קאי ברדרס (Brothers) נדבק ב-HIV, הנגיף הגורם לאיידס, כבר בימיה הראשונים של המגפה – בשנת 1981. באותה תקופה עוד לא היו תרופות כנגד הנגיף ולכן הידבקות ב-HIV היתה גזר דין מוות. כעשר שנים לאחר שנדבקו חלו הנושאים את הנגיף בתסמונת הכשל החיסוני הנרכש (AIDS, איידס) . למרות זאת, עד היום – 30 שנים אחרי שנדבק לראשונה – לא הופיעו אצל ברדרס תסמינים כלשהם והוא בריא לחלוטין, אף שמעולם לא נטל תרופות נגד HIV.
להמשיך לקרוא סדקים בשריון?
רוב הדיונים בתקופת בחירות מקיפים נושאים כמו ביטחון, הסדרים מדיניים, חברה כלכלה ועוד (לפחות כאשר הפוליטיקאים מתפנים מהכפשות הדדיות), בעוד נושאים כמו מדע, סביבה או רפואה לא זוכים לייחס ולרוב עמדת המפלגות כלפיהם לא מתפרסמת בתקשורת. לכן, בדיוק לפני חודש, התאגדנו יחד – מספר מומחים ובלוגרים המבינים דבר או שניים בנושאים אלו (ועם דעות פוליטיות מגוונות מימין ומשמאל) – ושלחנו קובץ שאלות לרשימות שונות: יש עתיד, הליכוד, הרשימה המשותפת, המחנה הציוני, מרצ, כולנו, הבית היהודי, ישראל ביתינו, ש"ס, יחד ויהדות התורה.
מכל הרשימות האלו רק שלוש (יש עתיד, הליכוד והרשימה המשותפת) חשבו כי הנושאים חשובים מספיק ושלחו לנו תגובה, אם כי – כפי שתראו – התשובה של אחת הרשימות לא מספקת, בלשון המעטה.
את השאלות והתשובות של המפלגות בנוגע לבריאות הציבור, לתזונה בריאה, להנדסה גנטית בחקלאות, לרגולציה ברפואה המשלימה, לריצוף גנטי באדם, לניסויים בבעלי חיים, לחינוך ולמחקר אקדמי תוכלו לקרוא ברשומה "רגע לפני, בודקים את המפלגות" בבלוג של שי פליישון, שיזם את שליחת השאלון.
Image credits: Noam Leviatan, CC-BY-SA. This is a derivative of Open Science Logo by Greg Emmerich, CC-BY-SA and of Kalpi
חוקרים השתמשו בריפוי גני כדי להחדיר לקופים גנים הפועלים יחדיו לייצור נוגדן מיוחד שמוצלח ביותר ב"נטרול" HIV, הנגיף הגורם לאיידס. הנוגדן מסוגל למנוע ממגוון רחב של זני HIV, כולל זנים שידוע כי הם עמידים במיוחד לנוגדנים, להקשר לתאי הגוף ולחדור אליהם (בדומה לתרופות מסוג מעכבי חדירה). נוסף לכך הנוגדן גורם למערכת החיסון להשמיד תאים שכבר נדבקו ב-HIV.
החוקרים, מתיו גרדנר (Gardner) ממכון סקריפס בפלורידה ועמיתיו, החדירו את הגנים המקודדים לנוגדן לתאי שריר של קופים. הם עשו זאת באמצעות נגיפים ממשפחת האדנו-וירוסים, שהוזרקו לקופים והונדסו כך שלא יהיו פעילים כנגיף ולא יוכלו להתרבות אלא רק יחדירו לתאי הקופים גנים חדשים. הקופים שתאי השריר שלהם ייצרו והפרישו את הנוגדן החדש היו עמידים לחלוטין ל-HIV למשך לפחות 34 שבועות. הם לא נדבקו ב-HIV אף לאחר שקיבלו מספר עירויים שהכילו כמויות עצומות של הנגיף.
נגיפי HIV עוברים אבולוציה מהירה ולכן נוטים לפתח עמידות לטיפולים נגדם, עם זאת נראה כי הם לא יצליחו לעשות זאת בקלות נגד הנוגדן החדש. כמו כל הנגיפים, HIV הוא טפיל שחייב לחדור לתאים כדי להשתלט על המערכות שלהם ולהתרבות. לשם כך, הנגיף מסתייע במספר מולקולות, קולטנים, שנמצאות על פני התאים. הנוגדן המיוחד מחקה שתי מולקולות כאלו (CD4 ו-CCR5) וכדי לפתח עמידות לנוגדן ולחמוק ממנו הנגיף יצטרך לעבור מוטציה כך שלא יקשר אליהן יותר או שיקשר אליהן בצורה חדשה. מאחר שמדובר במולקולות שחיוניות לחדירת HIV לתאים הסיכוי כי יופיעו אצלו מוטציות כאלו לא גדול.
תוצאות המחקר נראות מבטיחות, אך הוא נעשה על כמות קטנה ביותר של קופים ויש לחזור עליו עם כמות גדולה בהרבה של קופים. כמו כן, לא נבדק האם הטיפול מגן מהדבקה ב-HIV כשנחשפים לנגיף בדרך הנפוצה ביותר, במגע בין נוזל מדבק לרקמה רירית, ולא באמצעות עירוי ישירות לוריד.
להמשיך לקרוא קצרצרים: לעצור את הנגיף
בסוואנות של מוזמביק וזימבבואה שבאפריקה חי דג קטן את כל ימיו בבריכות עונתיות, שלוליות, שמתקיימות רק למספר חודשים. במהלך העונה הגשומה נקווים מי הגשמים, ממלאים שקעים בקרקע, מציפים שטחים ויוצרים שלוליות, שישובו ויתייבשו במהירות כעבור כמה חודשים בעונה השחונה. לפני התייבשות מקווי המים הזמניים מטיל הדג ביצים בנות קיימא – ביצים המסוגלות לשרוד בתנאי יובש חודשים ואף שנים – וקובר אותן בקרקעית השלולית. עם תחילת עונת הגשמים והתמלאות של מקווי המים בוקעים מביצים אלו דגיגים צעירים החייבים להספיק לגדול, להתבגר מינית ולהתרבות לפני שובה של העונה השחונה.
אכן, ככל הנראה בשל אופיים הזמני של מקווי המים התפתחה אצל הדג – הקרוי נוֹתוֹבּרַאנק פוּרזֵרִי (Nothobranchius furzeri) ושמכונה פשוט דג קִילִי – תוחלת חיים קצרה. להמשיך לקרוא חיים בהילוך מהיר
המתנגדים לניסויים בבעלי חיים טוענים כי לפי מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) "92% מהניסויים שעבדו בהצלחה על בעלי חיים נכשלים בשלב של ניסויים על בני אדם". לדבריהם, נתון זה מוכיח את חוסר יעילותם ונחיצותם של ניסויים בבעלי חיים. אך טענה זו נסמכת על חוסר הבנה של המורכבות הרבה של תהליכים ביולוגיים ושל המחקר הרפואי ועל הצגה מסולפת של הנתון. ברשומה הבאה פרופ' רובין לאבל-באדג' (Lovell-Badge) מראה כי:
להמשיך לקרוא הוצא מהקשרו: שקרים, תשעים ושניים אחוזים וסטטיסטיקה
נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו
לאקס-מן ולמוטנטים אחרים בקומיקס של חברת מארוול יש כוחות-על שנובעים משינוי בחומר הגנטי שלהם. כוח אחד שאותו חולקים כל המוטנטים הוא עמידות לנגיף ה-HIV. גם בקרבנו, בעולם האמיתי, מסתובבים מוטנטים שעמידים בפני הנגיף.
להמשיך לקרוא כוחות-על?
יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו
עיוורון צבעים נפוץ מאוד בבני-אדם – כאחד מכל 12 גברים ואחת מ-230 נשים לוקים בתסמין זה. חוסר היכולת להבדיל בין אדום לירוק הוא הסוג הנפוץ ביותר, והוא נגרם על-ידי מוטציה באחד מצבעני הראייה – החלבונים האחראים לקליטת אור בתחום אורכי גל מסוים. חוקרים השתמשו בריפוי גני כדי להחדיר גן תקין המקודד יצירת צבען ראייה הקולט את אורכי הגל הארוכים ("האדומים") לעיניהם של שני קופי סנאי, שחסרים גן זה באופן טבעי. התאים בעיניהם של הקופים ביטאו את הגן – ומה שמפתיע יותר, הקופים היו מסוגלים לפענח את המידע ולראות צבעים שלא היו מסוגלים לראותם קודם.
להמשיך לקרוא להכניס עוד צבע לחיים
נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו
שיגדון (גָאוּט, פּוֹדַגרה או צינית) הוא מחלה הידועה, שלא בצדק, כ"מחלת המלכים". המחלה קשורה להפרעה בחילוף החומרים, שגורמת לעודף חומצת שתן בדם (חומצה אוּרית). בדרך כלל חומצת השתן מופרשת על ידי הכליות בשתן, אך כשהכמות שלה גדולה מדי היא שוקעת כגבישים במפרקים בגוף. הגבישים מצטברים וגורמים לנפיחות, לאדמומיות ולכאבים קשים כל כך עד שהושוו לחבלי לידה.
להמשיך לקרוא וזהו סוף השיגדון
נעם לויתן | גליליאו
בשנת 1943 גילה במקרה ד"ר אלברט הופמן השוויצרי את ההשפעות הפסיכדליות, מעוותות המציאות, של חומר שסינתז חמש שנים קודם לכן, בשנת 1938. החומר, נגזרת של אחד הרעלים של הפטריה הטפילית אֶרְגּוֹט, קרוי חומצה ליסרגית דיאתילאמידית – LSD. LSD שימש כתרופת עזר לטיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים וכן בניסויים סודיים של ה-CIA לשליטה מוחית. אך כשהפך –לצערו הרב של הופמן – לסם פופולרי בקרב "ילדי הפרחים", הצעירים של תרבות הנגד של שנות השישים של המאה הקודמת, אסרה ממשלת ארצות הברית על החזקה ושימוש בו. איסור שגרם, בעקיפין, לעצירת המחקר על LSD, מאחר שלא אפשר שימוש רפואי בסם.
להמשיך לקרוא הזיה לסוף הדרך
נעם לויתן | גליליאו
ערפדים הם עטלפים הניזונים אך ורק מדם, בדומה ליצור האגדי שעל שמו הם נקראים. בניגוד לערפד האגדי המפורסם ביותר – הרוזן דרקולה – שמסופר כי התגורר בטירה באירופה, כל שלושת מיני עטלפי הערפד (המשתייכים לשלושה סוגים שונים) חיים במערות ובחללים אפלים אחרים במרכז אמריקה ובדרומה. בלילה, בחסות החשכה, הערפדים פורשים כנפיים ויוצאים לשחר למקור מזון, יונק או עוף השקועים בשינה. הם מאתרים את קורבנם באמצעות חושים מחודדים – ראייה מעולה, חוש ריח מפותח, שמיעה רגישה ואיכּון הד (Echolocation), המאפשר לעטלפים לזהות עצמים בסביבה על פי ההד החוזר מהם. לאחר שנמצא קורבן מתאים, הערפד נוחת לידו ורץ ומדלג לעברו על ארבעותיו. ערפדים הם העטלפים היחידים שמסוגלים לרוץ.
לאחר שהגיע לקורבן להמשיך לקרוא דם אמיתי
תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות 