הפרס המדעי ההיתולי הוענק השנה, בין השאר, לחוקרים שדרכו על נחשים ארסיים, ולחוקרים שביקשו מאנשים לקבור תחתונים
נעם לויתן | פורסם במקור ב-10/09/2026
ביום חמישי לפני שבוע, 3 בספטמבר, הוענק לראשונה בפעם ה-36 פרס איג נובל הנכסף. לאחר 35 שנים, השנה הטקס נערך לראשונה מחוץ לארצות הברית, בציריך שבשווייץ. גם בשנים הבאות הוא יערך מחוץ לארצות הברית, בשל חשש שהפעולות של הממשל הנוכחי נגד מהגרים ימנעו מחלק מהזוכים ומהעיתונאים שמסקרים את הטקס להיכנס בבטחה למדינה.
הפרס הסאטירי מוענק כל שנה מ-1991, ביוזמת מגזין המדע ההומוריסטי Annals of Improbable Research. הוא ניתן לחוקרים שתוצאות מחקריהם או המצאותיהם "גורמות לאנשים לצחוק ואז לחשוב". הדמיון בין פרס נובל לאיג נובל אינו מקרי, אך מומלץ לא להתבלבל ביניהם: שם הפרס ההיתולי משלב בתוכו את השם נובל, אך לקוח גם מהמילה האנגלית ignoble, שפירושה מביש או בזוי.
את פרסי איג נובל מעניקים חתני וכלות פרס נובל אמיתי, בטקס שכולו מתנהל ברוח שטות. השנה העניקו את הפרסים חתן פרס נובל לרפואה לשנת 2001 טים האנט, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 2019 מישל מאיור, וחתן וכלת הפרס על שם נובל לכלכלה לשנת 2019 אסתר דופלו ובן זוגה אבהיג'יט באנרג'י. גם השנה, כמו ב-34 מתוך 35 השנים הקודמות שבהן נערך הטקס, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1990 ג'רום פרידמן לא העניק אף פרס – ומנחי הטקס הקפידו לציין זאת.
כמיטב המסורת נפתח טקס הענקת הפרסים בהשלכת מטוסי נייר על הבמה, ובנאום פתיחה של חוקרת מכובדת, שתוכנו תמיד זהה וכולל שתי מילים (או ארבע בתרגום לעברית): "ברוכים הבאים, ברוכים הבאים!". השנה, כמו לפני שנה, כלל הטקס מחווה לטום לרר, הסאטריקן והמתמטיקאי האמריקאי שנפטר בשנה שעברה, וסייע עם טקסי איג נובל הראשונים.
הפרסים מוענקים בעשרה תחומים שונים, שמתעדכנים משנה לשנה, וחלקם חופפים את תחומי פרס נובל, אחיו הגדול והרציני של הפרס ההיתולי. לעתים החפיפה גדולה מהצפוי. בשנת 2000 זכה אנדריי גיים באיג נובל לפיזיקה על הרחפה מגנטית של צפרדעים, עשר שנים לאחר מכן הוא זכה בנובל בפיזיקה על פיתוח הגרפן.
נושא הטקס השנה היה "פטריות", כמו אלו שעל ציפורני הרגליים או בבית השחי, לכן הזוכים קיבלו פסלון שמורכב מפטרייה גדולה על כף רגל, שמאצבעותיה מבצבצות עוד שתי פטריות קטנות, והכל מונח על חריץ גבינה כחולה. בנוסף, כמו ברוב השנים הקודמות, קיבלו הזוכים פרס כספי נאה, סכום עצום של עשרה טריליון דולר! זימבבואי ישן וחסר ערך.
השנה אפשר למצוא בין הזוכים המאושרים(?) חוקרים שהגדירו מחדש את מושג הנשיקה, שמצאו שאנשים מעדיפים חברים רעים, ושהכינו מדפסת עם חלקי יתושות מתות. חתנים וכלות הפרס שחרגו מ-60 השניות שהוקצבו לנאום הזכייה שלהם נקטעו בעבר על ידי "מיס סוויטי-פו", ילדה בת שמונה שצועקת לעברם: " בבקשה תפסיקו, משעמם לי". השנה החליפו אותה שלוש בננות ענקיות , שלמרבה האכזבה היו רק אנשים בתחפושת, שהקיפו את הדוברים והפריעו להם.
יוצרים קשרים
פרס איג נובל בביומכניקה הוענק לשלושה חוקרים מבריטניה ומארצות הברית שניסחו הגדרה ברורה לנשיקה: "אינטראקציה לא תוקפנית המערבת מגע ישיר בין פה לפה, בין בני אותו מין ביולוגי, עם תנועה של השפתיים או חלקי פה אחרים ובלי העברה של מזון".
לאחר שהגדירו נשיקה באופן שלא מוגבל לבני אדם בלבד, יכלו החוקרים להתחקות אחר המקורות האבולוציוניים של הנשיקה. הם גילו בין היתר שנשיקות תועדו כמעט אצל כל קופי האדם הגדולים, קבוצה שכוללת את האורנגאוטנים, הגורילות, השימפנזים והבונובו. רק הגורילות המזרחיות (Gorilla beringei) איבדו את התכונה הזו, ולא נראו מעולם מצמידים פה-אל-פה. על פי החוקרים גם ניאנדרטלים התנשקו, וסביר מאוד שגם האב הקדמון המשותף לכל המינים האלו – קופי האדם ובני האדם – שחי לפני כ-21.5 מיליון שנה.
במהלך נאום הזכייה התנשקו על הבמה אנשים בחליפות קופי אדם, וניאנדרטלים. הנאום הסתיים כשמובילת המחקר, מתילדה ברינדל (Brindle), התנצלה ש"הגבר המאוד שעיר הזה מאוד חתיך", והלכה לנשק את הניאנדרטל. לפני כמה שנים ברינדל פרסמה מחקר שנראה כמועמד טוב לאיג נובל, על האבולוציה של תכונה אחרת, אוננות, כך שיתכן שהיא עוד תשוב בעתיד לבמה.
איג נובל לשלום ניתן לחמישה חוקרים מארצות הברית, ארגנטינה ואוסטרליה, שמצאו שאנשים מעדיפים לפעמים חברים רעים, כל עוד החברים רעים כלפי יריבים ולא באופן כללי. בנאום הזכייה שלהם הסבירו הזוכים שחברויות הן ממערכות היחסים החשובות שיש לנו בחיינו, והן חיוניות לאושר שלנו ולבריאות שלנו. לדבריהם אנשים מעדיפים חברים שהם אמינים ונחמדים – כלפיהם – ונבזיים כלפי אנשים שהם לא מחבבים.
בפרס איג נובל בהרחה זכו ארבעה חוקרים מפולין, גרמניה ושוודיה שמצאו ראיות לכך שהורים חושבים שלתינוקות שלהם ריח נפלא, חוץ מאולי כשצריך להחליף להם חיתול, אבל לא חושבים כך על הריח של ילדיהם כשהם כבר בני נוער. וזאת אפילו בלי שנסעו איתם באוטובוס בקיץ.
מחקרים קודמים הראו שהריח של תינוק נעים להורים, ומפעיל במוח שלהם אזורים הקשורים למערכת התגמול, דבר שכנראה תרום ליצירת הקשר בין הורים לצאצאים ולחיזוקו. אך מה קורה כשהקשר כבר קיים והילדים גדלים? כדי להעריך זאת החוקרים ביקשו מ-235 הורים לדרג עד כמה נעים הריח של ילדיהם. הם גילו כי ככל שהילד גדל הריח שלו נעשה פחות ופחות מלבב בעיני הוריו.
החוקרים משערים שהסיבה להבדל היא שככל שילדים גדלים הם הופכים לעצמאיים יותר, פחות תלויים בהורים, ואינם זקוקים לרמת קשר חזקה כמו שתינוק זקוק לה.
מפרישים דברים
הפרס בכימיה הוענק לקבוצת חוקרים בינלאומית שחקרה את המבנה של גבישי חלב תיקנים, וגילתה שהחלב מכיל פי שלושה יותר אנרגיה (קלוריות) מכמות זהה של חלב פרה.
אם נשמע לכם מוזר שיש דבר כזה "חלב תיקנים", אתם צודקים. זה באמת מוזר, כי רוב נקבות לא מטפלות בצאצאים שלהן, ובוודאי לא מזינות אותם באופן ישיר. הן מטילות ביצים בתיק ביצים ומשאירות אותו במקום בטוח. התיק הוא מבנה קשיח המגן על הביצים, ומיוצר מחומר שהנקבות מפרישות. מכאן גם שמם של החרקים האלה "תיקנים".
אולם נקבת התיקן Diploptera punctata לא מטילה תיק ביצים, אלא משריצה צאצאים חיים. הצאצאים מתפתחים בתוך גופה וניזונים במהלך התפתחותם שם מ"חלב" עתיר פחמימות, שומנים וחלבונים. התיקנים המתפתחים בולעים את החלב בפיהם, כמו תינוקות יונקים. במעי שלהם החלב הופך לגבישים מוצקים, שמתעכלים לאט. אלה הגבישים שחקרו הזוכים.
שלושה מהחוקרים הגיעו לקבל את הפרס כשהם חובשים כובעי מקקים ולובשים חולצות מקקים שעליהן כתוב "Cockroach is My Spirit Animal". הם שרו את נאום הזכייה שלהם עד שגורשו על ידי שלוש הבננות.
בפרס איג נובל ברפואה זכה החוקר היפני המנוח טוקוג'י אונו (Unno) על מחקר מ-1977 בשם "כיצד לקנח את האף – מחקר אווירודינמי של קינוח אף". מטרת המחקר, כפי שאפשר להבין משמו, הייתה לאסוף נתונים על קינוח אף, לנתח אותם, ולספק הוראות ברורות לאנשים שלא יודעים איך לעשות זאת נכון. רעיון לא רע, בהתחשב בכך שקינוח שגוי עלול להיות מסוכן: אפשר אפילו לשבור כך את ארובת העין.
אם כך, מה הדרך הטובה ביותר לקינוח אף? על פי המחקר צריך לשאוף אוויר במתינות ולאחר מכן לנשוף בחוזקה, ולקנח כל נחיר בנפרד. קינוח כזה מפנה הפרשות מדרכי הנשימה העליונות והתחתונות.
עמית של אונו, מיקי טקהארה (Takahara), קיבל את הפרס בשמו. לאחר הנאום זוכי פרס נובל הדגימו קינוח של האף.
זו השנה העשרים ברציפות שבה חוקרים מיפן זוכים באיג נובל, וביפן מרוצים למדי מכך: טקס הענקת הפרס שודר גם השנה בשידור חי עם תרגום ליפנית.
פרס איג נובל בפיסיקה הוענק לארבעה חוקרים מקנדה, ארצות הברית, סין וערב הסעודית שפיתחו מִשְׁתָּנוֹת נטולות התזות, לאחר שחקרו את הדינמיקה של זרם השתן. ההשראה לפיתוח הייתה החוויה של שימוש במשתנות במכנסי חאקי ובסנדלים, שבזכותם אפשר לראות ולחוש את טיפות השתן הניתזות חזרה מהמשתנה שלך או של שכנך, סיפר בנאומו טאד טרוסקוט (Truscott), אחד מהחוקרים הזוכים, בעודו עטוי במעיל גשם צהוב.
החוקרים בנו שופכה מלאכותית וגילו בעזרתה שאם משתינים כך שזרם השתן פוגע במשתנה בזווית קטנה מ-30 מעלות, כמעט ואין נתזי שתן חוזרים. כלבים משתינים בצורה זו באופן טבעי, כשהם מסמנים קיר או עץ. לאחר הגילוי עמיתיו של טרוסקוט הצליחו לפתח דגמי משתנות שלא משנה מאיזה כיוון מטילים בהן שתן, ועד כמה אתה שיכור, הן כמעט ולא מתיזות חזרה. מַעֲבָר למשתנות כאלו בארצות הברית לבדה ימנע מכמיליון ליטרים של שתן ביום להשפריץ החוצה ממשתנות.
עולם תחתון
בתחום מדעי הקרקע ניתן הפרס לארבעה חוקרים משווייץ, הולנד וגרמניה, ששכנעו אנשים לקבור אלפיים זוגות תחתונים זהים באדמת שווייץ. זה לא היה חלק ממתיחה מוזרה, אלא פרויקט מדע אזרחי לבדיקת מצב הקרקע באזורים שונים במדינה. אחרי הכל מצב הקרקע משפיע על החקלאות, על המגוון הביולוגי ועל בריאות המערכות האקולוגיות.
החוקרים שלחו לכל אחד מאלף מתנדבים ברחבי שווייץ שני זוגות תחתוני כותנה אורגנית ו-12 שקיות תה. הם טמנו את התחתונים באדמה באזור מגוריהם כשלצד כל אחד מהם שש שקיות תה. לאחר חודש הם שלפו זוג תחתונים אחד ואת שקיות התה שלידו, ולאחר עוד חודש שלפו את התחתונים ושקיות התה הנותרים. המתנדבים שלחו את התחתונים והתיונים, לצד דגימות מהאדמה, לחוקרים, ואלו בדקו עד כמה הפריטים השונים התפרקו.
התברר שסוג השימוש באדמה השפיע על קצב פירוק התחתונים, שמייצג את רמת הפעילות הביולוגית בקרקע. התחתונים התפרקו הכי מהר בגינות פרטיות, וניתוח דגימות האדמה מהן הראה את הרמות הגבוהות ביותר של חומר אורגני, שמעודד פעילות של יצורים רבים. הפירוק היה הכי איטי במדשאות.
בעקבות הכיסוי התקשורתי של המחקר – מי לא רוצה לדבר על תחתונים? – הפרויקט התפשט ליותר מ-25 מדינות.
בטקס חלוקת הפרס הזוכים הסבירו את מחקרם בשירה, ובסיום השיר השליכו תחתוני כותנה אורגנית לקהל.
איג נובל בטכנולוגיה הוענק לקבוצת חוקרים מסין, קנדה, ארצות הברית ומצרים, שהשתמשו בחדק הדקיק של נקבות יתוש-יום מצרי (Aedes aegypti) להדפסה תלת ממדית ברזולוציה גבוהה. הם קראו לשיטה הזו "נקרו-הדפסת תלת ממד" (3D necroprinting), בדומה למונח "נקרובוט" המשמש לתיאור חומר חי לשעבר המשמש כרכיב רובוטי. פיתוח של נקרובוט כזה מעכביש מת זכה בפרס איג נובל בשנת 2023.
החוקרים בחנו את התכונות המכניות והמבניות של כמה איברים ביולוגיים שעשויים להתאים להובלת דיו, ובהם ניבי נחשים ארסיים, צינורות עצה מצמחים, עוקצים וחדקי חרקים, ובחרו לבסוף בחדקי יתושות. החדק שלהן הוא צינורית ישרה למדי, שעמידה ללחץ פנימי של הנוזל שעובר בה. היא צרה ומאפשרת להדפיס קווים בקוטר של 20 מיקרומטר, כמחצית מקוטרה של שערת ראש. באמצעות המדפסת התלת-ממדית שיצרו, הדפיסו החוקרים צורות של עלה מייפל וחלת דבש וגם פיגום ביולוגי, שהכיל דיו ביולוגי מסחרי מעורבב בתאי סרטן או בכדוריות דם אדומות.
פרס איג נובל בכלכלה ניתן לחמישה חוקרים מארצות הברית, מקסיקו וקנדה שבדקו אם החשד של כולנו נכון: האם אנשים עשירים באמת פחות טובים מאנשים אחרים? מתברר שהתשובה היא "כן". כדי לגלות זאת ערכו החוקרים, רובם פסיכולוגים, שבעה ניסויים בחוץ ובתנאי מעבדה. בשניים מהם הם מצאו שנהגים מהמעמד הגבוה נוטים יותר "לחתוך" רכבים ולהתפרץ לצומת עמוס, וגם לא לתת זכות קדימה להולכי רגל במעברי חצייה.
בניסוי נוסף הנבדקים נשארו לבד בחדר עם צנצנת מלאה בסוכריות, שהם ידעו שנועדו לילדים בחדר אחר. לפני שהחוקרים עזבו את החדר לכמה שניות , הם אמרו לנבדקים שהם יכולים לקחת קצת סוכריות אם הם רוצים. בני המעמד הגבוה לקחו כמעט פי שניים יותר סוכריות בהשוואה לאנשים אחרים. הם גם נטו יותר לרמות במשחקים, או לשקר בעבודה.
הפרס בביולוגיה הוענק לקבוצת חוקרים מברזיל ואוסטרליה שדרכו בעדינות על חלקי גוף שונים של נחשים ארסיים בברזיל, בתנאי סביבה שונים, כדי לראות מתי הנחשים יבחרו להכיש.
הכשות נחשים ארסיים הן לא דבר נחמד במיוחד, ועלולות גם לסכן חיים. לכן הזוכים ניסו לגלות מתי הזוחלים בוחרים להגן על עצמם בהכשה. לשם כך מוביל המחקר, ז'ואאו מיגל אלבס-נונס (Alves-Nunes), נעל מגפי מגן גבוהים שיגנו על רגליו, ודרך בעדינות פעמים רבות על 116 נחשי גומצן יאררקה (Bothrops jararaca) או לידם. הנחשים האלה אחראים לרוב מקרי ההכשה של בני אדם בדרום מזרח ברזיל, ובהשראת פפטיד בארס שלהם פיתחו את התרופה קפטופריל, לטיפול ביתר לחץ דם ואי ספיקת לב.
החוקרים גילו, באופן לא מפתיע, שהנחשים נוטים להכיש אם דורכים להם על הראש. בנוסף הסיכון להכשה גדול יותר במהלך היום, וכשהטמפרטורות גבוהות יותר. באופן כללי נחשים קטנים יותר או צעירים יותר נטו יותר להכיש, ובמיוחד נקבות שזה עתה בקעו.
בשנה שעברה, ולמרות התנגדות החוקרים, מאמר המחקר נמשך מכתב העת שבו פורסם. זאת לאחר שהתברר שהאישור שקיבלו מוועדת האתיקה למחקר לא כלל דריכה – אפילו עדינה – על נחשים, וגם לא שימוש בנחשים שבקעו לאחרונה.
כמו בכל שנה הטקס נחתם עם הנאום המסורתי בין שתי המילים "להתראות, להתראות!". וכמו בכל שנה מנחה הטקס מרק אברמס (Abrahams) סיים אותו במילים: "אם לא זכיתם בפרס איג נובל השנה – ובמיוחד אם כן – אני מאחל לכם הצלחה גדולה יותר בשנה הבאה".
אתם מוזמנים לצפות בטקס המלא (אם יש לכם 90 דקות), לצחוק מהשטויות ואז לחשוב קצת:
עקבו אחרי גם ב:
תמונה ראשית: פרס איג נובל 2026. צילום: Albinfo, CC BY 4.0, via Wikimedia Commons
למידע נוסף
נעם לויתן, נעליים מסריחות ועטלפים שיכורים: איג נובל 2025, באתר "תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות"
יונת אשחר, יונה בתוך טיל ותולעים שיכורות: איג נובל 2024, באתר "מכון דוידסון לחינוך מדעי"
נעם לויתן, הנפשת גופות עכבישים וכלי אוכל מחושמלים: איג נובל 2023, באתר "תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות"
יונת אשחר, עקרבים עם עצירות וברווזונים בטור: איג נובל 2022, באתר "מכון דוידסון לחינוך מדעי"
המאמר פורסם במקור ע"י מכון דוידסון לחינוך מדעי
לגלות עוד מהאתר תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות
יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.
תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות 