אגרוף לפנים [ידפרצוף]

"סיפורי ככה זה": חוקרים מאוניברסיטת יוטה טוענים כי הפנים האנושיות התפתחו כדי לעמוד באגרופים וכי כף היד התפתחה ליצירת אגרוף יעיל. האם הם צודקים? ספוילר: לא

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

אגרופים לפנים. צילום: Keith (Louie) Abigail, CC-BY-NC.

גולגולת האדם התפתחה במהלך האבולוציה כהגנה מפני אגרופים! טענה זו מוצגת במאמר סקירה של צמד חוקרים מאוניברסיטת יוטה בארצות הברית, דייוויד קרייר (Carrier) ומיכאל מורגן (Morgan), שפורסם בכתב העת Biological Reviews. המאמר, שהוצג על ידי מרבית כלי התקשורת ללא כל ביקורת (כרגיל), הוא המשך למחקר אחר של הצמד בו הם טענו כי כף היד האנושית התפתחה כך שתוכל לתת אגרופים בקלות ובלי להיפצע.

במחקר הראשון, על כף היד, החוקרים בחנו את מבנה היד של האדם המודרני מול ידי קופי-אדם אחרים. הם החליטו שמאחר שמבנה יד-האדם מאפשר לקפוץ אותה לאגרוף ולהשתמש בה כנשק יעיל, זו חייבת להיות הסיבה שהברירה הטבעית העדיפה מבנה כף יד כזה באבותינו. זו דוגמה יפה ל"סיפורי ככה זה" כמו אלו של רודיארד קיפלינג, שהם אמנם סיפורי ילדים נחמדים אך הם אינם מספקים הסבר מדעי – אבולוציוני – לנוכחות של תכונות שונות. באותה מידה אפשר לטעון כי מאחר שהיד שלנו מותאמת לכתיבה והקלדה זו הסיבה להתפתחותה.

אולם, כפי שמקלדות, כריות ואתר יוטיוב לא נוצרו עבור חתולים, לפעמים תכונה שמשמשת לתפקיד מסוים כיום היתה בעלת תפקיד אחר באב הקדום. התפקיד המקורי של הנוצות, למשל, לא כלל תעופה. לא כל תכונה ומאפיין שיש לאורגניזם התפתחו בעקבות ברירה טבעית. לעיתים הם רק תוצר לוואי של הופעת מאפיין אחר. סטיבן ג'יי גולד (Gould) טבע את המושג "ספנדרל" כדי לתאר מאפיינים כאלו. באדריכלות, ספנדרל הוא המרווח הנוצר בין שתי קשתות או בין קשת והמסגרת שבה היא מצויה. הספנדרל נוצר בגלל היחסים בין הקשת למסגרת ולא בשביל שימוש מסוים, אם כי בהמשך הוא נוצל להוספת עיטורים ומאפיינים אחרים.

שחזור גולגולת של פרנתרופוס בויזאיי (Paranthropus boisei). צילום: Durova, CC-BY-SA.

במאמר ה"אגרוף לפנים" קרייר ומורגן מתבססים על טענתם כי ידי האדם המודרני מצוינות בקרב אגרופים, כדי לטעון שמבנה הגולגולת של אבותינו וקרובי משפחתנו הקדומים התפתח בברירה טבעית כך שיהיה עמיד יותר לאגרופים. לשם כך החוקרים בחנו נתוני פציעה מודרניים ואת המאפיינים של גולגלות הומינינים – קבוצה הכוללת את האדם המודרני וקרובי משפחה מיידיים שנכחדו, כדוגמת מינים נוספים בסוג הומו ואת האוסטרלופיתקים והפרנתרופים.

לאוסטרלופיתקים ובייחוד לקרובי משפחתם הפרנתרופים (שכונו בעבר "אוסטרלופיתקים חסונים") היו גולגלות חסונות בעלות עצמות עבות, רכסי גבות גדולים, לסת בולטת וחזקה ושיניים מאסיביות. כמו כן, בהתאם, היו להם שרירי לעיסה מפותחים שתמכו בלסת, כפי שמעידה הבליטה הגרמית בתקרת הגולגולת (רכס סגיטלי) שמשמשת לעיגון שרירים אלו. על פי רוב חוקרי אבולוציית האדם מבנים אלו התפתחו בברירה טבעית כהתאמות לתזונה המיוחדת של קרובי משפחתנו, אך קרייר ומורגן סבורים אחרת. הגולגלות של נקבות האוסטרלופיתקים והפרנתרופים עדינות יותר משל הזכרים, אף כי לא היו ביניהם הבדלי תזונה, ממצא שמוסבר – לטענת החוקרים – על ידי השערת האגרופים לפנים שלהם. זכרים עם שרירים מפותחים לבלימת זעזועים, שיניים גדולות לפיזור אנרגיית המכה ועצמות עבות הצליחו לעמוד טוב יותר בפני סנוקרת, ניצחו במאבקים על הנקבות וזכו להתרבות.

החוקרים מסתמכים על נתוני פשיעה מארצות מערביות כדי להראות שכשאנשים נאבקים בידיים חשופות רוב הפגיעות הן פגיעות אגרופים לפנים. אך קרייר ומורגן לא מציגים כל עדות לכך שצורת מאבק מערבית זו היתה נפוצה גם בהומינינים אחרים או לפחות בתרבויות מודרניות שלא הושפעו מהמערב, כדוגמת ציידים-לקטים. כמו כן, הם לא מראים כי לקרבות אגרוף יש חלק חשוב מספיק במאבקים כדי להשפיע על מהלך האבולוציה והם מניחים, מסיבה לא ברורה, שלנקבות לא היה חלק בבחירת בני זוג. על פי ההשערה שלהם קרבות אגרופים בין זכרים שיחקו תפקיד חשוב בקביעת מי יתרבה ועם מי.

נוסף לכך, כפי שכותב הבלוגר והמדען בריאן סוויטק (Switek):

מורגן וקרייר לא בדקו אם הידיים של האוסטרלופיתקים [והפרנתרופים] המוקדמים יכלו להיקפץ לאגרופים. המחקר הקודם שלהם עסק במין שלנו, הומו ספיאנס. הם גם לא חיפשו סימנים לעצמות פנים שבורות או חבלות קהות בגולגלות פרהיסטוריות, או אפילו ניסו לבנות מודל שיציג כיצד גולגלות של האדם הקדום יגיבו ללחצים הנגרמים ממכת אגרוף. כל הטיעון שלהם הוא כי גולגלות של אוסטרלופיתקים פשוט נראות ככאלו שיכולות לעמוד בפני סנוקרת.

שחזור גולגולת של אוסטרלופיתקוס אפרנסיס (Australopithecus afarensis). צילום: Stuart Humphreys © Australian Museum.

החוקרים גם לא מציינים שפרט לאדם, קופי-אדם מודרניים אינם יכולים לקפוץ את ידיהם לאגרופים ולהכות את פני יריביהם. למרות זאת, קיימים הבדלים בין מבנה הגולגלות של הנקבות והזכרים שלהם, אף שתזונם זהה, ולחלקם אף יש גולגלות חסונות ביותר בעלות רכס סגיטלי. דווקא באדם, שעל פי החוקרים טוב כל כך בקרבות אגרופים, כמעט ואין הבדלים בין הגולגלות של זכרים ונקבות וכן אין לו רכס סגיטלי.

מאחר שבמאמר הסקירה של קרייר ומורגן לא נמצא אישוש להשערתם, אפשר להמשיך להניח כי לפחות חלק מהמבנים בגולגולת שלנו הם ספנדרל – חלקם התפתחו כתוצאה מברירה טבעית שקשורה לתזונה שלנו וחלקם כתופעת לוואי של הברירה טבעית שקשורה לגודל מוחנו.

ההשערה כי הגולגולת שלנו התפתחה כתגובה לקרבות אגרופים היא השערה לגיטימית, אך ללא עדויות ואישושים היא לא יותר מסיפור "ככה זה". סיפורים כאלו יכולים להיות יפים ומשכנעים מאוד, כמו סיפורם של הסרטנים בעלי פני הסמוראי, אך הם אינם מקדמים את המדע.

מאמרים כאלו – שלדעתנו לא היו צריכים להצליח להתפרסם – והדרך בה עיתונאים מציגים אותם, תוך העתקת הודעות לעיתונות וללא הפעלת שיקול דעת או בירור הנושא עם מדען המבין בתחום, גורמים לחוסר הבנה בציבור בתחום הביולוגיה בכלל והאבולוציה של האדם בפרט. חוסר הבנה שמנוצל בסופו של דבר על ידי בורים בתחום, מפונדמנטליסטים נוצרים ועד מהנדסי אווירונאוטיקה, כדי להטעות את הציבור ולמנוע לימודי אבולוציה.

לקריאה נוספת

המאמר המקורי:

Carrier, D. R. & Morgan, M. H. Protective buttressing of the hominin face. Biological Reviews (2014). doi: 10.1111/brv.12112

קוף-חלל: פארודיה על השערת קוף המים, סיפור "ככה זה" נוסף הקשור להתפתחות האדם.

מספר ציוצים משעשעים מטוויטר:

הכתבה המקורית התפרסמה באתר של מגזין גליליאו