בניסיון להיאבק בהפלרת המים בישראל המתנגדים לא בוחלים באמצעים: הם מלבים פחדים, מתעלמים מנתונים ומסלפים מחקרים

נעם לויתן

צילום: Enid Martindale, CC-BY.

ב-2014 אסרה יעל גרמן, שרת הבריאות דאז, על הפלרת מים בישראל בניגוד להמלצות גופים בריאותיים רבים ועמדות מומחי משרד הבריאות. זו הייתה אחת מההחלטות הראשונות של גרמן בתפקידה כשרת הבריאות, לאחר שכבר ניסתה להפסיק את הפלרה עוד כשכיהנה כראש עיריית הרצלייה. במאי 2015 הכריז שר הבריאות יעקב ליצמן כי יקשיב להמלצות אנשי המקצוע הרבים במשרד ומחוצה לו, יבטל את ההחלטה של גרמן ויחזיר את ההפלרה. בעקבות החלטתו של ליצמן תוקנו תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי-שתיה ומיתקני מי שתיה, התשע"ג-2013), ולפני חודש (ב-16/03/2016) אישרה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת את התיקון. ב-21/03/2016 דחתה הוועדה את התנגדותה של גרמן לתיקון.

החלטת השר ליצמן גררה, כצפוי, תגובות של מתנגדי הפלרה. חברת הכנסת גרמן טענה כי ההפלרה יכולה להזיק לבריאות ואף כתבה בתגובות לדיון בנושא בפייסבוק כי היא אינה מבינה "מדוע גם רופאי הילדים, רופאי השיניים ואפילו רופאי בריאות הציבור כולם התאחדו (בבג"צ), בעד הפלרת המים". במהלך אירוני משהו הגישו אנשים שונים, כגון הזוג שי אביבי ומיכל ליבדינסקי, תלונה במשטרה על ההחלטה להחזיר את ההפלרה, בטענה כי "מרעילים את האוכלוסייה". למה אירוני? התלונות הוגשו בעידודה של קבוצה משונה בשם "מעלים את התדר", המוכרת בין היתר מתקן להחדרת כסף (המתכת) למי השתייה, אף שישנן עדויות לכך שמי כסף רעילים ומסוכנים לבריאות.

יעל גרמן לא מבינה מדוע רופאי ישראל התאחדו בעד הפלרת מים. צילום מסך.

גם בתקשורת הצטרפו לחגיגה ופרסמו כתבות הפחדה בנושא הפלרה. כתבה בולטת במיוחד היא כתבתה של יפה שיר-רז, דוקטור לתקשורת עם היסטוריה של פרסום כתבות הפחדה בנושאים רפואיים שונים כגון הפלרה, חיסונים ואפילו אבולה. על פי אתר אי-מד בעקבות אחת הכתבות של שיר-רז פרסם משרד הבריאות תגובה נזעמת תחת הכותרת: "הכתבה של יפה שיר-רז – האמנם רופאה? ואולי סילופים קשים? ואי דיוקים בוטים ואולי אף פרסום שקרי?".

הכתבה הנוכחית של שיר-רז ב-Ynet נתנה במה נרחבת למתנגדי ההפלרה והציגה באופן חד צדדי את הדעות הלא מבוססות של גרמן ושל מתנגדי הפלרה אחרים. כמו כן, הוצגו מחקרים המראים לכאורה כי הפלרה לא מועילה (או אף מזיקה).
קראו עוד

מודל תלת-ממדי של נגיף זיקה. מקור: This Week in Virology.

הכדור הצבעוני היפה שבתמונה הוא מודל תלת-ממדי של פני השטח של נגיף זיקה

במחקר שפורסם בסוף מרץ 2016 בכתב העת המדעי Science, חשפו חוקרים מאוניברסיטת פורדו ומהמכונים האמריקאיים הלאומיים לבריאות (NIH) את המבנה של נגיף זיקה. בתמונה שלמעלה מוצג מודל תלת ממדי של פני השטח של הנגיף.
קראו עוד

'הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן' הכריזה כי צריכת בשר מעובד מעלה את הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס והחלחולת, וכי בשר אדום "חשוד" כמסרטן, אך זו לא סיבה לבהלה ואין צורך להוציא את הבשר מהתפריט

נעם לויתן | מדע גדול בקטנה

צילום: PDPhoto.org, Public Domain.

השבוע הכריזה [PDF] הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן (IARC) – זרוע של ארגון הבריאות העולמי (WHO) – כי היא מוסיפה את הבשר המעובד לקבוצת החומרים שהם מסרטנים ודאיים בבני אדם (קבוצה 1), לצד גורמים כגון אסבסט, קרינת שמש, עישון טבק ושתיית אלכוהול. כמו כן החליטה הסוכנות לכלול בשר אדום בקבוצה 2A – גורמים החשודים כמסרטנים סבירים באדם, לצד חומרים כמו סטרואידים וחומר הריסוס מלתיון.
קראו עוד

טפיל המלריה מפיק ריח לימוני, ככל הנראה כדי למשוך יתושים

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

מלריה, או קדחת הביצות כפי שכינו אותה החלוצים (שרבים מהם מתו ממנה), היא אחת המחלות העתיקות והקטלניות ביותר שידעה האנושות. מדי שנה נדבקים במלריה יותר מ-200 מיליון בני אדם וכ-300 אלף אנשים מתים ממנה. רוב מקרי המוות הם ביבשת אפריקה: על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO) כל דקה מת באפריקה ילד ממלריה.
קראו עוד

בניגוד למה שאולי שמעתם בשנה האחרונה על דֶבֶר, המוות השחור לא הופץ על ידי גרבילים, אלא מדובר במגפה נוספת של דיווחים שגויים שהופצו על ידי התקשורת

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

המוות. איור: Incry, CC-BY-SA.

לפני חודשים ספורים הסתובב סיפור מעניין באתרי אינטרנט, בעיתונים, בתוכניות חדשות ועוד, שלפיו נעשה עוול נורא לחיה תמימה, שהואשמה על לא עוול בכפה. החיה היא חולדה, והפשע שבו היא הואשמה הוא הריגתם של מיליוני אנשים בסדרת מגפות של מחלת הדבר בימי הביניים ולאחריהם, שזכו – ולא בכדי – לכינוי "המוות השחור". התפישה המקובלת אכן ראתה בחולדות את מפיצות המחלה, אך זוהי, כך על פי הסיפור, טעות – האשמים האמיתיים הם מכרסמים בעלי יחסי ציבור טובים בהרבה, שנראים לרובנו, או לפחות נראו עד עכשיו, כבעלי חיים חמודים ותמימים: הגֶרבּילים.

אך האם הסיפור הזה נכון? האם באמת הגרבילים, ולא החולדות, אשמים במוות השחור? במילה אחת – לא. בשתי מילים – לא לגמרי. כלומר, הסיפור, כרגיל, מסובך יותר ממה שנראה ממבט ראשון. וככל הנראה, במקרה זה, רוב העיתונאים שהפיצו את הסיפור לא טרחו לתת בו מבט שני, וצמצמו אותו לכותרת קצרה וקליטה – אבל למרבה הצער, מוטעית.
קראו עוד

זיקית. צילום: Florian Bruhin, CC-BY-NC-SA.

זיקיות משנות את צבע עורן לא על ידי פיגמנטים, אלא על ידי ארגון מחדש של גבישים זעירים שנמצאים בתאי עור מיוחדים.

שינוי סידור הגבישים משנה את הדרך בה הם שוברים את קרני האור הפוגעות בהם ואת הדרך בה הם מחזירים אותן וכך מתקבלים צבעים שונים. צבעים אלו קרויים צבעים מבניים, או צבעים פיזיקליים, מאחר שהם נובעים מתופעה פיזיקלית – שבירה, הפרדה, של האור לאורכי הגל השונים, לצבעים, המרכיבים אותו. בדומה לצבעים המתגלים כשאור השמש פוגע בבועת סבון, או עובר דרך מנסרה.

על פי מאמר שפורסם בכתב העת Nature Communication התאים המיוחדים מסודרים כשכבת עור והזיקית משנה את סידורם על ידי כיווץ או הרפיה של עורה. כשהזיקית לחוצה, למשל כשזכר פוגש זכר אחר, היא מכווצת את עורה, מה שגורם לגבישים דווקא להתרחק זה מזה ולהחזיר אורכי גל ארוכים בצבע צהוב, כתום או אדום. כשהזיקית רגועה, והעור שלה רפוי, הגבישים קרובים זה לזה ומחזירים אורכי גל קצרים, למשל בצבע כחול. מאחר שיש בעור הזיקית פיגמנטים בצבע צהוב הצבע שמתקבל מערבוב עם הגוון הכחול הוא ירוק – גוון שעוזר לזיקית הרגועה להסתתר בצמחיה.
קראו עוד

צפרדעים וקרפדות מתרבות בדרך כלל בהטלת ביצים וחלקן משריצות צפרדעים קטנות. מין צפרדע שתואר לאחרונה הוא הראשון שמתרבה בהשרצת ראשנים

נקבה (ימין) וזכר (שמאל) של המין החדש של צפרדע בעלת ניבים. צילום: Jim McGuire photos.

רובם המוחלט של הדו-חיים חסרי הזנב, המוכרים בכינוי צפרדעים או קרפדות, מתרבים בהפריה חיצונית. הנקבה מטילה ביציות רבות אל המים והזכר, הצמוד אליה בחיבוק, פולט תאי זרע המכסים ומפרים אותן. לאחר ההפריה הזכר והנקבה הולכים בדרך כלל כל אחד לדרכו, בעוד הביצים מתפתחות ובוקעים מהן ראשנים (לרוות, פגיות, של דו-חיים) שיעברו לבסוף שינוי צורה לצפרדעים בוגרות. חלק גדול מהביצים ומהראשונים ימותו בעקבות התייבשות מקווי מים, או יאכלו על ידי טורפים. מספר לא מובטל של מיני צפרדעים מנסים למנוע זאת ודואגים לצאצאים שלהם בדרכים שונות ומגוונות.

מינים מסוימים נשארים ליד מקור המים בו הוטלו הביצים כדי לשמור עליהן ועל הראשנים, כמו זכר "צפרדע השור האפריקנית" שבסרטון:
קראו עוד

סרט יפה בצילום מואץ, שמגלה את החן של צמחים טורפים.

צמחים מייצרים סוכרים בתהליך הפוטוסינתזה, בעזרת אנרגיית השמש, פחמן דו-חמצני ומים. אך, כמו כל האורגניזמים, הם זקוקים לחומרים נוספים כדי להתקיים. לרוב הצמחים קולטים את חומרי המזון האלו, כגון תרכובות חנקן וזרחן, מהקרקע. צמחים טורפים, שהתפתחו במקומות דלים בחנקן וזרחן, מצאו דרך נוספת להשיג אותם: הם לוכדים בעלי חיים, מעכלים אותם ומטמיעים את החנקן והזרחן שבגופם.

הצלם כריס פילד (Field), יוצר הסרט, צילם במשך 107 ימים, שהתפרשו על פני שנה שלמה, צמחים טורפים שונים – דיוניאה לוכדת-הזבובים ("מלכודת הזבובים של ונוס"), טלליות, כדניות ושופריות – שגידל במרתף ביתו. התוצאה היא סרט קצר של כשלוש דקות המראה את הצמחים גדלים, פורחים וטורפים.
קראו עוד