דייל קנדי-צרפתי הואשם כמי שהביא את האיידס לאמריקה, אף שלא הייתה כל עדות לכך. מחקרים מראים כי HIV, הנגיף הגורם לאיידס, הגיע לארצות הברית הרבה לפני כן, והדייל היה קורבן של צירוף נסיבות מצער
בשנת 1987 ראה אור הספר "והתזמורת המשיכה לנגן" של העיתונאי האמריקאי רנדי שילטס (Shilts). שילטס, שימות בעצמו מסיבוכי איידס ב-1994, התיימר לסקור בספר את שנותיה הראשונות של מגפת האיידס בארצות הברית, מגפה שבתחילה נראה כי היא תוקפת וקוטלת בעיקר אנשים כמוהו – הומוסקסואלים – ועלו טענות כי בשל כך הממשל אינו ממהר לטפל בה ולנסות לבלום אותה. לטענת שילטס, הספר נועד לעורר תשומת לב למחדלי הממשל, ולהניע פעילות פוליטית לבלימת גל של אלימות הומופובית שהוא היה משוכנע שעומד להתפרץ בשל הטענה כי ההומוסקסואלים מפיצים את המחלה הקטלנית.
זבובי רחף נופלים כנראה מסתמכים על הראייה כדי לזהות את מיקומם ולא על היכולת לחוש בכוח המשיכה
בקופסה חשוכה תלוי זבוב. הוא מחובר לתקרת הקופסה באמצעות אלקטרומגנט האוחז בסיכה, שמודבקת לגב החזה של הזבוב. לפתע האלקטרומגנט מנותק מהמתח המפעיל אותו והזבוב נופל. במקום לנפנף בכנפיו ולעצור את הנפילה נראה כי הזבוב כלל לא מודע לכך שהוא נופל. עד שהוא קולט זאת ומתחיל לנסות לעוף כבר מאוחר מדי – הוא מתנגש בקרקעית הקופסה.
זבוב הרחף (Episyrphus balteatus) הזה הוא חלק מניסוי שערכו חוקרים מאוניברסיטת אקס-מרסיי ושתוצאותיו פורסמו ב-Journal of Experimental Biology. החוקרים לא הפילו זבובים (רק) להנאתם אלא כדי לבדוק אם יש להם, כמו לנו, חוש שיווי משקל המאפשר לחוש תאוצה ואת המיקום ביחס לכוח המשיכה.
זבובי רחף מסוגלים לרחף במקום ולעוף במהירות מרשימה הצדה ולאחור. פעלולים שכאלו דורשים תחושה טובה של מיקום הגוף באוויר וביחס לקרקע, ולכן דורשים לכאורה גם את היכולת לחוש בכוח המשיכה ובתאוצה.
כדי לבחון האם יש לזבובי רחף חוש כזה, הפילו החוקרים זבובים בתוך קופסאות שונות. בקופסאות חשוכות 70 אחוז מהזבובים הגיבו לאט מדי לנפילה, אם בכלל, והתנגשו בקרקעית; בקופסאות לבנות המוארות באור אחיד הזבובים הגיבו מהר יותר ורק 30 אחוז מהם התרסקו; ובקופסאות מוארות ומפוספסות – סימון המקל את ההתמצאות – רוב הזבובים הגיבו מהר ובזמן ורק 10 אחוז מהם התרסקו.
החוקרים סבורים כי תוצאות אלו מראות כנראה שלזבובים אין מערכת שיווי משקל פנימית (כמו שיש באוזן הפנימית של רוב היונקים) אלא שהם מסתמכים על תנועת האוויר ובעיקר על הראייה כדי לזהות את מיקומם ולהגיב בהתאם.
כל לילה יוצאות החולדות בערים ובכפרים ממקומות המסתור שלהן ומשחרות למזון. במהלך חיפושיהן מגיע פתאום לאפן ריח מוכר. הן קוראות קריאות אזהרה לחברותיהן ובורחות בבהלה. כולן פרט לאחד. הריח שגרם לחבריו לנוס בבהלה הוא עבורו ריח נפלא. הוא מעולם לא הריח משהו כל כך טוב. בניגוד לחבריו שנסו על נפשם זכר החולדה כלל לא חש פחד, אלא משיכה בסיסית וכמעט חולנית לריח. הוא חייב למצוא את מקורו! הוא תר נואשות אחר הריח עד שהוא מגיע למקור: חיה גדולה, פרוותית ומושכת. הוא רץ לעברה בחדווה וכך מסתיימים חייו – בבטנה של חתולה.
הגורם להתנהגות האובדנית של החולדה בסיפור הוא טפיל חד תאי הקרוי טוֹקסוֹפּלזמה גוֹנדי (Toxoplasma gondii) או טוקסו, בקיצור. הטפיל מסוגל להדביק מגוון רחב של יונקים ושל ציפורים, אך כדי להשלים את מחזור חייו ולהתרבות ברבייה זוויגית הוא חייב להגיע למעי של הפונדקאי הסופי שלו – החתול, או ליתר דיוק כל טורף ממשפחת החתוליים. להמשיך לקרוא עם קצת עזרה מחברים
Image credit: Marvel.com [Fair Use]ככלי נשק, המגן של קפטן אמריקה הוא יחיד במינו: הוא מגן בפני התקפות רבות עוצמה ("מיולניר", מקבתו האגדית של ת'ור, היא רק דוגמה אחת), מחזיר קרניים התקפיות (כמו אלה ש"איירון מן" יורה), ומסוגל לשמש כמקפצה לבני ברית (ל-"אלמנה השחורה" האתלטית במיוחד) וכמזחלת על הכביש המהיר (מקור הדוגמאות). לו היה עלינו לשחזר מגן שכזה מחוץ לעולם הקומיקס – האם הדבר היה עולה בידינו?
נעה לכמן
מבחן ראשון: ממה זה עשוי?
על פי הסרטים של חברת מארוול, בשנות ה-40 של המאה הקודמת נתן הממציא הגאון הווארד סטארק לסטיב רוג'רס, קפטן אמריקה, לבחור מגן מבין כמה דגמים אפשריים. הדגם הנבחר הוא אב-טיפוס עשוי מהיסוד הדמיוני ויברניום (Vibranium) – אותה מתכת שעל פי גרסת הספר של "איירון מן 2" הבן של הווארד, טוני סטארק (הידוע כ"איירון מן"), ישתמש בה כמקור כח בלתי-מזהם לחליפה שלו. על פי הקומיקס, המגן העגול הוענק לקפטן אמריקה על ידי נשיא ארצות הברית פרנקלין דלנו רוזוולט והוא עשוי סגסוגת של פלדה מיוחדת (ודמיונית) המכונה "פרוטו-אדמנטיום", עם ויברניום, ועוד גורם לא ידוע. להמשיך לקרוא המגן של קפטן אמריקה: בדיקת מציאות
ב-2014 אסרה יעל גרמן, שרת הבריאות דאז, על הפלרת מים בישראל בניגוד להמלצות גופים בריאותיים רבים ועמדות מומחי משרד הבריאות. זו הייתה אחת מההחלטות הראשונות של גרמן בתפקידה כשרת הבריאות, לאחר שכבר ניסתה להפסיק את הפלרה עוד כשכיהנה כראש עיריית הרצלייה. במאי 2015 הכריז שר הבריאות יעקב ליצמן כי יקשיב להמלצות אנשי המקצוע הרבים במשרד ומחוצה לו, יבטל את ההחלטה של גרמן ויחזיר את ההפלרה. בעקבות החלטתו של ליצמן תוקנו תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי-שתיה ומיתקני מי שתיה, התשע"ג-2013), ולפני חודש (ב-16/03/2016) אישרה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת את התיקון. ב-21/03/2016 דחתה הוועדה את התנגדותה של גרמן לתיקון.
החלטת השר ליצמן גררה, כצפוי, תגובות של מתנגדי הפלרה. חברת הכנסת גרמן טענה כי ההפלרה יכולה להזיק לבריאות ואף כתבה בתגובות לדיון בנושא בפייסבוק כי היא אינה מבינה "מדוע גם רופאי הילדים, רופאי השיניים ואפילו רופאי בריאות הציבור כולם התאחדו (בבג"צ), בעד הפלרת המים". במהלך אירוני משהו הגישו אנשים שונים, כגון הזוג שי אביבי ומיכל ליבדינסקי, תלונה במשטרה על ההחלטה להחזיר את ההפלרה, בטענה כי "מרעילים את האוכלוסייה". למה אירוני? התלונות הוגשו בעידודה של קבוצה משונה בשם "מעלים את התדר", המוכרת בין היתר מתקן להחדרת כסף (המתכת) למי השתייה, אף שישנן עדויות לכך שמי כסף רעילים ומסוכנים לבריאות.
יעל גרמן לא מבינה מדוע רופאי ישראל התאחדו בעד הפלרת מים. צילום מסך.
הכדור הצבעוני היפה שבתמונה הוא מודל תלת-ממדי של פני השטח של נגיף זיקה
במחקר שפורסם בסוף מרץ 2016 בכתב העת המדעי Science, חשפו חוקרים מאוניברסיטת פורדו ומהמכונים האמריקאיים הלאומיים לבריאות (NIH) את המבנה של נגיף זיקה. בתמונה שלמעלה מוצג מודל תלת ממדי של פני השטח של הנגיף. להמשיך לקרוא נחשף המבנה של נגיף זיקה
האנטומולוג לארי ריווס הצליח לתעד בקיעה של ביצת הזבוב אסטרית האדם, שזחליו טפילים של בני אדם ושל יונקים אחרים
את התמונה המדהימה שבראש הרשומה צילם האנטומולוג לארי ריווס (Reeves), כאשר השתמש בעצמו כפיתיון ליתושים בגיאנה הצרפתית שבדרום אמריקה. במהלך הצילומים הוא שם לב כי היתושה נושאת ביצים של זבוב ממשפחת האסטריתיים (Oestridae) וכי אחת הביצים בוקעת ורימה קטנה מבצבצת מתוכה. זו ככול הנראה התמונה הראשונה המתעדת בקיעה כזו. להמשיך לקרוא תמונה נדירה: זבוב בא לעולם
חלק מהזכרים של העוף הדורס זרוֹן הסוּף מתחפשים לנקבות כדי לחמוק מאלימות
נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו
זכרים ונקבות של העוף הדורס זרוֹן הסוּף (Circus aeruginosus) נבדלים זה מזה בגודל גופם ובצבע נוצותיהם. תופעה זו קרויה דו-צורתיות זוויגית, והיא קיימת גם בטווסים, בבני אדם, באריות ובבעלי חיים רבים נוספים. אצל זכרי הזרון נוצות הזנב והנוצות הסוככות (coverts) אפורות וקצות הכנפיים שחורים, בעוד לנקבות ראש וכתפיים לבנבנים וגוף חוּם ללא כל גוון אפור. כמו כן, הזכרים קטנים בכ-30% מהנקבות. אך מתברר כי לא כל הזכרים מצייתים לקוד לבוש זה. באוכלוסיית זרוני הסוף במערב צרפת, קרוב ל-40% מהזכרים עוטים במהלך כל חייהם "בגדי נשים" – דהיינו, כסות הנוצות שלהם זהה לזו של הנקבות, וההבדל היחיד ביניהם הוא צבע העיניים: לזכרים בדראג, כמו לזכרים רגילים, קשתית צהובה-לבנה ולנקבות אוכרה-חום.
חודש פברואר היה שקט מהרגיל בבלוג – לא פרסמתי במהלכו אפילו רשומה אחת, לכן רציתי לספר לכם מאוד בקצרה חלק מהדברים שכן עשיתי החודש ושקשורים למדע פופולרי ולתקשורת המדע: להמשיך לקרוא פברואר הבודד, או איפה הרשומות של פברואר?
טיפולים בתסמינים הנגרמים מנגיפי הצטננות מדכאים את תגובותיה הגסות והמגושמות של מערכת החיסון המולדת שלנו, ולא מחזקים אותן.
אם תבחנו את שורות המדפים המוקדשים להצטננות ולשפעת בבתי המרקחת, או תצפו ברופאים מסוימים בטלוויזיה, תפגשו לא מעט מוצרים המתיימרים לחזק את מערכת החיסון שלכם באופן "טבעי". מחקרים שבדקו מוצרים אלה הראו כי הם פלצבו יקר. עם זאת, רבים משוכנעים כי השיקויים האלה יכולים לשמור על בריאותם. מיליוני אנשים הולכים שולל אחר השיווק הידידותי לכאורה (אך למעשה ציני) של מוצרים אלה, ומשלמים ממיטב כספם תמורת "כוסות רוח למת" במקרה הטוב. לכל המאמינים מביניכם (וכן לספקנים המחפשים כמה טיעונים חדשים), שִקלו זאת: חיזוק מערכת החיסון שלכם הוא רעיון גרוע למדי, לאמיתו של דבר. גם לו מוצרי הריפוי והמניעה האלה היו עושים את שהם מתיימרים לעשות, לא הייתם רוצים שיעשו זאת. להמשיך לקרוא רק החזק מקנח
תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות 