משיחת רעל

חולדת הרעמה מושחת רעל על הפרווה וכך מתגוננת מפני טורפים

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

זוג חולדות רעמה. צילום: Stephanie Higgins

ביערות מזרח אפריקה אפשר לפגוש מכרסם גדול, בלתי מרשים ממבט ראשון, אך בעל כמה מאפיינים מוזרים למדי. זו חולדת הרעמה (Lophiomys imhausi), שפרוותה ארוכה ואפורה וכאשר מאיים עליה טורף שערותיה מסתמרות וחושפות פסים שחורים ולבנים על צדיה. החולדה מגדילה לעשות ומושכת תשומת לב לפסים בכך שהיא מפנה את צידה לכיוון הטורף ומטה לאחור את ראשה בתנוחה שנראית כמעט כאילו היא מתגרה בו לנשוך אותה.

מה משמעותם של סימנים אלו? בעבר הם נחשבו כחיקוי – החולדה, לפי השערה זו, מנסה להיראות כדורבן, או אולי כסוג של סמור הנפוץ באזור זה, כדי להטעות טורפים ולגרום להם לחשוב שהיא מסוכנת יותר ממה שהיא באמת. אבל בקרב אנשי המקום נפוצה השערה מעניינת יותר, לפיה הצבעים אינם חיקוי של אזהרה אלא אזהרה ממש, שכן החולדה מסוכנת אפילו יותר מהחיות שהיא לכאורה מחקה: היא רעילה. דיווחים שונים על כלבים שנשכו חולדות כאלה תיארו תסמינים כגון הופעת קצף בפה הכלבים וחוסר קואורדינציה, שבמקרים רבים הובילו להתמוטטות ולמוות. האם החולדה אכן נושאת רעל? ואם כן, מאיפה הוא מגיע?

שערות רעילות

יונקים ארסיים או רעילים הם נדירים מאוד. מעט היונקים הארסיים הידועים למדע – כמו הברווזן (פלטיפוס) שחי באוסטרליה, עטלפי הערפד שחיים במרכז אמריקה ובדרומה, והסוֹלֶנוֹדוֹנים, יצורים דמויי חַדַּף בעלי אף ארוך שחיים ביערות היספניולה וקובה – רחוקים מרחק אבולוציוני רב מהמכרסם האפריקאי.

ג'ונתן קינגדון (Kingdon) מאוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה ועמיתיו מקניה ומארצות-הברית בדקו את שערותיה של חולדת הרעמה בניסיון לפתור את החידה. במאמר שהתפרסם ב-2011 בכתב העת Proceeding of the Royal Society B הם גילו שהאמונה העממית נכונה: שערות החולדה אכן משוחות ברעל.

הרעל שמצאו החוקרים נקרא וואביין (Ouabain), ומקורו לא בחיה עצמה, אלא בקליפת עץ ממשפחת ההרדופים הצומח באזור, בשם Acokanthera schimperi. הרעל מוכר זה שנים רבות לתושבי המקום, שהשתמשו בו כדי למשוח את ראשי החצים שלהם –  וזה גם פירוש שמו בשפה הסומלית, "רעל חצים".

כשסיפקו החוקרים לחולדות את קליפת העץ הן כרסמו ולעסו אותה, ואז משחו את פרוותן בתערובת של רוק ותמצית של הקליפה, הכוללת את הרעל הקטלני. אך לא כל השערות זכו לטיפול הזה: החולדות משחו את הרעל רק באזור מסוים, על שערות קצרות הנמצאות לאורך הפסים שבצדי הגוף. כשבדקו החוקרים את השערות המיוחדות האלו מתחת למיקרוסקופ אלקטרונים, התברר שהן מותאמות בצורה יוצאת דופן למשימתן: לשאת את הרעל ולהחדירו לפיו של כל טורף בלתי זהיר שיישך את החולדה. כל שערה בנויה מגליל חיצוני שבו חורים רבים, ובתוכו כמה סיבים. החוקרים הראו כי השערה מסוגלת, בכוח הנימיות, "לשאוב" נוזל במהירות וביעילות. לאחר שהיא מתמלאת כל מגע בה, ולו הקל ביותר, ישחרר את הנוזל הרעיל דרך החורים הזעירים בשערה.

חולדת הרעמה נושאת רעל בשערות בעלות מבנה מיוחד. שימו לב להבדל בין שערת "רעל" כזו לשערות רגילות. צילום: Sara B. Weinstein

שלל התאמות

חולדת הרעמה אינה בעל החיים היחיד המשתמש ברעל "שאול". יש למשל בעלי חיים ימיים שאוגרים בגופם רעלן עצבי בשם טטרודוטוקסין שאותו מייצרים חיידקים, ונחשים מסוימים מסוגלים להשתמש ברעל שנמצא בקרפדות שהם אוכלים כדי להרתיע טורפים. צפרדעים יכולות להשיג רעל מחרקים, וישנם קיפודים המשתמשים ברעל קרפדות בצורה דומה לזו שבה משתמשת החולדה – הם מורחים אותם על קוציהם.

אולם ההתאמה של חולדת הרעמה נראית מיוחדת במינה: היא מציגה מערך מרשים של תכונות גופניות, בצירוף התנהגות יוצאת דופן, שמכוונים כולם למטרה אחת. התנוחה שהחולדה מאמצת כשהיא מאויימת, והצבעים הנחשפים תוך כדי כך, מכוונים את הטורף אל האזור שבו נמצא הרעל. המבנה המיוחד של השערות מבטיח שהרעל נספג בהן במהירות ומשוחרר באותה הקלות. בנוסף לאלה העור של החולדה נוקשה בצורה בלתי רגילה ועמוד השדרה שלה חזק וגמיש יותר מאצל מכרסמים אחרים – תכונות המקנות לחולדה את היכולת לשרוד נשיכות, ולהחזיק מעמד עד שהרעל נכנס לפעולה והטורף שומט אותה מפיו.

חולדת הרעמה אוכלת בדרך כלל אוכל קל לעיכול, למרות זאת הקיבה שלה גדולה ונראית כמו של בעל חיים המעכל אוכל סיבי במיוחד – ייתכן שהיא משמשת לנטרול הרעל שהחולדה בולעת בטעות כשהיא מכינה אותו למריחה על השערות. מאפיין נוסף הקשור, אולי, לנטרול רעל הוא בלוטות הרוק הגדולות מהרגיל של החולדה.

כיצד התפתחו בבעל חיים אחד שלל תכונות מרשים שכזה? סביר להניח שמשיחת הרעל החלה קודם, ואז התפתחו המבנה הייחודי של השערות, צבעי האזהרה, התנוחה המיוחדת וכן הלאה. כאשר בעל חיים משתמש ברעל, כל מוטציה שתגביר את עמידותו שלו לרעל הזה תקנה לו יתרון, כמו גם מוטציות שיקנו לגופו עמידות לנשיכות וכך יאפשרו לרעל לפעול את פעולתו לפני שבעל החיים ימות, או כאלו המעלות את סיכוייו של הטורף לקבל מנה גדושה של הרעל. חולדת הרעמה מדגימה עיקרון אבולוציוני חשוב: כל תכונה, גופנית או התנהגותית, לעולם אינה "טובה" או "רעה" בפני עצמה; יתרונותיה וחסרונותיה תלויים בסביבה, וגם בתכונות האחרות של האורגניזם. תכונותיה של חולדת הרעמה מיוחדות כל כך כי הן התפתחו אצל בעל חיים מיוחד, המושח ברעל את שערותיו.

עקבו אחרי גם ב:

פרופילים אישיים, לא רק על מדע

המאמר המקורי:

Kingdon, J. et al. A poisonous surprise under the coat of the African crested rat. Proc. R. Soc. B (2011). doi: 10.1098/rspb.2011.1169