קבורים בסהרה

קברים השייכים לבני תרבויות שונות התגלו במדבר ומעידים שפעם היה כאן אגם

נעם לויתן ודינה וולודרסקי | גליליאו

מדבר טנרה שבדרום סהרה. מתוך ויקיפדיה.

מדבר סהרה הוא המדבר החם הגדול בעולם. הוא משתרע לרוחבה של מרבית צפון אפריקה, מים סוף במזרח ועד לאוקיינוס האטלנטי במערב, ושטחו עולה על תשעה מיליון קמ"ר. המדבר כיום צחיח וחם וכמות בעלי החיים והצמחים בו דלה. עם זאת ישנן עדויות היסטוריות, כגון משקעי אגמים עתיקים וציורי מערות המתארים פילים, ג'ירפות ויענים, שהיו תקופות שבהן ירדו גשמי מונסון על סהרה והפכו אותו למקום ירוק ושופע. צוות חוקרים בראשות הפליאונטולוג פול סרנו (Sereno) מאוניברסיטת שיקגו עסק בשנת 2000 בחפירות לחיפוש עצמות דינוזאורים בקצהו המערבי של מדבר טֶנֶרֶה, בניז'ר שבדרום סהרה (את החפירות מימנה חברת נשיונל ג'יאוגרפיק). הצוות גילה במקרה כ-200 קברים השייכים לשתי תרבויות שונות ששכנו לחופו של אגם כאשר סהרה היה ירוק בזמן תקופת האבן החדשה (הנֵיאוליתית). סרנו וצוותו פרסמו את תגליתם באוגוסט 2008 בכתב העת המקוון PLOS ONE.

הקברים ממוקמים על ראשן של דיונות קדומות שנערמו לאורך תקופת יובש שלמה. כדי לקבוע את גילן של הדיונות השתמשו החוקרים בשיטת תארוך לומינסצנטית (Optically stimulated luminescence), המאפשרת למדוד מתי היתה הפעם האחרונה שבה נחשפו לאור גרגירי הקוורץ המצויים בחול. הם אספו דגימות חול מעומק הדיונות בלילות ללא ירח כדי שהחול לא ייחשף לתאורה, וכך גילו כי היערמות הדיונות באזור החלה לפני כ-16,000 שנים (14,000 לפנה"ס) ונמשכה כ-7,000 שנים.

אתר הקברים נמצא בגוֹבֶּרוֹ – שם האזור בפי בני הטוּאַרֶג (שבטים נודדים החיים בסהרה) – והוא הקדום והעתיק ביותר בסהרה. גילויו פותח צוהר חדש לא רק למנהגי הקבורה ולאנטומיה של התושבים הקדומים, אלא גם לדרך חייהם, בריאותם ותזונתם. מבדיקת הקברים הקדומים יותר באתר התברר כי קבוצת ציידים-דייגים-לקטים התגוררה לחופו של אגם בסביבה זו לפני יותר מ-9,000 שנים. האזור הפך לפחות צחיח בתקופה זו, שינוי שמשך למקום בני אדם ובעלי חיים אחרים.

שלד של גבר קיפיאני משנת 7,500 לפנה"ס. צבעו כהה בעקבות שהייה מתחת למים. הגבר נקבר על גבו כשהוא דחוס ומקופל, ידיו מונחות על פיו וכפות רגליו מונחות זו על זו. גובהו כשני מטרים. הקיפיאנים היו ציידים-דייגים-לקטים. כל התצלומים לקוחים מהמאמר המקורי, אלא אם צוין אחרת: Sereno, P. C. et al. PLOS ONE 3, e2995 (2008)

גולגולת של גבר קיפיאני. שימו לב לאף הרחב ולמצח הנמוך.

את תקופת הקבורה הראשונה בגוברו מייצגת קבוצה של 17 קברים שנכרו סמוך זה לזה. בדיקה מדוקדקת של 5 מביניהם הראתה כי הקבורות התקיימו משנת 7,800 לפנה"ס עד לשנת 7,550 לפנה"ס. כלומר, תושבי האזור הקדומים התגוררו וקברו את מתיהם באותו חלק של גוברו במשך 250 שנים. מתים אלה ומתים מחלקים אחרים בגוברו נקברו כשהם דחוסים ומקופלים היטב – נראה שנקשרו ברצועות או שנארזו בסלים או בשקי עור, שנרקבו והתפוררו לפני שנים בלי להותיר זכר. לגולגולות של ציידים-לקטים אלה מבנה אופייני שמופיע אפילו בילדים בני ארבע שנים. הגולגולת נמוכה ומוארכת (בכיוון מצח-עורף), בעלת אף רחב ומבנה ייחודי בעצם העורף.

התושבים הקדומים, כצפוי מציידים-דייגים, היו שריריים וחסונים; ואף זאת – הן הנשים והן הגברים היו גבוהים מאוד: גובהו של הנמוך מביניהם 1.85 מ' והגבוה מביניהם היתמר לגובה של 2.03 מ'!

קרס דיג וצלצל עצם קיפיאני.

סרנו ועמיתיו מצאו באזור הקברים ובערמות פסולת עתיקות קרסי דיג וכן צלצלי עצם ששימשו ככל הנראה לדיג דגים גדולים. עצמות שהושלכו לערמות אפשרו לחוקרים הצצה לתפריט התושבים ולמגוון החיות שחיו בסביבתם. נתגלו עצמות של דגי נסיכת הנילוס שאורכם הגיע ל- 1.8 מטר, דבר המרמז על אגם עמוק שעומקו לא עלה, כנראה, על יותר מ-3 מטרים. עצמות נוספות הן של שפמנונים, צבים רכים, תנינים והיפופוטמים. בנוסף לבעלי החיים הימצאות גרגרי אבקה של צמחים מאתרי הקבורה הראו כי באזור היתה סוואנה של עשבים וגומא ומעט עצי פיקוס ואשל. נוכחות מיני סָמָר וצמחי מים מצביעים על מקור מים קבוע ועל אזורי ביצה, ואילו נוכחות צמחים עמידים ליובש כגון שיחי מלוח מראים כי בכל זאת היתה באזור סביבה חולית.

הזמן הכולל שבו שכנה קבוצת הציידים-דייגים-לקטים בגוברו מוגדר על פי זמן הקבורה הקדומה ביותר והחדשה ביותר של קבוצה זו ונמשך 1,500 שנים, מלפני 9,700 עד לפני 8,200 שנים. לקראת סוף תקופה זו עלו מי האגם וכיסו את הדיונות, כפי שאפשר להסיק מהגוון הכהה ומקשיחות העצמות מאותה התקופה, ואילצו את המתיישבים לנדוד למקום אחר. בסוף התקופה, בסביבות שנת 6,200 לפנה"ס החל גוברו להידמות למדבר הצחיח הקיים כיום: האגם חרב, אחרוני האנשים ומרבית החיות נטשו את המקום.

על פי החוקרים נמשכה התקופה היבשה 1,000 שנים ומיד לאחריה חזרו הגשמים – מים מילאו את האגם, צמחים הופיעו לאורך חופיו וחיות ובני אדם שבו לגוברו. תנאים נוחים אלה נמשכו כ-2,700 שנים, זמן רב בהרבה מתקופת ההתיישבות הקודמת.

המתיישבים החדשים על שפת האגם היו שונים מאוד מקודמיהם. הם היו רזים ונמוכים יותר, גובהם היה כ-1.65 מטר וגולגולותיהם צרות וגבוהות. מחשיפת ממצאים מאזור הקברים ומאתרי הפסולת אפשר היה להסיק כי בתקופתם היה האגם רדוד והכיל שפמנונים קטנים, אמנונים וצדפות. שרידי ציד נוספים היו צבים רכים, היפופוטמים, תנינים ואנטילופות, אך הימצאותם של גרגירי דגן ועצמות פרות מלמדים כי המתיישבים המאוחרים היו גם חקלאים ורועי בקר ובהתאם לכך היה מבנה גופם רזה ופחות שרירי מזה של הציידים-לקטים.

גבר טנרי שנקבר בשנת 4,600 לפנה"ס כשחלקו האחורי נתון בשריון צב. שימו לב להבדל בין גולגולתו (מימין) בעלת המצח הגבוה לגולגולת הקיפיאני. הטנרים היו חקלאים.

גרגרי אבקה של צמחים שנמצאו באזור מעידים כי בתקופת החקלאים היתה בגוברו שִׂיחִייה וערבת עשב עם עצים ממוצא סודני או טרופי. נוכחות צמחי מים מצביעה אף היא על כך שהאגם היה רדוד ובו מים מתוקים. עם זאת, נוכחות צמחי חול וצמחים עמידים ליובש הראתה כי גם בתקופה זו נותרה באזור קרקע חולית.

ילדה בת-11 שנקברה כשעל זרועה אצעדה שגולפה מחט של היפופוטם.

המתיישבים המאוחרים קברו את אנשיהם בשכיבה על הצד בתנוחה מעט כפופה באותם אתרי קבורה של המתיישבים הקדומים, אך לא פגעו בקברים העתיקים. לפעמים נקברו לצד האנשים חפצי אומנות שונים. אדם בוגר אחד נקבר לפני כ-6,600 שנים, שכוב על שריון של צב. ילדה בת-11 נקברה כשעל זרועה אצעדה שגולפה מחט של היפופוטם. ילדה זו נקברה בשנת 2,835 לפנה"ס בקירוב וקברה הוא המאוחר ביותר מבין קברי המתיישבים החדשים.

הקבורה המרשימה ביותר לדעת החוקרים היא קבורה משולשת, היחידה מסוג זה שנמצאה ביבשת אפריקה. בקבר, שקיים מלפני 5,300 שנים, שוכבת אישה על צידה הימני כשמולה שוכבים על צידם השמאלי שני ילדים – ככל הנראה ילדיה – בגילאי 5 ו-8. ארבעה ראשי חץ, שייצגו ככל הנראה את טקס הקבורה, נמצאו ליד השלדים. נראה שיד אוהבת קברה את השלושה – הם הונחו כך שזרועותיהם ורגליהם משולבות בתנוחת חיבוק והם אוחזים ידיים. כמות גדולה של שרידי גרגרי אבקה צמחיים מתחתיהם מראה כי נקברו על מצע פרחים. מאחר שעל שלדי השלישייה לא נראו סימני אלימות (סימנים כאלה לא נמצאו גם על שאר השלדים בגוברו), מניחים החוקרים שמתו ממחלה או שטבעו באגם.

אילו השתמש סרנו בשיטות המקובלות בחפירה ארכיאולוגית לחשיפת השלדים, כלומר בהסרת כל עצם באמצעות כלי חפירה זעירה ומברשות, היה מביא להתפוררותם בחום הסהרה. במקום זאת התייחס סרנו, שהוא פליאונטולוג, לחשובים מבין השרידים כאילו היו מאובני דינוזאורים. השלדים נאספו בשלמותם ונשלחו למעבדת המאובנים באוניברסיטת שיקגו. הטיפול במעבדה שימר את השרידים באופן המאפשר לצפות בהם מצידם העליון והתחתון, כשכל העצמות וחפצי האומנות נותרים בעמדתם המקורית.

קבורה משולשת משנת 3,350 לפנה"ס של אישה טנרית ושני ילדים, שידיהם ורגליהם משולבות יחדיו בחיבוק. השלושה נקברו על מצע פרחים, שהותיר גרגרי אבקה רבים בתחתית הקבר.

החוד העליון עשוי מאבן ירוקה שמקורה במחצבה מרוחקת. ראש החץ התחתון הוא אחד מתוך ארבעה ראשי חץ שהוטמנו עם האישה והילדים בקבר המשולש.

אך מדוע כללו הקבורות של המתיישבים החדשים חפצי אומנות וסממנים של טקסי קבורה שלא נראו בתרבות הציידים-דייגים-לקטים? צוות החוקרים סבר שמאחר שהמתיישבים החדשים לא היו רק ציידים אלא גם חקלאים ורועי בקר, הם לא היו עסוקים תמידית בציד ובליקוט מזון והיה להם זמן לפתח מיומנויות נוספות, יצירתיות, כמו יצירת תכשיטים וטקסי קבורה. כמו כן, חלק נכבד מכלי המתיישבים המאוחרים, כגון קרדומים להקצעת עצים וחודים שונים, נוצרו מאבן ירוקה (סוג של פצלת השדה) שאינה קיימת בגוברו. החקלאים השיגו את האבן 160 ק"מ צפונית משם ממחצבה פרהיסטורית הממוקמת בהרי אייר (Aïr).

תקופת התיישבותם של המתיישבים המאוחרים בגוברו באה אל קצה כשהחל האזור להתייבש לפני 4,500 שנים, והמדבר שב והשתלט על האזור.

כדי לגלות את זהות התרבויות השונות בגוברו נעזר סרנו בארכיאולוגית אליינה גרצ'אה (Garcea) מאוניברסיטת קסינו, איטליה. גרצ'אה, המתמחה בתרבויות צפון אפריקה הקדומות, בחנה שברי חרס וחפצי אומנות מאתרי הקבורה וקבעה כי תושבי האזור היו הקיפיאנים והטֶנֶרים. הציידים-דייגים-לקטים שהשתמשו בצלצלים הם קיפיאנים, בעוד החקלאים שגילו חיבה לאבן הירוקה הם טנרים.

יותר ממאה קברים בגוברו טרם נחקרו. סרנו וצוותו מקווים כי חקר הקברים הנותרים וסביבתם יחשוף עוד פרטים על חייהם של הקיפיאנים ושל הטנרים בסהרה הירוק ועל התמודדותם עם תנאי הסביבה המשתנים. אך רוחות הסהרה וחום המדבר שוחקים את השרידים: וכך אותה בליה שעזרה לחשוף את השרידים מסכנת אותם. אם לא ייחקר ויישמר האתר במהרה יחלפו סודותיו עם הרוח.

לקריאה נוספת

המאמר המקורי:

Sereno, P. C., Garcea, E. A. A., Jousse, H., Stojanowski, C. M., Saliège, J-F. et al. Lakeside cemeteries in the Sahara: 5000 Years of Holocene population and environmental change. PLOS ONE 3, e2995 (2008). doi:10.1371/journal.pone.0002995

אתר Project Exploration. את האתר ייסדו פול סרנו ואישתו גבריאל ליון (Lyon) ואפשר למצוא בו מידע על פליאונטולוגיה וכן עוד תמונות ומידע על גוברו.

באתר של הצלם מייק הטוור (Hettwer) שהתלווה אל החוקרים אפשר לצפות בעוד צילומים מרהיבים.

המאמר המלא התפרסם במגזין גליליאו, גיליון 122 אוקטובר 2008