קוף אדם אחרי קוף אדם

האם אורנגאוטנים מתקשרים ביניהם בעזרת פנטומימה?

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

מלבד העובדה שאנו הולכים על שתיים בקביעות ולובשים בגדים, אולי ההבדל הבולט ביותר בינינו ובין קופי האדם האחרים הוא השפה. ללא היכולת הזו, כיצד קופי האדם מתקשרים ביניהם? אחת האפשרויות היא, כמובן, שימוש בתנועות ובמחוות. מחקרים רבים נעשו על מחוות גוף של קופי אדם, וישנן גם עדויות אנקדוטליות על שימוש בפנטומימה ממש, כלומר תנועות שמציגות ומייצגות באופן ישיר חפץ או פעולה. הדוגמאות העיקריות לכך לקוחות מקופי אדם בשביה, וכוללות נקבת אורנגאוטן שנהגה לבקש בלון בדרך של הצמדת אגודל ואצבע לפיה ונשיפה דרכן, וזכר גורילה שֶׁחיקה יצירת כדור חומר בין ידיו כדי לבקש גוש חומר. דוגמאות לשימוש בפנטומימה בטבע, בין קופי אדם לבין עצמם, קיימות גם הן אך נדירות הרבה יותר.

אן רוסון (Russon) וקריסטין אנדרוז (Andrews) מאוניברסיטת יורק שבקנדה ניסו לקבל מבט רחב יותר על התופעה ובחנו מידע שנאסף במשך 20 שנה ביערות האי בורנאו, על מושבה של אורנגאוטנים שהוחזרו לטבע ועדיין נמצאו בקשר עם בני-אדם. במחקר שפורסם בכתב-העת Biology Letters הן מפרטות 18 מקרים של פנטומימה, מתוכן 14 הופנו כלפי בני אדם וארבעה כלפי אורנגאוטנים אחרים. המחוות תיארו פעולות או חפצים שהמציג ביקש מהנמען שמולו, או את כוונותיו של המציג עצמו. לדוגמה, במקרה אחד גירד המציג קצרות את גבו עם מקל ואז הושיט את המקל לפרט השני, שבתגובה גירד את גבו של המציג עם המקל.

מעניין עוד יותר הוא מה עושים האורנגאוטנים במקרה שלא הצליחו להשיג את מבוקשם. פעם אחת הפנטומימה של גירוד הגב במקל נענתה משום מה, דוקא בכך שהפרט השני חפן חול והניח אותו על ראשו של המציג. המציג לא ויתר, לקח מקל גדול יותר וחזר על המחווה. כשגם זה לא עזר, הוא גירד את ראשו של הפרט השני, ואז הושיט לו את המקל. בנקודה זו הבין השותף סוף-סוף את כוונתו של המציג והתעקשותו של זה השתלמה – הוא זכה בגירוד הגב המיוחל. התבנית הזו חזרה על עצמה מספר רב של פעמים: כאשר מחווה מסוימת לא השיגה את התוצאה הרצויה, המציג החליף את הכלי שהשתמש בו בכלי מתאים יותר, או ששִכלל את המחווה עצמה עד שהצליח להבהיר את כוונתו.

אם כך, האם אורנגאוטנים אכן משתמשים בפנטומימה כחלק שִגרתי מהתקשורת ביניהם? ספק אם המחקר הזה יכריע בסוגיה זו. החוקרות מכירות בעובדה שמספר המחוות שהוצגו קטן, אך מציינות שמדובר בהסתכלות בדיעבד על מידע שנאסף במחקרים שלא התמקדו בתקשורת דוקא, אלא בלמידה ובתחומים נוספים, ולכן סביר שהיו מחוות רבות שלא תועדו. ואולם חשוב לציין שחלק גדול מהמחוות הופנה כלפי בני אדם, ולכן קשה לראות בהן צורת תקשורת בין האורנגאוטנים לבין עצמם. עם זאת, העובדה שקופי האדם הרחיבו ושכללו את הפנטומימה עד אשר השיגו את מבוקשם עשויה להראות שלא מדובר בתנועות מקריות אלא בצורת תקשורת שהושקעה בה מחשבה ותכנון. נראה כי נצטרך להמתין למחקרים נוספים כדי להבין עד כמה משמשת הפנטומימה כצורת תקשורת אצל קרובינו – אורנגאוטנים וקופי אדם נוספים.

המאמר המקורי:

Russon, A. & Andrews, K. Orangutan pantomime: elaborating the message. Biol. Lett. 7, 627-630 (2011). doi: 10.1098/rsbl.2010.0564

הכתבה המקורית הופיעה במגזין גליליאו, אוקטובר 2010