הזיה לסוף הדרך

סם ה-LSD עשוי לעזור לחולים סופניים להתמודד עם מצבם

נעם לויתן | גליליאו

Dreamin' on LSD: Level 3 by Naaik on deviantART, CC-BY-NC-ND.

בשנת 1943 גילה במקרה ד"ר אלברט הופמן השוויצרי את ההשפעות הפסיכדליות, מעוותות המציאות, של חומר שסינתז חמש שנים קודם לכן, בשנת 1938. החומר, נגזרת של אחד הרעלים של הפטריה הטפילית אֶרְגּוֹט, קרוי חומצה ליסרגית דיאתילאמידית – LSD. LSD שימש כתרופת עזר לטיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים וכן בניסויים סודיים של ה-CIA לשליטה מוחית. אך כשהפך –לצערו הרב של הופמן – לסם פופולרי בקרב "ילדי הפרחים", הצעירים של תרבות הנגד של שנות השישים של המאה הקודמת, אסרה ממשלת ארצות הברית על החזקה ושימוש בו. איסור שגרם, בעקיפין, לעצירת המחקר על LSD, מאחר שלא אפשר שימוש רפואי בסם.

השנה, כ-40 שנים לאחר המחקר הקליני האחרון בסם, התפרסם במגזין The Journal of Nervous and Mental Disease מחקר ראשוני של קבוצת חוקרים שוויצרית בראשותו של הפסיכיאטר פיטר גסר (Gasser). במחקר, הממשיך למעשה את המחקרים הישנים, נבדקה השפעתו של טיפול פסיכולוגי בשילוב עם LSD על רמת החרדה של חולים במחלות מסכנות חיים, כגון סרטן.

לאחר סינון גויסו למחקר 12 חולים סופניים – שחלקם מתו פחות משנה לאחר תום המחקר – וחולקו באקראי לשתי קבוצות. קבוצת הטיפול מנתה שמונה אנשים שקיבלו מנה מלאה של LSD, שזה 0.2 מיליגרם, וקבוצת הביקורת מנתה ארבעה אנשים שקיבלו מנה קטנה פי עשרה של LSD. גם החוקרים וגם הנבדקים לא ידעו באיזו קבוצה כל נבדק עד לאחר סיום איסוף התוצאות, ניתוחן והסקת המסקנות. שיטה זאת נקראת סמיות כפולה (double-blind), שיטה שנועדה למנוע מהטיות ליבם של החוקרים ושל המטופלים מלהשפיע, במודע או שלא במודע, על תוצאות הניסוי.

מולקולת LSD. מתוך ויקיפדיה.

לפני קבלת הסם נערכו לנבדקים שני מפגשי טיפול פסיכולוגי, כדי להסביר להם על ההשפעות האפשריות של LSD וכדי שילמדו להכיר את המטפלים ולהרגיש בנוח בחברתם. הניסוי עצמו כלל שני מפגשי טיפול בסיוע LSD, בהפרש של כמה שבועות בין טיפול לטיפול. הטיפול והשפעת הסם נמשכו כשמונה שעות שלאחריהן הנבדקים נשארו לישון בחדר הטיפול, כשמטפל מלווה אותם לאורך כל הדרך. במהלך המפגשים השימוש ב-LSD עורר אצל המטופלים תגובות שונות, ולאו דווקא חיוביות, כגון בכי, תחושת קור, העלאת זכרונות או מפגש עם קרובי משפחה מתים. אך מעבר לכך המטופלים לא סבלו משום תופעת לוואי.

לאחר כחודשיים של טיפול פסיכולוגי שבועי "רגיל" נבדקה רמת החרדה של הנבדקים. ניתוח הבדיקה הראה כי, על פי אחד המדדים, בנבדקים שקיבלו מנה מלאה של LSD ירדה רמת החרדה ב-20% לעומת קבוצת הביקורת. כשאפשרו למי שהיו בקבוצת הביקורת לקבל גם כן טיפול עם מנה מלאה של LSD ירדה רמת החרדה שלהם. רמת החרדה הנמוכה נשמרה גם שנה לאחר תום הניסוי.

תוצאות המחקר מראות כי LSD, שאינו ממכר, יכול גם להיות בטוח לשימוש וללא תופעות לוואי כאשר הוא ניתן בתנאים מבוקרים, אך יש להיזהר מלהסיק מתוצאות הניסוי מסקנות על האפקטיביות של LSD בטיפול בחרדות. המחקר, שמומן על ידי שני גופים שמקדמים שימוש רפואי במריחואנה ובסמים פסיכדליים, נעשה על כמות קטנה ביותר של נבדקים שהראו שיפור מובהק ברמת החרדה שלהם רק באחד מסוגי המדדים שנבדקו. כמו כן, המחקר תוכנן כמחקר בעל סמיות אך למעשה לא היה כזה: כשנשאלו, כל הנבדקים ניחשו בהצלחה האם היו בקבוצת הטיפול או בקבוצת הביקורת. מידע זה יכול להשפיע על רמת החרדה המדווחת על ידי הנבדקים. כדי לבחון באמת את יעילות הטיפול עם LSD יש לערוך מחקר עם כמות גדולה בהרבה של משתתפים ולמצוא דרך למנוע מהנבדקים לדעת מה הקבוצה אליה הם שייכים.

המאמר המקורי:

Gasser, P. et al. Safety and efficacy of Lysergic Acid Diethylamide-assisted psychotherapy for anxiety associated with life-threatening diseases. J. Nerv. Ment. Dis. (2014). doi: 10.1097/NMD.0000000000000113

הכתבה המקורית התפרסמה באתר של מגזין גליליאו