על עוברים ואנשים

כמה וכמה מדינות בארצות הברית העבירו לאחרונה חוקים האוסרים ברמה זו או אחרת על הפלות. על פי המחוקקים האיסור מתבסס על הידע המדעי והרפואי המתקדם ביותר בנוגע להתפתחות עוברים. מה המדע יודע על עוברים והפלות?

נעם לויתן

בדיקת היריון חיובית

בדיקות היריון. צילום: BookMama, CC-BY-NC-ND.

ביום רביעי (15 במאי 2019) אישרה מושלת אלבמה שבארצות הברית חוק [PDF] שאוסר לחלוטין על הפסקת היריון, על הפלה, בכל שלב של ההיריון ואפילו במקרים של אונס או גילוי עריות. כשחתמה על החוק אמרה המושלת הרפובליקאית קיי אייבי שהחוק הוא "עדות רבת עוצמה לאמונתם העמוקה של בני אלבמה שכל החיים יקרים, שכל חיים הם מתנה קדושה מאלוהים".

בעקבות החוק, שיכנס לתוקף בעוד חצי שנה, רופאים שיבצעו הפלות יכולים להישלח לכלא לעד 99 שנים – עונש חמור יותר מהעונש על אונס. רופאים שינסו לבצע הפלה עלולים להיכלא לעד עשר שנים. הפלות מותרות כביכול רק אם האישה* תחת סיכון "חמור" בגלל ההיריון.

החוק נוסח בצורה דרקונית במיוחד במטרה שיעלה לדיון משפטי, שיגיע בסופו של דבר לבית המשפט העליון של ארצות הברית. מנסחי החוק מקווים שהשופטים השמרנים בבית המשפט העליון ינצלו את הדיון בו כדי לבטל את פסק דין "רו נגד וייד", שקבע ב-1973 שאיסור על הפלות הוא לא חוקתי, ופוגע בזכותה של אישה לפרטיות ובזכותה להחליט בעצמה האם היא רוצה לעבור הפלה או לא. בכמה מדינות עם נטיות דמוקרטיות בארצות הברית, כגון ורמונט וניו-יורק, מתכוננים למקרה שרו נגד וייד יבוטל ומעבירים חוקים בבתי המחוקקים המקומיים שקובעים כי לנשים יש זכות בסיסית על גופן.

מאז שדונלד טראמפ מינה בשנה שעברה לבית המשפט העליון את ברט קוואנו, שופט הנחשד בעיני אנשים לא מעטים כמתנגד הפלות, עברו בשמונה מדינות בארצות הברית חוקים האוסרים על הפלות. רוב החוקים אלה – למשל בג'ורג'יה [PDF], קנטקי, מיסיסיפי ואוהיו – מאפשרים לנשים לבחור להפיל כל עוד לא ניתן לזהות "פעימות לב" בעובר. כלומר, פרט למקרים של גילוי עריות או אונס, הם אוסרים על הפלה בערך מהשבוע השישי להיריון (השבוע השישי מאז היום הראשון של הווסת האחרונה).

במבט ראשון חוקים אלה נראים פחות מגבילים מהחוק של אלבמה, וניסוחם נועד לבדוק אם קיימת פרצה בפסק דין רו נגד וייד: אם לכאורה כל אישה יכולה לבחור לעבור הפלה עד השבוע השישי, החוקים לא נוגדים את פסק הדין. עם זאת, מאחר שבשבוע השישי רוב הנשים כלל לא מודעות לכך שהן בהיריון, חוקי "פעימות הלב" אוסרים לכל עניין ודבר על הפלות.

יד על הדופק

מנסחי חוקי "פעימות הלב", ואפילו החוק הדרקוני של אלבמה, טוענים שהם נשענים על מדעי הרפואה המתקדמים ביותר ושהם נמצאים בחזית זכויות האדם. לטענתם המדע קבע ש"ילדים שעוד לא נולדו" הם בני אדם לכל דבר ושהחוקים שלהם רק מגנים על זכויותיהם של אלה שטרם נולדו. בנוסף לטענות הכביכול מדעיות, החוקים מכילים פניות שונות אל הרגש: החל מהשימוש במונחים "ילדים" ו"פעימות לב", כדי לרמוז על לב אנושי חי, דרך – במקרה של אלבמה – השוואת החוק לחוקים לביטול העבדות ולמתן זכות הצבעה לנשים, וכלה בהשוואת הפלות לרצח המוני כמו בשואה או בגולאג הסובייטי.

מה באמת מצב העובר וליבו בשבוע השישי להיריון? גיל העובר נמדד מרגע ההפריה (למעשה מיום הביוץ), כשבועיים אחרי היום הראשון של הווסת האחרונה, ולכן בשלב זה הוא רק בן ארבעה שבועות. הוא נראה כמו ראשן קטנטן בגודל כ-4 מילימטרים (קוטב עוברי) שצמוד לשק חלבון. עוד אין לו מוח, הוא אינו דומה לאדם, וחסרים לו איברים ומערכות רבים אחרים שיאפשרו להגדיר אותו כ"ילד", אך אכן אפשר לזהות בו לעתים דופק אף שעוד אין לו ממש לב.

כשהעובר בן שלושה שבועות, בשבוע החמישי להיריון, האיבר שיהיה ללב הוא מעין צינור מעובה, צבר תאים שמתכווצים ומזרימים נוזל בעובר. בשבוע השישי להיריון הצינור הזה מתקפל ומתחיל להתחלק למדורים ולעתים אפשר לאתר את ההתכווצויות שלו בבדיקת אולטרה סאונד. הלב ממשיך להתפתח במהירות ובשבוע התשיעי להיריון הוא כבר מחולק לארבעה מדורים ופועם היטב. זיהוי דופק תקין הוא סימן להיריון תקין וקשור לירידה בסיכון להפלה טבעית. עם זאת, הפלות טבעיות בשבועות הראשונים של ההיריון אינן נדירות ועד השבוע השביעי-שמיני לא תמיד אפשר להבדיל ביניהן לבין דימום וסת כבד.

לעובר בגילים אלו אין קיום עצמאי מחוץ לרחם ואם הוא מופל, באופן טבעי או מלאכותי, הוא לא ממשיך להתפתח. לעוברים שנולדים בשבוע ה-20 להיריון או לפניו אין כל סיכוי לשרוד. סיכויי ההישרדות נותרים קרובים לאפס גם בשבועות 21 עד 23. בשבוע 24 להיריון סיכויי ההישרדות של עובר שנולד לפני הזמן עומדים על 70-40 אחוז, במיוחד אם הפג שוקל 500 גרם ומעלה ואם היחידה לטיפול נמרץ בפג ובילוד (הפגייה) בבית החולים מתקדמת ועם צוות מיומן. השלב בהיריון משבוע 24 ומעלה מכונה "שלב החיות", מאחר שלעובר שנולד בו לפני הזמן יש סיכוי סביר לחיות.

בשנת 1992, בפסק דין "פלאנד פרנטהוד (Planned Parenthood) נגד קייסי", הותיר בית המשפט העליון של ארצות הברית על כנו את פסק דין רו נגד וייד ואף הקל וקבע כי הזכות להפלה קיימת עד שלב החיות. מדינות שרוצות בכך יכולות לאסור על הפלה בשלב החיות כדי להגן על חיי העובר הפוטנציאלים, כל עוד חיי האם ובריאותה לא בסכנה. מסיבה זו חוקים שמנסים לאסור על הפלה לפני שלב החיות, למשל בשבוע השישי להיריון, נפסלים בסופו של דבר בבתי המשפט ולרוב המדינות פונות לדרכים אחרות כדי להקשות כמה שאפשר על נשים לבצע הפלה, בלי לאסור על כך באופן רשמי.

למרות הפסילה הכמעט וודאית על ידי בתי המשפט של חוקים האוסרים על הפלות מהשבוע השישי להיריון, ממשיכים מחוקקים שמרנים להעלות אותם כל פעם מחדש. בנוסח החוקים ובפרסומים הקשורים אליהם מזכירים פעימות לב וסימנים אחרים המקושרים לחיים, בניסיון לגרום לאנשים לחשוב על הראשן הקטנטן וחסר הקיום העצמאי כיצור חי שלם, ואולי לגרום לבלבול בין קיום דופק לבין הרגע שבו העובר מגיע לשלב החיות.

אין שלמות לחיים בלי סבל

כחלק מהפנייה אל הרגש חוקים נגד הפלות כוללים לעתים טענות כי האיסור על הפלות נועד למנוע כאב מהעובר. בעקבות טיעון זה מדינות כמו נברסקה, למשל, אוסרות על הפלות מהשבוע ה-22 להיריון ואילך. בקרוליינה הצפונית משתמשים באותו טיעון כדי לאסור על הפלות כבר בשבוע ה-20 להיריון. טיעון הכאב אפילו מוזכר בחוקים האוסרים על הפלות מהשבוע השישי [PDF], וזאת על אף שאינו משמש כחלק מהצדקת האיסור. על פי המחוקקים המדע קבע כי עוברים יכולים לחוש כאב כבר בגיל 20 שבועות, וזאת על אף שטענה זו אינה נכונה והקונצנזוס המדעי הוא שעוברים לא חשים כאב לפני שבוע 26.

כדי לחוש כאב דרושים כמה מרכיבים: נוכחות קולטני כאב, חיבור עצבי בין קולטני החישה האלה לחוט השדרה ולמוח, ומבנים מתאימים במוח שיכולים לזהות כאב ולגרום לתחושת כאב. על פי סקירה נרחבת [PDF] של הקולג' המלכותי הבריטי למיילדות וגינקולוגיה (RCOG) קולטני כאב מתחילים להופיע בעור רק מהשבוע העשירי להיריון ובאיברים הפנימיים רק מהשבוע ה-13, ומתפתחים ומבשילים בשישה עד שמונה השבועות הבאים. עם זאת, הם עדיין לא מסוגלים לשלוח את האותות שהם קולטים למוח. רק מסביבות שבוע 18 להיריון קולטני הכאב מתחברים לחוט השדרה. בשלב זה בעובר כבר מגיב למגע – אם דוקרים את ידו בטעות או אפילו רק נוגעים בה, למשל במהלך בדיקת מי שפיר, יופעל אצלו רפלקס רתיעה והוא ימשוך את היד במהירות וירחיק אותה מהמחט. תנועה זו היא לא רצונית והיא מתווכת על ידי חוט השדרה ואינה מערבת את המוח, כמו רפלקס פיקת הברך שגורם לתנועת בעיטה קלה של הרגל בעקבות מכה קלה מתחת לפיקת הברך. רפלקס הרתיעה לא קשור דווקא לכאב, הוא מתרחש למשל בתינוקות גם בעקבות מגע קל – לכן קיומו לא מראה על קיום תחושת כאב. בשביל תחושת כאב צריך את "הציוד" המתאים במוח.

המבנים המתאימים במוח הם קליפת המוח (הקורטקס), הממוקמת בפני השטח של המוח הגדול ובעיקר שלושה אזורים בה: האינסולה, אזור בקליפת המוח המקושר לרגשות ולחישה; קליפת המוח התחושתית (סומטוסנסורית) הראשונית, המקבלת מידע על מגע, כאב ועוד; ופיתול החגורה הקדמי בקליפת המוח (ACC), שאחראי על עיבוד גירויים. בנוסף, אזורים אלה צריכים חיבורים עצביים תקנים ומתפקדים לחלקים אחרים במוח. חיבורים אלה מתחילים להופיע ולתפקד החל משבוע 24 להיריון וממשיכים להתפתח בשבועות הבאים. כלל לא בטוח שעוברים יכולים לחוש כאב לפני שאלה מסיימים להתפתח (בערך בשבוע 29), אך אין סיבה לחשוב שהם חשים כאב לפני שבוע 24, כשעוד לא התפתחו המערכות המינימליות הדרושות במוח לשם כך.

הצער והחרטה?

אמנם רוב חוקי איסור ההפלה לא מתייחסים לכך, אך מתנגדי הפלה רבים טוענים שהפלה יזומה מאיימת גם על בריאותה הנפשית של האם. על פי המתנגדים רוב הנשים יתחרטו על כך שהפילו והן נמצאות בסיכון מוגבר ללקות בדיכאון, אולם המחקרים לא תומכים בכך.

מחקר שעקב אחר אחוזי החרטה בקרב כ-670 נשים שבחרו לעבור הפלה ב-30 מרפאות המבצעות הפסקת היריון בארצות הברית, מצא ש-95 אחוז מהנשים לא התחרטו על כך גם אחרי שלוש שנים, וזאת אף ש-53 אחוז מהנשים הגדירו את ההחלטה להפיל כהחלטה קשה. בנוסף, עוצמת הרגשות של הנשים בנוגע להפלה פחתה עם הזמן. על פי המחקר, הסטיגמה והקמפיינים השליליים של ארגונים שונים נגד הפלות גורמים ללחץ אצל נשים המתלבטות אם להפיל, אך בסופו של דבר, לאחר ההפלה רובן המוחלט לא מתחרט על כך ושלם עם ההחלטה.

במחקר קודם של אותה קבוצת מחקר, שכלל 960 נשים ובתוכן 670 הנשים שהוזכרו לעיל, עקבו החוקרים במשך חמש שנים אחר נשים שעברו הפלה או שבקשתן להפלה לא התקבלה והן נאלצו ללדת. שבוע לאחר הפנייה למרפאות, נשים שבקשתן להפלה נדחתה דיווחו על יותר תסמיני חרדה ופגיעה בתחושת ערך עצמי לעומת הנשים האחרות. עם זאת, במשך הזמן תחושות אלו השתפרו ואחרי כמה שנים לא נמצא הבדל בין הנשים שנאלצו ללדת לבין אלה שעברו הפלה. כמו כן, לא נמצא הבדל ברמת הדיכאון בין קבוצות הנשים ולא נמצאו עדויות לכך שלעבור הפלה או לא לעבור אחת הזיק נפשית לנשים.

מחקר דומה של קבוצת מחקר אחרת, שנערך בפינלנד, הגיע לתוצאות דומות. במחקר ניתחו החוקרים מידע על מעל 1,000 נשים מתחת לגיל 18 שהרו ועברו הפלה או ילדו, ולא מצאו הבדל בבריאות הנפשית של הנשים לאורך זמן. עם זאת, המחקר מצא שלנשים שהפילו היה סיכוי גדול יותר להיות עם רמת השכלה גבוהה ומצב כלכלי טוב עד גיל 25, לעומת אלו שילדו. תוצאות המחקר הזה לאו דווקא מראות שההפלה משפרת את השכלתן ומשכורתן של הנשים, אך יתכן שמאחר שנשים אלו לא צריכות לתמוך בילד סיכוייהן משתפרים.

הפלה היא לא חוויה נעימה ולרוב לא החלטה קלה, אך נשים שבוחרות להפסיק את היריונן לא נמצאות בסיכון מוגבר לסבול מצער וחרטה או מבעיות נפשיות. הקמפיינים והטענות של מתגדי ההפלות הופכים את ההחלטה להפיל לקשה ומלחיצה עוד יותר ממה שהיא מלכתחילה. הטענה על כך שלעובר יש לב כבר בשבוע השישי להיריון היא סוג של נכונה, ועד שבוע תשיעי היא נכונה לחלוטין, אך אינה קשורה ליכולת הקיום העצמאי של העובר – מה שקובע זאת הוא שלב החיות. בנוסף, על פי העדויות עוברים לא מסוגלים לחוש כאב לפני שבוע 24 להיריון, וכל ההפלות נעשות למעשה זמן רב לפני כן, פרט להפסקות היריון מאוחרות שנעשות בגלל סכנת חיים לאם.

למידע נוסף

מאמרים נבחרים:

RCOG. Fetal Awareness: Review of Research and Recommendations for Practice (March 2010).

Rocca, C. H., Kimport, K., Roberts, S. C., Gould, H., Neuhaus, J. & Foster, D. G. Decision rightness and emotional responses to abortion in the United States: A longitudinal study. PLOS One 10, e0128832 (2015). doi: 10.1371/journal.pone.0128832

Leppälahti, S., Heikinheimo, O., Kalliala, I., Santalahti, P. & Gissler, M. Is underage abortion associated with adverse outcomes in early adulthood? A longitudinal birth cohort study up to 25 years of age. Hum. Reprod. 31, 2142-2149 (2016). doi: 10.1093/humrep/dew178

אדוה לוטן, יום לא הולדת, בבלוג "שש בבוקר". אדוה לוטן מספרת על הדרך שנאלצה לעבור כדי להפסיק היריון לא רצוי

* לאנשים שהגדרות חשובות להם: כדי למנוע סרבול, כשכתוב אישה או נשים הכוונה היא גם לאנשים אחרים ממין נקבה שעשויים להרות.

תגיות: , , , , , , ,

4 responses to “על עוברים ואנשים”

  1. עדיין לא החלטתי says :

    הי נעם, למעשה, רק אשררת את טענתם, ולפחות בשבוע התשיעי אכן יש לב עם דופק. ההתעקשות על ההגדרה "יצור חי שלם וחסר קיום עצמאי" היא בלב ליבו של הוויכוח, לא הוכחה לכאן או לכאן. לצורך הענין, גם הטענות על חישת כאב או לא אינן הכרחיות לשם הכרעה, זו בסך הכל מחלוקת דומה על האפשרות לנתק אדם המוחזק חי על ידי מכונות שאינו נמצא בהכרה. האם יש הסכמה גורפת שניתן לעשות כך לאדם שעתיד לחזור לבין החיים באופן מלא? איני חושב כך. דווקא הניסיון להצמד למדע ולא לשיח הזכויות מצדד במתנגדי ההפלות, במקרה הזה.

    • galicolagfb says :

      ומה שנעם מנסה לטעון פה, לדעתי, הוא שהלב אינו אה.. לב העניין כי אם המוח והתחושות והיכולת לחיות ועובר עד 24 שבועות לא חש כאב ולא יכול לשרוד מחוץ לרחם. לכן אין זה נכון להתייחס אליו כ"ילד" בעל זכויות של אדם, מכיוון שזה עדין לא אדם.

  2. ביולוג ירושלמי says :

    פוסט חשוב שמספק מידע חשוב מאוד.

    מתנגדי הפלות – בשם מה שאנחנו חושבים ומאמינים שנכון, ובשם האמונה באלוהים, אנו אוסרים עלייך להפיל.
    יש שם בנאדם חי ונושם וכואב למען השם!

    מתנגדי חיסונים – בשם מה שאנחנו חושבים ומאמינים שנכון, ובשם הפסאודו-מדע והאינטואציה, אנו אוסרים עלייך להתחסן.
    אתה עוד תגרום לכולנו לחלות מהאלומיניום!

    אין לי פה מסר קוהרנטי. חוץ מהעובדה שאנשים אחרים מכריחים אנשים אחרים בתואנות שונות (מוצדקות או שלא) לעשות משהו שהם אינם חפצים בו.
    למה בני האדם אינם מניחים לבני האדם לנפשם למען הלא-אל?…

  3. y says :

    פשוט חוצפה להתערב בהחלטה פרטית של האישה. שימו לב שכל המחוקקים באלבמה היו גברים…

%d בלוגרים אהבו את זה: