תזיזו ת'ישבן

זכרי אילנית אדומת עין מאיימים זה על זה על-ידי הרעדת ישבנם והענף עליו הם יושבים

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

זכר אילנית אדומת עין

אילנית אדומת עין, זכר. צילום: courtesy of M. S. Caldwell.

אילניות אדומות עין (Agalychnis callidryas, שפירושו "נימפת יער יפהפייה ובוהקת") חיות סמוך לבריכות ונהרות ביערות הגשם של מרכז אמריקה ומקסיקו. הן מעבירות את יומן במנוחה, כשהן צמודות לחלקם התחתון של עלי חופת היער, ואת הלילה בציד חרקים.

בלילות עונת החיזור, שהיא העונה הגשומה (מסוף מאי עד נובמבר), נשמעים ברחבי יערות הגשם קולות צקצוק (chack). קולות אלה הם קריאותיהם של זכרי אילנית אדומת עין המנסים לפתות את הנקבות לבוא אליהם. הזכרים מתקבצים על צמחים בסביבות בריכות מים, ממתינים לבוא הנקבות, ומאיימים בקול (chuckle) על זכרים מתחרים המנסים לתפוס את הענף או העלה שאותו בחרו. אם מתחרה כלשהו מתעלם מקולות האיום ומתקרב למרחק של כשני מטרים או פחות, האיומים מסלימים: הזכרים מנענעים את ישבנם בעוצמה.

במחקר שהתפרסם בכתב-העת Current Biology, מייקל קולדוול (Caldwell) מאוניברסיטת בוסטון ועמיתיו חשפו כי הזכרים המתנענעים מרעידים את הצמח שעליו הם יושבים וכך גורמים לרטט (ויברציה) הנושא מסרים מאיימים.

כאשר חוקרים תיעדו את האילניות אדומות העין בעבר, נטען כי זכרים מפגינים תוקפנות זה כלפי זה רק בנוכחות נקבות ונענוע הישבן כלל לא הוזכר. ואולם זכרים שבהם צפו קולדוול ועמיתיו איימו זה על זה גם כאשר לא נראתה כל נקבה באזור וכאמור הרעידו את ישבנם. מדוע קיים הבדל כה גדול בתצפיות הישנות לעומת תצפיותיהם של מחברי המחקר הנוכחי?

קולדוול ועמיתיו בחרו לעקוב אחר האילניות באמצעות מצלמות תת-אדום, מאחר שהאילניות פעילות בלילה, בעוד חוקרים קודמים השתמשו באור לבן. האור הלבן פגע בהתנהגות הטבעית של האילניות בהופכו לילה ליום, וכך לא איפשר לגלות את כל מגוון ההתנהגויות התוקפניות של הזכרים. לעומת זאת, זכרים שנצפו במצלמות התת-אדום לא הבחינו במשהו לא תקין והמשיכו להתנהג כהרגלם.

שני זכרי אילנית אדומת עין נאבקים זה בזה כשהם תלויים מעלה שהם לופתים ברגליהם האחוריות

שני זכרי אילנית אדומת עין נאבקים זה בזה כשהם תלויים מעלה. צילום: courtesy of M. S. Caldwell.

בנוסף לצפייה בהתנהגות הזכרים באמצעות המצלמות, קולדוול ועמיתיו חיברו לכמה ענפים מדי תאוצה. החוקרים הניחו על ענפים אלה שני זכרים והקליטו את הקולות, המראות והרטיטות המלווים את התמודדותם. זוגות הזכרים במפגש המבוים התנהגו כמו זכרי אילנית אדומת עין הנפגשים באופן טבעי: הם התרוממו על רגליהם, קראו קריאות איום ובעטו ברגליהם האחוריות. מיד לאחר מכן הרעידו הזכרים את ישבנם, ולכן גם את הענף שעליו ישבו. הרעדת הישבן התרחשה אפילו אם הזכר היריב לא יכול היה לראות את נענוע הישבן מאחר שפניו לא פנו לעבר הזכר המרעיד. במקרה שאפילו הרטט המאיים לא עזר והיריב לא נכנע, הזכרים עברו לאלימות פיזית, לפתו זה את זה ונאבקו, לעתים במשך שעות!

היו מקרים שבהם דווקא הזכר שנכנע הוא זה שרטט אחרון, אך לרוב המנצח בקרב בין הזכרים היה הזכר שנענע את ישבנו פעמים רבות יותר, גרם לרטט שנמשך זמן רב יותר וגם זה שרטט את הרטיטה האחרונה. תדירות הרטט שמדדו החוקרים היתה קבועה במידה ניכרת ורוב הזכרים רטטו בתדירות של 12 הרץ, כלומר 12 פעמים בשנייה, פרט למקרה של מנצחים שגודלם קטן משל יריבם, שרטטו בתדירות גבוהה יותר.

האילנית הרובוטית ששימשה את החוקרים לבחינת תגובתם של זכרי אילנית אדומת עין

האילנית הרובוטית ששימשה את החוקרים לבחינת תגובתם של זכרי אילנית אדומת עין. צילום: courtesy of M. S. Caldwell.

לאחר כל התצפיות וההקלטות שעשו קולדוול ועמיתיו הם החליטו לבדוק מה ממרכיבי תצוגת הרטט של זכרי האילנית – נענוע הישבן או הרטט העובר בענף – משפיע על התנהגות יריבם. לשם כך השתמשו החוקרים באילנית רובוטית שהוצבה בסמוך לענף שעליו ישב זכר ובמַרְטֵט (ויברטור), שאיפשר להרעיד את הענף, ובדקו איך יוכלו לגרום לזכר להזיז את ישבנו. כאשר הרעיד המרטט את הענף ברטט זהה לזה של זכרי אילנית אדומת עין, נענע הזכר את ישבנו בתגובה לאיום גם כאשר האילנית הרובוטית כלל לא נעה. לעומת זאת, הזכר היריב לא הגיב ברטט כאשר החוקרים הרעידו את הענף ברטט שונה ("רעש לבן" מבחינת האילנית) או כשלא הרעידו את הענף כלל, גם כאשר האילנית הרובוטית נענעה את ישבנה וגם כאשר נותרה ללא תנועה.

הממצאים של קולדוול ועמיתיו מראים כי אילניות אדומות עין מעבירות מידע – במקרה זה איומים זה על זה – באמצעות גרימת רטט בענפים שעליהם הן יושבות. עובדה זו נעלמה מעיני חוקרים אחרים, מאחר שבני אדם לא מעבירים מידע בדרך זו ולכן אנו נוטים לפרש תנועות, כדוגמת נענוע הישבן, כמסר חזותי ולא כאמצעי ליצירת רטט. למשל, במחקר מ-2004 מתוארת אילנית ממין אחר המנענעת את גופה מעלה ומטה כמציגת מסר חזותי [PDF]. לדעת קולדוול ועמיתיו סביר מאוד כי המסר מועבר דווקא באמצעות רטט.

מחקרם של קולדוול ועמיתיו הוא דוגמה מובהקת ראשונה להעברת מסרים, מידע, באמצעות רטט – תחום שכמעט לא נחקר בחולייתנים. שימוש ברטט לתקשורת מוכר בקרב חסרי חוליות, כדוגמת הגבנוניתיים (Membracidae), שהם טפילי צמחים הקרובים לציקדות ומשתמשים ברטט כדי להתריע מפני אויבים. ייתכן כי גם בקרב החולייתנים חיות רבות משתמשות בדרך זו להתקשרות, כדוגמת פילים החשים בתנודות באדמה, זכרי זיקית גבוהת קסדה (זיקית תימנית, Chamaeleo calyptratus) המנענעים ענפים בנוכחות נקבות; או כדוגמת נקבות הצפרדע Polypedates leucomystax שמתופפות ברגליהן על צמחים, ככל הנראה כדי למשוך זכרים. מחקרים עתידיים שלא יתעלמו ממידע המועבר באמצעות רטט עשויים לחשוף בפנינו עולם שלם של העברת מסרים שכלל לא היינו מודעים לו.

קישור למאמר המקורי:

Caldwell, M. S. et al. Vibrational signaling in the agonistic interactions of red-eyed treefrogs. Current Biology 20, 1012-1017 (2010). doi: 10.1016/j.cub.2010.03.069

קטעי וידאו נוספים (צילם Michael S. Caldwell)

זכר אילנית אדומת עין מנענע את ישבנו

שני זכרים מאיימים זה על זה באמצעות רטט

הכתבה המקורית מופיעה במגזין גליליאו גיליון 143, יולי 2010

מודעות פרסומת

תגיות: , , , , ,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: