תגית: פליאונטולוגיה

מאובן של נחש בעל ארבע רגליים חושף פרטים נוספים על המעבר מלטאות לנחשים

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

הפסוק הזה, הלקוח מסיפור גן העדן, הוא ככל הנראה התיעוד המוקדם ביותר של הניסיון האנושי לספק הסבר לעובדה ברורה אך מפתיעה: לנחשים אין רגליים. מאוחר יותר, ובעיקר בעקבות ההבנה שבעלי חיים מתפתחים במהלך האבולוציה, נעשו נסיונות נוספים להסביר עובדה זו, ללא צורך בקללה אלוהית.
להמשיך לקרוא הנחש המחבק בעל ארבע הרגליים

תגלית חדשה מצביעה על כך שאבותינו החלו ליצור כלי אבן מוקדם בהרבה משחשבנו; המין הראשון שעשה זאת ככל הנראה לא היה שייך לסוג הומו, שאליו שייכים בני האדם

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

מתי החלו בני האדם להשתמש בכלים? כיום אנו מוקפים בכלים בכל רגע מחיינו: מכפית ועד למטוס סילון, כלים מעורבים כמעט בכל פעולה שאנו עושים. אין חברה אנושית שאינה תלויה בהם, וגם מעולם לא הייתה – שכן אבותיהם של בני האדם החלו להשתמש בכלים מיליוני שנה לפני שאנו, בני האדם המודרנים בני המין הומו ספיינס (Homo sapiens), הופענו על במת האבולוציה.

אם כך, השאלה הנכונה יותר היא: מתי החלו אבותיהם של בני האדם להשתמש בכלים? לכך, למרבה הצער, אין תשובה ברורה.
להמשיך לקרוא כלי האבן העתיקים בעולם

מאובני דגים מלפני מאות מיליוני שנים מראים כי הם היו בין הראשונים שקיימו יחסי מין מלאים

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

רוב הדגים והדו-חיים הקיימים כיום מתרבים באופן שונה מהאופן שבו אנחנו וחולייתנים אחרים מתרבים. ניסיונות ההתרבות שלנו כוללים לשמחתנו הזדווגות, מאחר שההפריה אצלנו היא פנימית. כלומר, הביצית ותאי הזרע נפגשים ומתלכדים בתוך גוף הנקבה. לעומתנו רוב הדגים מתרבים בהפריה חיצונית – הנקבה מטילה תאי ביצה רבים למים והזכר מפריש מעליהם את זרעו. עם זאת על פי מחקר שפורסם במגזין Nature, אם נחזור מאות מיליוני שנים בזמן נגלה כי הפריה פנימית לאחר יחסי מין הכוללים חדירה, התפתחה כבר במחלקה של דגים קדומים הקרויים פְּלַקוֹדֶרמים.
להמשיך לקרוא הימים הראשונים של יחסי מין מלאים

הספינוזאורוס הוא הדינוזאור הראשון שהותאם לשחייה ולחיים במים

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

הספּינוזאורוס (Spinosaurus) הוא לא הדינוזאור המפורסם ביותר – אם כי לא לגמרי ברור לנו למה. בצורת גופו הוא מזכיר במקצת את קרוב משפחתו וחברו לאותה תת-סדרה, כוכב העל של עולם הדינוזאורים, הטירנוזאורוס רקס. אבל הספינוזאורוס עולה עליו לפחות בשני הבטים. האחד, יש לו "מִפרשׂ" נהדר על גבו: מחוליות הגב של הספינוזאורוס היתמרו זיזים גרמיים שהגיעו עד לאורך של שני מטר, והיו מכוסים בעור ואולי גם בשכבה עבה של שרירים. והשני: הוא היה גדול יותר. למעשה, הספינוזאורוס היה ככל הנראה הדינוזאור הטורף הגדול ביותר אי פעם.
להמשיך לקרוא השיבה אל המים: גרסת הדינוזאור

עצמות מאובנות של מגלנים מצביעות על כך שעופות אלה השתמשו בכנפיהם כדי לחבוט ביריבם

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

בשנת 1977, סטורס אולסון (Olson) מהמוזאון לטבע בוושינגטון מצא כמה עצמות כנף של מַגְלָן – עוף מים – במערה בג'מייקה. במבט ראשון העצמות נראו מעוותות: המטאקרפוס – "עצמות המסרק" שבכף היד, שאצל העופות מאוחות לכדי עצם אחת – היתה גדולה בהרבה מהמקובל אצל עופות דומים, חלולה ובעלת דופן עבה, וצורתה מעוקלת. גם עצמות הגומד, החישור ושורש כף היד נראו שונות. ככל הנראה, חשב אולסון, סבלה הציפור מבעיה התפתחותית כלשהי. אך עצמות כנף נוספות שנתגלו, בעלות אותה צורה, הוכיחו שטעה. המוזרות אינן סימן של בעיה, אלא העידו לדעתו על התאמה מיוחדת של ציפור זו. איזו התאמה? במאמר שהתפרסם במגזין Proceedings of the Royal Society B, מציעים אולסון ועמיתו ניקולס לונגריץ' (Longrich) תשובה מעניינת במיוחד.
להמשיך לקרוא ציפורי קרב

על גילויה של גולגולת כבדה וגרמית ועל ענפים צדדיים בעץ משפחת האדם

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

ביולי 1959, מרי ולואיס ליקי (Leakey), אולי זוג האנתרופולוגים המפורסם ביותר, עסקו בחפירות בערוץ אולדובאי (Olduvai) שבטנזניה. הם חיפשו, כפי שעשו במשך רוב הקריירה שלהם, אחרי מאובנים של מינים נכחדים משושלת האדם שיוכלו לשפוך אור על האבולוציה של המין האנושי. בני הזוג ליקי עבדו באולדובאי מ-1935, ומצאו בעיקר כלי אבן מתקופות שונות, אך לא מצאו דבר שטרם נראה. למעשה, היבול הדל שהניב הערוץ במשך שנים ארוכות כל כך הטיל בספק את כדאיות המחקר באזור. כל זה השתנה ב-17 ביולי. בבוקר זה מרי יצאה לבדה לחפירות – בעלה לואיס נשאר במחנה, חולה. אך לא היה זה רק המקרה שזימן לידיה את אחת התגליות החשובות ביותר של הזוג – מרי תמיד היתה זו שהעדיפה ללכלך את ידיה בחפירות, בעוד לואיס היה אחראי על מציאת המקומות המבטיחים לחפור בהם, ועל פיתוח השערות, שממצאיה של מרי שימשו להן בסיס. להמשיך לקרוא השיח האנושי

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

רשומה זו עוסקת באחד המינים היותר מסתוריים ומסקרנים מבין ההומינינים – קבוצת המינים בשושלת שהובילה אל בני-האדם, לאחר ההתפצלות מהשימפנזים. המין הוא הומו פלורסיינסיס (Homo floresiensis, "האדם מפלורס"), אך בניו ידועים יותר בכינוי "הוביטים", בשל קומתם הנמוכה, אך מעט מעל מטר אחד (לצערנו, ממצאי המאובנים אינם מספרים לנו דבר בנוגע לכפות רגליים שעירות ואהבה לשירים עליזים או לארוחות פטריות דשנות). להמשיך לקרוא "בתוך מאורה באדמה חי לו הוביט"

האם סימני חריטה בעצם מעידים על שימוש בכלי אבן לפני יותר משלושה מיליון שנה?

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

הסיפור הבא עוסק בשאלה מתי בדיוק, במהלך האבולוציה, הפכנו למי שאנחנו – ומה בעצם מגדיר אותנו: האנטומיה היחודית שלנו, שימוש בכלים, אכילת בשר? זהו גם סיפורה של מחלוקת מדעית, והשאלה: כמה עדויות אנחנו צריכים בשביל לשנות את התיאוריה שלנו?

הכל התחיל בינואר 2009. קבוצה של חוקרים מגרמניה, צרפת וארצות-הברית בראשותו של זרסנאי אלמסגד (Alemseged) סרקה את אזור דיקיקה (Dikika) באתיופיה בחיפוש אחר מאובנים. להמשיך לקרוא עצם המחלוקת

"סיפורי ככה זה": חוקרים מאוניברסיטת יוטה טוענים כי הפנים האנושיות התפתחו כדי לעמוד באגרופים וכי כף היד התפתחה ליצירת אגרוף יעיל. האם הם צודקים? ספוילר: לא

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

גולגולת האדם התפתחה במהלך האבולוציה כהגנה מפני אגרופים! טענה זו מוצגת במאמר סקירה של צמד חוקרים מאוניברסיטת יוטה בארצות הברית, דייוויד קרייר (Carrier) ומיכאל מורגן (Morgan), שפורסם בכתב העת Biological Reviews. המאמר, שהוצג על ידי מרבית כלי התקשורת ללא כל ביקורת (כרגיל), הוא המשך למחקר אחר של הצמד בו הם טענו כי כף היד האנושית התפתחה כך שתוכל לתת אגרופים בקלות ובלי להיפצע.

במחקר הראשון, על כף היד, החוקרים בחנו את מבנה היד של האדם המודרני מול ידי קופי-אדם אחרים. הם החליטו שמאחר שמבנה יד-האדם מאפשר לקפוץ אותה לאגרוף להמשיך לקרוא אגרוף לפנים [ידפרצוף]

זרעונים עתיקים וארוכים במיוחד התגלו במאובני סרטנים

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

זרעונים ענקיים התפתחו בכמה קבוצות של בעלי חיים. במינים מסוימים של זבובי דרוזופילה (Drosophila, זבוב התסיסה), למשל, אפשר למצוא זרעוני ענק, כשהזרעונים הגדולים ביותר שייכים לזכרים מהמין D. bifurca. הזרעונים של זכרים אלה מגיעים לאורך של 58 מ"מ, פי 20 מאורכו של הזכר (!) ופי 1,100 מאורכו של זרעון אנושי. זרעונים אלו ארוזים בגוף הזכר, הקטן מהם, להמשיך לקרוא סרטן קטן, זרעון ענק