"בתוך מאורה באדמה חי לו הוביט"

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

מערת ליאנג בואה, בה התגלו שרידי ההוביטים

מערת ליאנג בואה, בה התגלו שרידי ההוביטים. צילום: Rosino, CC-BY-SA.

רשומה זו עוסקת באחד המינים היותר מסתוריים ומסקרנים מבין ההומינינים – קבוצת המינים בשושלת שהובילה אל בני-האדם, לאחר ההתפצלות מהשימפנזים. המין הוא הומו פלורסיינסיס (Homo floresiensis, "האדם מפלורס"), אך בניו ידועים יותר בכינוי "הוביטים", בשל קומתם הנמוכה, אך מעט מעל מטר אחד (לצערנו, ממצאי המאובנים אינם מספרים לנו דבר בנוגע לכפות רגליים שעירות ואהבה לשירים עליזים או לארוחות פטריות דשנות). ההוביטים התגלו באי פלורס באינדונזיה (מכאן שמם), ועדיין ניטש ויכוח האם הם מייצגים מין-ביולוגי נפרד, או פרטים של הומו ספיאנס בעלי מוטציה גנטית הגורמת לעיוותים בשלד. רוב המומחים נוטים כיום לעבר תיאוריית המין-הביולוגי הנפרד. בשנת 2009 התפרסמו שני מאמרים בנושא בשבועון Nature. באחד מהם בדקו החוקרים את גולגלותיהם של ההוביטים ובאחר את כפות רגליהם, ובשני המקרים הגיעו למסקנה שהומו פלורסיינסיס אינו שייך להומו ספיאנס – אם כי החוקרים אינם מסכימים בדבר מיקומו המדויק בקבוצת ההומינינים. המאובנים נמצאו במערת ליאנג בואה (Liang Bua), והם מתוארכים מ-95,000 עד 16,000 שנים לפני זמננו – עובדה המוסיפה משקל לרעיון סיווג ההוביטים כמין נפרד, שכן הומו ספיאנס הגיע לאיי אינדונזיה רק בסביבות 45,000 שנה לפני זמננו. למרות הגולגולת הקטנה שלו, שמעידה על נפח מוח לא גדול מזה של שימפנזה מודרני, נמצאו במערה כלי אבן רבים המתוארכים לתקופה שבה התגוררו בה ההוביטים. אבל אין זה כל הסיפור: באותה מערה נמצאו גם מאובנים המעידים על נוכחות הומו ספיאנס בתקופה מאוחרת יותר, מסביבות 11,000 שנה לפני זמננו והלאה.

מרק מור (Moore) מאוניברסיטת ניו-אינגלנד שבאוסטרליה ועמיתיו מאוניברסיטאות באוסטרליה, אינדונזיה ואנגליה, חקרו את כלי האבן שיוצרו במערה בשתי התקופות. במחקר שפורסם ב-2009 במגזין Journal of Human Evolution הם בחנו 11,667 כלי אבן שנותרו במערה, את צורתם, את הסימנים שנשארו עליהם כאשר נוצרו ועוד, וכך ניסו לשחזר את דרך הייצור שלהם. מסקנתם היתה מפתיעה: דרך הייצור של כלי האבן היתה דומה מאוד, כמעט זהה, לאורך תקופות היישוב במערה. החוקרים טוענים כי ההוביטים ייצרו את הכלים הראשונים וההומו ספיאנס ייצרו את המאוחרים. זאת ועוד, החוקרים הולכים רחוק יותר וטוענים כי הומו ספיאנס למד או העתיק את דרך הייצור מההוביטים, שגרו שם לפניו. אמנם, מור מודה כי ייתכן בהחלט ששתי אוכלוסיות של הסוג הומו יפתחו בנפרד כלי אבן דומים, אך לטענתו קשה להעלות על הדעת שטכניקות הייצור יכולות להיות כה דומות ללא אינטראקציה בין המינים. הכלים שיוצרו במערה היו פשוטים למדי, אך יוצריהם היו מיומנים מאוד בטכניקות ששימשו אותם, והשתמשו בהן שוב ושוב. הסבר אלטרנטיבי אפשרי הוא שנציגי הומו ספיאנס יצרו את כל כלי האבן, והומו פלורסיינסיס, בעלי המוח הקטן, לא יצרו כלל כלים. אך טכניקות הייצור שגילה מור שימשו ליצירת כלים לפחות במשך 80,000 השנים ליישוב המערה, וככל הנראה אף יותר מכך. כאמור, דבר זה אינו מתיישב עם מאובני השלדים שנמצאו במערה ובסביבותיה, וגם לא עם מה שידוע לנו על הזמנים שבהם הגיעו לראשונה בני המין הומו ספיאנס לאזור האוקיינוס השקט.

שחזור אמנותי של הומו פלורסיינסיס. המכונה הוביט.

שחזור אמנותי של הומו פלורסיינסיס (Homo floresiensis), המכונה הוביט. צילום: Momotarou2012, CC-BY-SA.

טכניקות ייצור שונות כבר נמצאו בעבר אצל מיני הסוג הומו שונים: למשל, ההומו ספיאנס המוקדמים חלקו טכניקות לייצור כלים עם הומו ניאנדרתלנסיס (Homo neanderthalensis, ויש ויכוח האם מדובר במין נפרד או בתת-מין של הומו ספיאנס) שגרו בסמיכות אלה לאלה באזור שלנו, המזרח התיכון. במקרה הזה הדמיון מיוחס למורשת שקיבלו שני המינים מהאב הקדמון המשותף להם, ונשמרה משום שהתאימה לחיים באזור זה. באירופה, לעומת זאת, נראה שאוכלוסייה של הומו ספיאנס מודרניים הביאה את הניאנדרתלים, שגרו שם לפניהם, לאמץ כלי אבן מתוחכמים יותר. בניגוד למקרים האלו, נראה שבאינדונזיה היו אלו דווקא ההומו ספיאנס, המהגרים החדשים ובעלי המוח הגדול, שלמדו את הטכניקות של המתיישבים הקודמים, ההוביטים, וזנחו את הטכניקות שהביאו עמם. מעניין לציין שבני הומו ספיאנס מצאו ככל הנראה את השיטות של ההוביטים מתאימות מאוד לצרכיהם, למרות השוני הרב במידות הגוף.

בידיעה העוסקת בנושא באתר של כתב-העת Science, הביעו ארכיאולוגים שלא השתתפו במחקר הערכה רבה למחקר היסודי והמקיף, וגם ציינו כי הוא מחזק את הסברה שכלי האבן אכן יוצרו בידי ההוביטים. אך ארכיאולוגים אלה נטו פחות לקבל את מסקנתם של מור ועמיתיו בקשר לאינטראקציה בין שני המינים ולחיקוי הטכניקות של ההוביטים בידי ההומו ספיאנס. אליסון ברוקס (Brooks) מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, למשל, טענה כי בהחלט אפשרי ששתי האוכלוסיות הגיעו בנפרד לאותן טכניקות ללא צורך בחיקוי ולמידה.

מאז 2003, אז גילו את קיומו של הומו פלורסיינסיס, הוא נותר אפוף במסתורי, ועצם קיומו כמין-ביולוגי נפרד עדיין מוטל בספק. מחקר זה מתאר הומינינים אלה כיצרני כלים, פשוטים אמנם, אך מתוך שימוש בטכניקות שהיו טובות דיין כדי לשמש מודל לחיקוי לבני המין שלנו-עצמנו – רעיון שאולי קשה לעיכול לכמה מאיתנו. כתמיד, שני הצדדים בוויכוח מקווים שייתגלו בקרוב ממצאים חדשים, שיוכלו לשפוך אור על האירועים שהתרחשו לפני שנים רבות כל-כך במערת ליאנג בואה.

המאמר המקורי:

Moore, M. W., Sutikna, T., Jatmiko, Morwood, M. J. & Brumm, A. Continuities in stone flaking technology at Liang Bua, Flores, Indonesia. J. Hum. Evol. 57, 503-526 (2009). doi: 10.1016/j.jhevol.2008.10.006

כותרת הרשומה היא המשפט הפותח את הספר "ההוביט" מאת ג'.ר.ר. טולקין, בתרגום משה הנעמי, הוצאת זמורה ביתן, 1976.

הכתבה המקורית מופיעה במגזין גליליאו גיליון 130, יוני 2009

תגים: , , , , , , , , ,

תגובה אחת ל-“"בתוך מאורה באדמה חי לו הוביט"”

  1. motior אומר:

    נושא מעניין ומסקרן

    אהבתי