אבולוציה בגובה העיניים – עמוד 6 – תיבת נעם

שמונה לפני הספירה

מאובנים נדירים ביותר של תמנונים קדומים נמצאו בלבנון

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

מאובן שנתגלה בלבנון של התמנון Keuppia levante — מאובן שנתגלה בלבנון של *Keuppia levante*, אחד ממיני התמנונים שחיו לפני כ-95 מיליוני שנים. בתחתית התמונה אפשר להבחין בשתי קשוותיה של הקונכייה הפנימית המנוונת. הכתם השחור הוא דיו שדלף משק הדיו עם מותו של התמנון. צילום: Courtesy of Dirk Fuchs, currently Institute of Geological Sciences, Branch Palaeontology, FU Berlin

מאובנים – שרידי אורגניזמים עתיקים– יכולים להיווצר רק בתנאים מיוחדים, שלרוב אינם מתקיימים. אחד התנאים שיכולים לסייע ליצירת מאובנים הוא נוכחות חלקי גוף קשים, כגון עצמות או קונכיות, ביצור המתאבן וכן הגנה מטריפה של הפגר ופירוקו. מאובנים נדירים עוד יותר הם מאובנים שבהם השתמרו רקמות רכות. לפעמים אורגניזם ללא חלקי גוף קשים מותיר בסלע דפוס, חותם, של גופו, אך לעתים נדירות ביותר רקמות הגוף הרכות נשמרות לאחר שהוחלפו במינרלים. מאובנים מסוג נדיר זה התגלו לאחרונה על ידי דירק פוּקס (Fuchs) מהאוניברסיטה החופשית של ברלין ועמיתיו, בסלעי גיר בלבנון, באתר הממוקם במרחק של כ-45 ק"מ מבֵּיירוּת ו-15 ק"מ מגְ'בֵּייל. המאובנים הם של שלושה מיני תְמָנוּנִים שחיו לפני כ-95 מיליוני שנים. הממצא פורסם בכתב העת המדעי Palaeontology.

תמנונים הם רכיכות וכמעט אין בהם חלקי גוף קשים. כאשר תמנון מת רקמותיו הרכות נרקבות במהירות ולרוב לא נותר ממנו זכר. כך, אף על פי שמיני התמנונים מגוונים ביותר ושקיימים היום יותר מ-300 מינים שונים שלהם, עד עתה היה ידוע רק על מין תמנון קדום מאובן יחיד. למרבה המזל להמשיך לקרוא שמונה לפני הספירה

חלזונות ונחשים

חלזונות שפיתחו קונכייה המסתלסלת לצד שמאל מוגנים יותר מפני הטורף הטבעי שלהם

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

נחש אוכל-חלזונות מלפף חלזון מסוג סצומה. צילום: מתוך המאמר המקורי, courtesy of Masaki Hoso

מה קורה כאשר שינוי בגן יחיד משנה את צורתו של אורגניזם שינוי של ממש , עד כדי כך שהזדווגות עם פרט אחר מבני מינו, שלא עבר את השינוי, נעשית כמעט בלתי אפשרית? ברוב המקרים, הפרט המוטנטי ימות בלי להשאיר צאצאים, והמוטציה תיכחד. אך שינוי כזה אירע כמה פעמים בחלזונות מהסוג סצומה (Satsuma), והחלזונות המוטנטים רחוקים מלהיעלם וייתכן שהם בדרך לכינונו של מין חדש.
להמשיך לקרוא חלזונות ונחשים

כלב ים מי שמסנן

כלב הים הנמרי הוא טורף-על שמסנן מזון זעיר מהמים בעזרת שיניים מיוחדות, בדומה ללווייתנים

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

כלב ים נמרי (*Hydrurga leptonyx*) נוהם. מתוך ויקיפדיה.

חִשבו על הלווייתן הקטלן (Orcinus orca), שחור ולבן ואלגנטי, פורץ מהמים במרדף אחר כלב ים חסר מזל, ומשסף את בשרו בעזרת שיניו החדות, החזקות. ועכשיו, חשבו על קרוביו, מאותה סדרה, לווייתני המזיפות (Mysticeti). לידם יכול כלב הים לשחות ללא חשש, מכיוון שלהם אין כלל שיניים, ובמקומן יש מזיפות ארוכות המשמשות כמסננת. אף שהקבוצה הזאת כוללת את בעל החיים הגדול ביותר שחי אי פעם – הלווייתן הכחול (Balaenoptera musculus), חברי הקבוצה ניזונים מיצורים זעירים כגון קריל (סרטנים קטנטנים). הלווייתנים צדים אותם על ידי שאיבה של כמות גדולה של מי ים ויצורים קטנים אל תוך פיהם, ואז הוצאה של המים דרך המזיפות. הקריל נשארים בפיהם של הלווייתנים ונבלעים.
להמשיך לקרוא כלב ים מי שמסנן

אחים בדם – עכבר הבית ועכבר הבר

גן המגן על עכבר הבית מפני רעל עכברים הגיע מעכבר ממין ביולוגי אחר

נעם לויתן | גליליאו

Hausmaus (Schecken, braun) — עכבר. צילום: Nils J.

נוגד הקרישה ורפרין (Warfarin, המוכר בשם המותג קומדין) הוא תרופה המשמשת למניעת היווצרות קרישי דם, שהחלה את דרכה בשנת 1948 כרעל עכברים. ורפרין מדכא את פעילותו של חלבון הקרוי VKORC1 הדרוש לפעילות תקינה של ויטמין K. ויטמין זה נחוץ להפעלתם של כמה גורמים החיוניים לתהליך הקרישה. עקב הרעלה בנוגד הקרישה ורפרין נפגע תהליך הקרישה ומופיעים דימומים פנימיים הגורמים בסופו של דבר למוות. כעשר שנים לאחר תחילת השימוש ברעל העכברים החלו להופיע חולדות ועכברים עמידים לרעל, בדומה לחיידקים המפתחים עמידות לאנטיביוטיקה. להמשיך לקרוא אחים בדם – עכבר הבית ועכבר הבר

מי בכלל צריך סקס?

מגוון גדול של מינים קיים בקבוצה המתרבה ללא סקס, ברבייה אל-זוויגית

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

רוטיפרים שונים ולסתות רוטיפרים — כמה מיני רוטיפרים (במרכז) ולסתות של מיני רוטיפרים שונים (בצדדים). צילום: דייגו פונטאנטו (Fontaneto), מתוך: Gross, L. PLOS Biol. 5, e99 (2008). doi:10.1371/journal.pbio.0050099.g001

על פי מחקר שהתפרסם בכתב-העת PLOS Biology, קבוצת בעלי-חיים מיקרוסקופיים התפצלה למינים-ביולוגיים נפרדים רבים במהלך 40 מיליון השנים האחרונות, אף שרבייתם היא אל-זוויגית.
להמשיך לקרוא מי בכלל צריך סקס?

יש מוצא

אבולוציית פי-הטבעת מתולעים חסרות מעי צינורי ועד יונקי ביב

נעם לויתן ודינה וולודרסקי | גליליאו

נושא אבולוציית פי-הטבעת נפתח מחדש בעקבות מחקר, שפורסם בספטמבר 2008 בכתב העת המדעי Nature, המפריך את התאוריה המקובלת של התפתחות פי הטבעת.

למרבית החיות בעלות סימטריה דו-צדדית – כלומר בעלות צד ימין וצד שמאל המהווים תמונת ראי זה של זה, יש מערכת עיכול הכוללת פה קדמי ופי-טבעת אחורי. התאוריה המקובלת היא כי מערכת עיכול כזו התפתחה בד בבד עם התפתחותם של בעלי חיים שלהם סימטריה דו-צדדית (כגון פרפרים ובני אדם) מבעלי חיים בעלי סימטריה מעגלית (דמויי מדוזות ושושנות ים) ומערכת עיכול דמוית שק, בעלת פתח יחיד. במהלך התפתחות זו, ככל שהאורגניזם התארך ועמו התארכה גם מערכת העיכול, הפך השימוש בפתח יחיד לכניסת מזון ולהוצאת פסולת ללא יעיל. על פי הדעה המקובלת, במהלך האבולוציה, עם התארכות האורגניזם, התארך פתח הכניסה ונמתח לצורת חריץ. החלק המרכזי של חריץ זה נסגר וכך נוצרה מערכת עיכול דמוית צינור, שבקצותיה פה ופי-טבעת.
להמשיך לקרוא יש מוצא

רעש, צלצולים ופרימטים מאובנים

הכל אודות אידה: על מאובן של קופיפה (ואולי קיפופה?) אחת קטנה והרעש התקשורתי שהתעורר סביבו

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

המאובן השמור להפליא של אידה.
Photo: Franzen, J. L. *et al*. PLOS ONE 4, e5723 (2009).

מהומה תקשורתית רבה התחוללה במאי 2009 עם חשיפת גילויו של הפרימט המאובן המכונה "אידה". המאובן המדהים, מלפני 47 מיליוני שנים, התגלה במחצבת פצלי-שמן נטושה ליד הכפר מסל (Messel) בגרמניה. מחצבה זו היא לאגֶרשׁטָטֶה (lagerstätte, מאגר של מאובנים רבים ושמורים היטב) חשוב שכבר התגלו בו ממצאים של בעלי חיים וצמחים רבים. בין המאובנים שהתגלו במסל במהלך השנים אפשר למצוא נמלת ענק קדומה, חיה הקרובה לשׁנבּוּב, קיפוד קדמון, ופנגוֹלין (יונק מכוסה קשקשים וחסר שיניים, הניזון מטרמיטים ונמלים) קדום. לפני מספר שנים, כאמור, נחשף שם פרימט קטן דמוי לֶמוּר. השם המדעי שניתן למין הפרימט המאובן, ושהוכר רשמית כיומיים לאחר צאת המאמר המתאר את היצור, הוא Darwinius masillae לכבוד צ'רלס רוברט דרווין והלאגרשטטה שבו נתגלה המאובן. הממצא פורסם בכתב בעת המקוון PLOS ONE.
להמשיך לקרוא רעש, צלצולים ופרימטים מאובנים

קטעי מעבר (חלק ד' ואחרון)

לחלק הקודם.

סיכום

כשמביטים בכל צורות המעבר שתוארו, חשוב לזכור כי אף על פי שהן מייצגות שלבי ביניים בהתפתחות החיות המוכרות לנו כיום – עופות, דו-חיים ועוד – אין זה אומר כי המעבר מתרחש באופן קווי, כשכל פעם מין-ביולוגי אחד מחליף מין-ביולוגי אחר. אחרי הכל, אם זה היה המצב, הדגים היו נעלמים עם הופעת הטטרפודים ולא הופכים לחולייתנים הכי נפוצים על פני כדור הארץ (להשוואה, רק כ-10% מהחולייתנים הם יונקים). העץ האבולוציוני הוא מסועף: מינים רבים הנמצאים ברשומות המאובנים מייצגים "מבוי סתום" שנכחד, אך יש בו מאפיינים המייצגים תכונות של ענפים, שושלות נוספות, שכן שרדו.
להמשיך לקרוא קטעי מעבר (חלק ד' ואחרון)

קצרצרים: עכביש קדום וטרפו לכודים בענבר

ענבר ובתוכו מאובנים של עכביש צעיר והטרף שלו, צרעה טפילית שנלכדה בקוריו, שנלכדו בשרף לפני 100 מיליוני שנים. צילום: Oregon Sate University. — ענבר ובתוכו מאובנים של עכביש צעיר והטרף שלו, צרעה טפילית שנתפסה בקוריו, שנלכדו בשרף לפני 100 מיליוני שנים. צילום: Oregon Sate University.

חוקרים גילו עִנְבָּר – שרף מאובן – ממיאנמר (בורמה) ובתוכו מאובני עכביש והצרעה שנתפסה ברשתו. העכביש הצעיר עט על טרפו, זכר צרעה טפילית מתת-משפחה (Scelioninae) התוקפת ביצי עכבישים, כששרף עץ דביק טפטף ולכד את שניהם. יחד איתם שמורים בפיסת הענבר מתקופת הקרטיקון התחתון (לפני 145-97 מיליוני שנים) 15 קורי עכביש שלמים – שבחלקם נלכדה הצרעה – ועכביש זכר בוגר. מאחר שרוב מיני העכבישים לא נוהגים לחלוק רשתות החוקרים משערים, במאמר שהתפרסם בכתב העת Historical Biology, כי זו העדות המוקדמת ביותר למין עכביש חברתי.

מאובן זה הוא היחיד שהתגלה עד כה של עכביש יחד עם הטרף שנלכד ברשתו.

קטעי מעבר (חלק ג') – מהיבשה למים

לחלק הקודם.

השיבה הַמַּיְמָה

קבוצות שונות של בעלי חיים יבשתיים שבוּ במהלך האבולוציה לחיים במים: זוחלים כאיכטיוזאור (Ichthyosaurus, "לטאת דג", זוחל ימי קדום דמוי דולפין), צבים ותנינים; עופות כפינגווינים; ויונקים כלוטרות, כלבי ים וניבתנים. מבין היונקים השיבה המוחלטת ביותר היא של התחשים ("פָּרות ים") למיניהם, ושל הלוויתנאים (הלוויתנים והדולפינים השונים) השוחים בעזרת זנב אופקי דמוי סנפיר ושגפיהם הקדמיים דומים גם הם לסנפירים, בעוד מרגליהם האחוריות לא נותר כל זכר חיצוני.

הלוויתנים המוקדמים חיו בתקופת האיאוקן (לפני 34-55 מיליוני שנים) והיו להם צורות מגוונות. מעברם מהיבשה לים מתועד היטב במאובני משפחות לוויתנים שונות. על פי המאובנים אפשר לראות כי הלוויתנים העתיקים ביותר נראו כחיות יבשתיות לכל דבר, בעוד אלו שחיו בסוף התקופה כבר נראו כלוויתנים המוכרים לנו כיום. המאובן הקדום ביותר שזוהה כשייך לשושלת הלוויתנים, מלפני כ-50 מיליוני שנים, נמצא בפקיסטן בשנת 1979 על-ידי פיל גינגריץ' (Gingerich) מאוניברסיטת מישיגן ועמיתיו. המאובן, הקרוי פקיצטוס (Pakicetus, "לוויתן פקיסטני") לכבוד המדינה שבה נמצא, הוגדר כלוויתן מאחר שבגולגלתו קיימים מאפיינים, בפרט בעצמות האוזן התיכונה והפנימית, שייחודיים ללוויתנאים. על פי סוג הסלעים שבהם התגלה המאובן, לוויתן זה לא חי בים אלא באזורי נחלים רדודים. ממצאים מאוחרים יותר חשפו עוד פרטים על פקיצטוס, טורף בגודל של תן בעל עצמות עבות וכבדות בדומה לעצמותיו של ההיפופוטם, שסייעו לו ככל הנראה להישאר מתחת למים ולצעוד על הקרקעית.

להמשיך לקרוא