כיצד ואיך מייצר הוומבט גללים בצורת קוביות

נעם לויתן

וומבט מצוי (Vombatus ursinus), תמונה ערוכה. צילום: JJ Harrison, CC-BY-SA.

ביום חמישי הוענק פרס איג נובל לשנת 2019. בתחום הפיזיקה זכתה בפרס ההיתולי קבוצת חוקרים בינלאומית שבדקה כיצד הוומבטים – יונקי כיס אוסטרליים – מפרישים גללים בצורת קוביות, כלומר איך וומבטים מחרבנים קוביות. לרגל הזכייה העתקתי לכאן גרסה מעודכנת קלות של פוסט שפרסמתי בפייסבוק לפני יותר משנה:

הוומבט, יונק כיס חמוד וחיה מפורסמת באות ו"ו, מעביר את ימיו במאורה, בעיקר בשינה. בלילות ובשעות הדמדומים הוא יוצא לחפש אוכל, צמחים שונים, ולפזר בשטח בין 80 ל-100 גללים יבשים. כחיה שמבלה את רוב זמנה בחשיכה ראייתו של הוומבט גרועה וגם חוש השמיעה שלו, אך הוא מפצה על כך בחוש ריח מפותח במיוחד. הריח משמש אותו גם לתקשורת, או יותר נכון גלליו ה… ריחניים.

הגללים של הוומבט הם בצורת קובייה, והוא משתמש בקקוביות™ האלו כדי לסמן את הטריטוריה שלו, ולמצוא בנות ובני זוג. הוא מותיר קקוביות בעיקר על ראש סלעים או גזעי עצים ובזכות צורתן המיוחדת הן לא מתגלגלות ונופלות, אלא יושבות ביציבות על אחת מפאותיהן.

לוומבט יש פי טבעת, ובכן, טבעתי. אז איך בכל זאת יוצאים ממנו גללים שאינם מעוגלים? ככל הנראה בזכות תהליך העיכול הארוך שהמזון עובר, ובזכות מבנה המעי הגס שלו. צורת חלקו הראשון של המעי הגס מעצבת את הצואה לצורה קובייתית, ותהליך העיכול שנמשך בין שבוע לשבועיים דוחס, מקשה ומייבש אותה כך שהמעבר דרך פי הטבעת לא ישנה את צורתה. במהלך התיבשותם הגללים מתכווצים ומקבלים צורה – בדומה לדרך שבה לבה מתקררת יצרה את עמודי הבזלת בבריכת המשושים.

קבוצת הפיזיקאים שזכתה בפרס איג נובל השנה הציגה לפני שנה בכנס השערה, שהבדלים בגמישות חלקים שונים של המעי של הוומבט אחראים לעיצוב הגללים שלו כקקוביות [PDF]. החוקרים השתמשו בבלונים ארוכים, אלה שעושים איתם צורות שונות, כדי למדוד את גמישות המעי של וומבטים דרוסים שנשלחו אליהם. הם סבורים שהחלקים הפחות גמישים והקשיחים יותר במעי, במיוחד בחצי מטר האחרון שלו, יוצרים את קצוות ופאות הגללים. כעת מנסה הקבוצה לבדוק את ההשערה שלהם בעזרת עיצוב מעי וומבט מזויף מגרביונים.

מאחר שלא מצאתי תמונה מותרת לשימוש, לחצו על הקישור כדי לראות תמונה לדוגמה של קקוביות. לא לבלבל עם גלידוניות או עם טראפלס!

🎲💩

זו לא התכונה הפלאית היחידה של אחוריו של הוומבט. עור הישבן של הוומבט עבה, משוריין ועשיר בסחוס. בשעת סכנה הוומבט רץ לתוך מאורתו וחוסם אותה באמצעות עכוזו, שרוב הטורפים לא מסוגלים לתפוס או לפצוע. לעתים טורף, למשל דינגו או שד טסמני, מצליח לדחוק את ראשו בין אחורי הוומבט לתקרת המאורה. במקרה כזה הוומבט משתמש ברגליו החזקות כדי למעוך את גולגולת אויבו חסר המזל בין העכוז לתקרה.

🛡

למידע נוסף

נעם לויתן, תיקנים מגנטיים ומנתחים מאולפים: איג נובל 2019, באתר "מכון דוידסון לחינוך מדעי" (הכותרת שאני רציתי הייתה: "אשכים חמימים וילדים מריירים: איג נובל 2019" 😜)

הרשומה מבוססת על פוסט שפרסמתי בפייסבוק.