הכלב הנצחי

אלסקן מלמוט
אלסקן מלמוט בן תמותה. צילום: Randi Hausken, CC-BY.

תוחלת החיים של כלבים לא עולה, לרוב, על 12 שנים. למרות זאת, כלב קדום אחד הצליח לרמות את המוות לפני כ-11,000 שנים והוא חי עד ימינו כטפיל בגופם של כלבים אחרים.

אחד מתאי מערכת החיסון של הכלב הקדום הפך לסרטני והחל להתרבות עד שיצר גידול על אברי הרבייה של הכלב. הגידול שנוצר היה שונה מרובם המוחלט של הגידולים הסרטניים. במקום להישאר בגופו של הכלב המקורי החולה ולמות יחד איתו, התפתחה אצלו היכולת לעבור לגופם של כלבים אחרים בשעת הזדווגות או בעקבות ליקוק של אברי המין של הכלב החולה. כך, תאי הכלב הסרטניים החלו להתפשט מכלב לכלב וליצור גידולים בגופם ובא לעולם הכלב הנצחי – הסרטן הקרוי "גידול מידבק של איברי המין בכלבים" (CTVT).
להמשיך לקרוא הכלב הנצחי

נמאס מכל הזבל הזה…

חיפושית הזבל ורב-הרגל

נעם לויתן ודינה וולודרסקי | גליליאו

חיפושית זבל מהמין Deltochilum valgum גוררת רב-רגל
חיפושית זבל מהמין Deltochilum valgum גוררת רב-רגל. צילום: Trond Larsen.

חיפושיות הזבל חיות בכל היבשות פרט לאנטארקטיקה. כפי ששמן מרמז, הן מפורסמות בכך שהן ניזונות מגללים – מזבל. הזבל ממנו הן ניזונות, בעיקר גללים של אוכלי עשב, עשיר בחיידקים ומספק להן את כל וחומרי המזון להם הן זקוקות. חלק מחיפושיות הזבל חופרות מתחת לזבל או מתחפרות וחיות בתוכו, אך הידועות ביותר מקרבן הן אותן חיפושיות, כדוגמת זִבלית פרעה (ה"חרפושית" של מצרים העתיקה), המכדררות את הזבל לכדורים גדולים ומגלגלות אותם בקו ישר, הרחק מהחיפושיות האחרות.
להמשיך לקרוא נמאס מכל הזבל הזה…

פטפוטי קופים

האם הדיבור התפתח מתכונה המכונה בִּרבּוּר שנצפתה אצל קופי הג'לדה?

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

ג'לדה בהרי סִימֶן באתיופיה
ג'לדה בהרי סִימֶן באתיופיה. צילום: ברק סלטי וספי קליינמן.

אחת המשמעויות הפילוסופיות של תיאוריית האבולוציה של צ'רלס דרווין ואלפרד ראסל וולאס היא נישול בני האדם מהמקום שבו בעצם מעולם לא היו – המקום של נזר וסיבת הבריאה. משמעות זו הבהירה את הקשר העמוק שלנו לכל בעלי החיים, והיצורים החיים בכלל, שמסביבנו. כן, יש לנו תכונות המיוחדות לנו (כמו לכל מין-ביולוגי אחר), אך לכל התכונות האלו יש ניצנים ומקבילים, גם אם שונים במקצת, אצל קרובינו. למשל, להמשיך לקרוא פטפוטי קופים

עין הדג

צאצאי הכלאה של דגים עיוורים יכולים לשוב ולראות

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

דג מערות עיוור ושני דגים קרובים, החיים בסביבה מוארת ולא איבדו את ראייתם
דג מערות עיוור ושני דגים קרובים, החיים בסביבה מוארת ולא איבדו את ראייתם. תצלום: Richard Borowsky, via BioMed Central Ltd.

עיניהן של חיות המתגוררות בעומק מערות חשוכות הן מיותרות, ואכן, במהלך האבולוציה התנוונו עיניהם של מרבית בעלי-החיים האלה. אחד מבעלי-חיים אלו הוא מין של דג מערות עיוור, הקרוי Astyanax mexicanus, הנמצא במערות גיר מבודדות בצפון-מזרח מקסיקו. כיום להמשיך לקרוא עין הדג

גאון עוטה שריון

חצאי קליפות קוקוס משמשים לחיקוי קול פרסות סוסים. התמנונים, שהם יצורים חכמים בהרבה ממה שחשבו, מצאו להם שימוש נוסף

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

תמנון משתמש בצדף וקליפה כבמגן
תמנון משתמש בצדף וקליפה כבמגן. צילום: Nick Hobgood, CC-BY-SA.

תְּמָנוּנִים ידועים ביכולתם לשנות במהירות את צבעם ואת צורתם וכך להשתלב בסביבתם או לאיים על אויביהם. גופם הרך והשרירי ושמונה הזרועות שלהם, שעליהן שורות של כפתורי הצמדה, מאפשרים להם להגיב לסביבתם בצורות מגוונות. הם מסוגלים להמשיך לקרוא גאון עוטה שריון

מהיר וקטלני

הטורף המהיר בעולם הוא דווקא צמח מים עדין למראה

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

המילים "תנועה מהירה" עשויות להעלות על הדעת את מעוף הנץ, או ריצה של ברדלס – מה שבטוח, הן אינן מתקשרות ל…צמחים. אך צמח הנֹאדיד, כך מתברר ממאמר שפורסם בכתב-העת Proceeding of the Royal Society B, מסוגל לתנועה כה מהירה, עד שבמשך עשרות שנים החוקרים לא הצליחו להבין כיצד בדיוק היא מבוצעת. רק בעזרת טכנולוגיה של המאה ה-21 הצליחה קבוצת חוקרים, בראשותו של פיליפה מרמוטנט (Marmottant) מאוניברסיטת גרנובל בצרפת, להאט את התנועה מספיק בשביל להבחין בכל פרטיה.

להמשיך לקרוא מהיר וקטלני

‫(קוף)–האדם החושב‫

אורנגאוטן כממציא פתרונות

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

אורנגאוטנים
אורנגאוטנים. צילום: Robert Young, CC-BY.

ממחקרים רבים בקופי-אדם התברר כי הם מצטיינים, יותר מכל חיה אחרת למעט האדם, בפתרון בעיות, במיוחד כאלו הדורשות שימוש בכלים. החיות היחידות המתקרבות, ולעתים אף עולות עליהם בתחום זה הן – אולי במפתיע – עופות ממשפחת העורבים.

במחקר, שנערך במכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בלייפציג, ניסו החוקרים לבדוק אם קופי-אדם יכולים לפתור בעיות שאינן מסתמכות על הפעלה של כלי מוצק, אלא על שימוש במים ככלי. במחקר, שפורסם במגזין Biology Letters, הציבו נטשה מנדס (Mendes) ועמיתיה בפני 5 נקבות אורנגאוטן שפופרת שקופה, מלאה במים עד רבע מגובהה, עם בוטן (הפרס) הצף על פני המים. הפתח היחיד בשפופרת היה בצדה העליון, וקטן מכדי לאפשר לקופות-האדם להגיע אל הבוטן באצבעותיהן. לא היה אפשר להמשיך לקרוא ‫(קוף)–האדם החושב‫

שנת הלוויתן

מפגש מקרי בין חוקרים לבין לוויתני ראשתן גילה כי הלוויתנים יכולים לישון שינה מלאה, מבלי לנשום

נעם לויתן ודינה וולודרסקי | גליליאו


חוקרים מבוהלים וראשתנים מנמנים. סרטון הווידאו מנציח את המפגש המתואר ברשומה בין חוקרי הלוויתנים לקבוצת ראשתנים. צילם לוק רנדל (Rendell), אחד מכותבי המאמר. להורדת הסרטון עם הקריאות המבוהלות של החוקרים לחצו כאן.

אף שיונקים ימיים – לוויתנים ודולפינים – נמצאים במהלך כל חייהם במים, הם חייבים לנשום אוויר. מאחר שהנשימה נמשכת גם בשעת השינה, היונקים הימיים היו טובעים לולא התפתחו בהם מנגנוני שינה ייחודיים. מחקרים שנערכו בשבי הראו כי במיני לוויתנים קטנים ודולפינים ישנות שתי מחציות המוח לסירוגין, וכי הם ישנים עם עין אחת פקוחה. בצורה זו מוחם זוכה לשינה שלה הוא זקוק, בעוד הם שומרים על רמת מודעות המאפשרת להם להתחמק מטורפים, לקיים קשרים חברתיים ולעלות לפני הים כדי לנשום. האמונה הרווחת היתה כי כל הלוויתנים ישנים בצורת שינה מחולקת זו, עד אשר מפגש מקרי בין חוקרי לוויתנים לקבוצה של ראשתנים (Physeter macrocephalus) שישנו שינה עמוקה ומלאה חשף מנגנון שונה לחלוטין.
להמשיך לקרוא שנת הלוויתן

תזיזו ת'ישבן

זכרי אילנית אדומת עין מאיימים זה על זה על-ידי הרעדת ישבנם והענף עליו הם יושבים

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

זכר אילנית אדומת עין
אילנית אדומת עין, זכר. צילום: courtesy of M. S. Caldwell.

אילניות אדומות עין (Agalychnis callidryas, שפירושו "נימפת יער יפהפייה ובוהקת") חיות סמוך לבריכות ונהרות ביערות הגשם של מרכז אמריקה ומקסיקו. הן מעבירות את יומן במנוחה, כשהן צמודות לחלקם התחתון של עלי חופת היער, ואת הלילה בציד חרקים.

בלילות עונת החיזור, שהיא העונה הגשומה (מסוף מאי עד נובמבר), נשמעים ברחבי יערות הגשם קולות צקצוק (chack). קולות אלה הם קריאותיהם של זכרי אילנית אדומת עין המנסים לפתות את הנקבות לבוא אליהם. להמשיך לקרוא תזיזו ת'ישבן

דם אמיתי

נשיכות קטנות: ארסו של הערפד

נעם לויתן | גליליאו

ערפדים הם עטלפים הניזונים אך ורק מדם, בדומה ליצור האגדי שעל שמו הם נקראים. בניגוד לערפד האגדי המפורסם ביותר – הרוזן דרקולה – שמסופר כי התגורר בטירה באירופה, כל שלושת מיני עטלפי הערפד (המשתייכים לשלושה סוגים שונים) חיים במערות ובחללים אפלים אחרים במרכז אמריקה ובדרומה. בלילה, בחסות החשכה, הערפדים פורשים כנפיים ויוצאים לשחר למקור מזון, יונק או עוף השקועים בשינה. הם מאתרים את קורבנם באמצעות חושים מחודדים – ראייה מעולה, חוש ריח מפותח, שמיעה רגישה ואיכּון הד (Echolocation), המאפשר לעטלפים לזהות עצמים בסביבה על פי ההד החוזר מהם. לאחר שנמצא קורבן מתאים, הערפד נוחת לידו ורץ ומדלג לעברו על ארבעותיו. ערפדים הם העטלפים היחידים שמסוגלים לרוץ.

לאחר שהגיע לקורבן להמשיך לקרוא דם אמיתי