הוצא מהקשרו: שקרים, תשעים ושניים אחוזים וסטטיסטיקה

המתנגדים למדע או לחלקים ממנו נוטים לתקוף מחקרים וגופים הקשורים לנושא לו הם מתנגדים. אם המתנגדים (ולא משנה אם מדובר במעודדי מחלות, מכחישי אבולוציה או אנשים הסבורים כי כדור הארץ בן 6,000 שנים) חושבים שמחקרים ואנשים מגופים אלה תומכים בטענות שלהם הם יצטטו אותם בשמחה.

המתנגדים לניסויים בבעלי חיים משתמשים בשיטת פעולה דומה של חזרה על ציטוטים שהוצאו מהקשרם, או שלא הובנו כהלכה. למשל, אחד המשפטים האהובים עליהם, שמבוסס על מידע מה-FDA, הוא כי "92% מהניסויים שעבדו בהצלחה על בעלי חיים נכשלים בשלב של ניסויים על בני אדם". המתנגדים טוענים, על פי משפט זה, כי אם לא היו נערכים ניסויים בבעלי חיים "היינו פוגעים בפחות בני אדם וכנראה שהיינו מגלים גם הרבה יותר תרופות." אך זהו לא יותר ממיתוס שנובע מחוסר הבנה של משמעות הנתון ושל תהליך הפיתוח של תרופות.

ברשומה זו, שפורסמה במקור באתר של Understanding Animal Research, מפריך פרופ' רובין לאבל-באדג' מהמכון הלאומי למחקר רפואי של מועצת המחקר הרפואי הבריטית, את המיתוס שהמתנגדים לניסויים בבעלי חיים מפיצים.

להסבר המלא על הנתונים בהקשר הנכון, קראו את הרשומה של פרופ' לאבל-באדג':

תשע מתוך עשר סטטיסטיקות מוצאות מהקשרן

עובדות ללא הקשר

המתנגדים לניסויים בבעלי חיים מציינים לעתים קרובות כי רוב התרופות שעוברות בהצלחה את בדיקות הרעילות והבטיחות הנדרשות על-פי חוק בבעלי חיים, נכשלות בניסויים קליניים בבני אדם. בעקבות כך הם טוענים כי ניסויים בבעלי החיים מיותרים, או שזוהי הוכחה לכך שבעלי החיים אינם מודלים מדויקים לבני אדם.

עם זאת, טענה זו עלולה להוליך שולל אם לא מבינים את ההקשר הרלוונטי והסיבות לבדיקות בטיחות בבעלי חיים. באופן אירוני, הנתונים שמצוטטים על ידי פעילים רבים למען זכויות בעלי חיים מקורם למעשה בתעשיה, והם נועדו להסביר את העלויות הגבוהות של פיתוח תרופת בטוחות ויעילות.

הנתונים הסטטיסטיים המצוטטים ביותר:

• "90% מהתרופות שנבדקו בחיות נכשלות" – האיגוד הבריטי לביטול הניסויים בבעלי חיים (British Union for the Abolition of Vivisection).
• "92% מהתרופות נכשלות בניסויים קליניים, לאחר שעברו בהצלחה מחקרים בחיות" – קרן תרופות בטוחות יותר (Safer Medicines Trust)
• "למעשה, על פי המחקר של ה-FDA, תשע מתוך עשר תרופות שנחשבו למוצלחות בניסויים בבעלי חיים נכשלות בניסויים קליניים בבני אדם" – האגודה ההומנית הבינלאומית (Humane Society International)

המקורות העיקריים למידע זה מגיעים ממנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA). בשנת 2006 אמר מזכיר הבריאות ושירותי האנוש, מייק לוויט (Leavitt):

נכון לעכשיו, תשע מתוך עשר תרופות נסיוניות נכשלות בניסויים קליניים מאחר שאיננו יכולים לחזות במדויק על פי מחקרים במעבדה ובבעלי חיים כיצד הן יפעלו בבני אדם

הסטטיסטיקה של 92% מגיעה מדוח קודם שהראה כי רק 8% מהתרופות שעוברות את שלבי הניסויים בבעלי חיים מצליחות לקבל אישור מה-FDA.

לדוגמה, ההערכה היא שלתרכובת רפואית חדשה שנכנסת לשלב הראשון (Phase 1) של ניסוי קליני, שלרוב מייצג את שיאו של למעלה מעשור של סריקה (סקרינינג) והערכה פרה-קליניים, יש סיכוי של רק 8 אחוזים להגיע לשוק

— דוח אתגרים והזדמנויות של ה-FDA מ-2004.

האם הנתונים נכונים?

כדי להבין את הסטטיסטיקה, כדאי להתבונן בשיעורי ההתקדמות בשלבי פיתוח התרופות. בתרשים שמוצג למטה [מקור], האחוזים באדום מציינים את שיעור התרופות שעוברות בהצלחה משלב לשלב. כך למשל, 64% מה-NME (מולקולות חדשות המיועדות לשמש כתרופות) עוברות את שלב הניסויים הפרה קליניים (Preclinical) [ניסויים ללא חיות, למשל בתרביות תאים, וניסויים בבעלי חיים] ומתקדמות לשלב 1 (Phase 1) בניסויים קליניים בבני אדם.

או, אם מסתכלים על כך מהכיוון השני – ניסויים בבעלי חיים מונעים מ-36% מהתרופות הפוטנציאליות לעבור לשלב הבא. זהו דבר טוב כמעט בוודאות, מאחר שהוא מונע מצב בו בני אדם יקבלו תרופות שסביר כי ירעילו אותם. האחוזים המופיעים בתחתית מציינים את הסיכוי באחוזים שתרופה שהגיעה עד לשלב זה תעבור את כל השלבים הנותרים בהצלחה, כך שמבין כל התרופות שמגיעות לשלב 2 בניסויים קליניים, 12% יאושרו על ידי ה-FDA (ו-88% תיפסלנה).

שיעור ההצלחה של פיתוח תרופות. NME = מולקולות חדשות המיועדות לשמש כתרופות.

הדבר הראשון שיש לשים לב אליו הוא שמבין התרופות שעברו בהצלחה ניסויים בבעלי חיים, 94% ייכשלו במהלך שלבי הניסויים הקליניים בבני אדם (שלבים 1 עד 3)*.

* מספר התרופות שעברו בהצלחה את שלב 3 של ניסויים קליניים ÷ מספר התרופות שעברו רק ניסויים בבעלי חיים = 19.4 ÷ 1.2 = 6.2% מהתרופות שמגיעות לשלב 1 של הניסויים הקליניים צולחות את שלבים 1-3 של הניסויים הקליניים. 6.2 – 100 = 93.8% נפסלות.

אם כך, למעשה שיעור הכישלון גבוה אף יותר מזה שארגוני זכויות בעלי החיים מציינים (מאחר שהם משתמשים בנתונים מלפני שנת 2006). האם יש בכך כדי לפסול מחקר בחיות?

קחו בחשבון כי מבין כל התרופות שעברו בהצלחה את שלב 1 של הניסויים הקליניים, 86% ייכשלו במהלך השלבים הבאים של הניסויים בבני אדם**. למרות זאת, אנחנו לא שומעים פעילים שטוענים כי בני אדם הם מודל גרוע לפיתוח תרופות (אם כי יש לציין כי אדם אחד הוא לא מודל מושלם לאדם אחר).

** מספר התרופות שעברו בהצלחה את שלב 3 של ניסויים קליניים ÷ מספר התרופות שעברו בהצלחה את ניסויי שלב 1 = 8.6 ÷ 1.2 = 14% מהתרופות שעוברות את שלב 1 של הניסויים הקליניים צולחות את שלב 2 או 3 של הניסויים הקליניים. 14 – 100 = 86% נכשלות.

עובדות עם הקשר

חשוב להבין כאן קצת על תהליך הפיתוח של תרופה. לפני הניסויים הפרה קליניים בחיות נעשים מספר גדול של ניסויים פרה קליניים ללא חיות, באמצעות מגוון של כלי מחקר – מודלים ממוחשבים, סריקה אוטומטית, תרביות תאים, מחקרים מיקרוביאליים ועוד. שיטות אלו מאפשרות לעצור, במחיר זול (יחסית), תרופות שעלולות להיות רעילות או שידוע מראש כי אין להן סיכוי להצליח, מלהגיע לשלב היקר של ניסויים בבעלי חיים. בכך הן מצמצמות מאוד את כמות המחקר בבעלי חיים הדרוש כדי שתרופה תצא לשוק.

אם כך, בניגוד לטענתם של פעילי זכויות בעלי חיים שהשיטות החלופיות טובות יותר, האמת היא כי 94% מהתרופות שעוברות ניסויים פרה קליניים – בחיות וללא חיות גם יחד – ייכשלו בניסויים בבני אדם. ובכן, האם במקום לפסול רק את הניסויים בבעלי חיים הצליחו פעילי זכויות בעלי החיים לפסול את כלל המחקר הפרה קליני? בקצרה – לא.

תפקידם של ניסויים פרה קליניים בבעלי חיים הוא לבדוק האם לתרופה יש ערך טיפולי פוטנציאלי כלשהו וחשוב מכך, האם היא בטוחה מספיק כדי להתקדם לשלב 1 בניסויים קליניים בבני אדם. כשהכוונה היא לא שאין כלל תופעות לוואי, אלא ללמוד האם אפשר לתת את התרופה בבטחה לבני אדם ובאיזה מינון משוער.

אם ברצונכם לדעת עד כמה ניסויים בבעלי חיים מוצלחים, קחו בחשבון כי זה למעלה משלושים שנה אף אחד לא מת בניסוי קליני בשלב 1 בבריטניה. התקרית החמורה האחרונה התרחשה בשנת 2006 במהלך ניסויים בנורת'וויק פארק, כאשר בשלב 1 של ניסוי קליני שישה אנשים סבלו מתופעות לוואי חמורות ומסכנות חיים. יש לציין כי TGN1412 [התרופה הנחקרת] היה מולקולה מסוג חדש ביותר, שמנגנון פעולתה לא המובן עדיין כראוי. בהתחשב בכך שבדרך כלל מתקיימים בכל שנה יותר מ-200 ניסויים קליניים בשלב 1 בבריטניה (כשבכולם מעורבים אנשים רבים), ניתן ללמוד שניסויים בבעלי חיים היו יעילים במיוחד בהרחקת תרופות מסוכנות מבני אדם.

גם ניסויים קליניים בשלב 1 בבני אדם לא נועדו לבחון את יעילות התרופה, אלא כדי להעריך האם היא בטוחה מספיק כדי לעבור ניסויים במספר גדול של חולים (שסובלים ממחלה שהתרופה נועדה לטפל בה).

חשוב להבין: כאשר תרופה מאושרת לשימוש זה נעשה על בסיס הניסויים הקליניים בבני אדם, ולא על בסיס הניסויים הפרה קליניים בבעלי חיים. הניסויים בבעלי חיים מתקיימים כדי להבטיח שתרופה בטוחה דיה כדי להתקדם לשלב 1 בניסויים בבני אדם [ולבדיקה ראשונית של יעילותה]. לכן, כשפעילי זכויות בעלי החיים טוענים כי אפשר להטיל את האשמה של תגובות בלתי רצויות לתרופה על כך שאושרה באמצעות ניסויים בבעלי חיים, זכרו כי ניסויים קליניים באלפי בני אדם הם אלו שמספקים ראיות לבטיחותה.

על המחבר

פרופ' רובין לאבל-באדג' הוא ראש החטיבה לביולוגיה של תאי גזע ולגנטיקה התפתחותית במכון הלאומי למחקר רפואי של מועצת המחקר הרפואי הבריטית.

הרשומה לעיל היא תרגום של הרשומה "Nine out of ten statistics are taken out of context" שכתב Robin Lovell-Badge ופורסמה בדף החדשות של Understanding Animal Research ב-23 בינואר 2013. התרגום באישור של ה-UAR.

תודה לאביב שרון, ליאור רדלוס ויונת אשחר על העזרה בתרגום.

Featured Photo: © Understanding Animal Research

למידע נוסף

רשומה בבלוג "אתולוגיקה" על טיעון ה-92%.

רשומה נוספת בנושא, מהבלוג Speaking of Research.

"מורה נבוכים לחלופות לניסויים בבעלי חיים" בבלוג "אתולוגיקה" של עידו חדי.

אלכס צפרירי, "מדוע מחקר בבעלי חיים הוא הכרחי?", "גליליאו" 96

"ממולקולה לתרופה – ניסויים קליניים" ארז גרטי מסביר באתר של מכון דוידסון על תהליך הפיתוח של תרופות.