השבוע הסתובב ברשת סרטון שהראה שדוריטוס דליק. יוצרי הסרטון בחרו לנסות להפחיד את הצופים מפני החטיף בטענה שמאחר שהוא דליק לא בריא לאכול אותו, כמו שלא בריא לאכול נפט או פלסטיק. בתגובה הצתתי דוריטוס בעצמי במכון דוידסון והכנתי סרטון תגובה:
בעקבות סרטון שרץ ברשת נעם לויתן מדגים שדוריטוס דליק ושזה לא נורא
העובדה שמאכל דליק לא אומרת שהוא מסוכן או לא בריא, אלא רק שיש בו אנרגיה. את האנרגיה שבמזון מודדים ביחידה הקרויה קלוריה. קלוריה אחת היא כמות האנרגיה הדרושה לחימום גרם מים במעלת צלזיוס אחת, בלחץ של אטמוספירה אחת. בהקשר של מזון המונח קלוריה מתייחס לקילוקלוריה (אלף קלוריות קטנות), או כמות האנרגיה הדרושה לחימום קילוגרם מים במעלת צלזיוס אחת. את הקלוריות שיש במזון אפשר למדוד על ידי שרפתו במיכל מוקף מים ומדידת העלייה בטמפרטורת המים.
עם זאת, כנראה כדאי לא להגזים באכילת חטיפים עתירי קלוריות בלי קשר להיותם דליקים.
מין חדש של עכביש חקיין המתחזה לעלה, שהתגלה במדינת קרנאטקה שבדרום הודו, קיבל את שמו ממצנפת המיון שבספרי הארי פוטר
חוקרים מהודו העניקו את השם Eriovixia gryffindori לעכביש שגילו, מאחר שצורתו מזכירה את מצנפת המיון מסדרת הארי פוטר. בספרים המצנפת, שהייתה שייכת במקור לגודריק גריפינדור, ממיינת את תלמידי בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות לבתים שונים.
בחלק האטימולוגיה במאמר המדעי, שבו מסבירים על השם הנבחר, החוקרים לא הצליחו להסתיר עד כמה הם גיקים (תרגום חופשי):
שמו של העכביש בעל הצורה הייחודית נגזר משמו של החפץ הקסום הנפלא והתבוני, מצנפת המיון, שהיה בבעלותו של הקוסם (הדמיוני) מימי הביניים, גודריק גריפינדור, אחד מארבעת מייסדי בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות ושמקורו בדמיונה רב העצמה של אשפית המילים היוצאת מן הכלל, גברת ג'יי קיי רולינג, וכפי שהוצג בסדרת הספרים האהובה שלה, שגיבורה הוא הקוסם-הנער האהוב על כולם הארי פוטר. זהו שיר הלל של המחברים לקסם שאבד ושנמצא, בניסיון למשוך את תשומת הלב לעולמם המרתק, אך שמתעלמים ממנו תכופות, של חסרי החוליות ולחייהם הסודיים.
הצורה והצבע של העכביש הקטן, שאורכו לא עולה על 7 מילימטרים, מאפשרים לו להסוות את עצמו כעלה יבש וכך לחמוק מטורפים.
דייל קנדי-צרפתי הואשם כמי שהביא את האיידס לאמריקה, אף שלא הייתה כל עדות לכך. מחקרים מראים כי HIV, הנגיף הגורם לאיידס, הגיע לארצות הברית הרבה לפני כן, והדייל היה קורבן של צירוף נסיבות מצער
בשנת 1987 ראה אור הספר "והתזמורת המשיכה לנגן" של העיתונאי האמריקאי רנדי שילטס (Shilts). שילטס, שימות בעצמו מסיבוכי איידס ב-1994, התיימר לסקור בספר את שנותיה הראשונות של מגפת האיידס בארצות הברית, מגפה שבתחילה נראה כי היא תוקפת וקוטלת בעיקר אנשים כמוהו – הומוסקסואלים – ועלו טענות כי בשל כך הממשל אינו ממהר לטפל בה ולנסות לבלום אותה. לטענת שילטס, הספר נועד לעורר תשומת לב למחדלי הממשל, ולהניע פעילות פוליטית לבלימת גל של אלימות הומופובית שהוא היה משוכנע שעומד להתפרץ בשל הטענה כי ההומוסקסואלים מפיצים את המחלה הקטלנית.
זבובי רחף נופלים כנראה מסתמכים על הראייה כדי לזהות את מיקומם ולא על היכולת לחוש בכוח המשיכה
בקופסה חשוכה תלוי זבוב. הוא מחובר לתקרת הקופסה באמצעות אלקטרומגנט האוחז בסיכה, שמודבקת לגב החזה של הזבוב. לפתע האלקטרומגנט מנותק מהמתח המפעיל אותו והזבוב נופל. במקום לנפנף בכנפיו ולעצור את הנפילה נראה כי הזבוב כלל לא מודע לכך שהוא נופל. עד שהוא קולט זאת ומתחיל לנסות לעוף כבר מאוחר מדי – הוא מתנגש בקרקעית הקופסה.
זבוב הרחף (Episyrphus balteatus) הזה הוא חלק מניסוי שערכו חוקרים מאוניברסיטת אקס-מרסיי ושתוצאותיו פורסמו ב-Journal of Experimental Biology. החוקרים לא הפילו זבובים (רק) להנאתם אלא כדי לבדוק אם יש להם, כמו לנו, חוש שיווי משקל המאפשר לחוש תאוצה ואת המיקום ביחס לכוח המשיכה.
זבובי רחף מסוגלים לרחף במקום ולעוף במהירות מרשימה הצדה ולאחור. פעלולים שכאלו דורשים תחושה טובה של מיקום הגוף באוויר וביחס לקרקע, ולכן דורשים לכאורה גם את היכולת לחוש בכוח המשיכה ובתאוצה.
כדי לבחון האם יש לזבובי רחף חוש כזה, הפילו החוקרים זבובים בתוך קופסאות שונות. בקופסאות חשוכות 70 אחוז מהזבובים הגיבו לאט מדי לנפילה, אם בכלל, והתנגשו בקרקעית; בקופסאות לבנות המוארות באור אחיד הזבובים הגיבו מהר יותר ורק 30 אחוז מהם התרסקו; ובקופסאות מוארות ומפוספסות – סימון המקל את ההתמצאות – רוב הזבובים הגיבו מהר ובזמן ורק 10 אחוז מהם התרסקו.
החוקרים סבורים כי תוצאות אלו מראות כנראה שלזבובים אין מערכת שיווי משקל פנימית (כמו שיש באוזן הפנימית של רוב היונקים) אלא שהם מסתמכים על תנועת האוויר ובעיקר על הראייה כדי לזהות את מיקומם ולהגיב בהתאם.
כל לילה יוצאות החולדות בערים ובכפרים ממקומות המסתור שלהן ומשחרות למזון. במהלך חיפושיהן מגיע פתאום לאפן ריח מוכר. הן קוראות קריאות אזהרה לחברותיהן ובורחות בבהלה. כולן פרט לאחד. הריח שגרם לחבריו לנוס בבהלה הוא עבורו ריח נפלא. הוא מעולם לא הריח משהו כל כך טוב. בניגוד לחבריו שנסו על נפשם זכר החולדה כלל לא חש פחד, אלא משיכה בסיסית וכמעט חולנית לריח. הוא חייב למצוא את מקורו! הוא תר נואשות אחר הריח עד שהוא מגיע למקור: חיה גדולה, פרוותית ומושכת. הוא רץ לעברה בחדווה וכך מסתיימים חייו – בבטנה של חתולה.
הגורם להתנהגות האובדנית של החולדה בסיפור הוא טפיל חד תאי הקרוי טוֹקסוֹפּלזמה גוֹנדי (Toxoplasma gondii) או טוקסו, בקיצור. הטפיל מסוגל להדביק מגוון רחב של יונקים ושל ציפורים, אך כדי להשלים את מחזור חייו ולהתרבות ברבייה זוויגית הוא חייב להגיע למעי של הפונדקאי הסופי שלו – החתול, או ליתר דיוק כל טורף ממשפחת החתוליים. להמשיך לקרוא עם קצת עזרה מחברים
Image credit: Marvel.com [Fair Use]ככלי נשק, המגן של קפטן אמריקה הוא יחיד במינו: הוא מגן בפני התקפות רבות עוצמה ("מיולניר", מקבתו האגדית של ת'ור, היא רק דוגמה אחת), מחזיר קרניים התקפיות (כמו אלה ש"איירון מן" יורה), ומסוגל לשמש כמקפצה לבני ברית (ל-"אלמנה השחורה" האתלטית במיוחד) וכמזחלת על הכביש המהיר (מקור הדוגמאות). לו היה עלינו לשחזר מגן שכזה מחוץ לעולם הקומיקס – האם הדבר היה עולה בידינו?
נעה לכמן
מבחן ראשון: ממה זה עשוי?
על פי הסרטים של חברת מארוול, בשנות ה-40 של המאה הקודמת נתן הממציא הגאון הווארד סטארק לסטיב רוג'רס, קפטן אמריקה, לבחור מגן מבין כמה דגמים אפשריים. הדגם הנבחר הוא אב-טיפוס עשוי מהיסוד הדמיוני ויברניום (Vibranium) – אותה מתכת שעל פי גרסת הספר של "איירון מן 2" הבן של הווארד, טוני סטארק (הידוע כ"איירון מן"), ישתמש בה כמקור כח בלתי-מזהם לחליפה שלו. על פי הקומיקס, המגן העגול הוענק לקפטן אמריקה על ידי נשיא ארצות הברית פרנקלין דלנו רוזוולט והוא עשוי סגסוגת של פלדה מיוחדת (ודמיונית) המכונה "פרוטו-אדמנטיום", עם ויברניום, ועוד גורם לא ידוע. להמשיך לקרוא המגן של קפטן אמריקה: בדיקת מציאות
ב-2014 אסרה יעל גרמן, שרת הבריאות דאז, על הפלרת מים בישראל בניגוד להמלצות גופים בריאותיים רבים ועמדות מומחי משרד הבריאות. זו הייתה אחת מההחלטות הראשונות של גרמן בתפקידה כשרת הבריאות, לאחר שכבר ניסתה להפסיק את הפלרה עוד כשכיהנה כראש עיריית הרצלייה. במאי 2015 הכריז שר הבריאות יעקב ליצמן כי יקשיב להמלצות אנשי המקצוע הרבים במשרד ומחוצה לו, יבטל את ההחלטה של גרמן ויחזיר את ההפלרה. בעקבות החלטתו של ליצמן תוקנו תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי-שתיה ומיתקני מי שתיה, התשע"ג-2013), ולפני חודש (ב-16/03/2016) אישרה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת את התיקון. ב-21/03/2016 דחתה הוועדה את התנגדותה של גרמן לתיקון.
החלטת השר ליצמן גררה, כצפוי, תגובות של מתנגדי הפלרה. חברת הכנסת גרמן טענה כי ההפלרה יכולה להזיק לבריאות ואף כתבה בתגובות לדיון בנושא בפייסבוק כי היא אינה מבינה "מדוע גם רופאי הילדים, רופאי השיניים ואפילו רופאי בריאות הציבור כולם התאחדו (בבג"צ), בעד הפלרת המים". במהלך אירוני משהו הגישו אנשים שונים, כגון הזוג שי אביבי ומיכל ליבדינסקי, תלונה במשטרה על ההחלטה להחזיר את ההפלרה, בטענה כי "מרעילים את האוכלוסייה". למה אירוני? התלונות הוגשו בעידודה של קבוצה משונה בשם "מעלים את התדר", המוכרת בין היתר מתקן להחדרת כסף (המתכת) למי השתייה, אף שישנן עדויות לכך שמי כסף רעילים ומסוכנים לבריאות.
יעל גרמן לא מבינה מדוע רופאי ישראל התאחדו בעד הפלרת מים. צילום מסך.
הכדור הצבעוני היפה שבתמונה הוא מודל תלת-ממדי של פני השטח של נגיף זיקה
במחקר שפורסם בסוף מרץ 2016 בכתב העת המדעי Science, חשפו חוקרים מאוניברסיטת פורדו ומהמכונים האמריקאיים הלאומיים לבריאות (NIH) את המבנה של נגיף זיקה. בתמונה שלמעלה מוצג מודל תלת ממדי של פני השטח של הנגיף. להמשיך לקרוא נחשף המבנה של נגיף זיקה
האנטומולוג לארי ריווס הצליח לתעד בקיעה של ביצת הזבוב אסטרית האדם, שזחליו טפילים של בני אדם ושל יונקים אחרים
את התמונה המדהימה שבראש הרשומה צילם האנטומולוג לארי ריווס (Reeves), כאשר השתמש בעצמו כפיתיון ליתושים בגיאנה הצרפתית שבדרום אמריקה. במהלך הצילומים הוא שם לב כי היתושה נושאת ביצים של זבוב ממשפחת האסטריתיים (Oestridae) וכי אחת הביצים בוקעת ורימה קטנה מבצבצת מתוכה. זו ככול הנראה התמונה הראשונה המתעדת בקיעה כזו. להמשיך לקרוא תמונה נדירה: זבוב בא לעולם
תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות 