אם אתם עושים כושר (או סתם מסתובבים בתל-אביב בקיץ) אולי שמתם לב שלעתים הבגדים שלכם מצחינים ולעתים המצב לא כל כך נורא. אם לא שמתם לב לכך – שאלו את החברים שלכם. ההבדל בריחות קשור לבגדים שעל גופכם. בדים סינתטיים – בדי פוליאסטר – מריחים רע בהרבה מאשר בדי כותנה, ועל פי מחקר שהתפרסם לאחרונה ב- Applied and Environmental Microbiology, כל זאת בגלל חיידקים.
להמשיך לקרוא סיפורי בדים
ברגעים אלו ממש, (זמן פרסום הרשומה), שי פליישון ואני, שניים מעורכי דף הפייסבוק "הנדסה גנטית – כל מה שרצית לדעת", משתתפים בדיון בכנסת בנושא סימון מוצרים מהונדסים גנטית בישראל. את הדיון, של השדולה הסביבתית-חברתית, יזמו חברת הכנסת מיכל רוזין ממרצ וחבר הכנסת דב חנין מחד"ש וישתתפו בו נציגי ממשלה, ח"כים, נציגי ציבור, נציגי ארגונים סביבתיים וגם מומחים בתחום.
סוגיית הסימון היא סוגיה סבוכה: מצד אחד ארגונים שונים טוענים כי יש לסמן מוצרי מזון שמכילים רכיבים מהונדסים גנטית מאחר שזכותו של הציבור לדעת את הרכב המזון שלו, כאשר במקביל הם מנסים לשכנע אנשים, על ידי סיפורים שלא נתמכים בעובדות, בכך שמזון מהונדס הוא מסוכן. מצד שני הסימון כי מוצר מסוים מהונדס לא מוסיף מידע אמיתי על הרכב המזון ותכונותיו – הקונצנזוס המדעי הוא כי אין הבדל מהותי בין מזון מהונדס ללא מהונדס וכי אין במזון מהונדס סכנות מיוחדות, עובדות שארגוני בטיחות מזון בעולם (כמו ה-FDA) מסכימים איתן. שוב, כדי להדגיש: אין סיכון בריאותי בצריכת מזון מהונדס גנטי.
לדעתי ההחלטה בקשר לסימון צריכה להתבסס על עובדות ולא על כניעה ללחץ של לוביסטים או ללחץ ציבורי. ואם בכל זאת מתעקשים לסמן את שיטת ההשבחה על ידי הנדסה גנטית, אז יש לסמן גם מוצרים שהושבחו בשיטות אחרות, כגון על ידי קרינה או כימיקלים יוצרי מוטציות (ואם כבר הזכרנו הפחדות מיותרות: שימוש בכימיקלים אלה ישירות על בני אדם יגרום לגידולים סרטניים, אך מאחר שהשימוש הוא על הצמחים ורק בשלב יצירת המוטציות אין כאן סכנה אמיתית).
אם מסמנים מוצרים מהונדסים, רצוי לסמנם לא בתוויות כלליות בסגנון "מזון מהונדס" או "מכיל רכיבים מהונדסים" (ללא זיהוי הרכיב הספציפי) שתורמות לבורות הציבור במקום להוסיף לידע שלו. תוויות אלו, כל מטרתן היא הפחדה שכתוצאה ממנה מוצרים עלולים לרדת מהמדפים והמשך המחקר בתחום והשבחת התוצרת החקלאית עלולים להיפגע. לדעתי יש לסמן בתווית שתספק לצרכן מידע אמיתי – מידע על התכונות ששונו, נוספו או הוסרו ולא על שיטת ההשבחה המסוימת בה זה נעשה. ואם כבר מסמנים הסימון צריך להיות וולונטרי, כמו סימון של כשרות או של מוצר כאורגני. מי שרוצה יוכל לסמן שהמוצר שלו לא מכיל רכיבים מהונדסים, לאחר שיוכיח זאת. ובאופן דומה מי שרוצה יוכל לסמן כי המוצר שלו הושבח בהנדסה גנטית ולמנות את תכונותיו, בתנאי שיוכיח זאת.
כרקע לדיון שי, אני ועורכי דף הפייסבוק האחרים הכנו דף הסבר קצר על הנדסה גנטית ובטיחות מזון מהונדס מנקודת מבט מדעית, תקציר של מסקנות דו"ח האקדמיה האירופית למדעים בנושא הנדסה גנטית בחקלאות וחוברת של שאלות ותשובות נפוצות בנוגע להנדסה גנטית, שיחולקו למשתתפי הדיון. חומר רקע זה מופיע כאן בהמשך:
להמשיך לקרוא דיון בכנסת: לסמן או לא לסמן מוצרים מהונדסים גנטית?
נעם לויתן | גליליאו
עטלפים הם היונקים היחידים המסוגלים לעוף בכוחות עצמם, עובדה שתרמה ככל הנראה לכך שכחמישית ממיני היונקים הם עטלפים. התמרונים האוויריים שהעטלפים מבצעים במהלך מעופם, כגון שינויי כיוון פתאומיים או ריחוף במקום, מעוררי השתאות ומתעלים על יכולותיה של כל ציפור. הכנפיים המעניקות לעטלפים את היכולת לעוף ולבצע את כל הפעלולים האלו התפתחו מהיד, והן מורכבות מקרום תעופה המחבר בין האצבעות.
להמשיך לקרוא תמרונים מסמרי שיער
נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו
לאקס-מן ולמוטנטים אחרים בקומיקס של חברת מארוול יש כוחות-על שנובעים משינוי בחומר הגנטי שלהם. כוח אחד שאותו חולקים כל המוטנטים הוא עמידות לנגיף ה-HIV. גם בקרבנו, בעולם האמיתי, מסתובבים מוטנטים שעמידים בפני הנגיף.
להמשיך לקרוא כוחות-על?
נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו
גולגולת האדם התפתחה במהלך האבולוציה כהגנה מפני אגרופים! טענה זו מוצגת במאמר סקירה של צמד חוקרים מאוניברסיטת יוטה בארצות הברית, דייוויד קרייר (Carrier) ומיכאל מורגן (Morgan), שפורסם בכתב העת Biological Reviews. המאמר, שהוצג על ידי מרבית כלי התקשורת ללא כל ביקורת (כרגיל), הוא המשך למחקר אחר של הצמד בו הם טענו כי כף היד האנושית התפתחה כך שתוכל לתת אגרופים בקלות ובלי להיפצע.
במחקר הראשון, על כף היד, החוקרים בחנו את מבנה היד של האדם המודרני מול ידי קופי-אדם אחרים. הם החליטו שמאחר שמבנה יד-האדם מאפשר לקפוץ אותה לאגרוף להמשיך לקרוא אגרוף לפנים [ידפרצוף]
הסרט "אקס-מן: העתיד שהיה", שמוקרן עכשיו בקולנוע, נחשב לסרט הכי גדוש באקשן והשאפתני ביותר בסדרת סרטי אקס-מן. אין זמן טוב מכך להשתמש בסדרת הקומיקס הקלאסית הארוכה כהשראה לרשומה העוסקת במוטציות, תוך סקירת חלק מההיבטים האחרים שהופכים את גיבורי העל האלו ליותר מסתם "גברים בטייטס".
ראסל דורנן | Wellcome Collection
לפני שנמשיך: מה היא בדיוק מוטציה ואיך היא מתרחשת? ג'ול קרלין מסביר:
מוטציה היא שינוי ברצף ה-DNA של אורגניזם. מוטציות יכולות להיגרם ממקורות אנרגיה גבוהה, כמו קרינה, או על ידי חומרים כימיים בסביבה. הן גם יכולות להופיע באופן ספונטני במהלך שכפול ה-DNA. (קרלין, 2011)
נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו
זרעונים ענקיים התפתחו בכמה קבוצות של בעלי חיים. במינים מסוימים של זבובי דרוזופילה (Drosophila, זבוב התסיסה), למשל, אפשר למצוא זרעוני ענק, כשהזרעונים הגדולים ביותר שייכים לזכרים מהמין D. bifurca. הזרעונים של זכרים אלה מגיעים לאורך של 58 מ"מ, פי 20 מאורכו של הזכר (!) ופי 1,100 מאורכו של זרעון אנושי. זרעונים אלו ארוזים בגוף הזכר, הקטן מהם, להמשיך לקרוא סרטן קטן, זרעון ענק
ג'וזף, אחד הילדים בקומדיה "שוטר בגן הילדים", מצהיר כי "לבנים יש פין, לבנות יש נרתיק" – מידע אליו הוא נחשף בזכות אביו הגינקולוג. ואכן ג'וזף צודק. לחלק מבעלי החיים המתרבים בהפריה פנימית – כלומר שתאי הזרע והביצית שלהם נפגשים ומתלכדים בתוך גופה של הנקבה – יש פין. ועד היום אם פגשת פין יכולת להכריז בוודאות כי מולך עומד זכר, אך לא עוד. בחרקים מהסוג Neotrogla מיקום איברי המין התהפך: הנקבות הן אלו שיש להן פין בעוד שלזכרים יש מעין נרתיק.
נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו
שיגדון (גָאוּט, פּוֹדַגרה או צינית) הוא מחלה הידועה, שלא בצדק, כ"מחלת המלכים". המחלה קשורה להפרעה בחילוף החומרים, שגורמת לעודף חומצת שתן בדם (חומצה אוּרית). בדרך כלל חומצת השתן מופרשת על ידי הכליות בשתן, אך כשהכמות שלה גדולה מדי היא שוקעת כגבישים במפרקים בגוף. הגבישים מצטברים וגורמים לנפיחות, לאדמומיות ולכאבים קשים כל כך עד שהושוו לחבלי לידה.
להמשיך לקרוא וזהו סוף השיגדון
נעם לויתן | גליליאו
בשנת 1943 גילה במקרה ד"ר אלברט הופמן השוויצרי את ההשפעות הפסיכדליות, מעוותות המציאות, של חומר שסינתז חמש שנים קודם לכן, בשנת 1938. החומר, נגזרת של אחד הרעלים של הפטריה הטפילית אֶרְגּוֹט, קרוי חומצה ליסרגית דיאתילאמידית – LSD. LSD שימש כתרופת עזר לטיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים וכן בניסויים סודיים של ה-CIA לשליטה מוחית. אך כשהפך –לצערו הרב של הופמן – לסם פופולרי בקרב "ילדי הפרחים", הצעירים של תרבות הנגד של שנות השישים של המאה הקודמת, אסרה ממשלת ארצות הברית על החזקה ושימוש בו. איסור שגרם, בעקיפין, לעצירת המחקר על LSD, מאחר שלא אפשר שימוש רפואי בסם.
להמשיך לקרוא הזיה לסוף הדרך
תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות 