יונה בבטן הדג

שפמנונים קופצים אל החוף כדי לצוד יונים

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

שפמנון.

שמפנון (Silurus glanis). מתוך ויקימדיה.

תארו לעצמכם שאתם דג. לא סתם דג – שֹפמנוּן, דג גדול למדי, באורך מטר עד מטר וחצי. בנחל שבו אתם חיים ישנם עוד שפמנונים רבים, אולי קצת יותר מדי, כי קשה לכם, בזמן האחרון, למצוא את הטרף האהוב עליכם – דגים קטנים או סרטנים. יש, עם זאת, בעלי חיים אחרים שמגיעים אל הנחל, או לפחות אל המים הרדודים שלחופו – יונים. הן נוהגות להתקבץ על אי קטן בנחל ולהתרחץ במימיו. אם רק הייתם יכולים לקפוץ מהמים ולהגיע אליהן…

נראה שכמה שפמנונים אירופים (Silurus glanis) בעלי יוזמה למדו לעשות בדיוק את זה. ג'וליאן קשרוסה (Cucherousset) וחוקרים נוספים מאוניברסיטאות בטולוז, צרפת חקרו אוכלוסייה מקומית של שפמנונים, בנהר קטן ליד העיר אלבי. החוקרים דווחו במגזין PLOS ONE על התנהגות יוצאת דופן של שפמנונים אלו – הם נצפו שוב ושוב כשהם שוחים סמוך לחוף, ואז "זורקים" את עצמם על הגדה, כך שחלק ניכר מגופם נמצא מחוץ למים (פעולה הנקראת החפה, beaching). הם נחתו תמיד בקרב קבוצת יונים שהגיעה להתרחץ, כאשר הם מנסים לתפוס אחת מהן ולגרור אותה אל המים. 54 פעמים ראו החוקרים שפמנון מבצע את הפעילות המוזרה הזו – וב-15 מתוכן הצליח הדג לצוד יונה.

אין זה המקרה הראשון שבו טורף מימי נצפה כאשר הוא "עולה אל החוף" כדי לצוד טרף יבשתי. אוֹרְקות (לוויתן קטלן) ידועות בכך במיוחד – הן נוהגות לקפוץ מהמים ולחטוף אריות ים מהחוף. אבל זוהי ככל הנראה הפעם הראשונה שבה דגים (ולא יונקים ימיים) מפתחים שיטת ציד מתוחכמת כזו.

מעניין לציין שהנהר באלבי אינו בית הגידול הטבעי של השפמנונים – מקורם במזרח אירופה והם הובאו לחלק זה של צרפת לפני כ-30 שנה. באוכלוסיות המקוריות של השפמנונים לא נצפתה מעולם שיטת ציד כזו. החוקרים משערים כי ייתכן שהתנאים בבית הגידול החדש הם אידיאליים פחות עבור השפמנונים (ייתכן, למשל, כי אין בנחל מספיק מהטרף ה"קלאסי" של השפמנונים, דגים וסרטנים) ולכן הם נאלצים לצאת מגדרם, פשוטו כמשמעו, בחיפוש אחר ציד נוסף.

גם בתוך האוכלוסייה של אלבי, לא כל השפמנונים עוסקים בציד יונים. האיזוטופ פחמן-13 ("פחמן כבד") נפוץ יותר אצל ציפורים מאשר אצל דגים וסרטנים, ועל ידי אנליזה של כמויות האיזוטופ בשפמנונים שנתפסו יכלו החוקרים להסיק עד כמה היה בשר היונים חלק חשוב ממזונו של פרט מסוים. הם גילו שהיתה שוֹנוּת רבה בין הדגים – חלקם הסתמכו על ציד היונים במידה רבה, וחלקם כמעט או בכלל לא. אולי בניגוד למה שאפשר היה לצפות, הדגים שצדו יונים לא היו הגדולים ביותר, אלא נטו דוקא להיות קטנים מהממוצע. ייתכן שתחרות עזה על הדגים בנחל, שבה מנצחים בדרך כלל השפמנונים הגדולים יותר, הביאה את השפמנונים הקטנים למצוא נישה משלהם.

לא ידוע כיצד פיתחו הדגים את שיטת הציד המיוחדת שלהם, והאם היה "דג גאון" שהמציא אותה והאחרים למדו ממנו, או שכל הציידים גילו איך לצוד יונים בכוחות עצמם. העובדה שהתנהגות זו מופיעה (עד כמה שידוע לנו) רק באוכלוסייה אחת, אך באוכלוסייה זו היא נפוצה למדי, עשויה לרמז על כך שהיא נלמדת בצורה חברתית – פרט אחד לומד מהשני. התנהגויות כאלו, שאינן "אינסטינקטים" אלא תלויות ביכולת להתבונן ולחקות ואולי גם דורשות מידה של הבנה, אינן מיוחסות בדרך כלל לבעלי חיים שאנו תופסים כ"פרימיטיביים", כגון דגים. אך עוד ועוד מחקרים מצביעים על כך שייתכן שאנו ממעיטים בערכם של קרובינו בעלי הזימים.

כדי לדעת אם באמת יש פה התנהגות נלמדת ואם עלינו להתחיל להתרגל לרעיון של דגים בעלי מסורת של ציד, צריכים להיערך מחקרים נוספים, שבהם החוקרים יהיו מסוגלים לזהות פרטים מסויימים המשתתפים (או לא) בציד, ולהתחקות אחר הדרך שבה הם לומדים לעשות זאת. המחקר של קשרוסה ועמיתיו מתאר את התופעה – המחקרים שיבואו בעתיד ינסו להסביר אותה.

המאמר המקורי:

Cucherousset, J. et al. "Freshwater Killer Whales”: Beaching Behavior of an Alien Fish to Hunt Land Birds. PLOS ONE 7, e50840 (2012). doi: 10.1371/journal.pone.0050840

הכתבה המקורית מופיעה במגזין גליליאו גיליון 174, פברואר 2013

מודעות פרסומת

תגיות: , , , , , , , ,

One response to “יונה בבטן הדג”

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: