איגרוף נשים במשחקים האולימפיים. על מה המהומה?

המתאגרפות אימאן ח'ליף ולין יו-טינג זכו, כל אחת בנפרד, בזהב אולימפי. דרכן אל הנצחון הייתה רצופה במידע כוזב, השמצות, והטלת ספק בזכאות שלהן להתמודד כנשים. מה הצית את ההתקפות עליהן ומה המדע הרלוונטי?

נעם לויתן | פורסם ב-10/08/2024 | עודכן ב-14/08/2024

אימאן ח'ליף (שמאל) ולין יו-טינג במשחקים האולימפיים פריז 2024. צילומסך, Fair Use

ביום חמישי, 1 באוגוסט 2024, עלו לזירת האגרוף האולימפית שתי מתאגרפות בנות 25, אימאן ח’ליף (خليف) מאלג'יריה והאיטלקייה אנג'לה קאריני (Carini). הקרב ביניהן הסתיים לאחר 46 שניות בלבד. קאריני נטשה את הקרב לאחר שספגה שתי מהלומות חזקות בפניה, שאחת מהן ככל הנראה פגעה באפה. קאריני צעקה לעבר המאמן שלה "!non è giusto" ("זה לא הוגן!"), ולאחר ההכרזה על נצחונה של ח'ליף סירבה ללחוץ את ידה כפי שנהוג. קאריני נפלה על ברכיה בזירה, פרצה בבכי והתעלמה מניסיונה של ח’ליף לנחם אותה.

"לא יכולתי לסיים את התחרות", אמרה קאריני בדמעות בריאיון ל-BBC. "הרגשתי כאב חזק באף ואמרתי שעם הניסיון והבגרות שיש לי – אני מקווה שארצי לא תיקח את זה קשה ואני מקווה שאבי לא יקח את זה קשה – אבל עצרתי, סיימתי את הקרב למען עצמי". אביה של קאריני מת בשנת 2021 והיא הקדישה את קרבות האגרוף השנה לזכרו, כך שההפסד כאב לה במיוחד. למרות זאת, למחרת הקרב התנצלה האיטלקייה על כך שלא לחצה את ידה של ח’ליף. "זה לא משהו שתכננתי לעשות [להתעלם מלחיצת היד]", אמרה קאריני בריאיון לאתר La Gazzetta dello Sport. "אני רוצה להתנצל בפניה ובפני כולם. כעסתי בגלל שהמשחקים האולימפיים שלי ירדו לטמיון". היא הוסיפה שהפרישה שלה לא נבעה מחולשה אלא מבגרות, ושאם היא תפגוש שוב את ח’ליף, היא תחבק אותה.

ההפסד של קאריני עורר ביתר שאת מחלוקת שכבר החלה לרחוש, במיוחד ברשתות החברתיות, בנוגע לח'ליף. בבסיסה נמצאת הטלת ספק בנוגע למין (זוויג) של המתאגרפת, למגדר שלה, ולזכאותה להשתתף בתחרויות ספורט כאישה. "כל המחלוקת [לגבי ח’ליף] מעציבה אותי", אמרה קאריני. "צר לי גם על היריבה שלי. אם הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) קבע שהיא יכולה להילחם, אני מכבדת את ההחלטה הזו".
להמשיך לקרוא איגרוף נשים במשחקים האולימפיים. על מה המהומה?

לראשונה: תיעוד של לווייתנים גדולי סנפיר מזדווגים – ומתברר ששניהם זכרים

בעקבות התצפית אפשר להוסיף את הלווייתנים גדולי הסנפיר לרשימה הגדולה והגדלה של בעלי חיים המקיימים יחסים חד מיניים

נעם לויתן

שני הזכרים של לווייתן גדול-סנפיר. צילום: Lyle Krannichfeld and Brandi Romano via Pacific Whale Foundation

ב-19 בינואר 2022, סמוך לחופי הוואי, הבחינו שני צלמים בזוג לווייתנים גדולי סנפיר ששחו לכיוון הספינה שלהם. הם צילמו את הלווייתנים וכך זכו להיות האנשים הראשונים בעולם שהצליחו לתעד הזדווגות של לווייתנים ממין זה. לאחר שהראו את התמונות לחוקרת לווייתנים היא גילתה שהתיעוד מיוחד אף יותר – שני הלווייתנים המזדווגים הם זכרים.

לווייתנים גדולי סנפיר (Megaptera novaeangliae), שהם מין יחיד בסוגו של לווייתן מזיפות, יכולים להגיע למשקל של 36 טונות ולאורך של 17 מטרים. חוקרים עוקבים אחרי אוכלוסיות מסוימות שלהם עשרות שנים, ולמדו רבות על הקשרים החברתיים שלהם, על השירים המורכבים והארוכים, על המסורות ועל דפוסי הנדידה שלהם. למרות המעקב הארוך, כמעט ולא ידוע דבר על חיי המין של הלווייתנים. עד עתה לא היה כל תיעוד של הזדווגות שלהם, ואפילו צילומים רק של הפין שלהם נדירים למדי, אולי כי אין להם סמארטפון.
להמשיך לקרוא לראשונה: תיעוד של לווייתנים גדולי סנפיר מזדווגים – ומתברר ששניהם זכרים

המדריך לטראמפיסט: כרומוזומים, מין ומגדר

ממשל טראמפ ביטל את האיסור על אפליית להט"ב במערכת הבריאות והגדיר מין כ"זכר או נקבה כמו בביולוגיה". אך בביולוגיה יש מצבי ביניים וההגדרות לא מוחלטות

נעם לויתן

זוג אוחז שלט של איגי שכתוב עליו: "את טרנסית והזהות שלך שווה"
את טרנסית, והזהות שלך שווה. צילום: נעם לויתן

אתמול, במהלך חודש הגאווה ובדיוק ביום השנה הרביעי לטבח בפּוּלְס (Pulse), מועדון של קהילת הלהט"ב באורלנדו, ביטל ממשל טראמפ את התקנות שמגנות על להט"ב, ובייחוד על טרנסג'נדרים, מפני אפליה במערכת הבריאות.
להמשיך לקרוא המדריך לטראמפיסט: כרומוזומים, מין ומגדר

זה מורכב: הגנטיקה של הגאווה

מחקר ענק מאשש את הסברה כי גורמים גנטיים רבים, ולא "גן גאה" יחיד, קשורים להתנהגות מינית הומוסקסואלית. גם גורמים שאינם גנטיים משפיעים על כך. תוצאות המחקר לא מלמדות הרבה על הביולוגיה של התנהגות זו או על נטייה מינית

נעם לויתן

זוג גברים אוחזים ידיים
זוג גברים אוחזים ידיים. צילום: עפר קידר

הומוסקסואליות תועדה בקרב מאות מיני בעלי חיים, בהם תולעים, חרקים, עופות ובני אדם ויונקים אחרים. נראה שהיא טבועה במין האנושי – היא קיימת באחוזים נמוכים כל תרבות בעולם ובכל שכבות האוכלוסייה – ושכמו כמעט כל תכונה אנושית היא מושפעת מגורמים גנטיים ושאינם גנטיים. מחקרים בתאומים הראו שלתאומים זהים, שהמטען הגנטי שלהם זהה, סיכוי גדול יותר לחלוק נטייה להתנסויות חד מיניות, מאשר תאומים לא זהים. על פי אחד ממחקרי התאומים הגדולים, כ-34 אחוז מההתנהגות המינית ההומוסקסואלית בגברים וכ-18 אחוז מזו של הנשים מושפעת מגורמים גנטיים.
להמשיך לקרוא זה מורכב: הגנטיקה של הגאווה

זוג פינגווינים זכרים בסידני הפכו להורים גאים

לרגל יום המודעות לפינגווינים: ריאיון מאוקטובר 2018 על זוג פינגווינים זכרים בסידני, שמגדלים יחדיו גוזל שבקע מביצה שאימצו. השבוע נחשף המין של הגוזל – נקבה

נעם לויתן

סוון ומג'יק, שני פינגווינים זכרים באקווריום בסידני, מנהלים זוגיות כבר כמה חודשים ומאוקטובר 2018 הם הורים גאים לגוזל קטן, שאותו הם יאכילו עשר פעמים ביום במשך כמה שבועות. שני הזכרים התחילו להתקרב זה לזה לפני כמה חודשים, הם הסתובבו יחדיו ויצאו לשחייה משותפת. לקראת עונת החיזור הם גם הביאו זה לזה חלוקי אבן – המקבילה של טבעת – וכשהתחילה עונת החיזור בנו יחדיו קן מחלוקים. הקן שלהם הוא הגדול ביותר במושבה.

צוות המטפלים הביא לזוג הגאה ביצת דמה, כדי שיוכלו לדגור על משהו כמו הזוגות ההטרוסקסואלים סביבם. לאחר שהמטפלים ראו שהזוג דוגר על הביצה המזויפת במסירות רבה, הם הביאו להם ביצה אמיתית מזוג שהטיל שתי ביצים, ביצה שגם כך הייתה מתה ולא בוקעת. סוון ומג'יק דגרו על הביצה האמיתית וב-19 באוקטובר בקע ממנה גוזל בריא ושלם. כשלושה חודשים לאחר הבקיעה, כשהגוזל גדל והתחזק, עשו לו בדיקת DNA כדי לבדוק את מינו. עתה מתברר שהגוזל, סוונג'יק, הוא היא. סוון ומג'יק הם הורים גאים לנקבת פינגווין.

מקרה זה הוא לא התיאור הראשון של זוגיות פינגווינית גאה בגני חיות, וגם לא הזוגיות הראשונה שבה לזוג גאה בקעו צאצאים מאומצים.

להמשיך לקרוא זוג פינגווינים זכרים בסידני הפכו להורים גאים

רשומה מהעבר: מופע דראג גרסת הדורסים

לכבוד פורים, רשומה מהעבר על זכרים שמתחפשים לנקבות

זו הרשומה הראשונה שפורסמה בבלוג.

תמונת הפרופיל של Noam Leviatanתיבת נעם – מחשבות ביולוגיות

Marsh harrier Circus aeruginosus זרון הסוף (Photo credit: Wikipedia)

חלק מהזכרים של העוף הדורס זרוֹן הסוּף מתחפשים לנקבות כדי לחמוק מאלימות

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

זכרים ונקבות של העוף הדורס זרוֹן הסוּף (Circus aeruginosus) נבדלים זה מזה בגודל גופם ובצבע נוצותיהם. תופעה זו קרויה דו-צורתיות זוויגית, והיא קיימת גם בטווסים, בבני אדם, באריות ובבעלי חיים רבים נוספים. אצל זכרי הזרון נוצות הזנב והנוצות הסוככות (coverts) אפורות וקצות הכנפיים שחורים, בעוד לנקבות ראש וכתפיים לבנבנים וגוף חוּם ללא כל גוון אפור. כמו כן, הזכרים קטנים בכ-30% מהנקבות. אך מתברר כי לא כל הזכרים מצייתים לקוד לבוש זה. באוכלוסיית זרוני הסוף במערב צרפת, קרוב ל-40% מהזכרים עוטים במהלך כל חייהם "בגדי נשים" – דהיינו, כסות הנוצות שלהם זהה לזו של הנקבות, וההבדל היחיד ביניהם הוא צבע העיניים: לזכרים בדראג, כמו לזכרים רגילים, קשתית צהובה-לבנה ולנקבות אוכרה-חום.

View original post 369 מילים נוספות

בעל זבוב

זבובי דרוזופילה מזדווגים על רקע צבעי הגאווה
איור מבוסס על: Chapman, T. PLOS Biol. 6, e179 (2008), CC-BY.

הגורמים הגנטיים שהופכים זבובים להומוסקסואלים מקנים יתרון אבולוציוני

במרבית המקרים הומוסקסואלים מביאים לעולם פחות צאצאים (אם בכלל) לעומת אלו שאינם הומוסקסואלים. על פי תיאוריית האבולוציה ועקרון הברירה הטבעית צפוי כי תכונה כזו – הפוגעת ביכולת של פרט להתרבות – תיעלם מהאוכלוסייה במהלך הדורות. לכן, במבט ראשון, נראה כי הומוסקסואליות לא צריכה להתקיים. עם זאת, הומוסקסואליות תועדה בקרב כ-1,500 מינים של בעלי חיים כגון תולעים, רכיכות, חרקים ופרוקי רגליים אחרים, יונקים ובכללם האדם, עופות, דו-חיים וזוחלים. כיצד יתכן כי היא לא נעלמה עם הזמן?
להמשיך לקרוא בעל זבוב

הימים הראשונים של יחסי מין מלאים

מאובני דגים מלפני מאות מיליוני שנים מראים כי הם היו בין הראשונים שקיימו יחסי מין מלאים

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

סרטון אנימציה המשחזר הזדווגות של מיקרוברכיוס.

רוב הדגים והדו-חיים הקיימים כיום מתרבים באופן שונה מהאופן שבו אנחנו וחולייתנים אחרים מתרבים. ניסיונות ההתרבות שלנו כוללים לשמחתנו הזדווגות, מאחר שההפריה אצלנו היא פנימית. כלומר, הביצית ותאי הזרע נפגשים ומתלכדים בתוך גוף הנקבה. לעומתנו רוב הדגים מתרבים בהפריה חיצונית – הנקבה מטילה תאי ביצה רבים למים והזכר מפריש מעליהם את זרעו. עם זאת על פי מחקר שפורסם במגזין Nature, אם נחזור מאות מיליוני שנים בזמן נגלה כי הפריה פנימית לאחר יחסי מין הכוללים חדירה, התפתחה כבר במחלקה של דגים קדומים הקרויים פְּלַקוֹדֶרמים.
להמשיך לקרוא הימים הראשונים של יחסי מין מלאים

לראשונה: השרצת ראשנים!

צפרדעים וקרפדות מתרבות בדרך כלל בהטלת ביצים וחלקן משריצות צפרדעים קטנות. מין צפרדע שתואר לאחרונה הוא הראשון שמתרבה בהשרצת ראשנים

נקבה (ימין) וזכר (שמאל) של המין החדש של צפרדע בעלת ניבים.
נקבה (ימין) וזכר (שמאל) של המין החדש של צפרדע בעלת ניבים. צילום: Jim McGuire photos.

רובם המוחלט של הדו-חיים חסרי הזנב, המוכרים בכינוי צפרדעים או קרפדות, מתרבים בהפריה חיצונית. הנקבה מטילה ביציות רבות אל המים והזכר, הצמוד אליה בחיבוק, פולט תאי זרע המכסים ומפרים אותן. לאחר ההפריה הזכר והנקבה הולכים בדרך כלל כל אחד לדרכו, בעוד הביצים מתפתחות ובוקעים מהן ראשנים (לרוות, פגיות, של דו-חיים) שיעברו לבסוף שינוי צורה לצפרדעים בוגרות. חלק גדול מהביצים ומהראשונים ימותו בעקבות התייבשות מקווי מים, או יאכלו על ידי טורפים. מספר לא מובטל של מיני צפרדעים מנסים למנוע זאת ודואגים לצאצאים שלהם בדרכים שונות ומגוונות.

מינים מסוימים נשארים ליד מקור המים בו הוטלו הביצים כדי לשמור עליהן ועל הראשנים, כמו זכר "צפרדע השור האפריקנית" שבסרטון:
להמשיך לקרוא לראשונה: השרצת ראשנים!

השריד הסקסי של הלווייתנים

ללווייתנים עדיין יש עצמות אגן – בזכות הסקס

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

לבנתנים לבנים (בֶּלוּגוֹת) בזמן חיזור.
לבנתנים לבנים (בֶּלוּגוֹת) בזמן חיזור. צילום: Brian Gratwicke, CC-BY.

לפני כ-360 מיליון שנה טיפסו החולייתנים הראשונים מהים ליבשה, ומאז התפתחו לכל הדו-חיים, הזוחלים, היונקים והעופות שאנו מכירים כיום (ועוד רבים רבים שנכחדו). במשך הזמן הזה, היו לא מעט מינים שעשו את הדרך חזרה לחיים במים, באופן חלקי או מלא. אבל אף אחד מהם לא עבר מטמורפוזה מושלמת כמו הלווייתנאים – הדולפינים והלווייתנים. זנבם דומה חיצונית לזנב דג יותר מאשר לזה של הכלב, גפיהם הקדמיות נראות כסנפירים – רק בחינה מדוקדקת שלהם תגלה שהם יונקים, נושמים אוויר, בעלי טמפרטורת גוף קבועה, ומסתירים מתחת לעורם עדויות למוצאם מחיות יבשה.

כל חלק בגופם של הלווייתנאים עבר התאמה לחיים במים, אבל את השינוי הגדול ביותר עברו הגפיים האחוריות – הן פשוט נעלמו. ללא הצורך לתמוך במשקל הגוף על היבשה, רגלי הלווייתנאים הן מטרד יותר מאשר תועלת, ובמהלך האבולוציה הן הלכו וקטנו עד שלא נשאר מהן כמעט שריד. כמעט – אך לא לגמרי, שכן בגופם של הלווייתנאים עדיין אפשר למצוא שארית של משהו שהיה פעם עצמות אגן. אלו עצמות קטנות, כמעט חסרות צורה, שאינן מחוברות כלל לשאר השלד. במבט ראשון – ואפילו במבט שני – הן נראות כאיבר שיורי חסר כל תפקיד, שאריות מעברם היבשתי של הלווייתנאים, שבוודאי יעלמו גם הן ביום מן הימים (אם האנושות תאפשר להם לשרוד עד אז).

אם כך, מדוע דווקא עצמות אלו עדיין קיימות? ומדוע במינים שונים של דולפינים ולווייתנים הן שונות בגודל ובצורה?
להמשיך לקרוא השריד הסקסי של הלווייתנים