ההיסטוריה של HIV ומגפת האיידס

מגפת האיידס עלתה למודעות בשנות ה-80 של המאה ה-20, אך הנגיף הגורם לה – ה-HIV – הופיע עשרות שנים לפני כן באפריקה. המגפה הביאה איתה פחד, שנאה ומוות, שזיהוי הנגיף ופיתוח טיפולים נגדו הצליחו לצמצם אך לא להעלים

נעם לויתן

ז'קט ג'ינס עם סיכה שעליה כתוב "שתיקה=מוות" ומצוייר משולש ורוד

הסיסמה שתיקה=מוות כוונה נגד התעלמות ממשל רייגן ממגפת האיידס וגם קראה לקהילה הגאה להפסיק לשתוק ולהבליג. קרדיט: Wellcome Collection, CC-BY-NC.

היום אפשר למצוא את נגיף הכשל החיסוני האנושי, המוכר יותר בראשי התיבות HIV, בכל מקום שבו יש בני אדם. הנגיף תוקף את תאי מערכת החיסון והופך את הגוף לפגיע יותר ויותר למחלות. הנגיף חשֹוּך מרפא וללא טיפול הוא גוזל מאנשים צעירים ובריאים את מערכת החיסון החזקה שלהם והופך אותם לחלשים ופגיעים.

כעבור עשר שנים בממוצע מההדבקה, כשמספיק מתאי מערכת החיסון מושמדים, מופיעים תסמינים רבים שונים ומגוונים, ומתפרצת "תסמונת הכשל החיסוני הנרכש", האיידס. איידס זו תסמונת, אי אפשר "להידבק באיידס", להיות "נשא איידס" או "להיבדק לאיידס". אפשר להידבק ב-HIV, שללא טיפול גורם בסופו של דבר לקריסת מערכת החיסון ולהופעת איידס. ללא טיפול אנשים עם איידס לרוב ימותו תוך לא יותר משלוש שנים.

נכון לסוף שנת 2018 כ-0.8 אחוז מאוכלוסיית הבוגרים בעולם חי עם HIV. באפריקה שמדרום לסהרה 1 מכל 25 מבוגרים חי עם HIV. בערך שני שליש מכל האנשים שחיוביים לנגיף בעולם חיים באפריקה.

מספרית, בסביבות 37.9 מיליון איש חיים עם HIV בעולם. מדי יום מתגלים בעולם כ-5,000 נדבקים חדשים בנגיף. לפחות אחד מהם ישראלי. בארצות הברית כ-1.1 מיליון איש חיים עם הנגיף ועל פי ההערכות אחד מכל שבעה מתוכם לא מודע לכך. יותר מ-10,000 אנשים מתים שם מאיידס כל שנה. ב-2018 מתו ברחבי העולם כ-700 אלף איש ממחלות שקשורות ל-HIV, כלומר מאיידס.

ובישראל? קרוב ל-8,000 איש חיים עם HIV ובכל שנה מתים מאיידס כמה עשרות. 30 אחוז מהמקרים החדשים הם גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים, או כמו שאני מכנה אותם – סמב"ה (סקרנים, מתנסים, ביסקסואלים והומוסקסואלים), אבל גברים אלו מודעים יותר וטורחים ללכת להיבדק. על פי נתוני הוועד למלחמה באיידס 66 אחוז מהישראלים מעולם לא נבדקו לגילוי הנגיף. אך זה המצב היום.

איך כל זה התחיל?

פוקימון HIV פראי

הופיע HIV פראי. קרדיט: נעם לויתן

לפני קצת יותר ממאה שנה הנגיף שאחראי על המגפה הנוכחית עוד לא בא לעולם. האבות הקדומים של מיני וזני נגיפי ה-HIV חיו בקופים ובקופי אדם במערב אפריקה, ואף הדביקו אנשים כמה פעמים, אך לא יצרו מגפה כלל עולמית.

כל זה השתנה בסוף המאה ה-19 או בתחילת המאה ה-20, כשציידי שימפנזים בקמרון שבאפריקה נדבקו מהצייד שלהם בנגיף שלימים יקרא HIV-1 (ליתר דיוק HIV-1 קבוצה M, שיהיה אחראי למגפה הכלל עולמית: יותר מ-90 ממקרי ה-HIV בעולם הם מנגיף זה).

הנגיף התחיל את השתלטותו על העולם בעצלתיים. הוא עבר מקמרון לקונגו הבלגית במורד נהר הסנגה (Sangha) והגיע לקינשאסה (שנקראה אז לאופולדוויל) בסביבות 1920. קינשאסה הייתה עיר סחר פעילה בקונגו וסיפקה לנגיף בר המזל הזדמנויות רבות להתפשט דרך הנהרות ובאמצעות הרכבות, שנסעו בהן מאות אלפי אנשים בשנה. תוך 20 שנה הגיע הנגיף לערים במרחק מאות קילומטרים מקינשאסה ובשנות ה-60 של המאה הקודמת הוא התפרש כבר על כל קונגו.

ב-1960 קונגו קיבלה את עצמאותה מבלגיה והבמה הייתה מוכנה להתפשטות הגדולה. דוברי צרפתית רבים, במיוחד מהאיטי, באו לסייע למדינה העצמאית החדשה. אולם, השלטון החדש לא מצא חן בעיני ארצות הברית ובלגיה שיזמו מהפכה ב"רפובליקה של הקונגו". לאחר חילופי שלטון תכופים קמה הדיקטטורה הרצחנית "הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו" ומורים ואנשי מקצוע אחרים מהאיטי ברחו חזרה לארצם.

ב-1967 הם הביאו איתם לאיים הקריביים את הנגיף הגורם לאיידס, ובשנת 1971 הגיע הנגיף לארצות הברית מהאיטי. הוא הגיע תחילה לניו יורק ובתזמון מוצלח. כמו בקונגו המצב החברתי והפוליטי בארצות הברית סייע לנגיף. בין היתר המהפכה המינית וההומופוביה הקשה, שדחפה ביסקסואלים והומוסקסואלים לערים גדולות וקוסמופוליטיות כמו ניו יורק. הנגיף התפשט בעיר במהירות רבה וב-1976 כבר הגיע לסן פרנסיסקו, ואז לכל אמריקה הצפונית ולכל העולם.

גילוי האיידס

עברו חמש שנים מהגעת ה-HIV לארצות הברית, לפני שהמערב התחיל לשים לב למגפה. ביוני 1981 פרסמו הרופא הצעיר – רק בן 33 – מיכאל גוטליב (Gottlieb) ועמיתיו בכתב עת של המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) דוח על מקרה משונה: חמישה גברים הומוסקסואלים צעירים מלוס אנג'לס, שלא הכירו זה את זה, חלו בדלקת ריאות לא שגרתית שנגרמת מפטרייה (Pneumocystis carinii) שכולנו נחשפים אליה בלי לחלות.

עד 1981 היתה המחלה נדירה ביותר ופגעה רק במדוכאי מערכת חיסון, כגון אנשים לאחר השתלה או כאלו הסובלים מתת-תזונה קיצוני. אולם, חמשת הצעירים – ששניים מהם מתו מהמחלה טרם פרסום הדוח – היו בריאים עד להופעת המחלה ולא עברו טיפולים שהיו עלולים לפגוע במערכת החיסון שלהם. למרות זאת, נוסף לדלקת הריאות, הצעירים סבלו גם מזיהום קשה בקנדידה – פטרייה אחרת הקיימת באופן טבעי בגוף ולא מזיקה לאנשים בריאים, אך עלולה לגרום למחלה במדוכאי מערכת החיסון. בדיקת דם של שלושה מהחולים חשפה כי פעילות תאי מערכת החיסון שלהם פגועה.

גוטליב ועמיתיו לא ידעו זאת, אך הדוח שלהם הוא התיעוד הראשון של מקרי איידס בעולם המערבי. תסמונת שבמהרה התברר שהיא מגפה כלל עולמית.

לאחר הדיווח הראשון פורסמו דיווחים נוספים על הומוסקסואלים צעירים בניו יורק, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו שלקו במחלות המאפיינות מדוכאי מערכת חיסון. למשל, בסרקומה על שם קַאפּוֹשִׁי, סרטן נדיר במיוחד שעד אז הופיע רק אצל מושתלי איברים או בגברים קשישים יהודים אשכנזים או ממוצא ים-תיכוני.

"Gay Cancer", an article in a 1981 issue of MANDATE

מאמר "הסרטן של ההומואים" בגיליון דצמבר 1981 של הירחון Mandate.

בתחילה נראה כי התסמונת המוזרה פוגעת רק בגברים הומוסקסואלים ולפיכך היא כונתה בתקשורת "כשל חיסוני הקשור להומוסקסואליות" (GRID). כינוי נוסף, שהופיע לראשונה בדצמבר 1981 בירחון הפורנוגרפי Mandate, היה "הסרטן של ההומואים".

מאחר שלא היה ידוע מה גורם לתסמונת, מיהרו קבוצות שנאה שונות למלא את פערי הידע במשאלות ליבם ולטעון כי המחלה היא עונש אלוהי על הנטייה ההומוסקסואלית בפרט, או על התנהגות מופקרת בכלל. אולם, זמן קצר לאחר גילוי התסמונת החלו להופיע מקרים גם באוכלוסיות אחרות, ביניהן משתמשי סמים משני המינים, חולי המופיליה ואחרים המקבלים עירויי דם ותוצריו, נשותיהם של חולי המופיליה, עובדים בתעשיית המין ותינוקות לאמהות חולות איידס או נרקומניות.

לאור זאת, בשנת 1982 קיבלה התסמונת את השם הרשמי "תסמונת הכשל החיסוני הנרכש" (AIDS, איידס). וזאת עוד לפני שלמדו בעולם המערבי על מגפת האיידס ביבשת אפריקה. מגפה בה כמעט כל החולים היו הטרוסקסואלים, ושהתחילה כמה שנים לפני המקרים המדווחים הראשונים בארצות הברית. באותה שנה מת חולה האיידס הראשון בישראל.

ב-1983 הבין ה-CDC שהגורם לאיידס עובר ביחסי מין, מהאם לתינוק ובדם (הזרקת סמים, היחשפות בעבודה ועירוי דם). בעקבות זאת אסר מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) על גברים סמב"ה לתרום דם. באותה שנה נדבק הסופר והמדען אייזק אסימוב (Asimov) בגורם למחלה מעירוי דם שקיבל במהלך ניתוח מעקפים. בעצת רופאיו הסתיר אסימוב את מצבו, מחשש שמשפחתו תיפגע מהסטיגמה ומרדיפת הנשאים. רק ב-2002, לאחר מות רופאיו ועשר שנים לאחר מותו, חשפו אישתו וביתו את סיבת מותו.

אכן בורות הציבור לגבי דרכי ההידבקות במחלה הובילה לסטיגמה ואפליה חברתית של החולים: שוטרים לבשו מסכות וכפפות כשנאלצו להתמודד עם אדם החשוד כחולה ובעלי דירות בעיר פינו חולים מדירותיהם. גם לאחר שהתגלה הגורם למחלה והיה ברור כי אי אפשר להידבק בו בקלות, הסטיגמה והאפליה נמשכו והם קיימים גם בימינו, אם כי בצורה פחותה. איך באמת התגלה הגורם למחלה?
Embed from Getty Images

גילוי הנגיף

מאפיין אחד המשותף לכל מקרי האיידס הוא התפרצותן של מחלות שנצפות רק לעתים נדירות באנשים עם מערכת חיסון תקינה (מחלות אופורטוניסטיות) וזאת בעקבות ירידה בכמות תאי הדם הלבנים, תאי מערכת החיסון, בגופם. התאים הפגועים בחולים הם תאי T מסייעים, הקרויים גם תאי CD4+ על שם קולטן הנמצא על פני השטח שלהם. תפקידם של תאים אלו דומה לתפקיד של מפקדים בצבא, הם אחראים על התיאום בין תאי מערכת החיסון האחרים ועל הפעלתם. כאשר רוב תאי ה-T המסייעים מושמדים, מערכת החיסון קורסת והגוף נותר חשוף למחלות ולגידולים סרטניים.

כיוון שנראה כי הגורם לאיידס מידבק ופוגע בתאי T ניסו קבוצות מחקר שונות לזהות אותו בתאי מערכת החיסון של חולים. ומאחר שבאותה תקופה הכירו רק נגיפים ממשפחת הרֶטרוֹ-וירוסים שמסוגלים להדביק תאי T, חשדו החוקרים כי הגורם המדובר הוא נגיף מאותה משפחה.

רטרו-וירוסים הם נגיפים שהחומר התורשתי שלהם הוא לא DNA, החומר הגנטי שיש בתאים שלנו ושל רוב היצורים האחרים, אלא חומר גנטי דומה הקרוי RNA. יש להם גם אנזים מיוחד, ששמו reverse transcriptase, שמאפשר להם לקחת את החומר הגנטי שלהם (ה-RNA) וליצור ממנו עותק DNA, כמו שיש בתאים שהם מדביקים.

כמו כל הנגיפים, רטרו-וירוסים הם טפילים שחייבים לחדור לתא מאכסן כדי להשתלט על המערכות שלו ולהתרבות. כדי לחדור לתא הנגיף נעזר במספר מולקולות, קולטנים, הנמצאות על פני התא. אחד הקולטנים הוא CD4 שכבר הוזכר, אך יש עוד קולטנים שמסייעים. הנגיף נקשר לתא בעזרת הקולטנים, מתאחה איתו ומשחרר בתוכו את החומר הגנטי שלו וכמה אנזימים מיוחדים

לאחר החדירה האנזים המיוחד שהזכרתי קודם, reverse transcriptase, יוצר עותק DNA של הגנום הנגיפי. האנזים עושה טעויות אקראיות בעת פעולתו, ולכן תדירות המוטציות – שגיאות בעותק ה-DNA – גבוהה בקרב רטרו-וירוסים ומאפשרת אבולוציה מהירה שלהם. המוטציות מגדילות את השונות של הנגיפים וגורמות להופעת זני נגיף חדשים שמתגברים בקלות רבה יותר על מערכת החיסון ועל תרופות המנסות לעצור אותם. עותק ה-DNA משתלב בחומר התורשתי, בגנום, של התא המאכסן בעזרת אנזים נגיפי אחר – אינטגראז.

על פי ה-DNA הנגיפי שבתא נוצרים העתקי RNA וחלבונים המרכיבים יחדיו נגיפים חדשים. נגיפים (ויריונים) אלו מגיחים מהתא המאכסן החוצה, מדביקים תאים נוספים וגורמים לבסוף למותם.

סכמה של מחזור החיים של נגיף ה-HIV

מחזור החיים של נגיף ה-HIV. איור: NIAID. תרגום: נעם לויתן, CC-BY-NC.

בשנת 1983 החיפוש אחר רטרו-וירוסים בתאי מערכת החיסון נשא פרי. שתי קבוצות מחקר, אחת מארצות הברית בראשות רוברט גאלו (Gallo) ושנייה מצרפת בראשות לוק מונטנייה (Montagnier, שזכה לימים בפרס נובל), פרסמו באותו גיליון של Science את דבר גילויו של רטרו-וירוס שבודד מתאי T של חולי איידס. ב-1986 הנגיף יקבל את השם HIV.

עכשיו כשגילו את הנגיף אפשר היה סוף סוף לפתח דרכים לזהות אותו בדם וכן לפתח טיפולים שונים.

הנגיף הגורם לאיידס

ב-1984 הכריזה שרת הבריאות האמריקאית דאז, מרגרט הקלר (Heckler), שהאמריקאים גילו את הגורם לאיידס, הכרזה שגרמה לתקרית דיפלומטית לא קטנה עם הצרפתים ועלתה לאמריקאים באפשרות לזכות בפרס נובל. היא אמרה שהחוקרים פיתחו שיטה לזיהוי הנגיף ואמרה שעכשיו הסטיגמה תעלם. טעות קשה. היא גם אמרה שתוך שנתיים יהיה חיסון יעיל נגד המחלה – אנחנו עדיין ממתינים לכך.

אך איך יודעים שהנגיף שהתגלה הוא זה שגורם לתסמונת?

יש כמה וכמה ראיות לכך ש-HIV הוא הגורם לאיידס. היום כשיש טיפול נגד הנגיף רואים שאלו שמקבלים אותו לא מפתחים איידס ואלו שלא – למשל בארצות עניות – כן מפתחים את התסמונת. אין איידס ללא HIV: ללא טיפול רובם המוחלט של אלו שיש להם HIV יפתחו איידס; בכל מקרי האיידס יש את הנגיף; יש בעולם איידס רק איפה שיש גם HIV; תינוקות שנולדים עם HIV ימותו מאיידס, אלא אם יקבלו טיפול נגד הנגיף. כמו כן, התגלו אנשים מוטנטים שעמידים לנגיף ולכן לא מפתחים איידס.

בנוסף, כאשר מדביקים חיות בנגיפים הדומים ל-HIV מופיע בהן כשל חיסוני. כמובן שאי אפשר לבצע ניסוי כזה בבני אדם. אף אדם שפוי לא ידביק אנשים אחרים במכוון בנגיף רק כדי לראות מה יקרה. אולם, בתאונות מעבדה שונות עובדי מעבדה – שלא שייכים לאף קבוצת סיכון –  נדבקו בנגיף שאיתו עבדו ופיתחו לבסוף איידס. כל הראיות האלו יחדיו מראות ללא ספק ש-HIV הוא הגורם לאיידס.

הבטחה אחת של הקלר כן התקיימה. במרץ 1985 אישר ה-FDA בדיקה לזיהוי HIV. בנקי דם החלו להשתמש בה ומקרי ההדבקה ממנות דם החלו לצנוח. גם הצבא האמריקאי החל להשתמש בבדיקה – כל מי שהתגלה כחיובי לנגיף לא גויס.

באותה שנה התברר שהנער בן ה-13 ריאן וייט (White) נדבק ב-HIV מעירוי דם. בגלל הפחדים הלא מוצדקים של הורי התלמידים האחרים, ולמרות הצהרת הרופאים שאינו מסכן אף אחד, הוא סולק מבית הספר והפך לפנים של המאבק באפליה ובסטיגמה. גם ב-1985 מת מאיידס המפורסם הגדול הראשון – השחקן רוק הדסון (Hudson). הוא תרם בצוואתו רבע מיליון דולר להקמת הקרן האמריקאית לחקר האיידס.

שני מקרים אלה הכריחו את רונלד רייגן, מי שהיה נשיא ארצות הברית מאז גילוי האיידס ב-1981, להתייחס לראשונה למגפה ולטענות שהתעלם ממנה ולא השקיע משאבים בניסיון למגר אותה. יתכן שאם ממשל רייגן לא היה מתעלם מהמגפה מצב האיידס בעולם היה שונה.

איור בצבעי מים ודיו של חתך של HIV ושל נוגדנים

חתך של נגיף HIV (למטה משמאל) והנוגדנים סביבו (צהובים, למעלה מימין). בדיקת הזיהוי משתמשת בנוגדנים. איור בצבעי מים ודיו: David S. Goodsell, The Scripps Research Institute, CC-BY.

תקווה חדשה

במרץ 1987 אישר ה-FDA את התרופה הראשונה נגד HIV, זידוֹבוּדין (AZT, אזידוֹתימידין), רק 25 חודשים אחרי שהודגם במעבדה שהיא יעילה נגד הנגיף. היא אמנם האריכה את חיי המטופלים רק בכשנה, אך זה היה מפנה ענק – לראשונה לאנשים חיוביים ל-HIV הייתה תקווה. הקונגרס האמריקאי אפילו אישר מימון לתרופה זו. ב-1990, שנת מותו של וייט, אישרו שהתרופה בטוחה גם לילדים, וב-1994 אישרו להשתמש בה כדי למנוע הדבקה של ילד על ידי אימו.

תרופות שונות נגד HIV (תרופות אנטי-רטרוויראליות, או ARV) פוגעות בשלבים שונים במחזור החיים שלו. למשל, AZT פוגעת בשלב שבו הנגיף הופך את ה-RNA שלו ל-DNA (תרופות מסוג NRTI). התרופות עלולות לפגוע גם בתהליכים בגוף ומכאן תופעות הלוואי שלהן, בעיקר בשימוש לטווח ארוך.

למרות גילוי הנגיף ופיתוח טיפול נגדו, שמצליח לעכב את התפרצות האיידס, הסטיגמה נמשכה והיו אנשים שהכחישו שיש קשר בין HIV לאיידס. חלקם אף טענו שמה שגורם לאיידס הוא הטיפול (דבר קצת מפגר בהתחשב בכך שאיידס הופיע לפני טיפול כלשהו). מכחישים לדוגמה הם אנשי המגזין הבריטי Continuum. המגזין נסגר ב-2001 לאחר שכל צוותו מת מ… איידס.

ב-1995 אושרה תרופה נוספת, שפוגעת בשלב אחר במחזור החיים של הנגיף. התרופה, מהסוג מעכב פרוטאז, מונעת מהנגיף לחתוך בצורה נכונה את החלבונים שלו כשהוא בונה נגיפים חדשים ולכן מונעת ממנו להשתכפל. פיתוח התרופה אפשר לשלב אותה עם AZT וכך התחיל עידן הטיפול המשולב ("הקוקטייל") שהקשה על הנגיף לפתח עמידות נגדו וגרם לירידה של עד 80 אחוז במוות שקשור לאיידס.

בזכות השימוש בטיפול המשולב ב-13 באוגוסט 1998 פרסם עיתון בסן פרנסיסקו לראשונה את הכותרת הראשית "אין מודעות אבל". זה היה השבוע הראשון מאז פרוץ האיידס ב-1981 שבו לא התפרסמו מודעות אבל על אנשים שמתו מהתסמונת.

טיפולים נוספים שפוגעים בשלבים שונים במחזור חיי הנגיף משמשים היום לטיפול ב-HIV ובזכותם כמעט ולא רואים מקרי איידס במערב. חיוביים מטופלים יכולים לחיות חיים בריאים יחסית, במקרים רבים הם לא מידבקים, ובמקום למות תוך 10–11 שנים מההידבקות בנגיף תוחלת החיים שלהם כמעט כמו של אדם שלילי לנגיף. הטיפול המשולב אף משמש כעוד כלי למניעת הדבקה בנגיף, כשנוטלים אותו כטיפול מונע טרום-חשיפה (pre-exposure prophylaxis או PrEP) ל-HIV.

למרות כל זאת גם היום HIV הוא מגפה, בעולם עדיין מתים מאיידס וחיוביים לנגיף סובלים מבעיות בריאותיות שקשורות לנשאות ארוכת שנים ולתופעות לוואי מצטברות של הנגיף. כולם ממתינים לחיסון מוצלח שימנע הדבקה וללא תופעות לוואי כמו שיש לתרופות, ולמשהו לא סביר במיוחד – ריפוי אמיתי של HIV.

למידע נוסף

מאמרים נבחרים:

Gottlieb, M. S. et al. Pneumocystis pneumonia—Los Angeles. MMWR Morb. Mortal. Wkly. Rep. 30, 250-252 (1981).

Faria, N. R. et al. The early spread and epidemic ignition of HIV-1 in human populations. Science 346, 56-61 (2014). doi: 10.1126/science.1256739

Gryseels, S. et al. A near-full-length HIV-1 genome from 1966 recovered from formalin-fixed paraffin-embedded tissue. bioRxiv 687863 (2019). doi: 10.1101/687863

Gallo, R. C. et al. Isolation of human T-cell leukemia virus in acquired immune deficiency syndrome (AIDS). Science 220, 865-867 (1983). doi: 10.1126/science.6601823

Barré-Sinoussi, F. et al. Isolation of a T-lymphotropic retrovirus from a patient at risk for acquired immune deficiency syndrome (AIDS). Science 220, 868-871 (1983). doi: 10.1126/science.6189183

מוצא נגיפי HIV אחרים, פוסט קצר שלי בדף של קרן לנדסמן "סוף העולם – מבט מהיציע"

כתבה של הלן ברנסוול, כתבת רפואה של מגזין STAT, על נגיף HIV מ-1966

תגיות: , , ,

2 responses to “ההיסטוריה של HIV ומגפת האיידס”

  1. motior says :

    תודה על המידע המעניין

%d בלוגרים אהבו את זה: