גזע עליון: סודם של המינים הפולשים

ההיסטוריה האבולוציונית של מינים פולשים מבטיחה את הצלחתם

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

דררת קרמר, מין פולש המשגשג בישראל

דררת קרמר, מין פולש המשגשג בישראל. צילום: © ערן גיסיס.

היזכרו בפעם האחרונה שבה ביליתם בחוץ, בפארק או בגינה ציבורית. אולי הבחנתם בדררות הצועקות זו לזו, במיינות המקפצות על המדשאות כשסביב עיניהן "איפור" צהוב המקנה להן מראה קצת מרושע, וכמובן ביתושות הטיגריס האסייתי העושות כמיטב יכולתן לרוקן את גופכם מדם. אלו מכם שהעדיפו לבלות בחודשי הקיץ בים, יכולים להיזכר במקום זאת ב"מתנה" שהעניקה לנו תעלת סואץ [PDF] – להקות של מדוזות מהמין חוטית נודדות, שצורבות את המתרחצים.

כל בעלי החיים שנזכרו הם חלק קטן ממיני בעלי החיים, הצמחים והפטריות שפלשו לישראל בהצלחה. מינים אלו הגיעו מתחום מחייתם המקורי לבתי גידול חדשים – לרוב בעקבות פעולות האדם – והצליחו לשגשג בהם, לדחוק מינים מקומיים ולגרום לשינויים ניכרים במערכת האקולוגית.

אך לא כל מין ביולוגי שמגיע לסביבה חדשה הופך למין פולש, רוב המינים אינם שורדים בבית הגידול החדש, ואחרים מבססים אוכלוסיה קטנה שלא משנה במידה ניכרת את המערכת האקולוגית הקיימת. מאז ימיו של האקולוג צ'ארלס סאת'רלנד אלטון (Elton), שכתב את הספר על מינים פולשים בשנת 1958, אקולוגים שניסו להסביר כיצד מין הופך לפולש התמקדו בעיקר בסביבה החדשה שאליה הפולש הגיע. לדוגמה, הפולש מותיר מאחור בארץ מוצאו את הטורפים והטפילים שלו, וכך יכול להתרבות ולהתפשט בסביבה החדשה באין מפריע. כמו כן פעמים רבות המין הפולש מצליח להתבסס בסביבה חדשה מאחר שהפרעה כלשהי על ידי האדם, כגון כריתת יערות או זיהום מים בחנקות, הפכה את המקום לפגיע.

גורמים מקומיים אלה להצלחת מינים פולשים לא מסבירים מדוע במקרים רבים אותם מינים פולשים לארצות שונות, או מדוע עם פתיחת תעלת סואץ פלישת המינים הייתה, בניגוד לצפוי, חד כיוונית. כמעט כל המינים הפולשים היגרו מים סוף לכיוון הים התיכון ולא להפך.

על פי מחקר חדש של צמד האקולוגים ג'ייסון פרידלי (Fridley) מאוניבסיטת סירקיוז בניו יורק ודב סאקס (Sax) מאוניברסיטת בראון, שהתפרסם במגזין Global Ecology and Biogeography, הצלחת המינים הפולשים תלויה במקום שממנו באו, ולא רק במקום שאליו הם הולכים. כבר בשנת 1859 כתב צ'ארלס רוברט דרווין (Darwin) בספרו "מוצא המינים" כי "מאחר שהברירה הטבעית פועלת בדרך של תחרות, היא משפרת ומתאימה את תושביה של כל ארץ רק ביחס למידת השלמות של שכניהם. לכן אין זה צריך להפתיע כאשר התושבים של ארץ כלשהי, אף על פי שלפי הדעה המקובלת נוצרו והסתגלו במיוחד לארץ זו, יובסו ויוחלפו על ידי יצורים שהם אזרחי ארץ אחרת" (תרגום: המחברים).

החוקרים פיתחו את הרעיון של דרווין, לפיו לא כל היצורים נוצרו שווים והיכולת של מין להפוך למין פולש תלויה בין היתר בסביבה שבה התפתח. הם שיערו כי באזורים מסוימים בעולם מתקיימים תנאים שהובילו להתפתחות מינים "עליונים", שהיכולת שלהם להתחרות במינים ממקומות אחרים גבוהה, ושמסוגלים לנצל את משאבי הסביבה לשם העמדת צאצאים באופן טוב יותר מאותם מתחרים. אזורים אלו מאופיינים בסביבה יציבה, כך שההתאמות אליה התפתחו והשתכללו במשך זמן רב, באוכלוסיות גדולות, ולכן בשונות גדולה שהברירה הטבעית יכולה לפעול עליה, ובתחרות רבה בין מינים רבים.

צפוי כי מגוון השושלות הייחודיות, כלומר מגוון המינים הביולוגיים, באזורי מקור כאלה יהיה גדול מאשר באזורים אחרים. ואכן, פרידלי וסאקס הראו כי פלישות מוצלחות מתרחשות בדרך כלל כשמין מאזור עם מגוון מינים גדול מהגר לסביבה דומה, אך לאזור בעל מגוון מינים נמוך. מסיבה זו אפשר למצוא מינים פולשים שהיגרו ממזרח אסיה לצפון מזרח אמריקה, אך לא בכיוון ההפוך. בעוד האקלים בשני האזורים דומה, הסביבה באסיה יציבה יותר ומגוון המינים שם גדול יותר. בניגוד לצפון אמריקה, אזור מזרח אסיה לא כוסה על ידי קרחונים בתקופות הקרח השונות וכך המינים שם יכלו להמשיך ולהתפתח ללא הפרעה.

באזורנו, תעלת סואץ מחברת בין ים סוף והאוקיינוס ההודי – אזורים ענקיים, יציבים ועם מגוון מינים עצום – לבין הים התיכון, שהוא אזור צעיר בהרבה ובו מגוון מינים נמוך יחסית. על פי השערת החוקרים, הקרויה "השערת האי שוויון האבולוציוני", למינים בצד של ים סוף יש יתרון על פני המינים בצד הים התיכון ולכן צפוי שפלישת המינים תהיה חד כיוונית, בדיוק כפי שמתרחש במציאות. לעומת זאת, תעלת אירי במדינת ניו יורק מחברת בין נהר ההדסון לבין ימת אירי, אזורים עם מגוון מינים דומה ושהיו מחוברים בעבר הרחוק. במקרה זה המינים משני הצדדים פלשו באופן שווה לשני הכיוונים.

אי שוויון אבולוציוני לא מאפשר לחזות כי מין מסוים יהפוך לפולש מוצלח בעוד מין אחר לא, אולם הוא מאפשר לחזות כי סביר יותר שמינים מאזורים מסוימים יהיו פולשים מוצלחים וכי כדאי להתמקד בהם כשנאבקים בפלישה. עליונות המינים הפולשים מציבה בעיה קשה בפני האנשים שמנסים להאבק בהם ולהגן על הסביבה המקורית. אם אכן העליונות נובעת ממיליוני שנות אבולוציה, ולא רק ממאפייני האזור שאליו פלשו המינים, כי אז נסיונות שיקום האזור או יבוא אויבים טבעיים של המין הפולש נידונים בסופו של דבר לכישלון, ורוב הסיכויים שהמינים הפולשים יצאו כשידם על העליונה. לכן, הדרך הטובה ביותר להתגונן מפלישה היא תוכניות פיקוח יקרות למניעתה וגילוי מוקדם וביעור מהיר של כל פולש שהתגלה, פולש שיש לו מיליוני שנות יתרון על הנאבקים בו.

המאמר המקורי:

Fridley, J. D. & Sax, D. F. The imbalance of nature: revisiting a Darwinian framework for invasion biology. Global Ecol. Biogeogr. 23, 1157–1166 (2014). doi: 10.1111/geb.12221

הכתבה המקורית התפרסמה במגזין גליליאו גיליון 194, נובמבר 2014

מודעות פרסומת

תגיות: , , , , , ,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: