טיפת חלב – עכבישים יונקים וחלב תיקנים

לא רק יונקים. עופות, חרקים, עכבישים ואפילו דגים מזינים את הצאצאים שלהם בנוזלים דמויי חלב

נעם לויתן

חג שבועות היום ואיתו המנהג בן מאות השנים – לפחות בקרב יהדות אשכנז – לצרוך מוצרי חלב. הנוזל הלבן הזה הוא המזון הראשון של בעלי חיים כמונו, ממחלקת היונקים. הוא מיוצר בבלוטות מיוחדות בגוף, בלוטות החלב, והנקבות מפרישות אותו כמזון לצאצאיהן. הוא מזין ביותר ויש יונקים שאפילו ניזונים ממנו בבגרותם, כמו חתולי הפרא שנצפו גונבים חלב מפילי ים צפוניים בגוואדלופ. צריכת חלב היא כה בסיסית אצל יונקים עד שהם קיבלו את שמם מפעולת היניקה, צריכת חלב האם.

אולם, מתברר שהורים נוספים בממלכת בעלי החיים מפרישים מזון עשיר להאכלת הצאצאים שלהם, מזון בעל תפקיד דומה מאוד לחלב שמפרישים היונקים.

להמשיך לקרוא טיפת חלב – עכבישים יונקים וחלב תיקנים

רודפי השריפות

כשמתפרצת שריפת יער רוב החיות והאנשים בורחים, אך יש חיפושיות שדווקא נמשכות ללהבות ממרחקים

נעם לויתן

שריפות ענק בלתי נשלטות הן דבר מדליק בטירוף – לפחות לחיפושיות רודפות אש.

בניגוד לרוב היצורים, שבורחים משריפה כמו מאש, חיפושיות אלה, מהסוג מלנופילה (Melanophila) ממשפחת הברקניתיים (Buprestidae), נמשכות ממרחק עשרות קילומטרים לחום שפולטות שריפות.

כאשר החיפושיות הקטנות, שאורכן כסנטימטר, מגיעות ליער הבוער הן אולי אומרות לעצמן "This is fine" לפני שהן פוצחות בסקס לוהט, בעודן מוקפות בלהבות.

לאחר המעשה הנקבות ממתינות שהאש תשכך ומטילות את ביציהן בעצים השרופים.

כשהזחלים בוקעים הם זוכים לארוחת מלכים, ללא תחרות עם חיות אחרות או סכנה מטורפים שברחו מהאזור השרוף. הם גם לא חוששים מחומרי ההגנה שעצים יכולים להפריש, מאחר שקורבנותיהם פצועים מכדי להתגונן, או אולי אפילו מתים.

להמשיך לקרוא רודפי השריפות

זימון תולעים, כמו ב"חולית"

תושבי כוכב הלכת הדמיוני אראקיס מזמנים תולעי ענק בעזרת מכשיר היוצר רעידות חזקות. גם בעולם האמיתי בני אדם מזמנים כך תולעים

נעם לויתן

שייח-חולוד ואדם
עקלתון החולות של אראקיס לצד האדם שזימן אותו, אומנות מעריצים (פאנארט) של "חולית". איור: Astronimation, CC BY 3.0, via YouTube

ייתכן שהסצנה הזו מוכרת לכם: אדם שנושא ציוד מיוחד מחפש נקודה מתאימה בקרקע כדי לתקוע בה יתד. כשהוא מוצא את הנקודה הוא נועץ בה מוט קצר ומחודד בקצהו, וחובט בגוף המוט. טפיחותיו מרעידות את האדמה ומזעיקות אל פני השטח תולעים גדולות.

ברומן המדע הבדיוני המופתי של פרנק הרברט, "חולית", התולעים שנמשכות לרעידות שיוצר הטפחן הן תולעי חול ענקיות (שֵׁייח-חוּלוּד, או "עקלתוני החולות" על פי התרגום של עמנואל לוטם). אורכן מאות מטרים, והדררים (Fremen) – נוודי המדבר החיים באראקיס, בחולית – שזימנו אותן רוכבים עליהן. בכדור הארץ הרעידות לא מזמנות תולעי חול דמיוניות, אלא שִׁלְשׁוּלִים, ששמם העממי הוא "תולעי אדמה".
להמשיך לקרוא זימון תולעים, כמו ב"חולית"

איך איבד האדם את זנבו

שינוי גנטי פשוט מסביר למה לקופי האדם ולאדם אין זנבות, בעוד לפרימטים אחרים יש

נעם לויתן

קוף גנון אדום זנב מציג את זנבו הארוך. צילום: Charles J. Sharp, CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons

לרוב בעלי החיים בעלי החוליות יש זנב. לאבותינו הדגים היה זנב. לאבותינו הזוחלים היה זנב. גם לאבותינו הקופים הקדומים, כפי שידע כבר צ'רלס דרווין, היה זנב. אבל לפני כ-25 מיליון שנה, כשהשושלת של קופי האדם התפצלה מהשושלת של קופי העולם הישן, הכיף נגמר והזנב נעלם.

כל שנותר לקופי האדם ולאדם כמזכרת מהזנב של אבותינו, הוא כמה חוליות בקצה עמוד השדרה, שמרכיבות את עצם הזנב (עצם העוקץ). חוסר הזנב הזה מאפיין אותנו – אם לפרימט כלשהו יש זנב אפשר לדעת בוודאות שהוא אינו קוף אדם.

אבל איך איבדנו את הזנב? במחקר שהתפרסם בשבוע שעבר בכתב העת Nature, זיהתה קבוצת חוקרים מארצות הברית את המנגנון הגנטי שאולי גזל את הזנב שלנו: רצף DNA טפילי ש"קפץ" לתוך גן.
להמשיך לקרוא איך איבד האדם את זנבו

לראשונה: תיעוד של לווייתנים גדולי סנפיר מזדווגים – ומתברר ששניהם זכרים

בעקבות התצפית אפשר להוסיף את הלווייתנים גדולי הסנפיר לרשימה הגדולה והגדלה של בעלי חיים המקיימים יחסים חד מיניים

נעם לויתן

שני הזכרים של לווייתן גדול-סנפיר. צילום: Lyle Krannichfeld and Brandi Romano via Pacific Whale Foundation

ב-19 בינואר 2022, סמוך לחופי הוואי, הבחינו שני צלמים בזוג לווייתנים גדולי סנפיר ששחו לכיוון הספינה שלהם. הם צילמו את הלווייתנים וכך זכו להיות האנשים הראשונים בעולם שהצליחו לתעד הזדווגות של לווייתנים ממין זה. לאחר שהראו את התמונות לחוקרת לווייתנים היא גילתה שהתיעוד מיוחד אף יותר – שני הלווייתנים המזדווגים הם זכרים.

לווייתנים גדולי סנפיר (Megaptera novaeangliae), שהם מין יחיד בסוגו של לווייתן מזיפות, יכולים להגיע למשקל של 36 טונות ולאורך של 17 מטרים. חוקרים עוקבים אחרי אוכלוסיות מסוימות שלהם עשרות שנים, ולמדו רבות על הקשרים החברתיים שלהם, על השירים המורכבים והארוכים, על המסורות ועל דפוסי הנדידה שלהם. למרות המעקב הארוך, כמעט ולא ידוע דבר על חיי המין של הלווייתנים. עד עתה לא היה כל תיעוד של הזדווגות שלהם, ואפילו צילומים רק של הפין שלהם נדירים למדי, אולי כי אין להם סמארטפון.
להמשיך לקרוא לראשונה: תיעוד של לווייתנים גדולי סנפיר מזדווגים – ומתברר ששניהם זכרים

לאכול את אמא

חיפושית קטנה עם מחזור חיים לא ייאמן: הזחלים שלה מתרבים ללא זכרים, וכשכן מופיעים זכרים הם אוכלים את אימן מבפנים

נעם לויתן

נקבה בוגרת של החיפושית Micromalthus debilis. צילום: David R. Maddison, CC BY 3.0, via Tree of Life Web Project

במבט ראשון, שני ואפילו עשירי החיפושית הצפון אמריקאית Micromalthus debilis אינה מרשימה כלל. היא קטנטנה – אורכה פחות משלושה מילימטרים – וצבעה חום כהה עד שחור. היא חיה בעץ נרקב, בין היתר בעמודי טלפון מעץ, במקומות שהם עדיין קיימים, ולכן היא מכונה "חיפושית עמוד הטלפון".

אבל אל תתנו למראה של מיקרומלתוס להטעות אתכם. היא חיפושיות מרשימה ביותר, יש לה מחזור חיים משונה, היא עושה סקס רפאים, והיא קיימת הרבה מאוד זמן.
להמשיך לקרוא לאכול את אמא

קצרצרים: ג'סטין שמידט, מלך העקיצות, נפטר

שמידט התפרסם כשאיפשר לחרקים לעקוץ אותו כדי לחקור את ההגנות שלהם

נעם לויתן

ג'סטין שמידט ונמלה על אפו
ג'סטין שמידט, שהקריב את גופו למדע בעודו בחיים, נפטר. צילום: Justin Schmidt / John Hopkins University Press

האנטומולוג ו"מלך העקיצות" ג'סטין שמידט (Schmidt), היוצר של אינדקס העקיצות הכואבות של שמידט, מת בשבת לאחר מאבק במחלת הפרקינסון.

שמידט, חוקר מאוניברסיטת אריזונה, מפורסם בכך שהקריב את גופו למדע בעודו בחיים ונתן לדבורים, לצרעות ולנמלים (דבוראים) שונות לעקוץ אותו, כדי להבין טוב יותר את התפתחות מנגנוני ההגנה שלהן.

הוא דירג את חוויותיו ויצר מדד כאב שנודע בשם "מדד שמידט לכאב מעקיצות", ונע בין 0 ל-4: דירוג 0 לעקיצה שלא מסוגלת לחדור עור של אדם, 2 לרמת כאב בינונית ומוכרת כמו של דבורת הדבש, ו-4 לכאב המייסר והמשתק של עקיצות נמלת הקליע, הצרעה הלוחמת, וצרעות "נץ הטרנטולה".

דירוגי הכאב לוו בתיאורים ציוריים. העקיצה של נמלת הקציר האמריקנית (Pogonomyrmex badius), שדירוגה 3, גורמת לכאב שדומה לתחושה שמישהו מבריג בורג לתוך העור, או קורע שרירים וגידים. לעומת זאת עקיצת "נץ הטרנטולה" גורמת לכאב משתק המרגיש כמכת ברק ונמשך כשלוש דקות, ושמידט ממליץ לנעקצים פשוט לשכב על הקרקע בצרחות עד שהכאב יחלוף.

שמידט זכה ב-2015 בפרס איג נובל על מחקרו, ובעקבות כך נכתבו עליו כתבות רבות, הוא הוזמן לתוכניות אירוח, ואפילו הוזכר בסרט אנט-מן של מארוול ודיסני.

להמשיך לקרוא קצרצרים: ג'סטין שמידט, מלך העקיצות, נפטר

מה עושים העכבישים בלילות?

נחים – אולי גם חולמים. מחקר חדש גילה שעכבישים בשעת מנוחה מזיזים את עיניהם במהירות ויש להם עוויתות גפיים, כמו אצל יונקים בשעת שינה וכנראה חלום

נעם לויתן

נקבה של עכביש קופצן מהמין Evarcha arcuate תלויה הפוך מקור בודד בשעת מנוחה. הרגליים שלה מכווצות ומכונסות כלפי גופה
כיווץ רגלי העכבישה בזמן מנוחתה הזכיר לחוקרת דניאלה רוסלר את שלב הרע"מ, שמתרחש במהלך השינה של יונקים וחיות אחרות. צילום: Daniela C. Rößler

ציפורים עושות את זה, דבורים עושות את זה, בכל ממלכת בעלי החיים עושים את זה – ישנים. כשבני אדם עושים את זה, השינה כוללת שלב של ריצודי עיניים מהירים (רע"מ, או REM). שלב הרע"מ מתרחש במחזורים קבועים, ומאחר שהוא מאופיין בחלומות הוא מכונה גם "שנת חלום". גם שנתם של כל היונקים היבשתיים האחרים, העופות, חלק מהזוחלים והדגים, ואף דיונונים ותמנונים כוללת שלב רע"מ, או שלב דומה. לפי מחקר חדש יתכן שגם קופצנים, עכבישים קופצים, ישנים וחווים שנת רע"מ.

להמשיך לקרוא מה עושים העכבישים בלילות?

הזבובים של רופול

בשנה האחרונה העניקו חוקרים מאוסטרליה שמות ל-150 מיני חיות, צמחים ויצורים חד  תאיים, ביניהם זבוב הקרוי על שם מלכת הדראג רוּפּוֹל

נעם לויתן

מבט מלמעלה על זבוב החייל החדש על שם רופול, Opaluma rupaul. צילום: Bryan Lessard, CSIRO

כאשר מישהו או מישהי מתארים לראשונה מין ביולוגי בספרות המדעית הם זוכים להעניק לו את שמו, ולא משנה אם מדובר במין חדש למדע או אפילו "רק" ביצור מוכר שעוד לא קוטלג. לעתים לא נדירות החוקרים מנצלים את ההזדמנות כדי לבטא את ההומור שלהם, את גיקיותם, או כדי לכבד דמות נערצת או מוכרת. מדעני סוכנות המדע הלאומית של אוסטרליה (CSIRO) קבעו השנה את השמות של 150 מינים חדשים למדע של חרקים, צמחים, דגים, לטאה אחת וריסנית (חד תא) אחת. הם לא ויתרו על ההזדמנות: האנטומולוגים (חוקרי החרקים) מביניהם קראו לחרקים שגילו על שם פוקימונים, דיג'ימונים ואפילו על שם רופול, מלכת הדראג המפורסמת.

הזבוב שמלכת הדראג זכתה שיקרא על שמה הוא אחד מתוך 13 מינים חדשים של זבובי חייל* (משפחת Stratiomyidae) אוסטרליים שהאנטומולוג בריאן לסרד (Lessard) נתן להם את שמם. זבוב רופול, Opaluma rupaul, קיבל את שמו מסיבות ברורות. "יש לזבוב חליפת צבעי קשת מבריקים מתכתיים, ורגליים שלא נגמרות", אמר לסרד בריאיון לעיתון "הגרדיאן". "אני חושב שברגע שרוּ תראה את הזבוב היא תבין שהוא נועז (fierce) לחלוטין, ובתקווה תעריך את השם".
להמשיך לקרוא הזבובים של רופול

משיחת רעל

חולדת הרעמה מושחת רעל על הפרווה וכך מתגוננת מפני טורפים

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

Two African crested rats stand face to face, nuzzling each other. The rodents are rabbit-sized and resembles a gray puffball crossed with a skunk. Their fur is various shades or brown and gray, with dark stripts that line its flanks from leg to its face.
זוג חולדות רעמה. צילום: Stephanie Higgins

ביערות מזרח אפריקה אפשר לפגוש מכרסם גדול, בלתי מרשים ממבט ראשון, אך בעל כמה מאפיינים מוזרים למדי. זו חולדת הרעמה (Lophiomys imhausi), שפרוותה ארוכה ואפורה וכאשר מאיים עליה טורף שערותיה מסתמרות וחושפות פסים שחורים ולבנים על צדיה. החולדה מגדילה לעשות ומושכת תשומת לב לפסים בכך שהיא מפנה את צידה לכיוון הטורף ומטה לאחור את ראשה בתנוחה שנראית כמעט כאילו היא מתגרה בו לנשוך אותה.
להמשיך לקרוא משיחת רעל