מצפן לשועלים

חוקרים מציעים ששועלים משתמשים בשדה המגנטי של כדור הארץ בשעת ציד

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

אם אתם נוהגים לצפות בסרטי טבע, ייתכן שראיתם את הסצנה המרשימה הזו: שועל אדמדם פוסע בשדה מכוסה שלג, מטה את ראשו ימינה ושמאלה, ואז נעצר וקופץ פתאום בתנועה מסוגננת לתוך השלג, ראשו לפנים. כשהוא יוצא מבצבצת מפיו הסיבה לתרגיל האקרובטי הזה – עכבר חסר מזל.

איך מצליח השועל לקבוע בדיוק כזה את המקום שבו נמצא העכבר? ברור כי חוש השמע משחק כאן תפקיד נכבד, אך מאמר שפורסם במגזין Biology Letters מציע כי השועלים נעזרים גם ב"חוש שישי" – היכולת לכוון את עצמם לפי השדה המגנטי של כדור הארץ.

בעלי חיים רבים ניחנים בחוש הזה – עופות המשתמשים בו לצורך נדידה; דגים, סרטנים, נמלים וגם יונקים כמו עטלפים, חולדים וככל הנראה אפילו פרות ואיילים. ישנן לפחות שתי דרכים לחוש שדה מגנטי. אחת מהן מסתמכת על גבישים קטנטנים של מינרל של ברזל המכונה מגנטיט, הנמצאים במוח של מיני חרקים, דגים, וגם עופות. השנייה, הנפוצה יותר אצל עופות, מנצלת חלבון הנמצא ברשתית: אם מכסים את עיניהם של העופות, הם מאבדים את היכולת לחוש בשדה המגנטי.

ירוסלב צ'רווני (Červený) מהאוניברסיטה הצ'כית למדעי החיים ועמיתים מצ'כיה ומגרמניה בחנו את התנהגות הציד המסוימת הזו, המכונה "mousing", או "עכבור". החוקרים עקבו אחר שועלים מצויים (Vulpes vulpes) באזורים שונים ברחבי צ'כיה וצילמו כמעט 600 קפיצות של 84 פרטים שונים. כשניתחו החוקרים את הקפיצות הם מצאו שהשועלים העדיפו לקפוץ כשהם פונים לכיוון צפון מזרח, וליתר דיוק בערך 20 מעלות מזרחה מהצפון המגנטי. וככל הנראה יש לכך סיבה: כשהקרקע היתה מכוסה, בצמחייה או בשלג, אחוז ההצלחה של הקפיצות עלה פלאים כשהשועלים פנו לכיוון זה. 73% מהקפיצות שנעשו בכיוון צפון מזרח כנ"ל הסתיימו בעכבר בפה, ו-60% מהקפיצות שנעשו בכיוון ההפוך בדיוק הסתיימו כך גם הן – אך בכל כיוון אחר עמד שיעור ההצלחה של השועלים על 18% בלבד.

שועל קופץ. צילום: Eric Magnuson, CC-BY-NC-SA.

ממצא זה מעלה שתי שאלות: הראשונה, האם השועלים מכוונים את קפיצותיהם לפי השדה המגנטי, או שהם משתמשים במנגנון אחר כלשהו? והשנייה, אם הם אכן משתמשים בשדה המגנטי איך הם עושים זאת, ואיך זה עוזר להם למצוא את העכבר בדיוק כה רב?

למרבה הצער, התשובה הקצרה לשתי השאלות הללו היא: לא ברור. החוקרים סבורים שהשדה המגנטי של כדור הארץ הוא המנחה את השועלים, אך זה רק מפני שלא הצליחו למצוא שום הסבר אחר. התצפיות נעשו באזורים שונים, בשעות שונות ביום, בעונות שונות, תחת שמיים בהירים או מעוננים, בתנאים שונים של רוחות – כך שסימנים סביבתיים אחרים, כמו כיוון השמש, ככל הנראה לא היו אחראים לתופעה.

אם כך, איך השועלים משתמשים בשדה המגנטי לצורך עכבור? ההצעה של החוקרים מבוססת על מודל שפיתח ג'ון פיליפס (Philips) מהמכון הטכנולוגי של וירג'יניה. השדה המגנטי של כדור הארץ אינו מקביל לפני השטח אלא מוטה כלפי מטה. פיליפס מדמה אותו לפנס הקשור לחגורתך ומאיר אלומה המוטה כלפי מטה – עיגול האור שהפנס יצייר על האדמה יימצא תמיד במרחק קבוע ממך. כך, אם השועל יכול למצוא את הנקודה שבה הקולות שהעכבר משמיע מצטלבים עם אותה נקודה שמספק השדה המגנטי – "העיגול המואר" – הוא ידע במדויק את המרחק של העכבר ממנו, וכך יוכל לתכנן את קפיצתו בצורה המוצלחת ביותר.

עדיין לא ברור באיזו מהשיטות הקיימות בעולם החי לחישת השדה המגנטי משתמשים השועלים, או אם יש להם מנגנון שונה לחלוטין. אך כאמור כל זה עדיין בגדר השערה בלבד. יידרשו מחקרים נוספים, רצוי כאלו שיכללו ניסויים כגון הפרעה בשדה המגנטי בזמן העכבור, לפני שנוכל לקבוע בוודאות כיצד השועלים מתכננים את קפיצותיהם הנהדרות ונהנים מתוצאותיהן.

לקריאה נוספת

המאמר המקורי:

Červený, J., Begall, S., Koubek, P., Nováková, P. & Burda, H. Directional preference may enhance hunting accuracy in foraging foxes. Biol. Lett. 7, 355-357 (2011). doi: 10.1098/rsbl.2010.1145

עוד על המחקר בבלוג המצוין של הכתב המדעי אד יונג.

הכתבה המקורית התפרסמה במגזין גליליאו גיליון 151, מרץ 2011