תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות

טפילות חברתית אינה אלא הסתגלות אבולוציונית

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

השכנים אינם טובים בעיני.

איך אשב פה, אֵם לעשרים ארנבות,

עם קוקייה מפקירה הבנים?

כל בניה גדלו בקִנים זרים,

כולם עזובים, כולם מופקרים.

מה לקח ילמדו מכך ילדַי?

— הארנבת עולבת בקוקייה, מתוך "דירה להשכיר" של לאה גולדברג, ספריית פועלים, 1959.

כשאנחנו חושבים על טפילים אנו חושבים לרוב על בעלי חיים קטנים, נבזיים, החיים על ובתוך גופם של בעלי חיים גדולים יותר וניזונים מהם. אך ישנה גם טפילות אחרת, שבה הטפילים לא מנצלים את גופם של הפונדקאים שלהם, אלא את מִנהגיהם החברתיים – ובכך מבטיחים לעצמם או לצאצאיהם מזון והגנה. טפילים חברתיים הם רמאים מומחים, והדוגמה המוכרת ביותר היא, כמובן, הקוקייה. כפי שמתלוננת הארנבת, רבים ממיני הקוקייה (אם כי לא כולם) אינם טורחים לבנות קן ולגדל את גוזליהם בעצמם, אלא מטילים את ביציהם בקִנים של ציפורים אחרות, וסומכים עליהן שיגדלו את הגוזל. בארץ נוהגות הקוקיות להגניב את ביציהן לקנים של עורבים אפורים. אבל הקוקיות, למרות היותן הטפילות החברתיות המפורסמות ביותר, בהחלט אינן היחידות. מינים שונים של בעלי כנף, ובהם האינדיקטור (אוֹבִיל, Indicator), ציפור הבקר (cowbird ,Molothrus) ואפילו מין של ברווז, ראויים אף הם לנזיפתה של הארנבת. וכמו שנראה בהמשך, המנהג הזה אינו מוגבל לציפורים בלבד.
להמשיך לקרוא אימוץ כפוי

ריאיון עם פרופ' אהוד גזית, המדען הראשי במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל על המדע בישראל, חינוך מדעי ובריחת מוחות

נעם לויתן | גליליאו

מדינת ישראל קמה באזור עני במשאבי בטבע, אך למרות זאת הצליחה לשגשג בזכות העדיפות שנתנה ממשלת דוד בן-גוריון, ורוב הממשלות אחריה, לטיפוח ולפיתוח המדע והטכנולוגיה. ההשקעה במדע ב-65 שנות קיומה של המדינה הביאה להישגים טכנולוגיים שתרמו לא רק לישראל אלא גם לכלל העולם. תגליות והמצאות כמו התרופה קוֹפַּקסוֹן לטיפול בטרשת נפוצה, דיסק-און-קי, עגבניות שרי, כיפת ברזל ועוד. "המדע בישראל הוא מצוין בכל קנה מידה אובייקטיבי. כמובן שאפשר לעשות יותר ואנחנו משתדלים לשפר אותו עוד יותר, אבל בוודאי פֶּר השקעה ובהתחשב בגודל המדינה הוא מצוין", פותח פרופ' אהוד גזית, המדען הראשי במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל את הריאיון.

פרופ' גזית הוא פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב ומופקד על הקתדרה לננו-ביולוגיה באוניברסיטה. קודם לתפקידו כמדען ראשי הוא כיהן כסגן הנשיא למחקר ופיתוח באוניברסיטת תל אביב וכיו"ר הדירקטוריון של חברת מסחור הידע של האוניברסיטה "רמות".
להמשיך לקרוא מדע ישראלי

חיידקי מעי שומרים על ההפרדה בין מינים-ביולוגיים של צרעות

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

המעי של כל בעל חיים מאוכלס בכמות עצומה של חיידקים החיים בסימביוזה הדדית עם המאכסן שלהם ותורמים לבריאותו ולתזונתו. חיידקי המעי מסייעים בעיכול מזון, מספקים ויטמינים, מגנים מפני גורמי מחלות ועוד ובתמורה הם מקבלים חומרי מזון וסביבת גידול נוחה ומוגנת. על פי מחקר של רוברט ברוקר (Brucker) וסת' בורדנשטיין (Bordenstein) מאוניברסיטת ונדרבילט בטנסי, ארצות הברית, חיידקי המעי גם עוזרים להפריד בין מינים-ביולוגיים שונים. החוקרים הראו, במאמר שפורסם בשבועון Science, כי כאשר יוצרים בני-כלאיים מזיווג של צרעות משני מינים-ביולוגיים קרובים החיידקים במעיהם גורמים למותם.
להמשיך לקרוא מבטן ומלידה

חצאי קליפות קוקוס משמשים לחיקוי קול פרסות סוסים. התמנונים, שהם יצורים חכמים בהרבה ממה שחשבו, מצאו להם שימוש נוסף

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

תְּמָנוּנִים ידועים ביכולתם לשנות במהירות את צבעם ואת צורתם וכך להשתלב בסביבתם או לאיים על אויביהם. גופם הרך והשרירי ושמונה הזרועות שלהם, שעליהן שורות של כפתורי הצמדה, מאפשרים להם להגיב לסביבתם בצורות מגוונות. הם מסוגלים להמשיך לקרוא גאון עוטה שריון

אורנגאוטן כממציא פתרונות

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

ממחקרים רבים בקופי-אדם התברר כי הם מצטיינים, יותר מכל חיה אחרת למעט האדם, בפתרון בעיות, במיוחד כאלו הדורשות שימוש בכלים. החיות היחידות המתקרבות, ולעתים אף עולות עליהם בתחום זה הן – אולי במפתיע – עופות ממשפחת העורבים.

במחקר, שנערך במכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בלייפציג, ניסו החוקרים לבדוק אם קופי-אדם יכולים לפתור בעיות שאינן מסתמכות על הפעלה של כלי מוצק, אלא על שימוש במים ככלי. במחקר, שפורסם במגזין Biology Letters, הציבו נטשה מנדס (Mendes) ועמיתיה בפני 5 נקבות אורנגאוטן שפופרת שקופה, מלאה במים עד רבע מגובהה, עם בוטן (הפרס) הצף על פני המים. הפתח היחיד בשפופרת היה בצדה העליון, וקטן מכדי לאפשר לקופות-האדם להגיע אל הבוטן באצבעותיהן. לא היה אפשר להמשיך לקרוא ‫(קוף)–האדם החושב‫

מפגש מקרי בין חוקרים לבין לוויתני ראשתן גילה כי הלוויתנים יכולים לישון שינה מלאה, מבלי לנשום

נעם לויתן ודינה וולודרסקי | גליליאו

חוקרים מבוהלים וראשתנים מנמנים. סרטון הווידאו מנציח את המפגש המתואר ברשומה בין חוקרי הלוויתנים לקבוצת ראשתנים. צילם לוק רנדל (Rendell), אחד מכותבי המאמר. להורדת הסרטון עם הקריאות המבוהלות של החוקרים לחצו כאן.

אף שיונקים ימיים – לוויתנים ודולפינים – נמצאים במהלך כל חייהם במים, הם חייבים לנשום אוויר. מאחר שהנשימה נמשכת גם בשעת השינה, היונקים הימיים היו טובעים לולא התפתחו בהם מנגנוני שינה ייחודיים. מחקרים שנערכו בשבי הראו כי במיני לוויתנים קטנים ודולפינים ישנות שתי מחציות המוח לסירוגין, וכי הם ישנים עם עין אחת פקוחה. בצורה זו מוחם זוכה לשינה שלה הוא זקוק, בעוד הם שומרים על רמת מודעות המאפשרת להם להתחמק מטורפים, לקיים קשרים חברתיים ולעלות לפני הים כדי לנשום. האמונה הרווחת היתה כי כל הלוויתנים ישנים בצורת שינה מחולקת זו, עד אשר מפגש מקרי בין חוקרי לוויתנים לקבוצה של ראשתנים (Physeter macrocephalus) שישנו שינה עמוקה ומלאה חשף מנגנון שונה לחלוטין.
להמשיך לקרוא שנת הלוויתן

כרישים לימוניים צעירים לומדים זה מזה

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

אחת האמרות המפורסמות המיוחסות לאייזק ניוטון היא "אם ראיתי למרחוק, הרי זה משום שעמדתי על כתפי ענקים". ואם את זה אמר ניוטון, שהיה לא רק גאון אלא גם ידוע כאדם קשה, שמעולם לא התנדב לתת קרדיט לאחרים, מה נגיד אנחנו? בבירור, כמעט את כל מה שאנחנו יודעים למדנו מאחרים. ולא רק אנחנו: זה מכבר ידוע שבני האדם אינם היחידים שלומדים זה מזה. ממחקרים רבים התברר כי למידה חברתית קיימת בשוּרה של בעלי חיים, ולא רק פרימטים ובכלל יונקים, אלא גם עופות, דגים ואפילו חרקים. במחקר שפורסם במגזין המדעי Animal Cognition התבררה בפעם הראשונה למידה חברתית בסוג של חולייתנים שנחשבים כ"פרימטיביים" – דגי סחוס, וליתר דיוק, כרישים לימוניים.
להמשיך לקרוא כריש חברתי

זכרי אילנית אדומת עין מאיימים זה על זה על-ידי הרעדת ישבנם והענף עליו הם יושבים

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

אילניות אדומות עין (Agalychnis callidryas, שפירושו "נימפת יער יפהפייה ובוהקת") חיות סמוך לבריכות ונהרות ביערות הגשם של מרכז אמריקה ומקסיקו. הן מעבירות את יומן במנוחה, כשהן צמודות לחלקם התחתון של עלי חופת היער, ואת הלילה בציד חרקים.

בלילות עונת החיזור, שהיא העונה הגשומה (מסוף מאי עד נובמבר), נשמעים ברחבי יערות הגשם קולות צקצוק (chack). קולות אלה הם קריאותיהם של זכרי אילנית אדומת עין המנסים לפתות את הנקבות לבוא אליהם. להמשיך לקרוא תזיזו ת'ישבן

נשיכות קטנות: ארסו של הערפד

נעם לויתן | גליליאו

ערפדים הם עטלפים הניזונים אך ורק מדם, בדומה ליצור האגדי שעל שמו הם נקראים. בניגוד לערפד האגדי המפורסם ביותר – הרוזן דרקולה – שמסופר כי התגורר בטירה באירופה, כל שלושת מיני עטלפי הערפד (המשתייכים לשלושה סוגים שונים) חיים במערות ובחללים אפלים אחרים במרכז אמריקה ובדרומה. בלילה, בחסות החשכה, הערפדים פורשים כנפיים ויוצאים לשחר למקור מזון, יונק או עוף השקועים בשינה. הם מאתרים את קורבנם באמצעות חושים מחודדים – ראייה מעולה, חוש ריח מפותח, שמיעה רגישה ואיכּון הד (Echolocation), המאפשר לעטלפים לזהות עצמים בסביבה על פי ההד החוזר מהם. לאחר שנמצא קורבן מתאים, הערפד נוחת לידו ורץ ומדלג לעברו על ארבעותיו. ערפדים הם העטלפים היחידים שמסוגלים לרוץ.

לאחר שהגיע לקורבן להמשיך לקרוא דם אמיתי