אצבעו של האיי-איי

למור נדיר ומשונה שחי רק במדגסקר מסוגל לשלוט בטמפרטורה של האצבע האמצעית המיוחדת שלו

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

איי-איי. צילום: Frank Vassen, CC-BY.

אם תצאו בלילה לטיול באי מדגסקר, ואם יהיה לכם הרבה מזל, אולי תוכלו לראות את אחד מבעלי החיים המוזרים ביותר החיים כיום. הוא נראה כמו הכלאה בין חולדה, סנאי וקוף: זנבו שעיר וסבוך, אזניו גדולות, שיניו הקדמיות בולטות וממשיכות לצמוח במשך כל חייו, כמו שיניהם של מכרסמים. עיניו מחזירות אור כעיני חתול ונראות תמיד כאילו הן עומדות לצאת מחוריהן.

הדבר המוזר ביותר בו (ואין ספק שמדובר בתחרות קשה…) הוא אצבעו האמצעית, שהיא ארוכה ודקה כל כך עד שהיא נראית כשלד מכוסה עור. בקרב תושבי מדגסקר נקשרו בשמו אגדות הרואות בו סימן מבשר רעות, ולא קשה להבין למה.

ליצור הזה קוראים איי-איי, ואנחנו דווקא חושבים שהוא חמוד.

אמנם קשה לנחש זאת לפי מראהו, אבל האיי-איי הוא לֶמוּר. כמו כל הלמורים, מקום המחיה שלו מוגבל למדגסקר, ושלא כמו הלמורים הגדולים יותר, הוא פעיל בלילה. האיי-איי משתמש באצבע האמצעית הדקה שלו בדרך ייחודית: הוא מקיש בעזרתה על גזעים וענפים ומזהה חללים ריקים, שמשמעותם שחרק כלשהו נמצא בפנים. אז הוא מכרסם את הענף במקום המתאים ומוציא את החרק בעזרת אותה אצבע דקה. האצבע עשירה בתאי עצב ההופכים אותה רגישה במיוחד למגע ולתנודות. אבל כמובן, לכל דבר יש מחיר – והאצבע המותאמת כל כך לצרכיו הייחודיים של האיי-איי איבדה את יכולתה לבצע מטלות רגילות יותר, כמו לעזור בהליכה וטיפוס. בזמן תנועה, האיי-איי מקפל את אצבעו האמצעית ולא משתמש בה כלל.

מחקרים רבים נעשו על האיבר המוזר הזה, אך גיליאן מוריץ (Moritz) ונתניאל דומיני (Dominy) מדרת'מות' קולג' בניו-המפשייר, ארצות-הברית, נקטו גישה מיוחדת. במאמר שפורסם במגזין International Journal of Primatology הם בחנו את האצבע המיוחדת בצורה אחרת: דרך מכשיר להדמייה תֶרמית. החוקרים השתמשו במצלמת תת-אדום (מצלמה הקולטת את קרינה בתחום התת-אדום, הקרוי גם אינפרה-אדום), שבעזרתה אפשר להעריך את טמפרטורת השטח של גופים שונים. בתמונות של בעלי חיים אפשר לראות אילו חלקים בגופם חמים יותר מאחרים.

כאשר מוריץ ודומיני צילמו את האיי-איי, הם ראו שעיניו ואפרכסות אוזניו חמות במיוחד. ומה בקשר לאצבע האמצעית? האם היא חמה יותר או קרה יותר משאר הגוף? להפתעתם, גילו החוקרים שהתשובה היא – תלוי מתי. כאשר האיי-איי לא משתמש באצבע שלו, והיא מקופלת וללא תזוזה, הטמפרטורה של האצבע נמוכה במיוחד: שתיים עד שש מעלות מתחת לטמפרטורה של שאר האצבעות. אך כשהאצבע נמתחת וממלאת את תפקידה בזיהוי ובשליפה של חרקים, היא מתחממת במהירות ומגיעה לטמפרטורה דומה לזו של שאר האצבעות.

קאלי האיי-איי בחיפוש אחר מזון. האצבע המקופלת ביד שמאל (ימין, יישור של המפרק) קרה יותר מהאצבע ביד ימין (שמאל, כיפוף של המפרק). צילום מתוך: Moritz, G.L. & Dominy, N.J. Int. J. Primatol. 33, 588-597 ©2012.

ממצא זה מעורר שתי שאלות: למה ואיך? לשתי השאלות עדיין אין תשובה מוחלטת. החוקרים משערים שמכיוון שהאצבע דקה וארוכה כל כך, היא עשויה לאבד חום במהירות, ולכן הפחתת הטמפרטורה כאשר האצבע אינה פעילה עשויה לחסוך הרבה אנרגיה. וכיצד זה קורה? ייתכן שכלי הדם המובילים לאצבע מתכווצים ומתרחבים – אמצעי שמשמש את כל בעלי החיים לוויסות טמפרטורה, אם כי בדרך כלל לא באופן מקומי כל כך. ייתכן גם שקיפול האצבע סמוך לכף היד עוצר חלק מזרימת הדם, וכך נוצרת בקרת טמפרטורה אוטומטית: ברגע שהאצבע מתיישרת ונכנסת לפעולה יותר דם זורם אליה והיא מתחממת.

יהיה המנגנון אשר יהיה, חשיפת התכונה החדשה של האיי-איי מראה כי, נגד כל הסיכויים, הלמור בעל המראה הייחודי הוא אפילו יותר מוזר משחשבנו בתחילה.

המאמר המקורי:

Moritz, G.L. & Dominy, N.J. Thermal imaging of aye-ayes (Daubentonia madagascariensis) reveals a dynamic vascular supply during haptic sensation. Int. J. Primatol. 33, 588-597 (2012). doi: 10.1007/s10764-011-9575-y

המאמר המקורי התפרסם במגזין גליליאו גיליון 166, יוני 2012 כמו כן התפרסמה גרסה לילדים ולנוער במגזין גליליאו צעיר