עצם המחלוקת

האם סימני חריטה בעצם מעידים על שימוש בכלי אבן לפני יותר משלושה מיליון שנה?

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

כלי אבן (מקצצים) מאתיופיה. צילום: Didier Descouens, CC-BY-SA.

הסיפור הבא עוסק בשאלה מתי בדיוק, במהלך האבולוציה, הפכנו למי שאנחנו – ומה בעצם מגדיר אותנו: האנטומיה היחודית שלנו, שימוש בכלים, אכילת בשר? זהו גם סיפורה של מחלוקת מדעית, והשאלה: כמה עדויות אנחנו צריכים בשביל לשנות את התיאוריה שלנו?

הכל התחיל בינואר 2009. קבוצה של חוקרים מגרמניה, צרפת וארצות-הברית בראשותו של זרסנאי אלמסגד (Alemseged) סרקה את אזור דיקיקה (Dikika) באתיופיה בחיפוש אחר מאובנים. האזור נחקר רבות בעבר ונמצאו בו מאובנים רבים הקשורים לאבולוציה של האדם. השכבות השונות של הקרקע באזור תוארכו בדקדקנות, כך שאפשר לייחס את הממצאים לתקופה מסוימת בוודאות רבה למדי. באותו יום אספה הקבוצה את כל העצמות המאובנות שנמצאו בשטח מסוים, כדי לשחזר את הסביבה שבה חיו המינים הקדומים המקושרים לאדם. שנון מקפרון (McPherron), הארכיאולוג של הקבוצה, מצא עצם של מפריס פרסה שעליה סימנים שנראו לו מוכרים מאתרים אחרים, סימנים שנראו כאילו נוצרו על-ידי חיתוך העצם בעזרת אבן. בימים הבאים חזר לאזור ג'ונתן וין (Wynn), הגיאולוג של הקבוצה, ומצא עוד כמה עצמות כאלו. העצמות נשלחו למומחה, קרטיס מריאן (Marean), שבדק את הסימנים – מיקומם על גבי העצם, צורתם, החיתוכים המיקרוסקופיים שמתלווים אליהם, והכימיקלים על גבי העצמות.

באוגוסט 2010 פרסמה הקבוצה בשבועון Nature את המסקנות שאליהן הגיעה: על שתיים מהעצמות – צלע של חיה בגודל פרה ועצם הירך של חיה בגודל עז – נתגלו סימנים שנוצרו לפני ההתאבנות ונגרמו בבירור לא על-ידי שיניים של טורף ולא משחיקה ובלאי, אלא בעזרת כלי אבן. הסימנים מעידים על חיתוך שנועד להסיר את הבשר מהעצם, וכן על הקשה, אולי על מנת לשבור את העצם ולהוציא את הלשד.

אך מה, בעצם, מפתיע כל כך? אין זה חידוש, כמובן, שבני האדם הקדמונים השתמשו בכלי אבן. החידוש בתגלית זו הוא בגיל העצמות – החוקרים הסיקו מן המקום שבו נמצאו כי הן בנות כמעט 3.4 מיליון שנה. דבר זה הופך אותן לעדות המוקדמת ביותר (אם כי עדות עקיפה בלבד) לשימוש בכלים – מוקדמת בכ-800,000 שנה מכלי האבן הקדומים ביותר שנמצאו עד כה. נוסף לכך, המין היחיד בשושלת האדם מהתקופה ומהאזור שבהם נמצאו העצמות הוא אוסטרלופיתקוס אפרנסיס (Australopithecus afarensis, "קוף-אדם דרומי מאפאר"). מִדבר אפאר באתיופיה (לא רחוק מדיקיקה) הוא המקום שבו נמצא המאובן הראשון, והמפורסם ביותר, ממין זה – נקבה צעירה הידועה בכינוי "לוסי". לוסי ובני מינה הלכו על שתיים, אך מוחם דמה בגודלו למוח של שימפנזה. הקונצנזוס בין החוקרים היה שהאוסטרלופיתקים לא היו חכמים דיים בכדי לייצר ולהשתמש בכלים בצורה כזו, וכי צעד חשוב זה הגיע רק כאשר הופיע המין הראשון של הומו – הומו הַבּיליס (Homo habilis), שהיה בעל מוח גדול יותר. שם המין, שפירושו "האדם המוכשר" או "האדם המיומן", מתייחס ליכולת ייצור הכלים שלו. הומו הביליס גם נחשב עד עתה למין הראשון בשושלת האדם שצד חיות גדולות ואכל אותן. דבר זה נראה אולי חשוב פחות מהמעבר לשימוש בכלים, אך חוקרים רבים מאמינים שצריכת בשר מוגברת היתה גם המניע וגם התוצאה של התפתחותנו השכלית: הבשר סיפק תזונה עשירה שאפשרה את התפתחות המוח הגדול (והיקר מאוד מטבולית) שלנו, ויכולותינו השכליות הביאו לשיתוף פעולה ולשימוש בכלים מתוחכמים, שהגבירו את יכולתנו לצוד. לפיכך, אם החוקרים צודקים בטענתם, שני צעדים קריטיים באבולוציה שלנו – אכילת חיות גדולות ושימוש בכלים – התרחשו כמעט מיליון שנה מוקדם יותר משחשבנו, ומין "פרימיטיבי", עם מוח לא גדול מזה של שימפנזה, היה זה שביצע אותם.

שחזור גולגולת של אוסטרלופיתקוס אפרנסיס (Australopithecus afarensis). צילום: Stuart Humphreys © Australian Museum.

חשוב לציין כי העדות שנמצאה נוגעת רק לשימוש בכלים, ולא לייצור שלהם: מכיוון שהכלים עצמם לא נמצאו, אי אפשר לדעת אם האוסטרלופיתקים ייצרו בעקביות גרזיני אבן, כמו אלו שמיוחסים להומו הביליס. פרופ' רנה בובה (Bobe) מאוניברסיטת ג'ורג'יה, פליאונתולוג מהקבוצה, אומר שסביר להניח כי השימוש של האוסטרלופיתקים בכלים היה אופורטוניסטי יותר, וכי הם השתמשו באבנים בעלות קצה חד שנמצאו בשטח. מריאן, המומחה שאליו נשלחו העצמות לבדיקה, סיפק עדות תומכת לכך: הוא יצר בעצמו חיתוכים בעצמות בעזרת אבנים חדות שלא עברו שום מניפולציה, והסימנים שנוצרו דומים מאוד לאלו של העצמות מדיקיקה. לפי בובה, האתרים של הומו הביליס מלפני כ-2.5 מיליוני שנה, שבהם נמצאו ריכוזים גבוהים של כלי אבן ועצמות שנחתכו בעזרתם, מצביעים על קפיצה נוספת באבולוציה של האדם מֵעבר לשימוש הראשון בכלים: ההתחלה של ייצור כלים ושימוש נרחב ועקבי בהם.

בדומה לכך, אי אפשר גם לדעת אם האוסטרלופיתקים צדו באופן אקטיבי את אוכלי העשב הגדולים. גם כאן, פרופ' בובה מעדיף את ההסבר המציג את האוסטרלופיתקים כציידי הזדמנויות יותר מאשר ציידים. הגברים של המין הזה היו קטני קומה, ובלי כלי נשק כחניתות וחצים קשה לתאר שיכלו להכניע חיה בגודל פרה, וסביר יותר שניזונו מבשר נבלות.

וישנה גם אפשרות שהחוקרים טועים. מיד לאחר פרסום המאמר נשמעו קולות ספקניים בקהילה המדעית, ובאוקטובר האחרון פרסמו מנואל דומינגז-רודריגו (Domínguez-Rodrigo) ועמיתיו באוניברסיטאות בספרד ובארצות-הברית מאמר תגובה במגזין PNAS, שבו מוצגות כמה הסתייגויות.

הטענה הראשונה נוגעת לתיארוך העצמות, המוטל לטענתם בספק. הם מציינים כי המאובנים נמצאו על פני הקרקע, והשכבה שממנה הגיעו – ולכן גם גילן – אינם ידועים בוודאות. הטענה השנייה נוגעת לעצמות עצמן: דומינגז-רודריגו ועמיתיו טוענים כי סימנים אחרים על העצמות מזכירים מאוד כאלו שיוצרת שחיקה, למשל על-ידי גרגרי החול שבו היו קבורות. כמו כן, הסימנים המועטים שמזכירים יותר סימני חיתוך אינם חד-משמעיים. החוקרים מודים כי הם נוקטים גישה שמרנית, אך מצדיקים אותה בכך שכדי לקבל טענות כה מהפכניות כמו אלו של מקפרון ועמיתיו נדרשות עדויות חזקות במיוחד. עדויות כאלו, לדעתם, לא הוצגו, ולכן, כלי האבן המתוארכים ללפני 2.6 מיליון שנה צריכים עדיין להיחשב לעדות המוקדמת ביותר לשימוש בכלים.

בתגובה, הקבוצה שפרסמה את המאמר המקורי עומדת מאחוריו. בריאיון ל"גליליאו" אמר פרופ' בובה כי הוא ציפה לביקורת – "אנחנו עצמנו היינו ספקניים בתחילה". את הטענה על בעיות בתיארוך, עם זאת, הוא דוחה לחלוטין. ג'ונתן וין נשלח לערוך בדיקות באזור שבו נמצאו העצמות כדי לענות לטענות כאלו בדיוק. העצמות נמצאו על צלע גבעה ושויכו לשכבה הקרובה ביותר למקום שבו שכנו – שכבה שתוארכה ל-3.4 מיליוני שנה. ייתכן, אם כי לא סביר, שהעצמות התגלגלו למטה ממקום גבוה יותר ואפילו מראש הגבעה. אלא שגם השכבה העליונה ביותר בגבעה תוארכה ל-3.2 מיליוני שנה. אם כך, גילן של העצמות עשוי להיות בין 3.2 ל-3.4 מיליוני שנה, והן כנראה קרובות יותר לתאריך המוקדם, וזה בדיוק מה שפורסם במאמר. אי ודאות מסוימת בתאריך, מציין בובה, אין פירושה שהתאריך אינו ידוע.

בנוגע לסימנים עצמם, בובה טוען כי כדי להשמיע טענות שכאלו היו מחברי המאמר ב-PNAS צריכים לבדוק את העצמות, דבר שלא עשו. ביקורתם מבוססת אך ורק על בדיקה של התמונות שהתפרסמו. בובה עצמו סומך על ממצאיהם של מריאן ושל שני חוקרים נוספים, שלא קשורים לקבוצה, שהגיעו כולם למסקנות חד-משמעיות בקשר למהות הסימנים. העצמות, הוא מציין, יינתנו לכל חוקר שיבקש לבדוק אותן בעצמו, והוא משער שאכן יהיו בקשות לעשות זאת.

איך יוכרע הוויכוח הזה? "עוד ממצאים", אומר בובה. העצמות נמצאו בשלב מאוחר מאוד של איסוף המאובנים, והחוקרים מאמינים שעבודה נוספת באזור תוביל לגילוי של עצמות נוספות, ואולי אפילו כלים. הקבוצה קיוותה לחזור לדיקיקה כבר בינואר 2010, אך נאלצה לוותר על כך בשל סכסוכים מקומיים.

לסיום אומר בובה שאולי קיומם של כלי אבן פרימיטיביים במועד מוקדם כל כך אינו צריך להפתיע אותנו. כל קופי האדם הגדולים – שימפנזה, בונובו, גורילה ואורנגאוטן – משתמשים בכלים בטבע, אם כי חלקם עושים זאת רק לעתים רחוקות. שימפנזים משתמשים באבנים לפצח אגוזים והיו גם דיווחים על שימוש במקלות מחודדים בציד של חיות קטנות. ייתכן שלכל משפחת קופי האדם – כולל האוסטרלופיתקים – יש פוטנציאל לשימוש מוגבל בכלים, ועד כמה הם מנצלים אותו תלוי בעיקר בנסיבות השונות של חייהם. האוסטרלופיתקים אולי עשו צעד קטן בלבד בכך שהשתמשו בכלים בצורה מתוחכמת מעט יותר – אבל בכך ייתכן שסללו את הדרך להומו הביליס, שייצר כלים ועשה בהם שימוש נרחב. זו אותה הדרך שהובילה בסופו לכל הכלים המקיפים אותנו – מהסכין, יורשו של גרזן האבן, ועד למעבורת החלל.

תודה לפרופ' רנה בובה על עזרתו בהכנת הרשומה.

לקריאה נוספת

המאמר המקורי [PDF]:

McPherron, S. P., Alemseged, Z., Marean, C. W., Wynn, J. G., Reed, D., Geraads, D., Bobe, R. & Béarat, H. A. Evidence for stone-tool-assisted consumption of animal tissues before 3.39 million years ago at Dikika, Ethiopia. Nature 466, 857-860 (2010). doi: 10.1038/nature09248

מאמר התגובה:

Domínguez-Rodrigo, M., Pickering, T. R. & Bunn, H. T. Configurational approach to identifying the earliest hominin butchers. PNAS 107, 20929–20934 (2010). doi: 10.1073/pnas.1013711107

תגובה לתגובה:

McPherron, S. P. et al. Tool-marked bones from before the Oldowan change the paradigm. PNAS 108, E116. doi: 10.1073/pnas.1101298108

הכתבה המקורית מופיעה במגזין גליליאו גיליון 149, ינואר 2011.