כריש חברתי

כרישים לימוניים צעירים לומדים זה מזה

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

כריש לימוני. צילום: Albert kok, CC-BY-SA.

אחת האמרות המפורסמות המיוחסות לאייזק ניוטון היא "אם ראיתי למרחוק, הרי זה משום שעמדתי על כתפי ענקים". ואם את זה אמר ניוטון, שהיה לא רק גאון אלא גם ידוע כאדם קשה, שמעולם לא התנדב לתת קרדיט לאחרים, מה נגיד אנחנו? בבירור, כמעט את כל מה שאנחנו יודעים למדנו מאחרים. ולא רק אנחנו: זה מכבר ידוע שבני האדם אינם היחידים שלומדים זה מזה. ממחקרים רבים התברר כי למידה חברתית קיימת בשוּרה של בעלי חיים, ולא רק פרימטים ובכלל יונקים, אלא גם עופות, דגים ואפילו חרקים. במחקר שפורסם במגזין המדעי Animal Cognition התבררה בפעם הראשונה למידה חברתית בסוג של חולייתנים שנחשבים כ"פרימטיביים" – דגי סחוס, וליתר דיוק, כרישים לימוניים.

כרישים לימוניים (Negaprion brevirostris) חיים לאורך חופי אפריקה, דרום אמריקה וצפון אמריקה. הם מגיעים לאורך של כשלושה מטרים, ולמרבה ההפתעה, למרות שמם, צבע עורם אפור, אך במים רדודים הוא נראה לפעמים צהבהב כקליפה של לימון. הם נעים בקבוצות, אך כמו במקרה של מיני כרישים אחרים ודגים בכלל, קשה לדעת האם הם פשוט נמשכים לעבר אותו מקור מזון, או שיש בין הפרטים בקבוצה קשרים חברתיים.

טריסטן גוטרידג' (Guttridge) מאוניברסיטת לידס באנגליה, ועמיתיו מאוניברסיטאות באוסטרליה, הולנד, גרמניה, איי הבהאמה וארצות-הברית, תפסו כרישים לימוניים צעירים בחופים של איי בימיני, השייכים לאיי הבהאמה. הם העבירו אותם למכלאות (אזור מגודר בחוף) למשך הניסוי, ולאחר מכן החזירו אותם למקום שבו נתפסו.

החוקרים אימנו חלק מהכרישים לשחות לאזור מסוים במכלאה, הנקרא אזור הסמן (אינדיקטור), וכשהגיעו לשם, החוקרים חשפו את ה"מטרה" – לוח עם פסים שחורים ולבנים. הכרישים היו צריכים לשחות לעבר המטרה ולגעת בה בראשם, וכפרס קיבלו חתיכות של ברקודה (מעדן מיוחד לטעמם של הכרישים). כרישים אלו שימשו כמדגימים לכרישים האחרים. אלו הוכנסו למכלאה עם כריש "מדגים", שהכיר את המשימה, או עם כריש שלא נחשף אליה לפני כן. הם גילו שהכרישים שנהנו מחברתו של מַדגים בעל ידע שחו לאזור הסמן, התקרבו לאזור המטרה ואף נגעו במטרה (כלומר השלימו את המשימה) יותר מכרישים ששחו בחברתו של כריש שלא הכיר את המשימה.

חיקוי וידע

הניסוי הזה מראה שכרישים מסוגלים ללמוד מניסיונם של אחרים – החשיפה לכריש שרכש ידע מסוים נתנה להם יתרון, ועזרה להם לרכוש את הידע (כיצד להשיג חתיכות ברקודה מחוקרים) בעצמם. אין אפשרות להסיק מהמחקר הזה איך בדיוק הם למדו זאת – אם הם ראו את הכריש המַדגים שוחה ממקום אחד לשני וחיקו את תנועותיו, אם הם עקבו אחריו, או אם הם פשוט נטו לשחות למקומות שבהם הכריש המדגים שחה. העובדה שהם שחו לאזור המטרה, למשל, יכולה לנבוע מכך ששם הכריש המדגים קיבל מזון, כלומר הם למדו לקשר בין מקום זה למזון. בראיון ל-BBC Nature אמר גוטרידג' שהוא וצוותו מתכננים לבצע ניסויים מבוקרים יותר, כדי לברר כיצד בדיוק למדו הכרישים זה מזה.

כל בעל חיים שחי בקבוצות – ולא משנה כיצד קבוצות אלו נוצרו – יכול, באופן תיאורטי, להרוויח מהתבוננות בחברי קבוצתו ומלמידה מהם. אם אחד מהם רוכש ידע על הסביבה שבה נמצאת הקבוצה – אילו צמחים כדאי לאכול, איפה אפשר למצוא מים בעונת היובש, מה הסימנים המעידים על נוכחות טורף – כדאי לאחרים ללמוד ממנו, ולא לנסות להמציא את הגלגל מחדש, ובכך להסתכן בטעויות שעלולות להיות קטלניות. לפיכך, היינו מצפים שלמידה חברתית תימצא בכל בעלי החיים המבלים חלק ניכר מזמנם עם בני מינם, ובלבד ש הם מסוגלים מבחינה קוגניטיבית ללמוד מן הזולת.

אנחנו נוטים לעתים להפחית ביכולתם הקוגניטיבית של בעלי חיים הנראים לנו נחותים – במיוחד בכל הנוגע לתכונות "אנושיות" כל כך, כמו למידה חברתית. המחקר הזה מראה לנו (שוב) שהדעות שלנו לגבי בעלי חיים "חכמים" או "פרימיטיביים" אינן תמיד נכונות. גם דגים, ואפילו כרישים, יכולים ללמד אותנו משהו – במקרה זה, משהו על למידה, ועל כמה היא עשויה להיות נפוצה בעולם החי.

המאמר המקורי [PDF]:

Guttridge, T. L., van Dijk, S., Stamhuis, E. J., Krause, J., Gruber, S. H. & Brown, C. Social learning in juvenile lemon sharks, Negaprion brevirostris. Anim. Cogn. 16, 55-64 (2013). doi: 10.1007/s10071-012-0550-6

הכתבה המקורית התפרסמה במגזין גליליאו גיליון 171, נובמבר 2012