דיון בכנסת: לסמן או לא לסמן מוצרים מהונדסים גנטית?

שדה לפתית

שדה לפתית. צילום: Daniel Schwen, CC-BY-SA.

ברגעים אלו ממש, (זמן פרסום הרשומה), שי פליישון ואני, שניים מעורכי דף הפייסבוק "הנדסה גנטית – כל מה שרצית לדעת", משתתפים בדיון בכנסת בנושא סימון מוצרים מהונדסים גנטית בישראל. את הדיון, של השדולה הסביבתית-חברתית, יזמו חברת הכנסת מיכל רוזין ממרצ וחבר הכנסת דב חנין מחד"ש וישתתפו בו נציגי ממשלה, ח"כים, נציגי ציבור, נציגי ארגונים סביבתיים וגם מומחים בתחום.

סוגיית הסימון היא סוגיה סבוכה: מצד אחד ארגונים שונים טוענים כי יש לסמן מוצרי מזון שמכילים רכיבים מהונדסים גנטית מאחר שזכותו של הציבור לדעת את הרכב המזון שלו, כאשר במקביל הם מנסים לשכנע אנשים, על ידי סיפורים שלא נתמכים בעובדות, בכך שמזון מהונדס הוא מסוכן. מצד שני הסימון כי מוצר מסוים מהונדס לא מוסיף מידע אמיתי על הרכב המזון ותכונותיו – הקונצנזוס המדעי הוא כי אין הבדל מהותי בין מזון מהונדס ללא מהונדס וכי אין במזון מהונדס סכנות מיוחדות, עובדות שארגוני בטיחות מזון בעולם (כמו ה-FDA) מסכימים איתן. שוב, כדי להדגיש: אין סיכון בריאותי בצריכת מזון מהונדס גנטי.

לדעתי ההחלטה בקשר לסימון צריכה להתבסס על עובדות ולא על כניעה ללחץ של לוביסטים או ללחץ ציבורי. ואם בכל זאת מתעקשים לסמן את שיטת ההשבחה על ידי הנדסה גנטית, אז יש לסמן גם מוצרים שהושבחו בשיטות אחרות, כגון על ידי קרינה או כימיקלים יוצרי מוטציות (ואם כבר הזכרנו הפחדות מיותרות: שימוש בכימיקלים אלה ישירות על בני אדם יגרום לגידולים סרטניים, אך מאחר שהשימוש הוא על הצמחים ורק בשלב יצירת המוטציות אין כאן סכנה אמיתית).

אם מסמנים מוצרים מהונדסים, רצוי לסמנם לא בתוויות כלליות בסגנון "מזון מהונדס" או "מכיל רכיבים מהונדסים" (ללא זיהוי הרכיב הספציפי) שתורמות לבורות הציבור במקום להוסיף לידע שלו. תוויות אלו, כל מטרתן היא הפחדה שכתוצאה ממנה מוצרים עלולים לרדת מהמדפים והמשך המחקר בתחום והשבחת התוצרת החקלאית עלולים להיפגע. לדעתי יש לסמן בתווית שתספק לצרכן מידע אמיתי – מידע על התכונות ששונו, נוספו או הוסרו ולא על שיטת ההשבחה המסוימת בה זה נעשה. ואם כבר מסמנים הסימון צריך להיות וולונטרי, כמו סימון של כשרות או של מוצר כאורגני. מי שרוצה יוכל לסמן שהמוצר שלו לא מכיל רכיבים מהונדסים, לאחר שיוכיח זאת. ובאופן דומה מי שרוצה יוכל לסמן כי המוצר שלו הושבח בהנדסה גנטית ולמנות את תכונותיו, בתנאי שיוכיח זאת.

כרקע לדיון שי, אני ועורכי דף הפייסבוק האחרים הכנו דף הסבר קצר על הנדסה גנטית ובטיחות מזון מהונדס מנקודת מבט מדעית, תקציר של מסקנות דו"ח האקדמיה האירופית למדעים בנושא הנדסה גנטית בחקלאות וחוברת של שאלות ותשובות נפוצות בנוגע להנדסה גנטית, שיחולקו למשתתפי הדיון. חומר רקע זה מופיע כאן בהמשך:

לסמן או לא לסמן? פרספקטיבה מדעית

אנחנו קבוצה של אנשי מחקר ביולוגי מהאקדמיה בארץ המתעסקים בנושא ההנדסה הגנטית ובהסברתה לציבור, בין היתר באמצעות דף הפייסבוק "הנדסה גנטית-כל מה שרצית לדעת".

לנוכח הצעת החוק בנושא סימון מוצרים המכילים רכיבים מהונדסים החלטנו לפנות אליכם ולהסביר בקצרה את נושא ההנדסה הגנטית והחששות מפניה.

מה היא הנדסה גנטית?

הנדסה גנטית היא טכנולוגיה לשינוי ממוקד ומבוקר של החומר הגנטי (ה-DNA) של בעלי חיים, צמחים וחיידקים. הטכנולוגיה מאפשרת שינוי של החומר הגנטי ואף העברה של חומר גנטי נבחר, מקטע קצר של DNA הקרוי גן, מאורגניזם אחד לשני. הנדסה גנטית מיושמת כבר שנים רבות ברפואה ובתעשייה וכן משמשת כשיטת השבחה בחקלאות. הגן המועבר יכול להגיע מצמחים קרובים, שהם בעלי יכולת הפריה עם צמח המטרה, או ממינים שאינם בעלי יכולת הפריה עם הצמח. נכון להיום קיימים בעולם 350 זני צמחים שהושבחו בעזרת הנדסה גנטית.

השיטות הקיימות לטיפוח חקלאי (מלבד הנדסה גנטית)

הצורך במציאת תכונות חקלאיות חדשות הוא כורח המציאות כתוצאה מהקושי המתעצם להאכיל את אוכלוסיית העולם. ישנן שיטות השבחה נוספות שמשמשות להקניית תכונות חדשות (שאינן מצויות בזנים קיימים) לצמחים. רוב השיטות פותחו במהלך המאה העשרים, אך מעולם לא עוררו התנגדות ציבורית. אלו כוללות הכלאה בין צמחים וכן שיטות המבוססות על יצירה מלאכותית של שינויים אקראיים בחומר הגנטי (מוטציות) שיכולים להוביל באקראי לשינוי בעל תועלת חקלאית. בין השיטות ניתן למנות שימוש בקרינה רדיואקטיבית ושימוש בכימיקלים ייעודיים. שיטה נוספת היא שיטת ההנדסה הכרומוזומאלית בה משתמשים בכימיקלים ובקרינה כדי לשבור, למחוק להכפיל ולהעביר כרומוזומים שלמים.

כיום ידועים על כ-2500 זנים שפותחו בשיטות אלו כאשר ההערכה היא כי המספר האמתי רב בכמה סדרי גודל כיוון ששיטות אלו לא נדרשות לשום רגולציה ואין דרישה לסמנם.

מוצרי מזון מהונדסים עוברים רגולציה קפדנית

בשנת 1992 קבע מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) כי צמחים מהונדסים גנטית אינם מסוכנים יותר מצמחים שיוצרו בשיטות טיפוח חקלאיות אחרות. למרות הצהרה זו צמחים מהונדסים בארה"ב (ומחוצה לה) נדרשים לעבור רגולציה קפדניות לפני אישור מכירתם, כאשר המבחנים משתנים ממדינה למדינה (לדוגמה צמח שאושר לשימוש בארה"ב נדרש לעתים למבחנים נוספים במידה והוא יועמד לגידול באירופה או באסיה). המבחנים מתבססים על בדיקות כלליות ובדיקות בהתאם לתכונה המוקנית לצמח בתהליך. בארה"ב, בה מפותחים רוב הצמחים המהונדסים בעולם, שלושה גופים פדרליים שונים מפקחים על בדיקות הזנים החדשים המהונדסים (EPA, FDA, USDA). הבדיקות נרחבות ביותר וכוללות בין השאר מבחני רעילות לחרקים שונים ולבעלי חיים נוספים, בדיקות מולקולריות ובדיקות סביבתיות. התהליכים הרגולטורים נמשכים זמן רב (בממוצע בין 4 ל-7 שנים) ועלות התהליך הכוללת יכולה להגיע לסכומים של למעלה מ-15 מיליון דולר, יש לציין שהסכום הנדרש לפיתוח המוצר קטן פי כמה מעלות העמידה בתנאי הרגולציה.

סיכונים בפיתוח חקלאי

יש לזכור כי בכל שיטת השבחה, גם בישנות ביותר, ישנן סכנות אפשריות. במהלך כל טיפוח חקלאי עלולים להתרחש שינויים גנטיים המובילים לסכנה לאדם:

א. שינוי הרמות של תכונות מסוכנות הקיימות באופן טבעי בצמח ברמה נמוכה (למשל רעלים טבעיים בעגבניות ותפוחי אדמה). תרחיש זה התממש מספר רב של פעמים בעבר, כאשר כל המקרים הנ"ל קרו בצמחים שטופחו בשיטות הקלאסיות (ולא בהנדסה גנטית).

ב. יצירה לא מכוונת של תכונה חדשה לא ידועה ומסוכנת במהלך הטיפוח. אף שזהו הטיעון העיקרי של מתנגדי ההנדסה הגנטית, מעולם לא דווח על זן חקלאי מהונדס גנטית שגרם לכך. למעשה, דו"ח מדעי מקיף של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב משנת 2004 מצא כי הסיכון הרב ביותר להתממשות תרחיש זה הינו בשיטות יצירת המוטציות הרנדומליות (לא הנדסה גנטית).

מחקר מדעי על בטיחות מזון מהונדס

כיום דעת עולם המדע היא אחידה ומדובר בהסכמה גורפת וחוצת גבולות: הנדסה גנטית היא בטוחה. בספרות המדעית קיימים אלפי מחקרים בהם נבדקה בטיחותם של זני הצמחים המהונדסים הקיימים כיום בשוק. ועדות וגופים מדעיים בינלאומיים סקרו את כלל המחקר הקיים כיום בנושא והגיעו להסכמה כי אכן לא קיימת עדות לכך שההנדסה הגנטית היא שיטה בה יש סיכון רב משאר שיטות הטיפוח הקיימות. בין הגופים ניתן למנות את האקדמיה האירופית למדעים (סיכום מסקנות דו"ח זה מופיע בהמשך הרשומה), האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב, ארגון הבריאות העולמי וארגון החקלאות והמזון העולמי.

על כן אנו מאמינים כי סימון מוצרים אינו צריך להתבצע על פי שיטת הטיפוח החקלאית בה הוא נוצר אלא על פי התכונה שהוקנתה. במידה וכן מעוניינים לסמן על פי שיטת הטיפוח יש, לדעתנו, לוודא כי הסימון יכיל את כל סוגי שיטות הטיפוח (ובייחוד את אלו שאינן מוכרות לציבור) ולא רק את ההנדסה הגנטית.

אנו חוששים שסימון רק של שיטה אחת – הנדסה גנטית – יכול להביא ליצירה של פחד מטכנולוגיה זו, שאינו מבוסס על עובדות. מצב זה עלול להוביל להטעיית הציבור ולהגברת הרגולציה (שהצורך בה אינו מדעי) ובכך לדיכוי רב אף יותר של הטכנולוגיה הבטוחה והיעילה הזו.

מתוך אמונה בקשר המוסרי של עולם האקדמיה עם הציבור הרחב, אנו מרגישים חובה להסביר לציבור את העמדה מבוססת העובדות של עולם המדע לנושא זה.

על החתום

ד"ר נעם לויתן, ד"ר גל ויטנברג, זיו שפיגלמן ושי פליישון.

בהמשך הרשומה

א. תקציר מסקנות דו"ח האקדמיה האירופית למדעים בנושא הנדסה גנטית בחקלאות (נערך לבקשת האיחוד האירופי, יוני 2013)

ב. שאלות ותשובות נפוצות בנוגע להנדסה גנטית

זני תירס שונים

קלחים של זני תירס שונים. צילום: Xochiquetzal Fonseca/CIMMYT

תקציר מסקנות הדו"ח האחרון של האקדמיה האירופית למדעים

  1. האיחוד האירופי נמצא בבעיה קשה של שימוש לא יעיל באדמות חקלאיות ותלות גבוהה ביבוא חקלאי. ללא שיפורים ביוטכנולוגיים המצב האירופי יחמיר בהרבה.
  2. הרגולציה על מוצרים מהונדסים גנטית אינה מתאימה. יש להפסיק לבצע רגולציה על פי שיטת הטיפוח ולהתחיל לבצע רגולציה על פי התוצר החקלאי\התכונה המוקנית בטיפוח. רגולציה קפדנית מדי מהווה כבר כיום סכנה על אספקת המזון העולמית.
  3. השינויים המוקנים לצמחים דרך הנדסה גנטית הינם קלים בהרבה לבדיקה ופיקוח מאשר שאר סוגי הטכנולוגיות הנמצאות בשימוש.
  4. לא קיימת שום עדות לכך שהנדסה גנטית הינו תהליך מסוכן יותר לבריאות או לסביבה מאשר שאר הטכנולוגיות של הטיפוח החקלאי (כולל השיטות הקלאסיות). נתון זה מסתמך על כלל המחקר המדעי בנושא (למעלה מ500 קבוצות מחקר עבדו על כך במשך 30 השנים האחרונות). החקיקה האירופית נוצרה כאשר לא הייתה וודאות בנושא אך כיום ישנה וודאות. לכן יש ליישם מנגנוני בקרה חדשים.
  5. העלויות הגבוהות והזמן הרב הנדרשים להשלמת אישור שיווק מוצר מהונדס גנטית הינם בין הגורמים העיקריים להיווצרות מונופולים בין לאומיים בתחום הטיפוח החקלאי ולירידה המצופה במגוון הזנים החקלאיים.
  6. ישנן עדויות לכך שהיחס למזון מהונדס גנטית באירופה גורם להערמת קשיים רבים על חקלאים, מדענים ומחוקקים בקידום הנושא במדינות מתפתחות .

אוסף שאלות נפוצות ותשובות על פי המידע המדעי העדכני

(ספטמבר 2014)

אינדקס שאלות

למה שתהיה בעיה עם סימון מוצרים מהונדסים? זה רק סימון.

איך אתם מסבירים שכל כך הרבה מדינות בעולם שמבקשות סימון?

הנדסה גנטית זה לא מסוכן?

למה צריך לשנות? מה רע בשיטות הישנות, שיטות הטיפוח הקלאסיות?

מדובר כאן על שיטה המנוגדת לטבע. האם לא כדאי לדבוק בדרך הטבע?

בהנדסה גנטית יש הכנסה של מידע גנטי חדש שלא היה קיים עד עכשיו ב-DNA, האם אין בזה סיכון?

האם יש סכנה שגנים של צמחים מהונדסים יעברו אל הגוף שלנו ויעשו נזקים?

בסופו של דבר מדובר בנושא שנוי במחלוקת, מדענים טוענים בעד ונגד, האם לא כדאי להזהיר את הציבור עד שייווצר קונצנזוס מדעי ?

בהנדסה גנטית ניתנת אפשרות למונופולים דוגמת מונסנטו לרשום פטנט על זנים השייכים לטבע ולתבוע חקלאים שללא ידיעתם גדל זן מהונדס בשדה שלהם.

כל עוד אין רגולציה מסודרת על מזון מהונדס גנטית , האם לא כדאי לנקוט משנה זהירות?

מבחני האכלה לצורך הערכת בטיחות מזון מהונדס גנטית מבוססים על בדיקה של 90 יום בלבד, האם זה מספיק כדי להעריך את בטיחות המזון?

האם הנדסה גנטית זה הפתרון לבעיות הרעב בעולם?

מי שמסתכל על הנתונים רואה שכיום יש מזון לכל העולם. הבעיה היא שהוא לא מחולק כמו שצריך. אולי לא צריך בכלל להגביר את ייצור המזון אלא רק לחלק אותו בין כולם?

האם זה נכון שבהודו חקלאים מתאבדים בגלל שהכניסו לשוק המקומי זנים מהונדסים גנטית?

האם לא קיימת סכנה שהנדסה גנטית תגרום להתדלדלות מגוון הזנים החקלאיים?

האם לא קיימת סכנה של חדירת גנים מהזנים המהונדסים למגוון הזנים בטבע?

האם לא קיימת סכנה שהנדסה גנטית תביא ליצירת עשבים שוטים שעמידים לקוטלי עשבים?

בהנדסה גנטית יוצרים עמידות לרעל מסוכן בשם "ראונד-אפ". עד כמה הוא מסוכן?

האם זה נכון שבהנדסה גנטית גרמו לצמחים לייצר רעל מסוכן?

למה בכלל צריך את ההנדסה הגנטית בצמחים אם כל מה שהיא הביאה לעולם זה עמידות לחרקים ועמידות לקוטלי עשבים?

אוסף פרות מאכל

פרות. צילום: Onef9day, CC-BY.

שו"ת

ש: למה שתהיה בעיה עם סימון מוצרים מהונדסים? זה רק סימון.

ת: אין לנו בעיה עם סימון מוצרים שעברו טיפוח חקלאי. במידה ויש רצון לסימון של מוצר שעבר טיפוח חקלאי, אנחנו ממליצים לסמן על פי התכונה שהוקנתה במהלך תכנית הטיפוח ולא על פי השיטה בה השתמשו המטפחים החקלאיים. לדוגמא : קיימים כיום בשוק זנים העמידים לקוטלי עשבים שפותחו בעזרת הנדסה גנטית וזנים שכאלו שפותחו בשיטות אחרות , ולכן מה שמשנה כאן הוא לא השיטה אלא התכונה. מתווה זה הוא שהומלץ בדו"ח האקדמיה האירופית למדעים בשנת 2013 והוא מקובל על גופים אקדמאים רבים ברחבי העולם. הדבר דומה לשיפוט תוכנו של ספר על פי מה שרשום בו ולא על פי השיטה בה הוא נכתב במקור: אם זה עיפרון, מכונת כתיבה או מעבד תמלילים.

אך במידה ואכן מעוניינים לסמן על פי שיטת הטיפוח, יש לדעתנו לוודא כי מסמנים את כלל שיטות הטיפוח ולא רק את ההנדסה הגנטית. זאת כיוון שלסמן את ההנדסה גנטית, בלי סימון שיטות הטיפוח האחרות, רומז לציבור כי משהו לא בסדר בשיטת טיפוח זו ובכך גורם להפחדה מיותרת (אף שהסיכוי של שיטות הטיפוח האחרות לגרום לשינויים לא רצויים, ואולי אפילו מסוכנים, גדול בהרבה).

ש: איך אתם מסבירים שכל כך הרבה מדינות בעולם שמבקשות סימון?

ת: המידע המחקרי מראה שאין קשר בין החוקים האלה לידע הקיים היום בנושא ההנדסה הגנטית.  עם זאת, אין לנו את הידע להבין מה הם השיקולים הפוליטיים שהובילו להחלטות במדינות השונות.  גל החקיקה האירופי אינו מעוגן בראיות או צורך מדעי ואפילו דו"ח האקדמיה האירופית למדעים משנת 2013, שנכתב לבקשת האיחוד, קבע שאין צורך לסמן באופן מיוחד מזון מהונדס.

ש: הנדסה גנטית זה לא מסוכן?

ת: הנדסה גנטית זו שיטה, במקרה החקלאי זו שיטה להשבחת זנים. הנדסה גנטית היא לא מוצר אלא פלטפורמה ליצירה של מוצרים. אפשר ליצור בעזרתה מוצרים טובים ואפשר ליצור בעזרתה מוצרים רעים. הנדסה גנטית היא שיטה מדויקת ומתקדמת בהרבה משיטות ההשבחה שהיו קיימות לפניה. היא מאפשרת לבחור תכונה מסוימת שאנחנו רוצים להקנות לצמחים, במקום להסתמך על תכונות אקראיות שכבר קיימות בצמחים ושחלקן אינן רצויות. כיום אפשר ליצור בשיטה זו תוך מספר שנים צמחים שיכילו תכונות חקלאיות ותזונתיות שהיה לוקח מאות שנים להגיע אליהן בשיטות הישנות (אם בכלל). אבל כמו בכל טכנולוגיה, אפשר לנצל אותה לטוב וגם לרע. תלוי מה רוצים. לכן צריך לזכור – השיטה כשיטה אינה מסוכנת, אבל כמו כל טכנולוגיה ניתן ליישמה לכיוונים לא אחראיים.

ש: למה צריך לשנות? מה רע בשיטות הישנות, שיטות הטיפוח הקלאסיות?

ת: למעשה, תחת השם המכליל "שיטות טיפוח קלאסיות" נמצאות שיטות שונות ומשונות, רובן ככולן נפוצות בכמה סדרי גודל יותר מההנדסה הגנטית, ואף אחת מהן לא יצרה עד היום דיון ציבורי. בוא נמנה חלק מהן :

  • הנדסה כרומוזומאלית – שינוי מבנה הכרומוזומים, כלומר שינוי מאסיבי בהרכב ה-DNA. הכפלת הכרומוזומים, איחויים וכדומה (לדוגמא, אבטיח ללא גרעינים)
  • שימוש בקרינה רדיואקטיבית –  קרינה רדיואקטיבית כמו כל קרינה עם אנרגיה גבוהה משמשת ליצירת מוטציות רבות ב-DNA ובכך להופעת תכונות חדשות שלא היו קיימות קודם לכן. כמו כן בשיטה זו ניתן לשנות את מבנה ה-DNA (לדוגמא, רבים מפירות ההדר הישראלים פותחו בכור הגרעיני בשורק)
  • שימוש בכימיקלים יוצרי מוטציות – שיטה זו הפכה להיות נפוצה מזו הקודמת בימינו. היא מביאה לכדי מספר רב יותר של מוטציות וקלה ליישום בזנים חקלאיים רבים.
  • הכלאות עם זני בר – זיווג של זנים חקלאיים עם זנים מהטבע אשר במקרים רבים מכילים חומרים רעילים.

חשוב להזכיר, שיטות אלו אינן נחשבות הנדסה גנטית כלל וכלל. אך באמצעות הנדסה גנטית אפשר להגיע במהירות לתוצאות שקשה עד בלתי אפשרי להשיג בשיטות האחרות המוזכרות כאן וזאת על ידי שינוי קטן של גן אחד או שניים. לעומת ההנדסה גנטית, לשיטות האחרות ישנה השפעה גדולה הרבה על ה-DNA. דו"ח של האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב משנת 2004 מצא כי שיטות יצירת המוטציות, לדוגמה, הינן השיטות בעלות הסבירות הגבוהה ביותר ליצירת תכונות חדשות ולא ידועות במהלך הטיפוח. וזיווג עם זני בר אף הוביל בעבר ליצירה של זנים רעילים ששווקו לציבור. לכן חשוב לציין:

  • השיטות "הקלאסיות" הללו אינן ותיקות בהרבה מהנדסה גנטית, חלקן אף נכנסו ליישום שנים לא רבות לפני ייצור הצמח המהונדס הראשון, וכולן הן פרי פיתוח של המאה עשרים שנה האחרונות.
  • השיטות הללו נפוצות בהרבה מההנדסה גנטית, ההערכות מדברות על תפוצה רבה עד פי מאה מהזנים המהונדסים, ולמעשה כמעט כל הזנים החקלאיים הנפוצים כיום עברו טיפוח בשיטות אלו.
  • השיטות הללו מעולם לא נבדקו מבחינה בטיחותית.
  • מוצרים המכילים צמחים שטופחו בשיטות אלו אינם מסומנים באף מדינה בעולם.

למרות זאת, שיטות אלו אינן מייצרות רעש ציבורי ואין דרישה לסמנן (יש להוסיף שכל שיטות הטיפוח הללו מאושרות לשימוש בכל התקנים החקלאיים בעולם, כולל בחקלאות האורגנית).

ש: מדובר כאן על שיטה המנוגדת לטבע. האם לא כדאי לדבוק בדרך הטבע?

ת: צריך לזכור כי אף אחד מהצמחים שאנחנו מגדלים ומשתמשים בהם בחקלאות אינו "טבעי". כולם "מהונדסים" לצרכינו, דבר שעשינו במשך עשרות אלפי השנים האחרונות. בלי שינוי גנטי אין חקלאות ומעולם לא הייתה. למעשה, צמח שמשמש לחקלאות לרוב לא ישרוד בטבע, וכמו שאנחנו רואים אין ממש זליגה של זנים כזנים מהשדות והמטעים שלנו אל הטבע.

יש לזכור שטבעי לא אומר בטוח. למעשה רבים מהזנים הטבעיים מהם פותחו הזנים החקלאיים אותם אנו אוכלים הם רעילים במקורם (כך לדוגמא העגבנייה ואף תפוח האדמה והסלרי). זו גם הסיבה שהסיכון הגבוה ביותר בטיפוח חקלאי, זה שגם גרם לאסונות בעבר, הוא שימוש בזנים מהטבע כחלק מתכנית טיפוח (זיווגם עם זנים חקלאיים).

ש: בהנדסה גנטית יש הכנסה של מידע גנטי חדש שלא היה קיים עד עכשיו ב-DNA, האם אין בזה סיכון?

ת: בכל פעם שאנחנו אוכלים משהו חדש (פרי חדש, מאכלים בחו"ל וכו') הגוף שלנו נחשף לאוכל שמכיל צירופי DNA חדשים. גם הירקות והפירות שאנחנו אוכלים כאן מכילים DNA זר – מחיידקים היושבים עליהם ועד נגיפים שהחומר הגנטי שלהם נמצא בתוך תאי הירקות והפרות. בכל זה אין סכנה מיוחדת.

השאלה היא האם באמת נכנס בהנדסה גנטית מידע חדש ל-DNA יותר מאשר בשיטות הטיפוח החקלאיות האחרות הנהוגות כיום. ובכן, אם נסתכל על ה-DNA כספר מתכונים גדול, מה שנעשה בהנדסה הגנטית הוא הכנסה של פסקה ידועה במקום ידוע שמכילה בממוצע 4000 "אותיות" (מתוך מיליארדים). אך בשיטות "הקלאסיות" המקבילות השינוי מגיע לממדים גדולים בהרבה. לדוגמה, יצירת שינויים (מוטציות) ב-DNA על ידי כימיקלים (שיטה שאינה נתונה לפיקוח או דיון ציבורי) יכולה לגרום לשינוי אקראי של למעלה מחצי מיליון אותיות שונות ברחבי ה-DNA, שינוי סינטטי שלא היה קיים בזן המקורי (במקרה זה גם לא ניתן לדעת מה השינוי שנעשה כיוון ששיטה זו היא אקראית). נדגיש – שיטה זו אינה נחשבת "הנדסה גנטית" ואינה מסומנת באף מדינה.

ש: האם יש סכנה שגנים של צמחים מהונדסים יעברו אל הגוף שלנו ויעשו נזקים?

ת: הרעיון הזה מפחיד מאוד, אך הסיכויים לכך אפסיים עד לא קיימים. אפילו אם הייתה קיימת אפשרות למעבר ישיר של גנים מהאוכל שלנו אל הגוף, היא הייתה קיימת בכל מזון – מהונדס או לא מהונדס. הדבר דומה לכך שגנים לייצור ויטמין C יעברו לגוף שלנו מאכילת תפוזים.

ש: בסופו של דבר מדובר בנושא שנוי במחלוקת, מדענים טוענים בעד ונגד, האם לא כדאי להזהיר את הציבור עד שייווצר קונצנזוס מדעי ?

ת: למען האמת קיימת הסכמה מלאה בעולם המדע – הנדסה גנטית היא שיטה בטוחה ככל שיטה אחרת לטיפוח צמחים. למעלה מאלפיים מחקרים נעשו בנושא והמסקנה העיקרית העולה מהם אחת היא, אין סיכון מיוחד בהנדסה גנטית ביחס לשיטות הטיפוח האחרות. מעל לכך ישנם הצהרות ברורות של הגופים המדעיים העולמיים שקבעו זאת בדו"חות רשמיים – האו"ם (ארגון המזון העולמי כמו גם ארגון החקלאות העולמי), האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב, האקדמיה למדעים של האיחוד האירופי ועוד כבר הצהירו על כך.

כאן חשוב להזכיר כי כשאומרים קונצנזוס מדעי הכוונה היא להסכמה נרחבת של הקהילה המדעית, הנסמכת על פרסומים מדעיים רשמיים של חוקרים בתחום המדעי המדובר ושעברו ביקורת עמיתים. אך הסכמה נרחבת אינה בהכרח הסכמה פה אחד. למשל, קיים קונצנזוס מדעי כי התחממות הגלובלית מתרחשת וכי לאדם יש חלק בכך – 97% מהמחקרים שפורסמו בנושא תומכים בעמדה זו. כלומר, 3% מהמחקרים מציגים עמדה אחרת.

הקונצנזוס נקבע על פי העדויות המצטברות שמאששות ומובילות לכיוון מסוים, בכל תחום. בתחום המזון המהונדס גנטית ישנו קונצנזוס חזק בהרבה. מדובר בשיטת טיפוח בטוחה ככל שיטה אחרת ואף יותר, כפי שמשתקף בדוחות שהוזכרו לעיל.

ש: בהנדסה גנטית ניתנת אפשרות למונופולים דוגמת מונסנטו לרשום פטנט על זנים השייכים לטבע ולתבוע חקלאים שללא ידיעתם גדל זן מהונדס בשדה שלהם.

ת: רישום זכויות יוצרים על זן חקלאי אינו דבר חדש ובוודאי לא ייחודי לזנים המהונדסים. למעשה רוב הזנים החקלאים המיוצרים על ידי חברות זרעים (גם ישראליות) בכל שיטות הטיפוח (גם המסורתיות) מוגנים בזכויות יוצרים (בישראל זה נעשה על פי "חוק זכות מטפחים של זני צמחים, תשל"ג 1973"). במידה ולא היו זכויות יוצרים חברות הזרעים לא היו מצליחות להתקיים. בימים אלו לדוגמה, מדינת ישראל תובעת לדין חקלאים ספרדים שגנבו את זן הקלמנטינות המוגן בפטנט "אור" אשר פותח במכון וולקני.

בהנדסה גנטית כמו בשאר השיטות האחרות – חקלאים אינם נתבעים במידה ומדובר במקרה לא מכוון, אלא רק כאשר מדובר בגניבת זן מודעת.

ש: כל עוד אין רגולציה מסודרת על מזון מהונדס גנטית , האם לא כדאי לנקוט משנה זהירות?

ת: למעשה המצב הוא הפוך. שיטת ההנדסה הגנטית היא שיטת הטיפוח היחידה בעולם שלגביה קיימת רגולציה ייחודית (למעט קנדה בה מתבצעת רגולציה לפי התכונה שנוצרה ולא לפי שיטת הטיפוח). וזאת בגלל לחצים פוליטיים ולמרות הממצאים המדעיים בנושא.

בארה"ב לדוגמה, בה מפותחים מרבית הזנים החקלאיים המהונדסים, עובר כל זן מהונדס טרם כניסתו לשוק תהליך פיקוח ארוך על ידי שלוש רשויות שונות : מנהל המזון והתרופות (FDA), הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) ומשרד החקלאות האמריקאי (USDA). התהליך נמשך בין 4 ל 7 שנים ועלותו מגיעה לעשרות מיליוני דולרים. המבחנים הנדרשים הם מגוונים ונוגעים גם לצד הסביבתי וגם לבטיחות התזונתית.

ש: מבחני האכלה לצורך הערכת בטיחות מזון מהונדס גנטית מבוססים על בדיקה של 90 יום בלבד, האם זה מספיק כדי להעריך את בטיחות המזון?

ת: מבחני האכלה של 90 יום אינם דרישה מיוחדת להנדסה גנטית אלא לכל מזון המוגדר מזון חדש (על פי האיחוד האירופי והרשויות בארה"ב). אך מעבר לבדיקות הרגולטוריות שעברו הזנים המהונדסים, הם נבדקו במקביל גם ברמה האקדמית. במחקרי בטיחות רבים בוצעו מבחני האכלה של למעלה משנתיים ואף מבחנים רב דוריים כאשר דורות של בעלי חיים הואכלו בזנים מהונדסים. המסקנה מכלל המחקר בתחום זה היא חד משמעית: לא קיימת שום סכנה במזון מהונדס שאינה קיימת במזון שאינו מהונדס.

חשוב לזכור, רוב הזנים שיוצרו בשיטת טיפוח שאינה הנדסה גנטית לא נבדקו כלל. מזון מהונדס גנטית הוא היחיד שנבדק אף מעבר לכך, דבר ההופך אותו לשיטה הבטוחה ביותר מכל הזנים שטופחו בשיטות "הקלאסיות".

טמיאס עם כיסי לחיים מלאים במזון.

טמיאס עם כיסי לחיים מלאים במזון. צילום: Cephas, CC-BY-SA.

ש: האם הנדסה גנטית זה הפתרון לבעיות הרעב בעולם?

ת: ההנדסה הגנטית היא רק עוד אחד ממגוון כלים טכנולוגיים שיכולים לסייע להגביר את תפוקת ובטיחות אספקת המזון בעולם בצורה הבטוחה ביותר לאדם ולסביבה. זה כלי שיכול לקצר בהרבה תהליכים ולבצע אותם בצורה הבטוחה והמדויקת ביותר.

ש: מי שמסתכל על הנתונים רואה שכיום יש מזון לכל העולם. הבעיה היא שהוא לא מחולק כמו שצריך. אולי לא צריך בכלל להגביר את ייצור המזון אלא רק לחלק אותו בין כולם?

ת: ראשית, חלוקת מזון על פי הצורך בכל העולם היא דבר מבורך. הבעיה היא שמחסומים פוליטיים קיימים יכולים למנוע את החלוקה הזו ונוסף לכך – מה שייווצר כאן הוא המשך ההפרדה בין מדינות יצרניות למדינות שמתבססות יותר ויותר על נדבות. אך זו שאלה פוליטית, ומומחים ליחסים בינ"ל או מדעי המדינה יוכלו לענות עליה. אנחנו מגיעים מתחום מדעי הטבע ויכולים לתת מענה מקצועי בתחומים אלו בלבד. המדע המחקרי לא מתעסק בפוליטיקה של חלוקת מזון בין מדינות אלא פשוט מעוניין לתת את הכלים להפיק מזון בצורה מספקת לכל מדינה ללא צורך בסיוע חיצוני, בעיקר אם היא מתקשה בכך.

גם יש לציין – אף אם כיום ישנו מצב בו ניתן להאכיל רגעית את כל העולם עם מלאי המזון הקיים, אין זה אומר דבר על מה שעתיד לבוא, אפילו בקרוב. מגפות צמחים, שינויי אקלים אסונות טבע ושאר סכנות חקלאיות אורבות מעבר לפינה, כדי להתכונן למצבים שכאלו יש לפתח שיטות חקלאיות שיוכלו להתמודד עם מצבים אלו בצורה המהירה ביותר. דוגמה לכך ניתן לראות באזורים רבים באפריקה בהם קיימים תהליכים של התפשטות המדבר והמלחת קרקעות (שמיוחסים על פי מחקרים רבים להתחממות הגלובלית)  אשר גורמים לירידה בתפוקה החקלאית עד לרמה אפסית. על פי המחקרים האחרונים, הנדסה גנטית יכולה לתת מענה לחלק ניכר מבעיות אלו.

ש: האם זה נכון שבהודו חקלאים מתאבדים בגלל שהכניסו לשוק המקומי זנים מהונדסים גנטית?

ת: לא. אמנם בהודו ישנו מספר רב של מתאבדים בקרב האוכלוסייה החקלאית, אך מספר זה לא השתנה מאז תחילת התיעוד של תופעה זו בתחילת שנות התשעים. זנים מהונדסים גנטית הגיעו להודו רק בשנת 2002 וכאמור מספר המתאבדים לא השתנה (למעשה יש ירידה קלה באחוז המתאבדים מאז נכנסו הזנים המהונדסים להודו).

ש: האם לא קיימת סכנה שהנדסה גנטית תגרום להתדלדלות מגוון הזנים החקלאיים?

ת: ההפך הוא הנכון. בשיטות הישנות לא ניתן היה לדעת בבירור מה הוא השילוב הגנטי שהוביל ליצירת תכונה משופרת בזן חקלאי ולכן כשנוצר זן שכזה הוא השתלט על השוק. לדוגמה אם מחלת צמחים הייתה פוגעת בזן חקלאי כמו תפוחי אדמה, רק זנים שעמידים למחלה היו שורדים והשאר היו נעלמים.  בשיטת ההנדסה הגנטית יודעים בדיוק מה השינוי שגרם לשיפור ואז בקלות ניתן ליישמו על כל הזנים הקיימים וכך לשמור עליהם.

ש: האם לא קיימת סכנה של חדירת גנים מהזנים המהונדסים למגוון הזנים בטבע?

ת: הסכנה הזו קיימת לא רק בהנדסה גנטית אלא בכל שיטות הטיפוח המסורתיות וללא הבדל. אך רק בעזרת הנדסה גנטית ניתן למנוע את הסכנה הזו באופן כמעט מוחלט על ידי שימוש במנגנונים דוגמת מניעת נביטה של צמחים חקלאיים בשטח הבר או מניעת אפשרות לזיווג בין הצמח המהונדס לצמח הבר.

ש: האם לא קיימת סכנה שהנדסה גנטית תביא ליצירת עשבים שוטים שעמידים לקוטלי עשבים?

ת: זנים עמידים לקוטלי עשבים נוצרים בכל שימוש בקוטל עשבים, והם בעיה ידועה בחקלאות ללא קשר להנדסה גנטית. הסכנה קיימת בעקבות שימוש לא נכון בקוטלי עשבים: אם חקלאי מרסס בסוג ריסוס אחד בלבד כל הזמן הוא יוצר תנאים בהם לזנים העמידים לריסוס זה, שכבר קיימים בטבע, יהיה יתרון הישרדותי על פני העשבים הלא עמידים (כמו במקרה של עמידות לאנטיביוטיקה בחיידקים). במצב כזה נוצרת אוכלוסיית עשבים שמכילה רק את הזנים העמידים לקוטל העשבים. למשל, על פסי הרכבת ברחבי אירופה גדלים צמחים עמידים ל-DCMU, חומר ריסוס שנמצא בשימוש משנת 1954.

כאמור, קוטלי עשבים נמצאו בשימוש חקלאי שנים רבות לפני כניסת הזנים המהונדסים אל השוק העולמי. מעקב אחר הימצאות זני בר העמידים לקוטלי עשבים מראה על עלייה בקצב שאינו משתנה מאמצע שנות השבעים, כאשר רק באמצע שנות התשעים נכנסו לשוק העולמי הזנים המהונדסים העמידים. לדוגמה, חברת הכימיקלים הגרמנית BASF מייצרת זנים חקלאיים הנקראים Clearfield [PDF], שיוצרו בשיטה של מוטציות סינטטיות ב-DNA (שיטה שנחשבת להשבחה קלאסית ואין פיקוח או סימון הנדרש לגביה). זנים אלו עמידים לקוטל עשבים אותו מייצרת החברה. למעשה, מספר הזנים העמידים בטבע לקוטל עשבים מסוג זה גדול בהרבה מזה הקיים לקוטל העשבים הנמצא בשימוש בהנדסה הגנטית. למרות זאת, זנים אלו זוכים לשימוש נרחב במיוחד באירופה בשנים האחרונות מאחר שהזנים המהונדסים בעלי תכונה דומה אסורים בשימוש באירופה.

ש: בהנדסה גנטית יוצרים עמידות לרעל מסוכן בשם "ראונד-אפ". עד כמה הוא מסוכן?

ת: בהנדסה גנטית יצרו עמידות לקוטל העשבים ראונד-אפ במטרה להקל על החקלאי, כך שיוכל לרסס את השדה בקוטל עשבים זה ורק הזן החקלאי העמיד ישרוד. השימוש בקוטלי עשבים נפוץ בחקלאות זמן רב וראונד-אפ הוא דווקא חומר בעל רעילות נמוכה בהרבה מהחומרים האחרים הנפוצים בשוק. בישראל לדוגמא לא קיים תירס עמיד לראונד-אפ מאחר שאסור לגדל בה זנים מהונדסים. לכן, מרססים בישראל את התירס בחומרים אחרים דוגמת Atrazine להם התירס עמיד באופן טבעי. חומרים אלו רעילים יותר ומזיקים יותר לסביבה לעומת ראונד-אפ. גם החומר imidazolinone, אשר על צמחי ה-Clearfield העמידים לו הורחב בסעיף הקודם, רעיל יותר מראונד-אפ.

ש: האם זה נכון שבהנדסה גנטית גרמו לצמחים לייצר רעל מסוכן?

ת: בהנדסה גנטית החדירו לצמחים גן מחיידק שמביא ליצירת חומר טבעי הרעיל לחרקים מסוג מסוים אך חסר השפעה לחלוטין על חרקים אחרים ועל כל העופות, הזוחלים והיונקים – כולל בני אדם. הרעיון אינו ייחודי, בחקלאות האורגנית יש שימוש בחיידק הזה עצמו אשר מרוסס על השדות כפי שהוא (ולאחר מכן מגיע אל הצלחת). נוסף לכך, רעל הוא עניין יחסי ומה שרעיל לאחד לא רעיל לשני – למשל, שוקולד מעל כמות מסוימת רעיל לכלבים אך לא לאדם. מקרה החיידק דומה לצמחים דוגמת השום אשר מכילים חומרים שרעילים לחרקים אך אין להם השפעה כלל וכלל על בני אדם. אגב, שימוש בצמחים מהונדסים שכוללים את הגן מהחיידק מוביל לשימוש הולך ופוחת בחומרי הדברה אחרים ברחבי העולם ובכך תורם גם לבריאות האדם וגם להגנת הסביבה.

ש: למה בכלל צריך את ההנדסה הגנטית בצמחים אם כל מה שהיא הביאה לעולם זה עמידות לחרקים ועמידות לקוטלי עשבים?

ת:  עמידות לחרקים ולקוטלי עשבים אינן תכונות שליליות, אלא תכונות חקלאיות נפוצות שיש להן יתרונות רבים. זו הסיבה שהושקעו ומשקיעים משאבים רבים ליצירת צמחים עם תכונות אלו בהנדסה גנטית ואף ללא הנדסה גנטית. עם זאת, זה נכון שלצרכן קשה להעריך אותן מאחר שהוא לא מקבל תמורה ישירה מהן. אך אלו לא התכונות היחידות שנוצרו בעזרת הנדסה גנטית ושווקו. תכונות נוספות שלא זכו לחשיפה תקשורתית כוללות שיפור בערכים תזונתיים, עמידות לתנאי גידול קשים, עמידות למחלות צמחים, שיפור בתכונות מוצר ועוד. אלו רק תכונות מועטות, המהפכה האמתית לשיפור החקלאות טרם התממשה ויש לכך סיבה – כיום זנים מהונדסים שרוצים להכניס לשוק נאלצים להתמודד עם שני חסמים עיקריים :

א. הוצאות על עמידה בתנאי סף של רגולציה שיכולות להגיע לעשרות מיליוני דולרים.

ב. פחד לא מבוסס של קהל הלקוחות מהשם "הנדסה גנטית".

במצב כזה אין יתרון שיגרום ליצרן לייצר מוצרים שיימשכו את הציבור הרחב ולא רק חקלאים. זנים שכאלה נוצרים באקדמיה או בחברות פרטיות קטנות – לדוגמה בשנת 2007 מעבדות בארה"ב יצרו זן של בוטנים שלא גורם לאלרגיה קטלנית. מוצר כזה יכול למנוע אלפי מקרי מוות בשנה והוא ניתן ליישום בכל זני הבוטנים בעולם. אך בעקבות שני החסמים המוזכרים לעיל, גורל המוצר הזה הוא כמו גורלם של מאות מוצרים אחרים  – פותח באקדמיה ובחברות קטנות ושם הוא נשאר. כאשר המרוויחות הגדולות מכך הן מספר מצומצם של חברות זרעים גדולות דוגמת מונסנטו, דופונט וסינג'נטה שרק להן ישנה יכולת התמודדות כלכלית עם חסמים אלו. דו"ח האקדמיה האירופית למדעים משנת 2013 מזהיר כי הרגולציה והסימון רק על פי שיטה אחת הם מהסיבות העיקריות ליצירת ריכוזיות יתר בשוק הזרעים המהונדסים הבינלאומי.

אולם ישנה דרך אחרת. במידה ותנאי הרגולציה והסימון יושוו לתנאי שאר שיטות הטיפוח, ייפרץ הסכר, וחברות קטנות כמו גם גופי אקדמיה יוכלו להציע לעולם פתרונות מתקדמים להרבה מהבעיות הקשות עמן אנו מתמודדים – מחסרים תזונתיים, דרך מחירי תרופות וחיסונים מאמירים ואפילו סיוע בגילוי מוקשים בצורה זולה ונגישה לכל מדינה בעולם. בכל הנוגע לישראל : זה בידיים שלכם.

מודעות פרסומת

תגיות: , , , , , , ,

%d בלוגרים אהבו את זה: