אנשים שחורים עם שיער בהיר?

בסדרת הסטרימינג "בית הדרקון" מופיעים אנשים כהי עור עם שיער בצבע כסף. זה עלול להיראות מפתיע, אך גם בעולמנו יש אנשים שחורי עור עם שיער בלונדיני טבעי

נעם לויתן

לורד קורליס ולאריון. לא רק בעולם הפנטזיה יש אנשים כהי עור ובהירי שיער. צילום: Ollie Upton/HBO

מרגע שהתברר כי בסדרה "בית הדרקון", המבוססת על הספר "אש ודם", יש אנשים שחורים, הופיעו ברשת תלונות שונות. חלקן כנראה נובע מגזענות, ומוסווה בטענות שבספרים של ג'ורג' ר. ר. מרטין לורד קורליס וֶלָארִיון, וילדיו לאנה ולאנור, לא מתוארים ככהי עור; וחלקן נובע מההפתעה מכך שאותם בני ולאריון הם "שחורים עם שיער בלונדיני". אולם דווקא נקודה זו אינה פנטזיה, אנשים כאלה קיימים בעולם האמיתי.

בספריו של מרטין כלל לא מצוין מהו צבע עורם של קורליס ובני משפחתו – לא שזה משנה אם היה מוזכר. עם זאת, הם כן מתוארים כבעלי עיניים סגולות ושיער בצבע כסף – מלידה, לא מזקנה או כי האפירו בגיל צעיר. השיער הכסוף והעיניים הסגולות הם מאפיינים של ילידי ואליריה, כולל אנשי בית טארגאריין, בית ולאריון ובית סֶלְטִיגָאר שהגיעו ליבשת וֶסְטֶרוֹז הדמיונית, שבה מתרחשת רוב עלילת הסדרה, מחצי האי הוואליריאני ביבשת אֶסוֹס.

בסדרת הסטרימינג "בית הדרקון" אכן יש לקורליס שחור העור ולילדיו שיער כסוף-זהוב כמו לרוב הוואליריאנים. אך, בדומה להחלטת ההפקה בסדרה "משחקי הכס", עיניהם אינן סגולות.

שורשי הבלונד

כדי להבין מדוע צבע שיערם של הוואליריאנים כהי העור הוא בהיר, לא צריך לחפש הסברים בעולם הפנטזיה, די להתבונן בתושביהם המלנזים של איי שלמה. המלנזים הם תושביה הילידים של מלנזיה, קבוצת איים שבדרום-מערב האוקיינוס השקט בעולמנו ומצפון-מזרח לאוסטרליה. עורם הכהה של הילידים הוא מקור שם קבוצת האיים, שפירוש שמה ביוונית הוא "איים שחורים". 5 עד 10 אחוזים מהמלנזים באיי שלמה הם בעלי שיער בלונדיני.

הגנטיקאי שון מיילס (Myles), כיום מאוניברסיטת דלהוסי בקנדה, לא הסתפק בלהתבונן. בביקור הראשון שלו באיים, בשנת 2004, הוא הוקסם מכך שלאנשי המקום "יש עור כהה מאוד ושיער בלונדיני בוהק". מיילס הוקסם עד כדי כך, שבשנת 2009 הוא שב למקום עם חברו, ניקולס טימפסון (Timpson) מאוניברסיטת בריסטול באנגליה, כדי לנסות ולגלות את שורשיו הגנטיים של הבלונד.

עד 10 אחוזים מתושבי איי שלמה הילידים הם בלונדיניים. צילום: © Sean Myles

מיילס וטימפסון עברו בין הכפרים באיי שלמה, הסבירו לאנשים את מחקרם וקיבלו את הסכמתם להשתתף במחקר. הם אספו נתונים, כגון צבע שיער ו-DNA מדגימות רוק, ממעל אלף תושבים.

הצמד ועמיתיו ניתחו את החומר הגנטי של 43 תושבי איים בלונדינים ושל 42 תושבים כהי שיער וגילו שמקור צבע השיער הבלונדיני הוא מוטציה – שינוי – בגֶן יחיד, TYRP1. מוטציות בגן זה ידועות כמשפיעות על צבע העור או השיער של בעלי חיים. למשל, הפרווה של עכברים עם מוטציה בו היא בהירה במקום שחורה, ובבני אדם סוג מסוים של לבקנות נגרם מחוסר פעילות של הגן.

אולם תושבי איי שלמה הבלונדינים אינם לבקנים. מתברר שהם גם לא "קיבלו" את הבלונד עם הגעת המתנחלים האירופים בהירי השיער לאיים: מקור השיער הבלונדיני של האירופים הוא מוטציות בגנים אחרים, ואין להם את המוטציה שמעניקה למלנזים את הבלונד. כלומר, השיער הבלונדיני של המלנזים התפתח בתהליך אבולוציוני נפרד לגמרי מזה שהניב את השיער הבלונדיני של האירופים.

נוסף על כך, השוואת הגן TYRP1 של 918 תושבי האיים ל-941 אנשים מ-52 אוכלוסיות מגוונות בעולם הראתה שגרסת הגן של תושבי איי שלמה ייחודית לאזור אוקיאניה.

תוצאות המחקר של מיילס ועמיתיו, שפורסמו ב-2012, הראו שקצת יותר מרבע מתושביהם המלנזים של איי שלמה נושאים את הגרסה המוטנטית של הגן. עם זאת, לא כל האנשים שנושאים או נושאות גרסה זו יהיו בלונדינים. הסיבה לכך היא שהמוטציה רצסיבית, כלומר באה לידי ביטוי רק אם היא מופיעה בשני העותקים של הגן, זה שהתקבל מהאם וזה שהתקבל מהאב.

ככל הנראה גם המקור של צבע שיערם של ילידי ואליריה, וביניהם קורליס ולאריון ומשפחתו, הוא במוטציה רצסיבית. עם זאת השיער הכסוף נפוץ במיוחד בקרבם, מאחר שאצילי ואליריה נוהגים להתחתן בתוך המשפחה. גילוי עריות מגדיל את הסיכוי ששני בני הזוג נושאים את אותה מוטציה, ושצאצאיהם יקבלו שני עותקים שלה ויוולדו עם מאפיינים ואליריאנים.

אם כך, הבעיה היחידה עם השיער של אנשי בית ולאריון היא המראה שלו, בהשוואה לשיער הכסוף של בני ואליריה האחרים בסדרה. כנראה ההפקה לא טרחה לדאוג שהפיאות יתאימו לשחקנים, ויראו טוב לפחות כמו הפיאות של עמיתיהם לבני העור. בעיה ששחקנים שחורים פוגשים בהפקות רבות.

עקבו אחרי גם ב:

פרופילים אישיים, לא רק על מדע

המאמר המקורי:

Kenny, E. E., Timpson, N. J. et al. Melanesian blond hair is caused by an amino acid change in TYRP1. Science 336, 554 (2012). doi: 10.1126/science.1217849