הסוּכּי היא ציפור שיר החיה באוסטרליה ובפפואה גיניאה החדשה. מצגי החיזור של זכרי הסוכי הם מהמרשימים ביותר בעולם החי. לא מדובר בציפורים גדולות או צבעוניות במיוחד, ואין להן ריקוד אופייני מלהיב או שירה מיוחדת. לא, כאשר זכר הסוכי מנסה להשיג לעצמו שידוך, הוא מסתמך על תכונה אחת לחלוטין: כישרון הבנייה והקישוט שלו. ציפורים אלו בונות מבנים מיוחדים שכל תכליתם היא להרשים את הנקבות. המבנים יכולים להיות בצורת סוכה (מכאן השם) או מעין שׂדֵרָה נטולת-גג, והם מסתיימים בחצר מקושטת, מרוצפת באבנים ובפריטים צבעוניים שונים, שבה הזכר מפגין את מצגי החיזור שלו. לכל אחד ממיני הסוכי מבנה המאפיין אותו, ונראה כי הנקבות מעדיפות להזדווג עם הזכרים שהקימו את המבנה המעוצב והמקושט ביותר. להמשיך לקרוא מי נתן לסוכּי בינה?
קבוצת מדענים מאוניברסיטאות אקסטר וגלאזגו גילו כי גיל הבגרות המינית של דגי סֵיפָן מצוי (Xiphophorus hellerii) מושפע ממראם החיצוני של זכרים בוגרים בקבוצה. דגי סייפן הם דגי נוי טרופיים פופולריים, שמוצאם במרכז אמריקה. לזכרי סייפן בוגרים יש תוספת מוארכת, דמוית חרב סַיִף, בחלקו התחתון של סנפיר הזנב. תוספת זו היא מקור שמם בעברית (וגם באנגלית: Swordtail – זנב-חרב). העיטור דמוי החרב גורם לזכרים להיראות גדולים ומושכים יותר בעיני הנקבות.
במחקר, שפרסמו קרייג וולינג (Walling) ועמיתיו במגזין Biology Letters של החברה המלכותית, מתואר כי נקבות סייפן שראו זכרים בעלי "חרבות" מרשימות הגיעו לבגרות מינית עד ארבע חודשים מוקדם יותר מנקבות שלא ראו זכרים כאלה. בניגוד לנקבות, זכרים צעירים שראו זכרים בוגרים בעלי "חרבות" ארוכות התבגרו מאוחר יותר מאלה שראו זכרים בעלי עיטורים פחות מרשימים. השינוי בעיתוי הבגרות המינית לפי איכות הזכרים בסביבה מאפשר לנקבות להבטיח כי ימצאו בני זוג מוצלחים, ולזכרים – לעכב את התבגרותם לזמן שבו לא יאלצו להתחרות בזכרים מושכים יותר.
מחקרים קודמים הראו כי במינים רבים, ובהם כמה יונקים, הסביבה החברתית מסוגלת להשפיע על גיל הבגרות המינית באמצעות אותות כימיים מפרטים אחרים בסביבה. כדי למנוע השפעה כזו החזיקו וולינג ועמיתיו בדגים הבוגרים והצעירים במכלים נפרדים, כך שיכלו לראות אלה את אלה, אך לא להעביר חומרים או להשתמש בחושים אחרים מלבד חוש הראיה כדי להגיב זה על נוכחותו של זה. למרות ההפרדה, נמצא הבדל גדול בגיל הבגרות המינית של סייפנים צעירים בנוכחות זכרים בוגרים בעלי חרבות ארוכות ובהיעדר זכרים כאלה, ומכך הסיקו החוקרים כי אותות חזותיים בלבד מספיקים כדי לשנות את קצב ההתפתחות המינית ולאפשר בכך אסטרטגיית רבייה מוצלחת. להמשיך לקרוא קצרצרים: טוב מראה עיניים
ג'וזף, אחד הילדים בקומדיה "שוטר בגן הילדים", מצהיר כי "לבנים יש פין, לבנות יש נרתיק" – מידע אליו הוא נחשף בזכות אביו הגינקולוג. ואכן ג'וזף צודק. לחלק מבעלי החיים המתרבים בהפריה פנימית – כלומר שתאי הזרע והביצית שלהם נפגשים ומתלכדים בתוך גופה של הנקבה – יש פין. ועד היום אם פגשת פין יכולת להכריז בוודאות כי מולך עומד זכר, אך לא עוד. בחרקים מהסוג Neotrogla מיקום איברי המין התהפך: הנקבות הן אלו שיש להן פין בעוד שלזכרים יש מעין נרתיק.
התופעה של פרטים מאותו מין (זוויג) – שני זכרים או שתי נקבות – המקיימים יחסי מין ו/או מנהלים חיי זוגיות הדומים לאלו של זוגות זכר-ונקבה מאותו מין-ביולוגי, ידועה כבר שנים רבות. היא נמצאה אצל להמשיך לקרוא מצאה מין את מינה
רבייה זוויגית – סקס – זה דבר נהדר והיא גם תורמת לשרידות המין, אך לפעמים קיים יתרון להעמדת צאצאים בלי יחסי מין. מלכות של מושבות טרמיטים, לדוּגמה, מעמידות יורשות בלי לערב את המלך בעניין.
יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו
רבייה זוויגית התפתחה בשלב מוקדם למדי באבולוציה, והיא נפוצה מאוד בקרב בעלי-חיים, צמחים, פטריות, אצות ואף יצורים חד-תאיים מסוימים. נראה כי היתרון המרכזי שהיא מעניקה הוא גיוון גנטי: ערבוב הגנים של שני הורים יוצר צירופים חדשים של מידע גנטי, ובתנאים משתנים, כאשר לפרט יש צאצאים שונים מבחינה גנטית, ישנם סיכויים טובים יותר שלפחות כמה מהם ישרדו. אך רבייה זוויגית גם עולה ביוקר. מעבר לעובדה שכל הורה מעביר לכל צאצא רק מחצית מהמידע הגנטי שלו, ישנה הוצאה כבדה של זמן ומשאבים על מציאת בן/בת זוג מתאים/מה ועל חיזור. ואכן, רבייה אל-זוויגית, שבה הפרט מייצר צאצאים הזהים לו מבחינה גנטית, נפוצה בכל רחבי עולם החי. למשל, חרקים רבים מעמידים צאצאים ברבייה אל-זוויגית, שבה הנקבה מטילה ביצים שאינן מופרות על-ידי הזכר, ומתוכן בוקעות נקבות שהן העתק גנטי מושלם של אימן.
בערבות העשב של אוסטרליה זוג יונקי כיס קטנים, דמויי עכברים, עסוק בפעילות החשובה ביותר של חייו. זוהי עונת הרבייה שלהם, הקצרה באופן מיוחד, והם מנצלים כל רגע שלה: ההזדווגות עשויה לארוך 12 שעות ויותר. יש לקוות שהזכר נהנה מהחוויה, כי זהו הדבר האחרון שיעשה בחייו: זמן קצר לאחר ההזדווגות רמות הקורטיזול בדמו עולות, מערכת החיסון שלו קורסת, והוא מת. להמשיך לקרוא לאהוב עד מוות
זכרים ונקבות מתנהגים באופן שונה אלה מאלה, בעיקר בהקשר של התנהגות מינית וחברתית. טלי קמחי (Kimchi) ועמיתיה מאוניברסיטת הרווארד הראו כי די בשינוי בגן יחיד כדי לגרום לעכברות חסודות לשנות את התנהגותן לזו של זכרים רודפי מין. להמשיך לקרוא עכבר/ה
לא נעים להודות, אך עולם החי הוא שוביניסטי למדי. ברוב המוחלט של בעלי החיים, אם ההורים דואגים באופן כלשהו לצאצאיהם – ולא פשוט מטילים את ביציהם ומסתלקים – הרי שמלאכת הטיפול נופלת קודם כל על האֵם. נכון, ישנם מינים שבהם הזכרים הם הורים מסורים – במינים רבים של ציפורים האבות שומרים על הקן ומאכילים את הגוזלים, ויש גם יונקים שנוהגים כך. אך כמעט תמיד מדובר בשיתוף פעולה: האב והאם מגדלים יחדיו את צאצאיהם. מינים שבהם האב הוא ההורה המטפל היחיד נדירים מאוד, אך קיימים. המקרה המפורסם ביותר, ובוודאי הקיצוני ביותר, הוא זה של סוסוני הים וקרוביהם: סוסוני האצה והאבובונים. במינים אלו, הנקבה מטילה את ביציה לתוך שק עור מיוחד על גופו של הזכר, ושם הן להמשיך לקרוא מצטער, גברתי, הביצים שלך לא חשובות מספיק
ליצור חד תאי החי במים מתוקים יש שבעה מינים הנקבעים באקראי
נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו
תמונת מיקרוסקופ אלקטרונים סורק של זוג טֶטְרָהִימֶנָה במהלך הזדווגות. צילום: The SEPA ASSET (Advancing Secondary Science Education with Tetrahymena) program at Cornell University
יצורים רבים נחלקים לשני זוויגים (מינים): זכר ונקבה. לעתים מאפייני הזוויגים מופיעים על פרט יחיד, כמו בחלק מהצמחים והרכיכות, ולעתים על פרטים נפרדים, כמו אצלנו בני האדם. אורגניזמים בעלי שני זוויגים יכולים להתרבות ברבייה זוויגית רק באמצעות סקס עם הזוויג הנגדי. אישה למשל, אינה מסוגלת להביא צאצאים לעולם בלי שגבר יהיה מעורב בעניין, ולהפך; ואם להסתדר עם שני זוויגים זה לעתים מורכב ומסובך, מה תאמר הריסנית (Tetrahymena thermophila), שלה שבעה זוויגים? להמשיך לקרוא שבעת המינים של הריסנית
ממחקרים שונים עולה כי קיימים גורמים גנטיים המשפיעים על נטייה הומוסקסואלית. בהנחה כי גברים הומוסקסואלים מביאים פחות ילדים – כיצד נטייה זו ממשיכה להתקיים?
על פי תיאוריית האבולוציה, פרט המתאים לסביבתו שורד ומעמיד צאצאים וכך מעביר את הגנים שלו הלאה. לאור זאת, דומה שקשה להסביר תכונה כגון הומוסקסואליות, המוכרת בקרב בעלי-חייםרבים – תמנונים, אווזים, בני אדם, איילים ועוד. כיצד ייתכן כי הומוסקסואלים – שסביר כי יביאו לעולם פחות צאצאים, אם בכלל, ממקביליהם ההטרוסקסואלים – קיימים? הרי צפוי כי תכונה המונעת העמדת צאצאים תיעלם מהאוכלוסייה במהלך הברירה הטבעית. במחקר שפורסם בכתב-העת המקוון PLOS ONE, הציעו אנדראה קאמפריו צ'אני (Camperio Ciani) ועמיתיו מאוניברסיטת פדובה שבאיטליה מודל שנועד לענות על שאלה זו. להמשיך לקרוא גאווה משפחתית
תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות 