רעש, צלצולים ופרימטים מאובנים

הכל אודות אידה: על מאובן של קופיפה (ואולי קיפופה?) אחת קטנה והרעש התקשורתי שהתעורר סביבו

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

המאובן השמור להפליא של אידה.

המאובן השמור להפליא של אידה.
Photo: Franzen, J. L. et al. PLOS ONE 4, e5723 (2009).

מהומה תקשורתית רבה התחוללה במאי 2009 עם חשיפת גילויו של הפרימט המאובן המכונה "אידה". המאובן המדהים, מלפני 47 מיליוני שנים, התגלה במחצבת פצלי-שמן נטושה ליד הכפר מסל (Messel) בגרמניה. מחצבה זו היא לאגֶרשׁטָטֶה (lagerstätte, מאגר של מאובנים רבים ושמורים היטב) חשוב שכבר התגלו בו ממצאים של בעלי חיים וצמחים רבים. בין המאובנים שהתגלו במסל במהלך השנים אפשר למצוא נמלת ענק קדומה, חיה הקרובה לשׁנבּוּב, קיפוד קדמון, ופנגוֹלין (יונק מכוסה קשקשים וחסר שיניים, הניזון מטרמיטים ונמלים) קדום. לפני מספר שנים, כאמור, נחשף שם פרימט קטן דמוי לֶמוּר. השם המדעי שניתן למין הפרימט המאובן, ושהוכר רשמית כיומיים לאחר צאת המאמר המתאר את היצור, הוא Darwinius masillae לכבוד צ'רלס רוברט דרווין והלאגרשטטה שבו נתגלה המאובן. הממצא פורסם בכתב בעת המקוון PLOS ONE.

הפרימט הקטן חי בתקופת האיאוקן ביערות הגשם שכיסו את אירופה באותה תקופה. הוא מת צעיר לאחר שנחנק, ככל הנראה, מגז שנפלט מהאגם הגעשי שהוא המחצבה של היום. גם אגמי לוע ואגמים געשיים בני זמננו משחררים לעתים גזים קטלניים כפי שקרה באגם ניוס (Nyos), בצפון מערב קמרון, שפלט ב-1986 עננת פחמן דו-חמצני שגרמה למותם של כ-1,700 בני אדם. לאחר מותו בחנק של הפרימט, ושל בעלי חיים רבים נוספים שהתגוררו באזור האגם, הוא שקע לקרקעית הדלה בחמצן, נקבר באין מפריע במשקעי האגם והתאבן.

אספנים פרטיים חשפו שוב את המאובן לאוויר העולם ב-1983 וחצו אותו לשניים. חצי אחד של המאובן נמכר ב-1991 למוזיאון הדינוזאורים בוויומינג. ינס פרנזן (Franzen) ממוזאון הטבע של בזל, שהוא אחד ממחברי המאמר על המאובן, בדק את המאובן והראה כי המוכֵר זייף חלקים רבים של חצי זה. החצי השני של המאובן, שהוא שלם יותר וללא חלקים מזויפים, נקנה ב-2007 על-ידי ראש המחקר, יורן הורום (Hurum) ממוזאון הטבע באוניברסיטת אוסלו, ששילם בעבורו 750,000 דולר. בדיקת שני החצאים יחדיו אפשרה ללמוד רבות על הפרימט המאובן –השמור ביותר מבין הפרימטים המאובנים שהתגלו עד כה: בעוד במקרים רבים לא נותרו ממאובני פרימטים יותר מכמה שיניים מאובנות, הפרימט שנמצא השתמר כמעט בשלמותו. בנוסף לשלד נותר גם חלק מתוכן קיבת הפרימט שהראה כי הוא היה צמחוני וניזון מעלים ומפירות. כמו כן, חיידקים שניזונו מגופו הנרקב הותירו מתאר של גוף הפרימט בצורת כתם כהה סביב השלד.

אף על פי ששלד הפרימט שמור ביותר, לא הצליחו החוקרים למצוא שריד לעצם הפין, הבאקולום (baculum, מטה או מקל בלטינית). עצם זו קיימת באיבר הזכרות של מרבית מיני היונקים, בכללם כל הפרימטים (פרט לאדם ולקוף העכביש). עצם כזו כבר נמצאה במאובני פרימטים אחרים מהאזור ומכיוון שכך, סביר ביותר כי היא נעדרת בפרימט מאובן ששמור כה טוב מפני שאין זה אדון אלא גברת, נקבה. החוקרים כינו נקבה זו על שם בִּתו בת השש של הורום – "אִידה".

שחזור של אידה כפי שאולי נראתה בחייה. איור: Bogdan Bocianowski.

שחזור של אידה כפי שאולי נראתה בחייה. איור: Bogdan Bocianowski.
Photo: Franzen, J. L. et al. PLOS ONE 4, e5723 (2009).

מינן של שתי האידות – הילדה והפרימטית המאובנת – אינו הדבר היחיד המשותף להן. שיניה של אידה המאובנת, שנבדקו באמצעות רנטגן ו-CT, חשפו כי בדומה לבִתו של הורום, לא כל שיני החלב שלה התחלפו. כלומר, היא היתה פרימטית צעירה שלא הגיעה לבגרות. רצף בקיעת השיניים הקבועות בפרימטים קשור לשלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים. בקיעת השן הטוחנת הקבועה הראשונה, למשל, מסמנת כי הפרימט הצעיר אינו יונק יותר לאחר שנגמל ומסוגל להשיג את מזונו לבד (אם כי כמובן ייתכן כי נגמל לפני כן). במקרה של אידה שתי טוחנות כבר בקעו והשלישית, הבוקעת בסוף גיל ההתבגרות, היתה קרובה לבקיעה, מצב המראה כי אידה מתה צעירה לפני שהגיעה לבגרות מינית אך לאחר שנגמלה. נוסף על כך, סדר בקיעת השיניים ומצב השיניים שעדיין לא בקעו מהלסתות תואם, על פי החוקרים, לפרימטים בני זמננו שתוחלת חייהם בין 12 ל-20 שנים, מכאן הם מסיקים כי זוהי תוחלת חייו של המין הביולוגי שאותו מייצגת אידה.

עדכון: סריקות ה-CT גם חשפו, על פי מאמר של ינס פרנזן ועמיתיו שפורסם בספטמבר 2012 בכתב העת המדעי Palaeobiodiversity and Palaeoenvironments, כי אידה שברה את שורש כף ידה הימנית זמן מה לפני מותה, ככל הנראה לאחר שנפלה מאחד העצים. השבר הספיק להתאחות ברובו לפני מותה אך באופן פגום – נוצרה סביבו רקמת צלקת גרמית (callus) שהגבילה את תנועת כף היד ושורש כף היד של אידה. יכולת הטיפוס של אידה, ויכולתה לחמוק מטורפים, נפגעו מאוד כתוצאה מהפציעה הכואבת וההחלמה הלא מוצלחת, אך למרות זאת היא שרדה מבלי להיטרף. היא הצליחה לחמוק מטורפים ולשרוד זמן ארוך מספיק לאיחוי השבר עד שלבסוף מתה, שקעה באגם והתאבנה.
ידיה של אידה.

ידיה של אידה.
Photo: Franzen, J. L. et al. PLOS ONE 4, e5723 (2009).

אך אף על פי שמצבו של המאובן טוב בצורה יוצאת דופן, ומאפשר לנו ללמוד על הביולוגיה ועל חייו של מין פרימט קדום שחי לפני עשרות מיליוני שנים, ההודעות לעיתונות והרעש התקשורתי שהתחולל סביב אידה התמקדו דווקא בטענה כי היא "החוליה החסרה". קבוצת המדענים שחקרה את אידה עבדה בו זמנית עם ערוץ ההיסטוריה וה-BBC כדי להשיק במקביל לפרסום המאמר אתר אינטרנט, ספר וסרטים דוקומנטריים על אידה. אחד ממחברי המאמר, פיליפ גינגריץ' (Gingerich) מאוניברסיטת מישיגן, אמר על כך, כפי שדווח בעיתון Wall Street Journal, כי "היו מעורבים [במחקר] חברת טלוויזיה ולחץ זמן. לחצו עלינו לסיים את המחקר; זאת לא הדרך שבה אני אוהב לעשות מדע." שיתוף פעולה זה הוליד דיווחים הן באמצעי התקשורת והן בפרסומות לספר ולסרטים שבהם נטען כי אידה היא "בעלת חשיבות רבה לאבולוציה של האדם", "האב הקדמון של כולנו", "הממצא שישנה את הכל", "אבן הרוזטה" וכמובן "החוליה החסרה" – מונח חסר משמעות בתורת האבולוציה. המונח "חוליה חסרה" קשור במקור לאמונה, הנוגדת את העדויות הקיימות, כי היקום הוא מקום בעל היררכייה שהוגדרה על ידי הבורא. על פי אמונה זו החיים מסודרים ב"שרשרת קיום גדולה", שנבראה כמות שהיא ואינה משתנה, מהיצור ה"ירוד" ביותר עד לאדם, "נזר הבריאה".

גם היום יש המחזיקים בתפישה השגויה כי האבולוציה היא רצף של חוליות שהתפתחו לאורך אותה שרשרת קיום. למעשה, על פי תורת האבולוציה, תיאור מתאים יותר לעולם החי הוא עץ שהאדם ממוקם בו, כמו כל היצורים האחרים בני זמננו, בקצה הענפים. מינים שנכחדו, כגון אידה או הארכיאופטריקס, ממוקמים בענפים עמוקים יותר או בנקודות פיצול שמהן יוצאים ענפים חדשים. גם אם המין שאליו שייכת אידה, או מין דומה לו, הוא אכן המין שממנו התפצלה האוכלוסיה שממנה התפתח האדם, מין זה לא היה "החוליה החסרה" או ה"אב הקדמון של כולנו" אלא האב הקדמון שממנו התפצלה שושלת הקופים האמיתיים, האנתרופואידים, כלומר הקופים, קופי האדם והאדם. בהקשר זה התבטא הבלוגר והמדען בריאן סוויטק (Switek) בעיתון טיימס והזכיר את האזהרה שתומס הנרי הקסלי (Huxley), "הבולדוג של דרווין", נתן לעמיתיו כשאמר להם שהם צריכים להיזהר לפני שהם מכריזים על מין מאובן כלשהו כאב קדמון.

עץ אבולוציוני מופשט של הפרימטים.

עץ אבולוציוני מופשט של הפרימטים. המספרים ליד נקודות ההתפצלות מייצגים מיליוני שנים לפני זמננו. ענפים שאינם מגיעים לצמרת העץ מייצגים קבוצות פרימטים שנכחדו (אומומידיים ו-Adapiformes). בצמרת העץ ממוקמות כל קבוצות הפרימטים שלפחות מין אחד מהן קיים בימינו. איור: נעם לויתן

הפרימטים הקדומים התפצלו לפני יותר מ-55 מיליוני שנים לשתי קבוצות: לקופים (Haplorhini, מילולית: "אף פשוט") המאופיינים באף יבש וכוללים את אבותיהם של הקופיפים והקופים האמיתיים בני זמננו, ולקיפופים (קדם קופים, Strepsirhini, מילולית: "אף כפוף") בעלי האף הרטוב המכילים את אבות הלמורים, הלוריסיים, האַי-אַי ואחרים. לכל הקיפופים והקופיפים הקיימים היום יש טופר מיוחד (grooming-claw) ברגליים המשמש לטיפוח, כמו כן, לרוב הקיפופים יש קבוצת שיניים מיוחדת (toothcomb) המשמשת גם היא לטיפוח. מחברי המאמר טוענים כי למרות שאידה מזכירה למור (הם מסווגים אותה כחלק מקבוצה שנכחדה של פרימטים דמויי למורים בשם Adapiformes), חסרונן של שתי תכונות אלו, הנפוצות בלמורים, מראה כי היא שייכת לקבוצת הקופים, אותו ענף שגם אנחנו שייכים לו. עם זאת, למרות הטענות שנשמעו בהודעות לעיתונות ושגרמו לרעש ולצלצולים, אפילו החוקרים לא טענו במאמרם כי היא חלק מקבוצת האנתרופואידים (הכוללת, כאמור, את האדם).

פליאונטולוגים רבים, שאינם קשורים למחקר זה, אינם מסכימים עם מסקנותיהם של פרנזן, הורום, גינגריץ' ועמיתיהם. ידוע כי בכל ה-Adapiformes השיניים המיוחדות וטופר הטיפוח אינם קיימים, ולא רק באידה. כמו כן, השיניים המיוחדות לא קיימות בכל הקיפופים בני זמננו. כריס בירד (Beard), ממוזאון קרנגי לטבע בפיטסבורג, טען בראיון ל-Nature כי ייתכן ששני מאפיינים אלה אינם מופיעים באידה פשוט מאחר שהיא למור קדמון, הקרוב יותר לבסיס הענף שאליו שייכים הלמורים המודרניים. בירד וכן ריצ'רד קיי (Kay) מאוניברסיטת דיוק בקרוליינה הצפונית טוענים עוד, בראיון ל-Science, כי הניתוח שבו השתמשו החוקרים במאמר כדי למקם את אידה על העץ האבולוציוני לוקה מאוד בחסר, ולמעשה אין שם ניתוח כלל. בירד, קיי ופליאונטולוגים נוספים מציינים כי כאשר ממיינים מאובן יש לבצע ניתוח מקיף של לפחות 200 תכונות והשוואתן בין המאובן שבו מדובר למאובנים אחרים ולפרימטים החיים כיום. מחברי המאמר לא עשו זאת אלא בחרו 30 תכונות (שיש בהן כאלה, כגון אף לח או יבש ורצפי DNA, שאי אפשר לבדוק כלל במאובן) וסיווגו את אידה על פיהן. לאור זאת אי אפשר לשלול השתייכות של אידה לענף הקיפופים. טענת החוקרים כי היא שייכת לענף הקופים אינה מוכחת, ויהיה עליהם לעשות ניתוחים רבים וטובים לפני שאפשר יהיה לקבוע האם טענתם נכונה.

עדכון: אריק סאיפרט (Seiffert) מאוניברסיטת סטוני ברוק ועמיתיו ביצעו ניתוח מקיף של 360 תכונות ב-117 פרימטים מאובנים וכאלה החיים כיום. הפרימטים המאובנים שנבדקו כללו 24 Adapiformes, ביניהם אידה ומאובן חדש שהתגלה במצרים הקרוי Afradapis longicristatus (שפירוש שמו "Adapiform אפריקאי ארוך-רכס"). תוצאות הניתוח [PDF], שפורסמו במגזין Nature חמישה חודשים בלבד לאחר פרסום המאמר על אידה, הראו כי אידה וכל ה-Adapiformes האחרים שייכים לקבוצת הקיפופים ולא לקופים, בניגוד לטענת מחברי המאמר המקורי. זאת ועוד, הניתוח חשף כי כל מיני הפרימטים הקיימים כיום אינם קרובים לאידה או לבני משפחתה, כלומר כל ה-Adapiformes נכחדו בלי להותיר צאצאים.
הלוגו של גוגל מה-19/05/2009, היום בו פורסם המאמר על אידה. תמונת מסך של דף הבית של גוגל.

הלוגו של גוגל מה-19/05/2009, היום בו פורסם המאמר על אידה. צילום מסך של דף הבית של גוגל.

ההמולה התקשורתית סביב אידה לא היתה מהסיבות הנכונות ומרבית העיתונאים חטאו בכך שפרסמו את ההודעות לעיתונות מטעם החוקרים (וחברות הטלוויזיה שאיתן עבדו), מבלי לראיין מדענים שאינם קשורים למחקר זה. עם זאת אין להפחית מערכה של אידה – מעולם לא נמצא פרימט מאובן כה שמור וגם כה צעיר שיהיו לו גם שיני חלב וגם שיניים קבועות, ושיאפשר לנו להסיק מסקנות על התבגרותו וחייו. אידה אמנם לא "תשנה את הכל" והיא אינה ה"אב הקדמון של כולנו" כפי שהובטח, אפילו אם יתגלה כי היא אכן קוף ולא קיפוף, אך היא בהחלט מוסיפה עוד מידע על האבולוציה של הפרימטים (וכנראה של הלמורים בפרט) ומאפשרת ללמוד על התפתחותם ועל הביולוגיה של הפרימטים הקדומים.

לקריאה נוספת

המאמר המקורי:

Franzen, J. L. et al. Complete Primate Skeleton from the Middle Eocene of Messel in Germany: Morphology and Paleobiology. PLOS ONE 4, e5723 (2009). doi: 10.1371/journal.pone.0005723

האתר שהושק במקביל לפרסום המאמר על אידה. האתר מציג את אידה כחוליה המקשרת בין הפרימטים הקדומים לאדם המודרני וכן מפרסם את הספר והסרטים על אידה.

רשומה ב"בלוג מסביב לשעון" המכילה קישורים רבים לפרסומים על אידה.

רשומה פרודית בבלוג "Not Exactly Rocket Science" על השינויים שאידה הביאה לעולם.

הטקסט עובד מתוך ידיעה שהופיעה במגזין גליליאו, יולי 2009

מודעות פרסומת

תגיות: , , , , , ,

One response to “רעש, צלצולים ופרימטים מאובנים”

  1. motior says :

    מאוד מעניין. תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: