תנועת האוויר ובעיקר על הראייה כדי לזהות את מיקומם ולהגיב בהתאם.

* הרשומה היא גרסה מורחבת של המבזק "זהירות, זבובים נופלים" שהתפרסם באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי.
קראו עוד

מאובנים יפהפיים של חרקים הקרובים לארינמלים חושפים דמיון מפתיע לפרפרים

יונת אשחר נעם לויתן | גליליאו

קליגרמטיד ופרפר. תמונה: James Di Loreto, Conrad C. Labandeira, Jorge A. Santiago-Blay / Smithsonian

מיהו החרק שבתמונה למעלה משמאל?

יש לו כנפיים דקות וצבעוניות, ועליהן "כתמי עיניים" מרשימים, שעשויים מכמה עיגולים המסודרים אחד בתוך השני. יש לו מעין חדק ארוך ודק שבעזרתו הוא אוכל. הוא עוזר להאביק את הצמחים שמהם הוא ניזון. והוא נראה כמעט זהה לפרפר שבתמונה מימין. לכן ברור, כמובן, שמדובר בקָליגְרָמָטיד.
קראו עוד

וואו! תמונה נדירה ומדהימה של יתושה שעליה ביצים של זבוב טפיל ממשפחת האסטריתיים (Oestridae). אחת הביצים בדיוק בוקעת! לחצו להגדלה. צילום: courtesy of Lary Reeves, ©

האנטומולוג לארי ריווס הצליח לתעד בקיעה של ביצת הזבוב אסטרית האדם, שזחליו טפילים של בני אדם ושל יונקים אחרים

את התמונה המדהימה שבראש הרשומה צילם האנטומולוג לארי ריווס (Reeves), כאשר השתמש בעצמו כפיתיון ליתושים בגיאנה הצרפתית שבדרום אמריקה. במהלך הצילומים הוא שם לב כי היתושה נושאת ביצים של זבוב ממשפחת האסטריתיים (Oestridae) וכי אחת הביצים בוקעת ורימה קטנה מבצבצת מתוכה. זו ככול הנראה התמונה הראשונה המתעדת בקיעה כזו.
קראו עוד