תמרונים מסמרי שיער
שערות זעירות על כנפי עטלפים מסייעות ליכולת התמרון המדהימה שלהם
נעם לויתן | גליליאו
נשפון (ממין שלא שימש במחקר). צילום: Bureau of Land Management, מתוך: ויקימדיה.
עטלפים הם היונקים היחידים המסוגלים לעוף בכוחות עצמם, עובדה שתרמה ככל הנראה לכך שכחמישית ממיני היונקים הם עטלפים. התמרונים האוויריים שהעטלפים מבצעים במהלך מעופם, כגון שינויי כיוון פתאומיים או ריחוף במקום, מעוררי השתאות ומתעלים על יכולותיה של כל ציפור. הכנפיים המעניקות לעטלפים את היכולת לעוף ולבצע את כל הפעלולים האלו התפתחו מהיד, והן מורכבות מקרום תעופה המחבר בין האצבעות.
קראו עוד
דם אמיתי
נשיכות קטנות: ארסו של הערפד
נעם לויתן | גליליאו
ערפדים הם עטלפים הניזונים אך ורק מדם, בדומה ליצור האגדי שעל שמו הם נקראים. בניגוד לערפד האגדי המפורסם ביותר – הרוזן דרקולה – שמסופר כי התגורר בטירה באירופה, כל שלושת מיני עטלפי הערפד (המשתייכים לשלושה סוגים שונים) חיים במערות ובחללים אפלים אחרים במרכז אמריקה ובדרומה. בלילה, בחסות החשכה, הערפדים פורשים כנפיים ויוצאים לשחר למקור מזון, יונק או עוף השקועים בשינה. הם מאתרים את קורבנם באמצעות חושים מחודדים – ראייה מעולה, חוש ריח מפותח, שמיעה רגישה ואיכּון הד (Echolocation), המאפשר לעטלפים לזהות עצמים בסביבה על פי ההד החוזר מהם. לאחר שנמצא קורבן מתאים, הערפד נוחת לידו ורץ ומדלג לעברו על ארבעותיו. ערפדים הם העטלפים היחידים שמסוגלים לרוץ.
לאחר שהגיע לקורבן קראו עוד
קטעי מעבר (חלק ב') – לאוויר
לחלק הראשון על המעבר מהים ליבשה.
התהדרות בנוצות
התיאוריות הקושרות בין דינוזאורים, ובעיקר בין סוג מסוים של דינוזאורים, התרופודים (Theropods, "רגל של חיה"), ובין העופות בני זמננו הועלו עוד בזמנו של דרווין. הנציג המוכר ביותר של התרופודים הוא הטירנוזאור רֶקס (כוכב הסרט "פארק היורה"), ולא בדיוק משהו שמזכיר את התוכי שלכם, אבל כבר במבנה גופו אפשר למצוא כמה מרכיבים המשותפים לו ולצאצאיו הרחוקים: עמידה על שתי רגליים שלהן שלוש אצבעות המופנות קדימה, צוואר בצורת האות S ועוד.
ב-1861, שנתיים בלבד לאחר פרסום מוצא המינים, התגלה בדרום גרמניה אחד המאובנים המפורסמים ביותר מאז ומעולם – הארכיאופטריקס (Archaeopteryx), שפירוש שמו "כנף קדומה", או "נוצה קדומה". המאובן התגלה באזור עשיר במאובנים שהשתמרו היטב. אזורים כאלו קרויים לאגֶרשׁטָטֶן (lagerstätten). מאובן זה, מתקופת היוּרה המאוחרת (לפני 145-150 מיליוני שנים), השתמר בצורה מופלאה במשקעי אבן סיד, ובשנים שלאחר מכן נמצאו בסביבה עוד תשעה מאובנים מאותו מין. אורכו של הארכיאופטריקס היה כחצי מטר, ואפשר לראות בברור כי היה מכוסה נוצות. כמה מאפיינים בשלד שלו הזכירו דינוזאור יותר מאשר עוף, ומביניהם בלטו לעין כל השיניים בפיו וזנב-הזוחל הארוך שלו. מכל מקום, נוצות הארכיאופטריקס דומות מאוד לנוצותיהם של העופות המודרניים, ועצמותיו היו חלולות כמו עצמות העופות.
קראו עוד
תיבת נעם - מחשבות ביולוגיות 