זימון תולעים, כמו ב"חולית"

תושבי כוכב הלכת הדמיוני אראקיס מזמנים תולעי ענק בעזרת מכשיר היוצר רעידות חזקות. גם בעולם האמיתי בני אדם מזמנים כך תולעים

נעם לויתן

שייח-חולוד ואדם
עקלתון החולות של אראקיס לצד האדם שזימן אותו, אומנות מעריצים (פאנארט) של "חולית". איור: Astronimation, CC BY 3.0, via YouTube

ייתכן שהסצנה הזו מוכרת לכם: אדם שנושא ציוד מיוחד מחפש נקודה מתאימה בקרקע כדי לתקוע בה יתד. כשהוא מוצא את הנקודה הוא נועץ בה מוט קצר ומחודד בקצהו, וחובט בגוף המוט. טפיחותיו מרעידות את האדמה ומזעיקות אל פני השטח תולעים גדולות.

ברומן המדע הבדיוני המופתי של פרנק הרברט, "חולית", התולעים שנמשכות לרעידות שיוצר הטפחן הן תולעי חול ענקיות (שֵׁייח-חוּלוּד, או "עקלתוני החולות" על פי התרגום של עמנואל לוטם). אורכן מאות מטרים, והדררים (Fremen) – נוודי המדבר החיים באראקיס, בחולית – שזימנו אותן רוכבים עליהן. בכדור הארץ הרעידות לא מזמנות תולעי חול דמיוניות, אלא שִׁלְשׁוּלִים, ששמם העממי הוא "תולעי אדמה".
להמשיך לקרוא זימון תולעים, כמו ב"חולית"

איך איבד האדם את זנבו

שינוי גנטי פשוט מסביר למה לקופי האדם ולאדם אין זנבות, בעוד לפרימטים אחרים יש

נעם לויתן

קוף גנון אדום זנב מציג את זנבו הארוך. צילום: Charles J. Sharp, CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons

לרוב בעלי החיים בעלי החוליות יש זנב. לאבותינו הדגים היה זנב. לאבותינו הזוחלים היה זנב. גם לאבותינו הקופים הקדומים, כפי שידע כבר צ'רלס דרווין, היה זנב. אבל לפני כ-25 מיליון שנה, כשהשושלת של קופי האדם התפצלה מהשושלת של קופי העולם הישן, הכיף נגמר והזנב נעלם.

כל שנותר לקופי האדם ולאדם כמזכרת מהזנב של אבותינו, הוא כמה חוליות בקצה עמוד השדרה, שמרכיבות את עצם הזנב (עצם העוקץ). חוסר הזנב הזה מאפיין אותנו – אם לפרימט כלשהו יש זנב אפשר לדעת בוודאות שהוא אינו קוף אדם.

אבל איך איבדנו את הזנב? במחקר שהתפרסם בשבוע שעבר בכתב העת Nature, זיהתה קבוצת חוקרים מארצות הברית את המנגנון הגנטי שאולי גזל את הזנב שלנו: רצף DNA טפילי ש"קפץ" לתוך גן.
להמשיך לקרוא איך איבד האדם את זנבו

אם אין נגיף, אין עובר

ההתפתחות העוברית תלויה בשריד של נגיף קדום, שהדביק את אבות בעלי החיים לפני מאות מיליוני שנים

נעם לויתן

עובר בשלב שבו הוא מורכב משני תאים בלבד. צילום: Alan Handyside, CC0 1.0 Universal, via Wellcome Collection

אנחנו חושבים על עצמנו כבני אדם, כל חלק מאיתנו שייך לנו ואנושי לחלוטין. אך האמת היא שחלק לא קטן מהחומר הגנטי שלנו, ה-DNA, הוא ממקור חיצוני. הוא הגיע בין היתר מנגיפים הקרויים רטרו-וירוסים, שהדביקו את אבותינו לפני מאות מיליוני שנים עד מאות אלפי שנים, פלשו לגנום שלהם, והותירו בו שאריות DNA שעברו לדורות הבאים.

רצפים גנטיים נגיפיים כאלו נקראים רטרו-וירוסים אֶנדוֹגֵנִיים (ERV), וכיום הם מרכיבים שמונה עד עשרה אחוזים מהגנום של בני האדם. חלקם חסרי כל תפקיד ידוע, אבל כמה מהרצפים "גויסו" במהלך האבולוציה והפכו לגֵנים עם תפקידים חדשים, כגון בקרה על פעילות גנים אחרים בעובר, או הגנה עליו ועלינו מפני נגיפים אחרים. גם הגן סינסיטין (Syncytin), שאצל בני אדם וכמה יונקים אחרים חשוב ליצירת הקשר בין השליה לרחם, הוא גן שמקורו בנגיף.
להמשיך לקרוא אם אין נגיף, אין עובר

מחקר חדש הראה ש"בן דוד" של נגיף הקורונה המוכר מסוגל להדביק זן עכברי מעבדה ספציפי ולהרוג אותו

נעם לויתן

כף יד עוטה כפפת ניטריל כחולה. על היד יושב עכבר מעבדה לבן
עכבר מעבדה בעין בינה מלאכותית. איור: Stable Diffusion XL

הכותרת שבחרתי לרשומה הזאת ארוכה ולא מלהיבה במיוחד. אולי בגלל זה גורמים שונים בעולם, ובעקבותיהם גופי תקשורת ברחבי העולם, העדיפו לנצל את המחקר – שהוא תוצר של שיתוף פעולה בין סין למונגוליה – כדי להפחיד מפני מחקר בנגיפים ומפני מדענים סיניים.

המחקר החדש פורסם, כמקובל בימינו, כטיוטה באתר bioRxiv, שמאפשר לחוקרים לפרסם מאמרים טרם הפרסום בכתבי עת מדעיים ולפני שעברו ביקורת עמיתים רשמית. על פי הפרסום החוקרים הדביקו עכברים, שהונדסו גנטית כך שעל פני תאיהם תהיה גרסה של בני אדם של החלבון ACE2, בנגיף קורונה מוכר של פנגולין. כל ארבעת העכברים שנחשפו לנגיף חלו ומתו תוך מספר ימים. למרות זאת אין כל ראיות לכך שהנגיף מסוכן לבני אדם, והוא אפילו לא מסוגל לפגוע בעכברים מזנים דומים.
להמשיך לקרוא מחקר חדש הראה ש"בן דוד" של נגיף הקורונה המוכר מסוגל להדביק זן עכברי מעבדה ספציפי ולהרוג אותו

אנשים שחורים עם שיער בהיר?

בסדרת הסטרימינג "בית הדרקון" מופיעים אנשים כהי עור עם שיער בצבע כסף. זה עלול להיראות מפתיע, אך גם בעולמנו יש אנשים שחורי עור עם שיער בלונדיני טבעי

נעם לויתן

סטיב טוסיינט בתור קורליס ולאריון, שעורו כהה ושיערו כסוף
לורד קורליס ולאריון. לא רק בעולם הפנטזיה יש אנשים כהי עור ובהירי שיער. צילום: Ollie Upton/HBO

מרגע שהתברר כי בסדרה "בית הדרקון", המבוססת על הספר "אש ודם", יש אנשים שחורים, הופיעו ברשת תלונות שונות. חלקן כנראה נובע מגזענות, ומוסווה בטענות שבספרים של ג'ורג' ר. ר. מרטין לורד קורליס וֶלָארִיון, וילדיו לאנה ולאנור, לא מתוארים ככהי עור; וחלקן נובע מההפתעה מכך שאותם בני ולאריון הם "שחורים עם שיער בלונדיני". אולם דווקא נקודה זו אינה פנטזיה, אנשים כאלה קיימים בעולם האמיתי.
להמשיך לקרוא אנשים שחורים עם שיער בהיר?

אומיקרון: וריאנט קורונה החדש

ארגון הבריאות העולמי הכריז שהווריאנט החדש, הקרוי גם B.1.1.529, "מעורר דאגה". עוד לא ידוע הרבה על הווריאנט ומדענים ברחבי העולם במירוץ להשלים את פערי המידע. מה ידוע ולא ידוע על אומיקרון? ועד כמה צריך לדאוג?

נעם לויתן | פורסם ב-01/12/2021

הדמיה ממוחשבת של חלקיקים נגיפיים של SARS-CoV-2. איור: NIAID, CC-BY

ביום שלישי, 23/11/2021, התוודע העולם לווריאנט חדש של נגיף קורונה בעל מוטציות רבות, שעלולות להשפיע על יכולתו להדביק או לחמוק ממערכת החיסון. כבר ביום שישי העניק ארגון הבריאות העולמי (WHO) לווריאנט החדש את השם "אומיקרון", האות ה-15 באלפבית היווני.

הארגון אף הגדיר את אומיקרון כ"ווריאנט מעורר דאגה" (VOC), בגלל ראיות ראשוניות שהראו שהוא עלול להעלות את הסיכון להדבקה חוזרת בקורונה, לעומת וריאנטים אחרים. זה רק וריאנט קורונה החמישי שהוגדר כ"מעורר דאגה" מאז תחילת המגפה, הגדרה השמורה לווריאנטים שנראה שהם מדבקים יותר, גורמים למחלה חמורה יותר, או מפחיתים את יעילותם של אמצעי הגנה מפניהם כגון חיסונים וטיפולים.

אומיקרון, הקרוי גם B.1.1.529, עורר דאגה בחוקרים בגלל מערך מוטציות, כלומר שינויים ברצף הגנטי, שהוא נושא, ומאחר שנראה שהוא מתפשט במהירות, ואפילו מצליח להתחרות בווריאנט דלתא. אולם נכון לכתיבת שורות אלה רוב הידוע על הווריאנט החדש של נגיף הקורונה SARS-CoV-2 הוא המוטציות שלו, שהשפעתן המלאה על תכונותיו אינה ודאית.
להמשיך לקרוא אומיקרון: וריאנט קורונה החדש

משיחת רעל

חולדת הרעמה מושחת רעל על הפרווה וכך מתגוננת מפני טורפים

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

Two African crested rats stand face to face, nuzzling each other. The rodents are rabbit-sized and resembles a gray puffball crossed with a skunk. Their fur is various shades or brown and gray, with dark stripts that line its flanks from leg to its face.
זוג חולדות רעמה. צילום: Stephanie Higgins

ביערות מזרח אפריקה אפשר לפגוש מכרסם גדול, בלתי מרשים ממבט ראשון, אך בעל כמה מאפיינים מוזרים למדי. זו חולדת הרעמה (Lophiomys imhausi), שפרוותה ארוכה ואפורה וכאשר מאיים עליה טורף שערותיה מסתמרות וחושפות פסים שחורים ולבנים על צדיה. החולדה מגדילה לעשות ומושכת תשומת לב לפסים בכך שהיא מפנה את צידה לכיוון הטורף ומטה לאחור את ראשה בתנוחה שנראית כמעט כאילו היא מתגרה בו לנשוך אותה.
להמשיך לקרוא משיחת רעל

דגי החכאי הקריבו את מערכת החיסון – כדי להתרבות

הזכר והנקבה של דגי חכאי מסוימים יכולים להתמזג לגוף אחד. הם מסוגלים לעשות זאת בלי דחייה מאחר שאיבדו חלק חיוני ממערכת החיסון

נעם לויתן

נקבת חכאי מהמין Melanocetus johnsonii וזכר הצמוד זמנית לגחונה. צילום: Edith A. Widder

על מה אתם מוכנים לוותר בשביל סקס?

בכמה מינים ביולוגיים של דגי חכאי השוכנים במעמקי הים (Ceratioidei), הזכר קטן בהרבה מהנקבה. הוא לא מסוגל להגיע לבגרות מינית בלי למצוא בת זוג. הוא אפילו לא יכול לאכול עצמאית: הוא חייב למצוא נקבה, או למות.
להמשיך לקרוא דגי החכאי הקריבו את מערכת החיסון – כדי להתרבות

למה משהקים ואיך להיפטר משיהוקים

שיהוקים הם תופעה מצחיקה ומטרידה שעלולה לתקוף כל אחד. עם זאת, אין לחוקרים מושג מה גורם לה ולמה אנחנו משהקים

נעם לויתן

מר שיהוק. צילום מסך מסדרת האנימציה
מר שיהוק המסכן… מקור: צילומסך [שימוש הוגן]
שיהוק נוצר מכיווץ פתאומי ולא רצוני של הסרעפת וסגירה של מיתרי הקול. אין לנו מושג מה גורם לו ולמה אנחנו משהקים. שיהוקים יכולים לתקוף כל אחד ובכל גיל – אפילו עוברים – ולרוב הם נמשכים רק לזמן קצר, אם כי היו מקרים של שיהוקים שנמשכו חודשים ואפילו שנים. השיא הוא שיהוק שנמשך 68 שנה(!) והתחיל כשחזיר נפל על אדם בשם צ'ארלס אוסבורן.
להמשיך לקרוא למה משהקים ואיך להיפטר משיהוקים

על מוצא החיים המורכבים

כל היצורים המורכבים, בעלי גרעין תא, נוצרו ממיזוג שהתרחש לפני כמיליארד וחצי שנים בין שני אורגניזמים חד תאיים. מיזוגים נוספים שהתרחשו לאחר מכן העניקו תכונות מיוחדות ליצורים המתפתחים

נעם לויתן

איור של חיים מיקרוסקופיים
איור: Pete Linforth (CCO)

בסיפורי מדע בדיוני רבים האיום הגדול ביותר על החיים כפי שאנו מכירים אותם הוא להיטמע בייצור אחר ולהתמזג בו. המיזוג כמעט תמיד מוצג כמשהו שלילי, שיש להימנע ממנו. ובדרך כלל אף על פי ש"ההתנגדות לא תועיל", הגיבורים מצליחים לחמוק מהמיזוג.
להמשיך לקרוא על מוצא החיים המורכבים