האויב שבפנים: הנמלט

זחל טפילי נוטש את הפונדקאי שלו ונמלט בשעת סכנת מוות

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

חייה של כנימת עלה הבננה (Pentalonia nigronervosa) אינם קלים. כפי שמרמז שמה, הכנימה היא טפילה של צמחי בננה ומאחר שהיא מזיקה החקלאים מנסים להדבירה. אויבים טבעיים של הכנימה טורפים אותה, במקרה הרע מבחינתה, או משתמשים בה כבית גידול לצאצאיהם בעודה בחיים במקרה הנורא. אותם צאצאים, הגדלים כטפילים בתוך הכנימה, זוכים בהספקת מזון קבועה בעודם ניזונים מרקמותיה וכן בסביבה המסתירה אותם מאויביהם. אך גם הם עלולים להיפגע ואף למות כאשר הכנימה הפונדקאית נקלעת לסכנה ומותקפת על-ידי טורף.

זחל של הפרזיטואיד Endaphis לאחר שיצא מגופה של הפונדקאית שלו, כנימת הבננה.

זחל של הפרזיטואיד Endaphis לאחר שיצא מגופה של הפונדקאית שלו, כנימת הבננה. צילום: מתוך המאמר המקורי, courtesy of Frédéric Muratori

בעלי חיים רבים משנים את מיקומם כדי להתמודד עם סכנה ולשפר את סיכוייהם לשרוד. למשל, אדם הבוחר להיכנס לחדר מחומם כשמשתוללת סופת שלגים בחוץ או ציפורים הנודדות לארצות חמות ומשופעות במזון. שינוי מיקום שיכול להאריך פלאים את חיי בעל החיים הוא הימלטות מפני טורף. ואולם טפיל החי בתוך פונדקאי כלוא בגופו של זה, ולכן אינו יכול להימלט בעת סכנה.

במאמר שפורסם בכתב-העת Proceedings of the Royal Society B, פרדריק מוראטורי (Muratori), אז מ-Université catholique de Louvain בבלגיה, ועמיתיו מתארים לראשונה כיצד זחל של יתוּץ (Cecidomyiidae) מסדרת הזבובאים נמלט מתוך כנימת הבננה כאשר מתקיף אותה טורף, תכונה שהעניקה למין היתוץ את שמו: Endaphis fugitiva ("פנים-כנימתי נמלט"). יתוץ זה הוא פָּרָזִיטוֹאִיד ("דמויי טפיל") של הכנימה. בניגוד לטפילים אמיתיים, פרזיטואידים בוגרים חיים באופן חופשי. הדרגות הצעירות שלהם מתפתחות על חשבון הפונדקאי, לרוב בתוך גופו, ומביאות למותו כשהן מוכנות לעזוב. מאחר שזחלי E. fugitiva זקוקים לכנימות כדי להתפתח בתוך גופן, האימהות שלהם מטילות את ביציהן על עלים בקרבת קבוצות של כנימות. עם בקיעת הביצים הזחלים הצעירים מתחילים לתור אחר כנימות. כאשר זחל מוצא כנימה פנויה, כלומר ללא זחל אחר בתוכה, הוא מטפס על בטנה, מנקב את השלד החיצוני שלה וחודר לגופה בין הירך לחזה. הזחל ניזון מרקמות הכנימה עד שהוא מגיע לבגרות. בשלב זה הוא יוצא מגופה דרך פי הטבעת שלה וקופץ עד שהוא נופל לקרקע, טווה פקעת ומתגלם. הכנימה מתה כמה שניות לאחר שהזחל מגיח מקרבה.

כאשר כנימת בננה המשמשת כפונדקאית של זחל היתוץ נפצעה על-ידי החוקרים, או הותקפה על- ידי טורף, כגון כְּנימאֲרִי מסדרת הארנימלאים, הזחל המתין קמעה לפני שעשה מעשה שלעולם לא נצפה בפרזיטואידים אחרים – הוא נטש את גוף הכנימה ונמלט כדי להימנע מטריפה. מוראטורי ועמיתיו הבחינו כי זחלים שנאלצו לנטוש את הכנימה שלהם מוקדם היו קטנים יותר (כעין פגים), וכן נותרו כגלמים זמן רב יותר מזחלים שהגיחו מתוכה בזמן הנכון. במקרה של הכנימארי תהליך הטריפה נמשך כ-13 דקות והזחל נמלט בתוך שלוש דקות וחצי.

החוקרים משערים כי הזחל לא נמלט מהכנימה מיד כשהיא מותקפת מאחר שהגולם פגיע לסכנות ונטישה מוקדמת מאריכה את זמן השהייה כגולם. הזחל אומד את הסכנה הנשקפת לכנימה, ככל הנראה על-ידי כך שהוא חש בלחץ שמפעיל הטורף על גוף הכנימה או בגורמים כימיים המופרשים בשעת עקה להמולימפה (ה"דם") של הכנימה. אם נראה כי יש סיכוי גדול שהכנימה תיטרף, ולכן ההחלטה להישאר בתוכה תביא למותו, יבחר הזחל לנטוש את הכנימה מוקדם ולהסתכן בתקופת התגלמות ארוכה יותר.

מחקרם של מוראטורי ועמיתיו חשף את המקרה הראשון של פרזיטואיד נמלט, E. fugitiva, המסוגל לנטוש את הפונדקאי שלו במקרה של סכנת מוות. לדעתם ייתכן כי תכונה זו התפתחה גם בפרזיטואידים נוספים, בייחוד כאלה הגדלים בתוך פונדקאים הנתונים לסכנת טריפה גדולה. תחבולה זו מאפשרת להם להמשיך לחיות גם במקרה שהפונדקאי שלהם מוצא את מותו מוקדם מהצפוי.

המאמר המקורי:

Muratori, F.B., Borlee, S. & Messing, R.H. Induced niche shift as an anti-predator response for an endoparasitoid. Proc. R. Soc. B 277, 1475-1480 (2010). doi: 10.1098/rspb.2009.2029

הכתבה המקורית התפרסמה במגזין גליליאו 139, מרץ 2010

מודעות פרסומת

תגיות: , , , , , , , , ,

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: