נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו
מלריה, או קדחת הביצות כפי שכינו אותה החלוצים (שרבים מהם מתו ממנה), היא אחת המחלות העתיקות והקטלניות ביותר שידעה האנושות. מדי שנה נדבקים במלריה יותר מ-200 מיליון בני אדם וכ-300 אלף אנשים מתים ממנה. רוב מקרי המוות הם ביבשת אפריקה: על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO) כל דקה מת באפריקה ילד ממלריה.
להמשיך לקרוא מנת מלריה עם נגיעות לימון
יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו
במהלך השנים האחרונות עברו הדינוזאורים שינוי מהותי. כלומר, הדינוזאורים כמובן לא השתנו – אבל אנו רואים אותם בצורה אחרת. אם פעם חשבנו עליהם כעל לטאות מפלצתיות בעלות "דם קר" (טמפרטורת גוף התלויה בסביבה) ועור קשקשי, היום אנו יודעים שלרבים מהם היו נוצות, וגם ש"הדם הקר" כבר אינו בקונצזוס. מעטֶה רך (ואולי אף צבעוני?) של נוצות חמימות בהחלט משנה את הדימוי הקר והמפחיד של הדינוזאורים, ולא כולם מרוצים מכך (הבמאי של הסרט החדש בסדרת "פארק היורה", למשל, כבר הודיע בטוויטר שבסרט שלו לא יהיו נוצות).
אך העובדה נותרת בעינה – נוצות התגלו ביצורים שחיו עשרות מיליוני שנים לפני הופעת הציפורים, ולפחות חלקם בבירור לא יכלו לעוף (תארו לעצמכם את הטי-רקס מנסה להתרומם מהקרקע בעזרת גפיו הקדמיות הקצרצרות). עובדה זו מעלה את השאלות – עד כמה קדומות הנוצות? ועד כמה קדום המנגנון שאחראי על יצירתן?
להמשיך לקרוא הנוצות של כולנו
יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו
לפני חודשים ספורים הסתובב סיפור מעניין באתרי אינטרנט, בעיתונים, בתוכניות חדשות ועוד, שלפיו נעשה עוול נורא לחיה תמימה, שהואשמה על לא עוול בכפה. החיה היא חולדה, והפשע שבו היא הואשמה הוא הריגתם של מיליוני אנשים בסדרת מגפות של מחלת הדבר בימי הביניים ולאחריהם, שזכו – ולא בכדי – לכינוי "המוות השחור". התפישה המקובלת אכן ראתה בחולדות את מפיצות המחלה, אך זוהי, כך על פי הסיפור, טעות – האשמים האמיתיים הם מכרסמים בעלי יחסי ציבור טובים בהרבה, שנראים לרובנו, או לפחות נראו עד עכשיו, כבעלי חיים חמודים ותמימים: הגֶרבּילים.
אך האם הסיפור הזה נכון? האם באמת הגרבילים, ולא החולדות, אשמים במוות השחור? במילה אחת – לא. בשתי מילים – לא לגמרי. כלומר, הסיפור, כרגיל, מסובך יותר ממה שנראה ממבט ראשון. וככל הנראה, במקרה זה, רוב העיתונאים שהפיצו את הסיפור לא טרחו לתת בו מבט שני, וצמצמו אותו לכותרת קצרה וקליטה – אבל למרבה הצער, מוטעית.
להמשיך לקרוא הוצאת דֶבֶר מהקשרו
נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו
לפני כמה חודשים החלו לרוץ שמועות בקהילה המדעית כי כמה קבוצות מחקר בארצות הברית ובסין עורכות ניסויים בעריכה גנטית של עובּרי אדם ועומדות לפרסם מאמרים מדעיים בנושא. גל השמועות גרם לכמה מדענים לקרוא להשעייתה של כל פעילות הקשורה לניסויים מסוג זה, אך בעת פרסום הקריאה מחקרה של אחת הקבוצות הסיניות – קבוצת מחקר בראשותו של ג'וּנג'יאו חואנג (Huang) מאוניברסיטת סוּן יַאט-סֶן – כבר הסתיים. החוקרים הסינים פרסמו את תוצאות מחקרם ב-18 באפריל 2015 בכתב עת מקוון ולא מוכּר במיוחד בשם Protein & Cell.
להמשיך לקרוא הנדסה גנטית של עובּרי אדם: הדרך ארוכה היא ורבה
יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו
מתי החלו בני האדם להשתמש בכלים? כיום אנו מוקפים בכלים בכל רגע מחיינו: מכפית ועד למטוס סילון, כלים מעורבים כמעט בכל פעולה שאנו עושים. אין חברה אנושית שאינה תלויה בהם, וגם מעולם לא הייתה – שכן אבותיהם של בני האדם החלו להשתמש בכלים מיליוני שנה לפני שאנו, בני האדם המודרנים בני המין הומו ספיינס (Homo sapiens), הופענו על במת האבולוציה.
אם כך, השאלה הנכונה יותר היא: מתי החלו אבותיהם של בני האדם להשתמש בכלים? לכך, למרבה הצער, אין תשובה ברורה.
להמשיך לקרוא כלי האבן העתיקים בעולם
יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו
משחר ההיסטוריה ניסו בני האדם להסביר את המגוון העצום של היצורים החיים בטבע ואת התאמתם המדהימה לסביבתם. האדם הראשון שהציע מנגנון אפשרי וטבעי שמסביר זאת היה ז'אן בָּטיסט פּייר אנטואן דה מוֹנֶה, האביר מלמארק (Lamarck). כמעט 60 שנה לפני שצ'ארלס רוברט דרווין (Darwin) ואלפרד ראסל וולאס (Wallace) הציעו את עקרון הברירה הטבעית כמנגנון לשינוי אבולוציוני – להשתנות מינים ביולוגיים ולהתאמתם לסביבה – הציג למארק את השערותיו בדבר המנגנונים המניעים את האבולוציה.
להמשיך לקרוא השאיפה לאבולוציה של למארק
נעם לויתן ויונת אשחר | גלילאו
כבר עשרות אלפי שנים דמם של בני אדם משמש כמזון לפשפש המיטה המצוי (Cimex lectularius). פשפש המיטה הוא חרק טפיל חסר כנפיים שחי בקבוצות בבתיהם של אנשים. גופו הקטן והשטוח מאפשר לו להסתתר במהלך היום מאחורי תמונות, מתחת למזרנים ולמיטות, בתוך כריות, בסדקים ובחריצים בבית ועוד. כשמכה בו תחושת רעב בשעת לילה מאוחרת, כשבני האדם ישנים, הוא נכנס למיטותיהם – אל מתחת למצעים – נצמד לגופם החם, עוקץ אותם ושותה את דמם. לאחר שהפשפש מסיים לאכול, הוא חוזר למקום המסתור שלו ומעכל בבטחה את ארוחתו במשך כמה ימים. ובינתיים, הרוק והארס מונע הקרישה שהחדיר הפשפש בזמן ארוחתו לגוף האדם עלולים לעורר תגובה אלרגית היכולה להימשך עד כמה ימים ומתבטאת בכך שאזור העקיצה מאדים, מתנפח ומגרד.
משנות ה-30 של המאה הקודמת ועד שנות ה-80 פשפשי המיטה המציקים כמעט והוכחדו בעולם המערבי ובישראל, בזכות שימוש להמשיך לקרוא הפשפש, העטלף וחדר המיטות
יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו
מה יעשה דג קטן כשהוא רואה דג גדול מתקרב אליו? ינסה לברוח, מן הסתם, ואולי יתחבא בין סלעים בקרקעית הים, ישב שם בשקט ולא יזוז עד שהסכנה תחלוף. זו אסטרטגיה טובה נגד רוב הדגים, אבל לא נגד כולם. ישנו דג אחד המסוגל לשלוט מרחוק בדגים אחרים. הוא מסוגל לגרום להם לזוז נגד רצונם, וכך לחשוף את מיקומם.
להמשיך לקרוא הפעלה חשמלית
חוקרים השתמשו בריפוי גני כדי להחדיר לקופים גנים הפועלים יחדיו לייצור נוגדן מיוחד שמוצלח ביותר ב"נטרול" HIV, הנגיף הגורם לאיידס. הנוגדן מסוגל למנוע ממגוון רחב של זני HIV, כולל זנים שידוע כי הם עמידים במיוחד לנוגדנים, להקשר לתאי הגוף ולחדור אליהם (בדומה לתרופות מסוג מעכבי חדירה). נוסף לכך הנוגדן גורם למערכת החיסון להשמיד תאים שכבר נדבקו ב-HIV.
החוקרים, מתיו גרדנר (Gardner) ממכון סקריפס בפלורידה ועמיתיו, החדירו את הגנים המקודדים לנוגדן לתאי שריר של קופים. הם עשו זאת באמצעות נגיפים ממשפחת האדנו-וירוסים, שהוזרקו לקופים והונדסו כך שלא יהיו פעילים כנגיף ולא יוכלו להתרבות אלא רק יחדירו לתאי הקופים גנים חדשים. הקופים שתאי השריר שלהם ייצרו והפרישו את הנוגדן החדש היו עמידים לחלוטין ל-HIV למשך לפחות 34 שבועות. הם לא נדבקו ב-HIV אף לאחר שקיבלו מספר עירויים שהכילו כמויות עצומות של הנגיף.
נגיפי HIV עוברים אבולוציה מהירה ולכן נוטים לפתח עמידות לטיפולים נגדם, עם זאת נראה כי הם לא יצליחו לעשות זאת בקלות נגד הנוגדן החדש. כמו כל הנגיפים, HIV הוא טפיל שחייב לחדור לתאים כדי להשתלט על המערכות שלהם ולהתרבות. לשם כך, הנגיף מסתייע במספר מולקולות, קולטנים, שנמצאות על פני התאים. הנוגדן המיוחד מחקה שתי מולקולות כאלו (CD4 ו-CCR5) וכדי לפתח עמידות לנוגדן ולחמוק ממנו הנגיף יצטרך לעבור מוטציה כך שלא יקשר אליהן יותר או שיקשר אליהן בצורה חדשה. מאחר שמדובר במולקולות שחיוניות לחדירת HIV לתאים הסיכוי כי יופיעו אצלו מוטציות כאלו לא גדול.
תוצאות המחקר נראות מבטיחות, אך הוא נעשה על כמות קטנה ביותר של קופים ויש לחזור עליו עם כמות גדולה בהרבה של קופים. כמו כן, לא נבדק האם הטיפול מגן מהדבקה ב-HIV כשנחשפים לנגיף בדרך הנפוצה ביותר, במגע בין נוזל מדבק לרקמה רירית, ולא באמצעות עירוי ישירות לוריד.
להמשיך לקרוא קצרצרים: לעצור את הנגיף
בסוואנות של מוזמביק וזימבבואה שבאפריקה חי דג קטן את כל ימיו בבריכות עונתיות, שלוליות, שמתקיימות רק למספר חודשים. במהלך העונה הגשומה נקווים מי הגשמים, ממלאים שקעים בקרקע, מציפים שטחים ויוצרים שלוליות, שישובו ויתייבשו במהירות כעבור כמה חודשים בעונה השחונה. לפני התייבשות מקווי המים הזמניים מטיל הדג ביצים בנות קיימא – ביצים המסוגלות לשרוד בתנאי יובש חודשים ואף שנים – וקובר אותן בקרקעית השלולית. עם תחילת עונת הגשמים והתמלאות של מקווי המים בוקעים מביצים אלו דגיגים צעירים החייבים להספיק לגדול, להתבגר מינית ולהתרבות לפני שובה של העונה השחונה.
אכן, ככל הנראה בשל אופיים הזמני של מקווי המים התפתחה אצל הדג – הקרוי נוֹתוֹבּרַאנק פוּרזֵרִי (Nothobranchius furzeri) ושמכונה פשוט דג קִילִי – תוחלת חיים קצרה. להמשיך לקרוא חיים בהילוך מהיר
תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות 