תארו לעצמכם שאתם דג. לא סתם דג – שֹפמנוּן, דג גדול למדי, באורך מטר עד מטר וחצי. בנחל שבו אתם חיים ישנם עוד שפמנונים רבים, אולי קצת יותר מדי, כי קשה לכם, בזמן האחרון, למצוא את הטרף האהוב עליכם – דגים קטנים או סרטנים. יש, עם זאת, בעלי חיים אחרים שמגיעים אל הנחל, או לפחות אל המים הרדודים שלחופו – יונים. הן נוהגות להתקבץ על אי קטן בנחל ולהתרחץ במימיו. אם רק הייתם יכולים לקפוץ מהמים ולהגיע אליהן…
כמעט כל תא בגופנו כולל גרעין שבתוכו ספר מתכונים ארוז היטב המכיל הוראות לבניית הגוף כולו. אם ניקח את הגרעין מאחד התאים נוכל תיאורטית להשתמש בו כדי ליצור עותק של גופנו, מעין תאום זהה או שיבוט, בדומה לכבשה המפורסמת דוֹלי. שמו של ספר המתכונים הזה, הגנום או ה-DNA, שגור בפי כל בימינו ולא נדיר לשמוע או לקרוא כי "הוא גנב, זה ב-DNA שלו" או כי "ההומור טבוע בגנים שלה". היכולת לקרוא ולערוך את ה-DNA מעוררת תקוות, אך גם פחדים. אנשים חוששים לאכול מזון מהונדס גנטית, שהוחדרו לו גנים זרים, אף שבכל ירק או בעל-חיים שהם צורכים יש – נוסף לגנים שלו – גם גנים של חיידקים, נגיפים ויצורים נוספים. אחרים חוששים מכך שמידע שאצור בגנים שלהם, אם יתפרסם, עלול לשמש חברות ביטוח או את רשויות אכיפת החוק כנגדם. לעומת זאת, רבים נהנים מכך שבדיקות DNA מאפשרות להשתמש במידע זה לזיהוי מוקדם של מומים ומחלות ולהתאמת תרופות לטיפול מיטבי. מי היה מאמין שעד לפני 60 שנה לא כולם הכירו בכך שה-DNA היא מולקולה חשובה לתורשה?
במחצית הראשונה של המאה ה-20, כמעט כל המדענים חשבו שדווקא החלבונים, שהם מולקולות מורכבות בהרבה מה-DNA, הם אלה שנושאים את המידע הגנטי. השקפה זו השתנתה סופית עם פרסום המאמר הקצרצר של ג'יימס ווטסון (Watson) האמריקני ופרנסיס קריק (Crick) הבריטי בכתב העת Nature ב-25 באפריל 1953. להמשיך לקרוא לפענח את ספר החיים
צמחי כדנית משמשים כשירותים כימיים לחדפי עצים ויונקים אחרים
נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו
שרידי יערות הגשם של בורנאו, האי השלישי בגודלו בעולם, משמשים ביתם של עשרות מיני כדניות (Nepenthes) – צמחים טורפים שלהם עלים דמויי כד. כדים אלו הם מְכַלים צבעוניים בעלי מכסה שבתוכם ברכות של מיצי עיכול. צוף מתוק המופרש משפת הכד החלקה מושך חרקים, ולעתים אף בעלי חיים אחרים, המחליקים ונופלים לתוכו. החרקים טובעים במיצי העיכול שלתוכם נפלו, מעוכלים על-ידי הצמח וכך מספקים לו את החנקן והזרחן שלהם הוא זקוק.
חולדה משתמשת בשירותי כדנית מלכותית. צילום: צ'יאן לי (Lee), מתוך: Greenwood M. et al. PLOS ONE 6, e21114 (2011).מאחר שהכדים של כמה ממיני הכדניות גדולים מאוד יצא להם שם של טורפי יונקים, זוחלים וחולייתנים אחרים. בהרי בורנאו אפשר למצוא כמה מיני כדניות כאלה, וביניהם הכדנית הגדולה בעולם, כדנית מלכותית (N. rajah), הגדלה אך ורק על הר קִינַבָּאלוּ; נפח כדיה עשוי לעלות על שני ליטרים! ואולם אין כל עדות כי אפילו הכדים הענקיים האלה משמשים ללכידת בעלי חיים גדולים, ובתצפיות שנמשכו עשרות שנים התגלו רק שלושה מקרים שבהם נלכדו חולייתנים בתוך הכדנית המלכותית. שלושת הקורבנות חסרי המזל החליקו וטבעו בכד במקרה, ואינם הטרף המועדף של הכדנית, שהוא חרקים ופרוקי רגליים נוספים. אם כך, מדוע הכדנית "מבזבזת" אנרגיה על בניית מלכודות ענק כאשר גם כדים קטנים בהרבה יספיקו ללכידת החרקים?
זחל טפילי נוטש את הפונדקאי שלו ונמלט בשעת סכנת מוות
נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו
חייה של כנימת עלה הבננה (Pentalonia nigronervosa) אינם קלים. כפי שמרמז שמה, הכנימה היא טפילה של צמחי בננה ומאחר שהיא מזיקה החקלאים מנסים להדבירה. אויבים טבעיים של הכנימה טורפים אותה, במקרה הרע מבחינתה, או משתמשים בה כבית גידול לצאצאיהם בעודה בחיים במקרה הנורא. אותם צאצאים, הגדלים כטפילים בתוך הכנימה, זוכים בהספקת מזון קבועה בעודם ניזונים מרקמותיה וכן בסביבה המסתירה אותם מאויביהם. אך גם הם עלולים להיפגע ואף למות כאשר הכנימה הפונדקאית נקלעת לסכנה ומותקפת על-ידי טורף.
זחל של הפרזיטואיד Endaphis לאחר שיצא מגופה של הפונדקאית שלו, כנימת הבננה. צילום: מתוך המאמר המקורי, courtesy of Frédéric Muratori
בעלי חיים רבים משנים את מיקומם כדי להתמודד עם סכנה ולשפר את סיכוייהם לשרוד. למשל, אדם הבוחר להיכנס לחדר מחומם כשמשתוללת סופת שלגים בחוץ או ציפורים הנודדות לארצות חמות ומשופעות במזון. שינוי מיקום שיכול להאריך פלאים את חיי בעל החיים הוא הימלטות מפני טורף. ואולם טפיל החי בתוך פונדקאי כלוא בגופו של זה, ולכן אינו יכול להימלט בעת סכנה. להמשיך לקרוא האויב שבפנים: הנמלט
רשומה של קרן לנדסמן על שטויות של עיתונאים הזכירה לנו מעשייה ישנה יותר מאותו אתר חדשות. אנחנו מבינים כמובן שאתרים פופולריים כמו Ynet אינם מגזינים מדעיים, ואיננו מצפים מהם לאותה דייקנות מדעית. מטרתם של אתרים כגון אלו, כאשר הם מפרסמים כתבות בנושא מדעי, הוא לתווך את הנושא לציבור שאינו מומחה בתחום ואפשר למצוא בערוץ המדע של Ynet, למשל, כתבות רבות העושות זאת בצורה נפלאה. עם זאת, ההפשטה ההכרחית של הז'רגון המדעי לא יכולה להיות תירוץ לטעויות גסות. כדוגמה בחרנו כתבה שפורסמה בתחילת 2012, שעסקה בקופים שנוצרו מחיבור של כמה עוברים (כימרים), היתה מופת של זלזול בקוראים, הציגה טעויות עובדתיות כמעט בכל משפט, והיתה, אם להיות כנים, פשוט כתובה באופן גרוע. ברור למדי שמי שלא יהיה הכותב (ואנו לא מאשימים אותו/אותה על שלא חתמו את שמם על הכתבה) לא טרח לקרוא את המחקר המקורי.
בחרנו בכתבה זו מאחר שהכותב אנונימי ומאחר שבעקבות פנייתנו ל-Ynet חלק מהשגיאות שהופיעו בה כבר תוקן (ללא מתן קרדיט):
הכתבה לפני (ימין) ואחרי התיקון. צילומי מסך מאתר Ynet.
זוג חולדות, אף לאף. צילום: Alexey Krasavin, מתוך ויקיפדיה.
בעל חיים מוכנס לכלוב ומתבונן סביב. הכלוב רחב-ידיים למדי, אבל במרכזו נמצא תא קטן, שקוף, בו כלוא בעל חיים נוסף, מאותו מין ביולוגי (species). לא רק שבעלי החיים הם מאותו מין-ביולוגי, הם גם מכירים היטב אחד את השני – במשך השבועיים האחרונים הם חלקו כלוב משותף. האם בעל החיים הראשון יפתח את התא וישחרר את חברו מכלאו? ויותר מעניין מכך – האם הוא יבחר לשחרר את חברו לפני שייכנס לתא נוסף, בו מצויים ממתקים? להמשיך לקרוא חולדות לעת צרה
א. איני יכול להציג את עצמי כמומחה בנושאי הנדסה גנטית, אבל יש לי חשדות בנושא הבא: היעלמות הדבורים באזורים מסוימים בעולם. בשלב מסוים שמתי לב שמפת היעלמות הדבורים תואמת כמעט לחלוטין למפת שטחי גידול של צמחים מהונדסים גנטית. בגלל הנדסה לעמידות נגד חרקים יתכן כי הדבורים הן היצורים הראשונים שמגיבים לשינויים גנטיים בצמחים שמהם הם ניזונים. עד עכשיו לא נמצא פתרון סביר להיעלמות הדבורים (וירוסים או פטריות כלשהן) וזאת עדיין תעלומה. להמשיך לקרוא מדעי השיווק: תירס מהונדס גנטית – תגובה
מניעת קדחת דנגי בעזרת יתושים המודבקים בחיידקים שעוצרים את נגיף הקדחת
יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו
יתושת אדס מצרי (Aedes aegypti) בזמן ארוחה. צילום: James Gathany, CDC.
בשבוע הראשון של ינואר 2012 הגיעה קבוצת חוקרים, בראשותו של סקוט אוניל (O’neill) מאוניברסיטת מונש במלבורן, לשתי ערים בחוף המערבי של אוסטרליה. שם הם שחררו כמה אלפי יתושים, בניסוי שנועד להילחם באחת המחלות הטרופיות הקשות ביותר – קדחת דֶנגי.
כ-50 מיליון איש בשנה, ביותר מ-100 מדינות, חולים במחלה הגורמת לחום וכאבים ובמקרים מסוימים עלולה גם להסתיים במוות. המחלה נגרמת על ידי נגיף שמועבר לבני-אדם בעיקר על ידי יתוש ממין מסוים – אדס מצרי (Aedes aegypti). להמשיך לקרוא להפיץ חיידקים ויתושים – ולמנוע קדחת?
לוויין איכות הסביבה אנוויסאט הצליח לזהות אצות מן החלל
נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו
סוכנות החלל האירופית (ESA) דיווחה ביוני 2007 כי לוויין איכות הסביבה שלה, אנוויסאט (Envisat), הצליח לזהות לראשונה אצת סרגסון (Sargassum) מהחלל.
ייצוג אצת סרגסון בחלקו המערבי של מפרץ מקסיקו על-ידי MERIS. צילום: ESA
אצות מסוג סרגסון מוכרות מהסיפורים הימיים על ספינות הנתקעות בתוך סבך צף וצפוף של אצות חומיות. אצות צפות אלו מהוות – יחד עם פיטופלנקטון ואצות אחרות המרחפות במים – את היצרנים הראשוניים של הים, הקולטים פחמן דו-חמצני מהאטמוספרה בפוטוסינתזה וממירים אותו לפחמן אורגני. מאחר שכחצי מכמות הפחמן הדו-חמצני הנפלט לאטמוספרה נקלט באוקיינוסים, יש לאצות אלה השפעה גדולה על האקלים, וצבירת ידע נוסף על תהליך הקליטה תאפשר חיזוי מדויק יותר של שינויים אקלימיים.
ג'ים גאוור (Gower) וסטפני קינג (King) מהמכון הקנדי למדעי האוקיינוס וצ'ואמין יו (Hu) מאוניברסיטת דרום פלורידה הצליחו לזהות, באמצעות ספקטרומטר מדמה ברזולוציה בינונית (MERIS) של הלוויין אנוויסאט, רצועות של סרגסון שצפו לאורך שטחים נכבדים בחלקו המערבי של מפרץ מקסיקו במהלך קיץ 2005 [PDF]. תצפית זו, תמונת הלוויין הראשונה של אצת סרגסון, מראה כי בעונת הקיץ האצה מייצגת חלק ניכר מהייצור הראשוני הימי במפרץ. להמשיך לקרוא קצרצרים: אצות מן השמיים
כנימות אפון (Acyrthosiphon pisum) על אפונה. צילום: PLOS Biology cover, February 2010. Shipher Wu (photograph) and Gee-way Lin (aphid provision), National Taiwan University.
כנימת האפון, Acyrthosiphon pisum, חרק קטן הניזון מנוזל השיפה של צמחים, עשויה להיות ירוקה או אדומה. מידע זה כשלעצמו אולי אינו נשמע מרתק במיוחד, אם כי לכנימות עצמן הוא חשוב למדי (חיפושיות משה רבנו נוהגות לצוד את הכנימות האדומות בתדירות גבוהה יותר, ואילו צרעות טפיליות מעדיפות את הירוקות דווקא). מה שמעניין יותר הוא – מה נותן לכנימות השונות את צבען? להמשיך לקרוא מי נתן לכנימה את צבעה?
תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות 