אנתרופולוגיה – תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות

כלי האבן העתיקים בעולם

תגלית חדשה מצביעה על כך שאבותינו החלו ליצור כלי אבן מוקדם בהרבה משחשבנו; המין הראשון שעשה זאת ככל הנראה לא היה שייך לסוג הומו, שאליו שייכים בני האדם

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

מתי החלו בני האדם להשתמש בכלים? כיום אנו מוקפים בכלים בכל רגע מחיינו: מכפית ועד למטוס סילון, כלים מעורבים כמעט בכל פעולה שאנו עושים. אין חברה אנושית שאינה תלויה בהם, וגם מעולם לא הייתה – שכן אבותיהם של בני האדם החלו להשתמש בכלים מיליוני שנה לפני שאנו, בני האדם המודרנים בני המין הומו ספיינס (Homo sapiens), הופענו על במת האבולוציה.

אם כך, השאלה הנכונה יותר היא: מתי החלו אבותיהם של בני האדם להשתמש בכלים? לכך, למרבה הצער, אין תשובה ברורה.
להמשיך לקרוא כלי האבן העתיקים בעולם

השיח האנושי

על גילויה של גולגולת כבדה וגרמית ועל ענפים צדדיים בעץ משפחת האדם

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

"ערש האדם", ערוץ אולדובאי בטנזניה. צילום: Noel Feans, CC-BY.

ביולי 1959, מרי ולואיס ליקי (Leakey), אולי זוג האנתרופולוגים המפורסם ביותר, עסקו בחפירות בערוץ אולדובאי (Olduvai) שבטנזניה. הם חיפשו, כפי שעשו במשך רוב הקריירה שלהם, אחרי מאובנים של מינים נכחדים משושלת האדם שיוכלו לשפוך אור על האבולוציה של המין האנושי. בני הזוג ליקי עבדו באולדובאי מ-1935, ומצאו בעיקר כלי אבן מתקופות שונות, אך לא מצאו דבר שטרם נראה. למעשה, היבול הדל שהניב הערוץ במשך שנים ארוכות כל כך הטיל בספק את כדאיות המחקר באזור. כל זה השתנה ב-17 ביולי. בבוקר זה מרי יצאה לבדה לחפירות – בעלה לואיס נשאר במחנה, חולה. אך לא היה זה רק המקרה שזימן לידיה את אחת התגליות החשובות ביותר של הזוג – מרי תמיד היתה זו שהעדיפה ללכלך את ידיה בחפירות, בעוד לואיס היה אחראי על מציאת המקומות המבטיחים לחפור בהם, ועל פיתוח השערות, שממצאיה של מרי שימשו להן בסיס. להמשיך לקרוא השיח האנושי

"בתוך מאורה באדמה חי לו הוביט"

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

מערת ליאנג בואה, בה התגלו שרידי ההוביטים. צילום: Rosino, CC-BY-SA.

רשומה זו עוסקת באחד המינים היותר מסתוריים ומסקרנים מבין ההומינינים – קבוצת המינים בשושלת שהובילה אל בני-האדם, לאחר ההתפצלות מהשימפנזים. המין הוא הומו פלורסיינסיס (Homo floresiensis, "האדם מפלורס"), אך בניו ידועים יותר בכינוי "הוביטים", בשל קומתם הנמוכה, אך מעט מעל מטר אחד (לצערנו, ממצאי המאובנים אינם מספרים לנו דבר בנוגע לכפות רגליים שעירות ואהבה לשירים עליזים או לארוחות פטריות דשנות). להמשיך לקרוא "בתוך מאורה באדמה חי לו הוביט"

עצם המחלוקת

האם סימני חריטה בעצם מעידים על שימוש בכלי אבן לפני יותר משלושה מיליון שנה?

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

כלי אבן (מקצצים) מאתיופיה. צילום: Didier Descouens, CC-BY-SA.

הסיפור הבא עוסק בשאלה מתי בדיוק, במהלך האבולוציה, הפכנו למי שאנחנו – ומה בעצם מגדיר אותנו: האנטומיה היחודית שלנו, שימוש בכלים, אכילת בשר? זהו גם סיפורה של מחלוקת מדעית, והשאלה: כמה עדויות אנחנו צריכים בשביל לשנות את התיאוריה שלנו?

הכל התחיל בינואר 2009. קבוצה של חוקרים מגרמניה, צרפת וארצות-הברית בראשותו של זרסנאי אלמסגד (Alemseged) סרקה את אזור דיקיקה (Dikika) באתיופיה בחיפוש אחר מאובנים. להמשיך לקרוא עצם המחלוקת

אגרוף לפנים [ידפרצוף]

"סיפורי ככה זה": חוקרים מאוניברסיטת יוטה טוענים כי הפנים האנושיות התפתחו כדי לעמוד באגרופים וכי כף היד התפתחה ליצירת אגרוף יעיל. האם הם צודקים? ספוילר: לא

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

אגרופים לפנים. צילום: Keith (Louie) Abigail, CC-BY-NC.

גולגולת האדם התפתחה במהלך האבולוציה כהגנה מפני אגרופים! טענה זו מוצגת במאמר סקירה של צמד חוקרים מאוניברסיטת יוטה בארצות הברית, דייוויד קרייר (Carrier) ומיכאל מורגן (Morgan), שפורסם בכתב העת Biological Reviews. המאמר, שהוצג על ידי מרבית כלי התקשורת ללא כל ביקורת (כרגיל), הוא המשך למחקר אחר של הצמד בו הם טענו כי כף היד האנושית התפתחה כך שתוכל לתת אגרופים בקלות ובלי להיפצע.

במחקר הראשון, על כף היד, החוקרים בחנו את מבנה היד של האדם המודרני מול ידי קופי-אדם אחרים. הם החליטו שמאחר שמבנה יד-האדם מאפשר לקפוץ אותה לאגרוף להמשיך לקרוא אגרוף לפנים [ידפרצוף]

קבורים בסהרה

קברים השייכים לבני תרבויות שונות התגלו במדבר ומעידים שפעם היה כאן אגם

נעם לויתן ודינה וולודרסקי | גליליאו

Deutsch: Dünenzüge im abendlichen Licht zwisch... — מדבר טנרה שבדרום סהרה. מתוך ויקיפדיה.

מדבר סהרה הוא המדבר החם הגדול בעולם. הוא משתרע לרוחבה של מרבית צפון אפריקה, מים סוף במזרח ועד לאוקיינוס האטלנטי במערב, ושטחו עולה על תשעה מיליון קמ"ר. המדבר כיום צחיח וחם וכמות בעלי החיים והצמחים בו דלה. עם זאת ישנן עדויות היסטוריות, כגון משקעי אגמים עתיקים וציורי מערות המתארים פילים, ג'ירפות ויענים, שהיו תקופות שבהן ירדו גשמי מונסון על סהרה והפכו אותו למקום ירוק ושופע. צוות חוקרים בראשות הפליאונטולוג פול סרנו (Sereno) מאוניברסיטת שיקגו עסק בשנת 2000 בחפירות לחיפוש עצמות דינוזאורים בקצהו המערבי של מדבר טֶנֶרֶה, בניז'ר שבדרום סהרה (את החפירות מימנה חברת נשיונל ג'יאוגרפיק). הצוות גילה במקרה כ-200 קברים השייכים לשתי תרבויות שונות ששכנו לחופו של אגם כאשר סהרה היה ירוק בזמן תקופת האבן החדשה (הנֵיאוליתית). סרנו וצוותו פרסמו את תגליתם באוגוסט 2008 בכתב העת המקוון PLOS ONE.

הקברים ממוקמים על ראשן של דיונות קדומות להמשיך לקרוא קבורים בסהרה