הבלתי מזוהים: לא מדבקים ב-HIV

אנשים חיוביים ל-HIV, שהעומס הנגיפי בדמם הוא מתחת לסף הגילוי (undetectable), לא יכולים למעשה להדביק בנגיף

למצולמים אין קשר לרשומה. תמונה: David Goehring CC-BY.

בספטמבר השנה פרסם המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן (ה-CDC) תזכיר לרגל "יום המודעות האמריקאי ל-HIV ואיידס בגברים גאים" שבו הכריז שהעדויות המדעיות מראות שאנשים החיים עם HIV – הנגיף הגורם לאיידס, שהטיפול שהם מקבלים הצליח להוריד את רמת הנגיף בדמם כך שהוא כמעט בלתי ניתן לאיתור, לא יכולים למעשה להדביק אנשים אחרים ב-HIV. תזכיר זה מצטרף להצהרות דומות של מומחים רבים.

על פי התזכיר כמה מחקרים מצאו באלפי זוגות מעורבי סטטוס (כלומר שבהם אחד מבני הזוג חיובי לנגיף והשני שלילי) שקיימו יחסי מין לא מוגנים, שבן הזוג השלילי לא נדבק מבן הזוג החיובי כל עוד הנגיף בדמו של בן הזוג החיובי נותר באופן יציב ברמה נמוכה לאורך תקופת המחקר. רמת הנגיף נמדדת במדד הקרוי "עומס נגיפי" ומייצג את מספר עותקי ה-HIV במיליליטר דם. השאיפה היא שהעומס הנגיפי יהיה נמוך ככל האפשר. במחקרים עומס קבוע של 200 עותקי נגיף במיליליטר דם ומטה, עד מתחת לסף הזיהוי (undetectable), מנע העברה של הנגיף מהפרטנר החיובי לשלילי.

ה-CDC ציין שכל עוד אנשים החיים עם HIV מתמידים בנטילת הטיפול התרופתי כל יום, על פי ההוראות, ונותרים מתחת לסף הגילוי הסיכון שידביקו את בן הזוג השלילי שלהם הוא לכל עניין ודבר אפס.

הגנה זו מהדבקה רלוונטית כאמור רק כל עוד בן הזוג החיובי הוא מתחת לסף הזיהוי, מצב שעלול להשתנות לעתים נדירות בפתאומיות: במקרה של כשל בטיפול בעקבות התפתחות ספונטנית של עמידות של הנגיף לטיפול, או בעקבות הדבקות של האדם שכבר חיובי לנגיף ב-HIV שעמיד לטיפול שהוא מקבל. גם השחיקה הטבעית של כל מטופל לטווח ארוך יכולה להשפיע על העומס הנגיפי, כשהמטופלים – בעיקר לאחר זמן ממושך – כבר מקפידים פחות על הטיפול ("שוכחים" לקחת גלולה).

מה מראים המחקרים? ולמה בכמה מקומות מצוין שההגנה מהדבקה שמספק בן זוג מתחת לסף הגילוי לבן הזוג השלילי היא "רק" 93 אחוז ולא קרובה ל-100 אחוז?

מחקר אחד, HPTN 052, הראה שהתחלה מידית של טיפול נגד HIV מפחיתה ב-93 אחוז את הסיכוי להדביק בנגיף בן או בת זוג שליליים. למחקר גויסו 1,763 זוגות מעורבי סטטוס מאפריקה, הודו, תאילנד, ברזיל וארצות הברית. הזוגות חולקו לקבוצה שבה החיוביים התחילו טיפול מוקדם נגד הנגיף (886 זוגות) ולקבוצה שקיבלה טיפול רק אם רמת תאי הדם הלבנים שלהם ירדה מתחת לסף מסוים (ספירת CD4+ מתחת ל-250 תאים לממ"ק דם) או אם פיתחו איידס (877 זוגות). זמן המעקב החציוני אחר האנשים במחקר היה 5.5 שנים ושיעור ההדבקות החדשות ב-HIV בשנה היה 0.9 אחוז: במהלך המחקר נדבקו 19 אנשים מקבוצת הטיפול המוקדם ו-59 שליליים מהקבוצה השנייה. עם זאת, כשבדקו האם בני הזוג השליליים באמת נדבקו בנגיף של בן הזוג החיובי גילו כי רק 3 שליליים מקבוצת הטיפול המוקדם, שבה המטופלים הגיעו מהר למצב של מתחת לסף הזיהוי, נדבקו מבן הזוג החיובי המטופל. בקבוצה השנייה נדבקו 43 שליליים מבן הזוג. האחרים נדבקו לא מבן הזוג.

יותר מ-97 אחוז מהזוגות במחקר הזה היו הטרוסקסואלים. רק 37 זוגות היו של גבר עם גבר ורק זוג אחד היה של אישה ואישה.

מחקר אחר, PARTNER, לא זיהה מקרי הדבקה בזוגות מעורבי סטטוס שבהם החיובי עם עומס נגיפי עקבי של פחות מ-200 עותקי HIV למיליליטר דם. במחקר זה עקבו אחר 888 זוגות מעורבי סטטוס באירופה – 548 הטרוסקסואלים ו-340 של גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים (סקרנים, מתנסים, בי והומואים, או בקיצור סמב"ה), שבזוגיות עם גבר. הזוגות גויסו רק אם קיימו יחסי מין לא מוגנים, לא לקחו PrEP (טיפול מונע טרום חשיפה) ואם בן הזוג החיובי טופל נגד הנגיף כבר כמה שנים. זמן המעקב החציוני אחר הזוגות במחקר היה 1.3 שנים. גם כאן היו אנשים שקיימו יחסי מין לא מוגנים לא עם בני זוגם (4 אחוז מההטרוסקסואלים ו-33 אחוז מהסמב"ה)

במהלך המחקר זוגות סמב"ה קיימו מגע מיני ללא קונדום 22,000 פעם וההטרוסקסואלים – 36,000. במחקר הזה, שנמשך זמן קצר יותר מ-HPTN 052, נצפו 11 מקרי הדבקה של בן הזוג השלילי. הטרוסקסואל אחד ועשרה סמב"ה. בכולם מקור הנגיף לא היה בן הזוג החיובי. עם זאת רק שמונה מתוך ה-11 הודו ששכבו ללא קונדום עם מישהו שהוא לא בן הזוג שלהם.

לפי תוצאות מחקר PARTNER אפשר לומר לכאורה שיעילות ההגנה שמספק בן הזוג החיובי שמתחת לסף הזיהוי היא 100 אחוז. אבל אפילו החוקרים מודים שהמחקר קצר ביותר. הם גם הוציאו מהחישוב 55 זוגות שבהם גילו שבן הזוג שהיה אמור להיות מתחת לסף הזיהוי היה מעליו, כאלו שנטלו PrEP או PEP (טיפול מונע לאחר חשיפה) ועוד כמה.

כרגע מתקיים מחקר המשך, PARTNER2, שעוקב רק אחרי זוגות סמב"ה.

שני הבדלים חשובים בין המחקרים האלו, נוסף למשך הזמן, הם ש-PARTNER נעשה על זוגות שכבר היו מתחת לסף הגילוי ואילו HPTN 052 עקב אחרי הזוגות מרגע תחילת הטיפול. יתכן שכל ההדבקות שהתרחשו בניסוי HPTN 052 הן מלפני שהעומס הנגיפי של בני הזוג החיוביים ירד מתחת לסף הגילוי ולכן שהפחתת הסיכון האמיתית גדולה בהרבה מ-93 אחוז. אך כדאי לזכור, כפי ש-55 הפסולים ב-PARTNER מראים, שלא כל מי שמטופל נגד הנגיף באמת הופך למתחת לסף הגילוי או נותר במצב כזה.

מחקר שלישי, שתוצאותיו עוד לא פורסמו רשמית, דומה למחקר PARTNER אך עוקב רק אחרי סמב"ה [PDF]. המחקר האוסטרלי, הקרוי Opposites Attract, עקב למשך 4 שנים אחר 358 זוגות גברים מעורבי סטטוס מאוסטרליה, תאילנד וברזיל. כל זוג גברים מעורב גויס למחקר – לא משנה אם השתמשו או לא השתמשו בקונדום, אם בן הזוג החיובי מטופל ו/או מתחת לסף הגילוי ואם בן הזוג השלילי לוקח PrEP או לא. במהלך המחקר לא התרחשו הדבקות חדשות ב-HIV למרות שבני הזוג קיימו מגע מיני אנאלי ללא קונדום קרוב ל-17,000 פעם. ביותר מ-12,000 מפעמים אלו ההגנה היחידה הייתה רמת הנגיף בדם של בן הזוג החיובי – לא השתמשו בקונדום ובן הזוג השלילי לא היה על PrEP.

63 אחוז מבני הזוג השליליים דיווחו שקיימו יחסי מין כלשהם עם מי שהוא לא בן זוגם, וכמעט 40 אחוז דיווחו על מין לא מוגן עם מישהו שאינו בן הזוג.

שלושת מחקרים אלו ונתונים נוספים מהשטח הם אלה שגרמו ל-CDC להכריז כי אנשים חיוביים לנגיף שהעומס הנגיפי בדמם הוא מתחת לסף הגילוי לא יכולים למעשה להדביק ב-HIV.

למה למעשה? כי כאמור לא כל מי שמטופל באמת מתחת לסף הגילוי וכי צריך לסמוך על השותף שהוא מצליח להתמיד בטיפול היומי. נראה שרק מי שמתמיד בלקיחת הטיפול, שמטופל לפחות שישה חודשים, ושבאמת נמצא מתחת לסף הגילוי באופן עקבי ולתקופה ממושכת, אינו מסוגל להדביק בנגיף.

עם זאת, להיות מתחת לסף הגילוי מגן מהדבקה רק על בן הזוג השלילי ורק מפני HIV. אמצעי המניעה היחיד שמגן ממחלות מין אחרות – שלחלקן אין טיפול ושחלקן חמור יותר בקרב אנשים החיוביים לנגיף – הוא קונדום. מומלץ להשתמש בקונדום בכל מגע מיני. ואם שוקלים להוריד אותו, אז רק במערכת מבוססת אמון שבה סומכים על בן הזוג ורק לאחר בדיקת סטטוס המחלות של כל אחד.

למידע נוסף

תזכיר המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן: Dear Colleague: September 27, 2017

דוח תקופתי של משרד הבריאות לקראת יום האיידס העולמי 2017 [PDF]

המאמרים המקוריים:

קמפיין של משרד הבריאות על יחסים, תקשורת וקונדומים בעידן הרשתות החברתיות:

הרשומה מבוססת על פוסט שפרסמתי בפייסבוק.