קטגוריה: כללי

הגז חסר הצבע והריח קוטל אלפי אנשים בכל שנה, בעיקר בעונה הקרה, ואין טיפול יעיל נגדו. איך אפשר למנוע הרעלה?

נעם לויתן | פורסם ב-20/01/2026

החושים שלנו לא מסוגלים לזהות פחמן חד-חמצני (CO). הוא חסר טעם, ריח או צבע. זהו גז רעיל ביותר שנוצר בשריפה לא מלאה של דלקים כגון עץ, פחם או גז. הוא גורם למותם של עשרות אלפי בני אדם בשנה ברחבי העולם. הרעלות רבות בפחמן חד-חמצני מתרחשות בחורף, בעקבות חימום של מרחבים סגורים ולא מאווררים.

חשיפה לפחמן חד-חמצני מזיקה תוך דקות אם ריכוזו גבוה, ותוך כמה שעות בריכוזים נמוכים יותר, ויכולה לגרום לנזק בלתי הפיך למוח וללב, ואף למוות. קשה לזהות הרעלה בפחמן חד-חמצני, מאחר שאינה מלווה בתסמינים מיוחדים אלא בתסמינים שלרוב מתוארים כ"דמויי שפעת": כאבי ראש, סחרחורות, בלבול, בחילות והקאות, קוצר נשימה, כאבי שרירים וכאבים בחזה, הפרעות ראייה, ישנוניות, פרכוסים ולבסוף אובדן הכרה ומוות.

הפרס המדעי ההיתולי הוענק השנה, בין השאר, לחוקרים שהראו שאלכוהול עוזר לדבר שפות זרות, ולחוקרים שבדקו אילו פיצות מעדיפות לטאות

נעם לויתן | פורסם ב-21/09/2025

ביום חמישי האחרון, 18 בספטמבר, הוענק לראשונה בפעם ה-35 פרס איג נובל הנכסף, בטקס מרשים באוניברסיטת בוסטון. בין הזוכים המאושרים(?) אפשר למצוא חוקרים שבדקו אם אכילת פלסטיק יכולה לעזור לירידה במשקל, שצבעו פסי זברה על פרות, ושמצאו את הדרך להכנת רוטב פסטה מושלם.

הפרס הסאטירי מוענק כל שנה מ-1991, ביוזמת מגזין המדע ההומוריסטי Annals of Improbable Research. הוא ניתן לחוקרים שתוצאות מחקריהם או המצאותיהם "גורמות לאנשים לצחוק ואז לחשוב". הדמיון בין פרס נובל לאיג נובל אינו מקרי, אך מומלץ לא להתבלבל ביניהם: שם הפרס ההיתולי משלב בתוכו את השם נובל, אך לקוח גם מהמילה האנגלית ignoble, שפירושה מביש או בזוי.

השר רוברט פ' קנדי ג'וניור, מתנגד חיסונים ידוע, פיטר את כל חברי הוועדה המייעצת לנוהלי חיסונים בטענה שהוא מנסה להחזיר את אמון הציבור בחיסונים. מומחים סבורים שהחלטתו תגרום נזק ושהיא "אסון מוחלט לבריאות הציבור"

נעם לויתן

שר הבריאות של ארצות הברית, רוברט פ' קנדי ג'וניור, הגשים אתמול חלום ישן שלו והדיח בצעד חסר תקדים את כל 17 חברי הוועדה המייעצת לנוהלי חיסונים (ACIP). הוועדה מורכבת מצוות מומחים בלתי תלוי המייעץ בהתנדבות למרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) בנושא חיסונים.

קנדי ג'וניור הכריז על פיזור הוועדה בטור דעה, הסגור תחת חומת תשלום, בוושינגטון פוסט. "זה אינו פרסום בפורום ממשלתי", אמרה לי דורית רייס, פרופסור למשפטים מבית הספר למשפטים באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. "זהו אינו ממשל תקין, ואינו שקוף לציבור".

בטור טען קנדי שהוא מפזר את הוועדה כדי להחזיר את אמון הציבור בחיסונים מאחר שהיא "נגועה בניגודי עניינים מתמשכים, והפכה ללא יותר מחותמת גומי לכל חיסון". אולם, בדיקה של הרדיו הציבורי האמריקאי (NPR) מצאה, שהדוח שלטענתו מראה שלחברי הוועדה יש ניגודי עניינים חמורים כלל לא מראה זאת. כמו כן, חברי הוועדה עוברים תהליך בדיקה קפדני כדי למנוע ניגוד עניינים כלשהו, ואסור להם אפילו להחזיק מניות של יצרני חיסונים. יתכן שבעיני קנדי כל אדם שחקר חיסונים ולכן מומחה בתחום, הוא גם בעל "ניגוד עניינים", אף שהעובדות לא מראות זאת.

לא רק יונקים. עופות, חרקים, עכבישים ואפילו דגים מזינים את הצאצאים שלהם בנוזלים דמויי חלב

נעם לויתן

חג שבועות היום ואיתו המנהג בן מאות השנים – לפחות בקרב יהדות אשכנז – לצרוך מוצרי חלב. הנוזל הלבן הזה הוא המזון הראשון של בעלי חיים כמונו, ממחלקת היונקים. הוא מיוצר בבלוטות מיוחדות בגוף, בלוטות החלב, והנקבות מפרישות אותו כמזון לצאצאיהן. הוא מזין ביותר ויש יונקים שאפילו ניזונים ממנו בבגרותם, כמו חתולי הפרא שנצפו גונבים חלב מפילי ים צפוניים בגוואדלופ. צריכת חלב היא כה בסיסית אצל יונקים עד שהם קיבלו את שמם מפעולת היניקה, צריכת חלב האם.

אולם, מתברר שהורים נוספים בממלכת בעלי החיים מפרישים מזון עשיר להאכלת הצאצאים שלהם, מזון בעל תפקיד דומה מאוד לחלב שמפרישים היונקים.

חודש מאי הוא "חודש המודעות לזומבים". לרגל המאורע הנה סקירה של ההיסטוריה של המתים החיים, המדע של זומבים אמיתיים ודמיוניים, הקשר בין זומבים לבריאות הציבור, והדרכים להגדיל את הסיכוי לשרוד אפוקליפסת זומבים

נעם לויתן

זוֹמְבִּים הם חלק מהתרבות הפופולרית כבר שנים רבות. עם זאת, רק בעשורים האחרונים זינקה הפופולריות של אל-מתים אלו ואפשר לראותם בכל מקום: במשחקי מחשב, בסדרות טלוויזיה, בסרטים, בספרים, בקומיקס ובצעדות זומבים (Zombie Walks) ברחובות. הם אפילו זכו לכך שחודש מאי יוכרז כ"חודש המוּדעוּת לזומבים".

קמפיין המוּדעוּת, הרציני למראית עין בלבד, התחיל ב-2007 ביוזמת "האגודה לחקר זומבים", שבחרה בחודש מאי מאחר שהעלילות של סרטי זומבים רבים, כגון "ליל המתים החיים", מתרחשות בו. מטרתו המוצהרת של הקמפיין היא העלאת המודעות למתים החיים ולמגיפת הזומבים הבלתי נמנעת. ואם בדרך אנשים ילמדו איך להתכונן לאסונות אחרים ולהתמודד עמם, זה רק בונוס בלתי צפוי.

על פי האגודה זומבים הם: "גופת אדם שחזרה לחיים או אדם, שתוקפניים ללא לאות ומונַעים על ידי זיהום ביולוגי". הזומבים האלו רעבים בלי שובע לבשר אדם, ונשיכתם עלולה להפוך אחרים לזומבים. אלה הם הזומבים המודרניים שאנו מדמיינים במרבית המקרים כששומעים כיום את המילה "זומבי". אותם זומבים שפוגשים למשל ב"מלחמת הזומבים הגדולה" (World War Z), "האחרונים מבינינו", "המתים המהלכים", "זומבילנד", או "גאווה ודעה קדומה וזומבים". אך כשהזומבים הגיעו לראשונה לתרבות המערב הם היו שונים למדי.

כשמתפרצת שריפת יער רוב החיות והאנשים בורחים, אך יש חיפושיות שדווקא נמשכות ללהבות ממרחקים

נעם לויתן

שריפות ענק בלתי נשלטות הן דבר מדליק בטירוף – לפחות לחיפושיות רודפות אש.

בניגוד לרוב היצורים, שבורחים משריפה כמו מאש, חיפושיות אלה, מהסוג מלנופילה (Melanophila) ממשפחת הברקניתיים (Buprestidae), נמשכות ממרחק עשרות קילומטרים לחום שפולטות שריפות.

כאשר החיפושיות הקטנות, שאורכן כסנטימטר, מגיעות ליער הבוער הן אולי אומרות לעצמן "This is fine" לפני שהן פוצחות בסקס לוהט, בעודן מוקפות בלהבות.

לאחר המעשה הנקבות ממתינות שהאש תשכך ומטילות את ביציהן בעצים השרופים.

כשהזחלים בוקעים הם זוכים לארוחת מלכים, ללא תחרות עם חיות אחרות או סכנה מטורפים שברחו מהאזור השרוף. הם גם לא חוששים מחומרי ההגנה שעצים יכולים להפריש, מאחר שקורבנותיהם פצועים מכדי להתגונן, או אולי אפילו מתים.