המוציא לחם מן הארץ

האגרונום האמריקני ד"ר נורמן ארנסט בורלוג, אבי "המהפכה הירוקה" והאדם החשוב ביותר שככל הנראה מעולם לא שמעתם עליו, נפטר ב-12 בספטמבר 2009 מסיבוכי לימפומה בביתו בדאלאס בגיל 95.

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

נורמן בורלוג, 1964
(Photo credit: CIMMYT)

בורלוג (Borlaug, 2009-1914), שנולד בחווה באיווה ב-25 במרץ 1914, זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1970 על כך שהניע את המהפכה הירוקה – מהפכה חקלאית שהצילה את חייהם של כמיליארד בני אדם. בורלוג אף קיבל במרוצת השנים את מדליית החירות הנשיאותית, מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני ויותר מחמישים תוארי "דוקטור לשם כבוד". בורלוג ביקר בישראל ב-1999 כאורח של מכון וולקני ושל מרכז פרס לשלום.

השפל הכלכלי הגדול, שפקד את ארה"ב בשלהי 1929 ושגרם לאנשים רבים לסבול חרפת רעב, השפיע מאוד על בורלוג הצעיר. מראות האנשים הסובלים והתפרצויות האלימוּת שנבעו על רקע זה גרמו לו להקדיש את חייו למלחמה ברעב.

במהלך השפל הגדול בורלוג למד יערנות באוניברסיטת מינסוטה. בזמן לימודיו הוא עבד כמלצר בבית הקפה של האוניברסיטה ושם גם פגש את אישתו לעתיד, מרגרט גיבסון. מרגרט נפטרה בשנת 2007 גם כן בגיל 95, לאחר 69 שנות נישואים.

ב-1942 קיבל בורלוג תואר דוקטור בגנטיקה ומחלות צמחים מאוניברסיטת מינסוטה ולאחר מכן עבד בצבא ארה"ב כמיקרוביולוג במעבדה של דופונט. בשנת 1944 בורלוג ויתר על משכורת גבוהה בדופונט ועבר למקסיקו סיטי, כשהוא מותיר בארה"ב את אשתו ההרה ובתם בת ה-14 חודשים, כדי להצטרף לקבוצה שהקימה קרן רוקפלר על פי בקשת הממשל המקסיקני. בורלוג מונה לראש "התוכנית המשותפת למחקר וייצור חיטה", שמטרתה להגביר את כמות החיטה המיוצרת במקסיקו, שבאותו זמן ייבאה כחצי מתצרוכת החיטה שלה. התוכנית כללה מחקר מדעי בגנטיקה, הכלאת צמחים, מחלות צמחים ותחומים נוספים רבים.

ההתקדמות הראשונה שהשיג בורלוג היא גידול החיטה בשתי עונות גידול בשנה אחת – עונה אחת באזור סורונה בצפון-מערב, ליד הים, ועונת גידול שניה ברמה גבוהה וקרירה בהרי מקסיקו בדרום, ליד מקסיקו סיטי. מנהלו של בורלוג, ג'ורג הרר (Harrar), התנגד לשיטת גידול זו מאחר שהאמין, כפי שהיה מקובל באותה תקופה, שלא ניתן לגדל זרעים מבלי שעברו תקופת מנוחה ומאחר שהתוכנית מכפילה את ההוצאות השנתיות בפרויקט. לאחר שבורלוג איים להתפטר ובעזרת התערבותו של אלווין סטקמן (Stakman), שגייס גם את בורלוג וגם את הרר לפרויקט, החלו לגדל את החיטה בשני אזורי גידול שונים. עד מהרה הצליח בורלוג לפתח חיטה המניבה יבול גבוה ועמידה למחלות. זאת ועוד, העברת החיטה כל פעם לאזורי גידול כה שונים גרמה לברירה חזקה לחיטה המסוגלת לגדול בתנאי אקלים מגוונים. כתוצאה מהתקדמות זו בשנת 1948 מקסיקו סיפקה את צרכי החיטה של עצמה.

מיקום תחנות המחקר של נורמן בורלוג במקסיקו. מתוך ויקיפדיה.

למרות ההתקדמות יבולי החיטה במקסיקו לא השתפרו באופן ניכר – כאשר דישנו את הקרקע כדי להגדיל את היבול, קרסו צמחי החיטה הגבוהים תחת עומס הגרגרים וגרמו לאובדן היבול. תופעה זו קרויה "רביצה". בורלוג התגבר על כך בדרך של הכלאת זני החיטה שפותחו עד כה עם חיטה יפנית ננסית לשם קבלת חיטה ננסית-למחצה ועמידה למחלות. לחיטה שהתקבלה גבעול עבה וקצר יותר משל החיטה הרגילה ולכן נמנעת רביצה. זאת ועוד, לחיטה זו יותר גבעולים, ולכן גם יותר שיבולים מאשר לזנים הגבוהים. בזכות "חיטת הפלא" של בורלוג מקסיקו סיימה את המהפך והפכה מיבואנית של חיטה ליצואנית שלה! בשנת 1968 תושבי קיודד סיודד אוברגון (Ciudad Obregón), אחת הערים המרכזיות באזור סונורה, קראו רחוב על שמו של בורלוג, במחווה שהייתה בעלת משמעות עצומה עבורו.

ההצלחה של בורלוג במקסיקו הניעה מדינות אחרות לבקש את עזרתו. הוא נסע להודו ופקיסטן וגם שם הצליח לשפר את החיטה למרות המלחמה שפרצה בין שתי המדינות. "חיטת הפלא" שלו הצילה את תושבי שתי המדינות מרעב המוני, ובזכותה הגיעה פקיסטן למצב של הספקה עצמית של חיטה בשנת 1968; הודו הגיעה לכך בשנת 1974.

הצלתה של הודו הפריכה את תחזיותיו של הביולוג פול ארליך (Ehrlich) שכתב ב-1968 בספרו "פצצת אוכלוסין" כי הוא "לא פגש אדם המתמצא בנושא הסבור כי הודו תוכל לספק את צרכי המזון של תושביה עד 1971" וכי "הודו לעולם לא תוכל להאכיל מאתיים מיליון תושבים נוספים עד שנת 1980". ארליך מחק תחזיות אלה במהדורת 1971 של הספר, ומהדורות מאוחרות יותר.

שיטות השבחת החיטה של בורלוג שימשו בשנות השישים של המאה הקודמת לפיתוחו של אורז בעל יבול גבוה שגדל, בין היתר, בסין ובפיליפינים. השילוב של גידולי האורז המשופרים וגידולי "חיטת הפלא" הציל ממוות אנשים רבים באסיה וזכה לכינוי "המהפכה הירוקה". מהפכה זו יצאה מאסיה והתפשטה משם לדרום אמריקה ולמזרח התיכון והיא שזיכתה את בורלוג בפרס נובל לשלום.

גם לאחר הזכייה בפרס בורלוג לא נח. הוא המשיך להכשיר מדענים, להטיף לצמצום הילודה כדי למנוע מחסור עולמי במזון, ולקדם את המלחמה ברעב ברחבי העולם למרות התנגדותם של פעילים בנושאי איכות סביבה, שתקפו את השימוש בדשנים כימיים וקוטלי מזיקים הדרושים לצורך גידול מספיק מזון להאכלת אוכלוסיית העולם הגדלה.

עקב פעילותם של ארגוני הסביבה, שהתנגדו לכוונותיו של בורלוג להרחיב את פעילותו לאפריקה, הפסיקו קרן רוקפלר וקרנות נוספות את מימון הפרויקטים שלו וכן שכנעו את ממשלות מערב אירופה לחדול מאספקת דשנים לאפריקה. בורלוג אמר בתגובה על מתנגדיו השבֵעים כי "[הם] לעולם לא היו בסביבתם של אנשים רעבים. הם חיים באוטופיה. הם יושבים ומתפלספים. הם לא חיים בעולם האמיתי".

נורמן בורלוג וסטודנטים מניגריה. מתוך ויקיפדיה.

בשנת 1984, בעת הרעב הכבד באתיופיה, פנה אל בורלוג המיליארדר היפני ריושי ססאקווה (Sasakawa) והקים יחד איתו את "ארגון ססאקווה אפריקה" (SAA), כדי להביא את הטכנולוגיות של המהפכה הירוקה לאפריקה. תוך שנים מעטות מתחילת פעילותו של בורלוג באפריקה חל גידול ביבולי התירס, הדורה, הקסבה, הלוביה וכמובן החיטה בארצות בהן פעל הארגון. בשנת 1986 הוקם מיזם משותף בין מרכז קרטר, של נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר, וה-SAA. מטרת המיזם שבורלוג עמד בראשו היתה לעסוק במזון, באוכלוסייה ובחקלאות, ומאז הקמתו הוכשרו מיליוני משפחות אפריקניות בשיטות החקלאות המתקדמות של ה-SAA, שאפשרו להן להכפיל ואף לשלש את תוצרתן.

בורלוג המשיך בפעילותו עד יום מותו. נוסף על מסעותיו בעולם לקידום המלחמה ברעב, הוא לימד באוניברסיטת טקסס A&M והמשיך להעניק את הפרס שיצר בשנת 1986, "פרס המזון העולמי". זהו פרס בין-לאומי המוענק לאנשים שהישגיהם תרמו לקידום האנושות על-ידי שיפור כמות, איכות או זמינות של מזון בעולם. לאחר מותו ספדו לו אנשים רבים, ביניהם ראש ממשלת הודו מאנמוהאן סינג ונשיאת הודו פרטיבה פטיל, שאמרו כי "חייו והישגיו של בורלוג הם עדות לתרומה מרחיקת הלכת שהאינטלקט הכביר, ההתמדה והחזון המדעי של אדם אחד יכולים להביא לשלום ולקידמה האנושית". ג'ימי קרטר אמר כי "החמלה והאנושיות [של בורלוג] ימשיכו ויעוררו השראה בדורות הבאים. ד"ר בורלוג הוא גיבור שתרומתו לתחום המדע ולמטרת השלום בלתי ניתנת למדידה".

הטקסט עובד מתוך ידיעה שהופיעה במגזין גליליאו, נובמבר 2009