מחבר Noam Leviatan

איחוד משפחתי: שלוש משפחות דגים שונות הן למעשה הזכרים, הנקבות והצעירים של משפחה אחת

נעם לויתן ודינה וולודרסקי | גליליאו

במעמקי הים, בעומק של 1000 מטרים ויותר, קיימות שתי משפחות דגים הנראות שונות לחלוטין זו מזו. משפחה אחת היא של "דגי לווייתן" (Cetomimidae, "דמוי לווייתן") שגופם, כפי ששמם מרמז, מזכיר בצורתו את גוף הלווייתן. כמו לדגי מעמקים רבים עיניהם של דגי הלווייתן קטנות, פיהם גדול והם חסרי קשקשים; כמו כן קו הצד שלהם – שורת איברי חישה לאורך צדי הדג המאפשרים לו לחוש בתנודות במים – מחורץ. כל דגי הלווייתן שנצפו עד כה הן נקבות בוגרות, מעולם לא נמצאו זכרים או צעירים. משפחת דגי העומק השנייה היא של "גדולי חוטם" (Megalomycteridae) – דגים קטנים בעלי קשקשים, פה קטן, עצמות לסת מאוחות וחוטם גדול, שכולם זכרים בוגרים.
להמשיך לקרוא שילוש – שלושה שהם אחד

סרט צרפתי יפהפה וקצר (5 דקות, ללא מילים). מומלץ לצפות ב-HD ובמסך מלא.

הסרט לוקח אותנו למסע קצר בין פרוקי הרגליים (בעיקר) החיים על מרבד העלים שמכסה את קרקעית היער. בסרט אפשר לראות קְּפַזַּנְבָאִים (Collembola), שהם פרוקי רגליים בעלי שלושה זוגות רגליים שלא מוגדרים כחרקים, זּוּטַקְרַבּים (Pseudoscorpionida), עכבישים, חלזונות, אדום החזה ועוד.
להמשיך לקרוא קצרצרים: על קרקעית היער (מתוקן)

הלוקים בתסמונת אונרטאן הולכים על ארבע גם בגיל מבוגר

דינה וולודרסקי ונעם לויתן | גליליאו

בשנת 2006 שידר ערוץ BBC2 תכנית בשם "The Family That Walks On All Fours". בתכנית דווח על משפחה טורקית בעלת תסמין נדיר במיוחד: במשפחה זו מבוגרים המשתמשים בכל ארבעת גפיהם כדי ללכת, בדומה לנבוכדנאצר בסיפור המוזכר בספר דניאל פרק ד'. אנשים אלה לוקים גם בפיגור שכלי, דיבורם מקוטע, אוצר המילים שלהם מצומצם והם אינם מודעים למקום או לזמן שבהם הם נמצאים. עם זאת, כישוריהם החברתיים נראים תקינים: הם חברותיים וסקרנים, ויכולים לענות על שאלות פשוטות ולעקוב אחר הוראות.

מאז אותה תכנית, נמצאו בברזיל ובעיראק משפחות נוספות הלוקות בתסמונת המוזרה, המכונה תסמונת אונרטאן (Unertan, על שם החוקר שדיווח עליה, פרופ' אונר טאן מטורקיה).
להמשיך לקרוא ההולכים על ארבע

גיל הבגרות המינית של דגי סֵיפָן מושפע מהופעתם של זכרים בקבוצה

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

קבוצת מדענים מאוניברסיטאות אקסטר וגלאזגו גילו כי גיל הבגרות המינית של דגי סֵיפָן מצוי (Xiphophorus hellerii) מושפע ממראם החיצוני של זכרים בוגרים בקבוצה. דגי סייפן הם דגי נוי טרופיים פופולריים, שמוצאם במרכז אמריקה. לזכרי סייפן בוגרים יש תוספת מוארכת, דמוית חרב סַיִף, בחלקו התחתון של סנפיר הזנב. תוספת זו היא מקור שמם בעברית (וגם באנגלית: Swordtail – זנב-חרב). העיטור דמוי החרב גורם לזכרים להיראות גדולים ומושכים יותר בעיני הנקבות.

במחקר, שפרסמו קרייג וולינג (Walling) ועמיתיו במגזין Biology Letters של החברה המלכותית, מתואר כי נקבות סייפן שראו זכרים בעלי "חרבות" מרשימות הגיעו לבגרות מינית עד ארבע חודשים מוקדם יותר מנקבות שלא ראו זכרים כאלה. בניגוד לנקבות, זכרים צעירים שראו זכרים בוגרים בעלי "חרבות" ארוכות התבגרו מאוחר יותר מאלה שראו זכרים בעלי עיטורים פחות מרשימים. השינוי בעיתוי הבגרות המינית לפי איכות הזכרים בסביבה מאפשר לנקבות להבטיח כי ימצאו בני זוג מוצלחים, ולזכרים – לעכב את התבגרותם לזמן שבו לא יאלצו להתחרות בזכרים מושכים יותר.

מחקרים קודמים הראו כי במינים רבים, ובהם כמה יונקים, הסביבה החברתית מסוגלת להשפיע על גיל הבגרות המינית באמצעות אותות כימיים מפרטים אחרים בסביבה. כדי למנוע השפעה כזו החזיקו וולינג ועמיתיו בדגים הבוגרים והצעירים במכלים נפרדים, כך שיכלו לראות אלה את אלה, אך לא להעביר חומרים או להשתמש בחושים אחרים מלבד חוש הראיה כדי להגיב זה על נוכחותו של זה. למרות ההפרדה, נמצא הבדל גדול בגיל הבגרות המינית של סייפנים צעירים בנוכחות זכרים בוגרים בעלי חרבות ארוכות ובהיעדר זכרים כאלה, ומכך הסיקו החוקרים כי אותות חזותיים בלבד מספיקים כדי לשנות את קצב ההתפתחות המינית ולאפשר בכך אסטרטגיית רבייה מוצלחת.
להמשיך לקרוא קצרצרים: טוב מראה עיניים

גידול דגים מחוץ למים גרם לשינויים ששיפרו את יכולת ההליכה שלהם – ושפך אור על המעבר האבולוציוני מהים ליבשה

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

אם תתבקשו לדמיין דג ולמנות את התכונות שלו, ככל הנראה הליכה היא לא התכונה הראשונה (או העשירית) שתמנו. למרות זאת, אנחנו והחולייתנים האחרים החיים ביבשה חבים את קיומנו לדגים בעלי יכולת הליכה. הדגים שיכלו להלך באמצעות סנפיריהם על הקרקעית, ואולי אף עלו לזמן קצר ליבשה, היו אלו שמהם התפצלה לבסוף שושלת הדגים שהתפתחה לחולייתנים בעלי הגפיים – הטטרפודים (Tetrapods, "בעלי ארבע רגליים").
להמשיך לקרוא צעדים ראשונים