איגרוף נשים במשחקים האולימפיים. על מה המהומה?

המתאגרפות אימאן ח'ליף ולין יו-טינג זכו, כל אחת בנפרד, בזהב אולימפי. דרכן אל הנצחון הייתה רצופה במידע כוזב, השמצות, והטלת ספק בזכאות שלהן להתמודד כנשים. מה הצית את ההתקפות עליהן ומה המדע הרלוונטי?

נעם לויתן | פורסם ב-10/08/2024 | עודכן ב-14/08/2024

ביום חמישי, 1 באוגוסט 2024, עלו לזירת האגרוף האולימפית שתי מתאגרפות בנות 25, אימאן ח’ליף (خليف) מאלג'יריה והאיטלקייה אנג'לה קאריני (Carini). הקרב ביניהן הסתיים לאחר 46 שניות בלבד. קאריני נטשה את הקרב לאחר שספגה שתי מהלומות חזקות בפניה, שאחת מהן ככל הנראה פגעה באפה. קאריני צעקה לעבר המאמן שלה "!non è giusto" ("זה לא הוגן!"), ולאחר ההכרזה על נצחונה של ח'ליף סירבה ללחוץ את ידה כפי שנהוג. קאריני נפלה על ברכיה בזירה, פרצה בבכי והתעלמה מניסיונה של ח’ליף לנחם אותה.

"לא יכולתי לסיים את התחרות", אמרה קאריני בדמעות בריאיון ל-BBC. "הרגשתי כאב חזק באף ואמרתי שעם הניסיון והבגרות שיש לי – אני מקווה שארצי לא תיקח את זה קשה ואני מקווה שאבי לא יקח את זה קשה – אבל עצרתי, סיימתי את הקרב למען עצמי". אביה של קאריני מת בשנת 2021 והיא הקדישה את קרבות האגרוף השנה לזכרו, כך שההפסד כאב לה במיוחד. למרות זאת, למחרת הקרב התנצלה האיטלקייה על כך שלא לחצה את ידה של ח’ליף. "זה לא משהו שתכננתי לעשות [להתעלם מלחיצת היד]", אמרה קאריני בריאיון לאתר La Gazzetta dello Sport. "אני רוצה להתנצל בפניה ובפני כולם. כעסתי בגלל שהמשחקים האולימפיים שלי ירדו לטמיון". היא הוסיפה שהפרישה שלה לא נבעה מחולשה אלא מבגרות, ושאם היא תפגוש שוב את ח’ליף, היא תחבק אותה.

ההפסד של קאריני עורר ביתר שאת מחלוקת שכבר החלה לרחוש, במיוחד ברשתות החברתיות, בנוגע לח'ליף. בבסיסה נמצאת הטלת ספק בנוגע למין (זוויג) של המתאגרפת, למגדר שלה, ולזכאותה להשתתף בתחרויות ספורט כאישה. "כל המחלוקת [לגבי ח’ליף] מעציבה אותי", אמרה קאריני. "צר לי גם על היריבה שלי. אם הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) קבע שהיא יכולה להילחם, אני מכבדת את ההחלטה הזו".

דגל אדום

התגובה הראשונית של קאריני להפסד, והעובדה שח’ליף היא בעלת מבנה גוף פחות נשי ממנה, הפנו מחדש את תשומת הלב לדיווחים על כך שהמתאגרפת האלג'יראית, כמו גם המתאגרפת האולימפית הטייוואנית בת ה-28 לין יו-טינג (林), הורחקו במרץ 2023 מאליפות העולם באגרוף לנשים בהודו, לאחר שלכאורה נכשלו בבדיקות התאמה שתוצאותיהן ואף טבען מעולם לא פורסמו.

במהרה, דמויות המוכרות בעמדותיהן נגד נשים טרנסג'נדריות, בספורט ומחוצה לו, קפצו על ההזדמנות לתקוף גם נשים אחרות, והחלו להפיץ מידע לא מבוסס על ח'ליף ולין. נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ כתב ברשת החברתית שהקים לעצמו "אני ארחיק גברים מספורט נשים!", הכול באותיות רישיות; אילון מאסק שיתף ציוץ על כך ש"לגברים אין מקום בספורט נשים"; וג'יי קיי רולינג טענה בסדרת ציוצים, בהם היא התייחסה אל ח'ליף שוב ושוב כזכר, שהמתאגרפת היא גבר שנהנה להכות נשים.

במסיבת עיתונאים שנערכה בשבת, 3 באוגוסט, אמר נשיא הועד האולימפי תומס באך שסביר שמקור המידע המטעה המופץ ברשתות הוא קמפיין הדיסאינפורמציה הרוסי המתמשך נגד המשחקים האולימפיים והמשתתפים והמשתתפות במשחקים. "מה שראינו מהצד הרוסי, ובפרט מפדרציית הספורט הבינלאומית שנאלצנו לבטל את ההכרה בה מסיבות רבות, הוא שהרבה לפני שהחלו המשחקים הם פתחו במסע הכפשה נגד צרפת, נגד המשחקים ונגד הוועד", אמר. "הם גם העירו כמה הערות בנושא [המתאגרפות] שאני לא רוצה לחזור עליהן".

הפצת הדיסאינפורמציה שרוסיה נחשדת בה משתלבת היטב בקמפיינים הרוסיים המופעלים נגד המשחקים האולימפיים פריז 2024 בפרט, כולל נגד השתתפותה של ישראל בה, ובהתנהלותה המקוונת של רוסיה בכלל: מדינה זו מנוסה בהפצת פייק ניוז לצורך פגיעה במדינות אחרות, הגברת המאבקים הפנימיים בתוכן והחלשתן.

פדרציית הספורט אותה הזכיר באך היא התאחדות האגרוף הבינלאומית (IBA). גוף זה ארגן את אליפות העולם בהודו, ופסל את ח'ליף ואת לין במהלכה לאחר שכבר השתתפו בכמה וכמה קרבות. לין זכתה במדלית ארד לפני שנפסלה, והמדליה נלקחה ממנה והועברה לסווטלנה סטנבה (Станева) מבולגריה. הפסילה של ח'ליף התרחשה כמה שעות לפני הגמר, וכמה ימים אחרי שגברה על המתאגרפת הרוסייה הבלתי מנוצחת, עד אז, אזליה אמינבה (Аминева). פסילה זו מחקה רטרואקטיבית את ההפסד של אמינבה, ששבה להיות בלתי מנוצחת.

נשיא ה-IBA מאז סוף 2020 הוא הרוסי אוּמר קרמלב. הוא מקורב לוולדימיר פוטין, וכמה חודשים לאחר שנבחר להנהיג את ההתאחדות הוא העביר את רוב פעילויותיה לרוסיה, הפך את החברה הממשלתית הרוסית גזפרום לספונסרית יחידה שלה, והפך אותה למעשה לגוף רוסי. תחת נשיאותו ה-IBA התעמר בספורטאים אוקראיניים ואף השעה את אוקראינה מהארגון, מנע מיריבו להתמודד מולו לבחירות לנשיאות, ולבסוף אף ביטל את הבחירות. לא מפתיע שעוד לפני הפרשה הנוכחית הוא פעל נגד הוועד האולימפי ונגד המשחקים האולימפיים, שנאסר על רוסיה להשתתף בהם.

בעבר הוכר ה-IBA על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי כאחראי על תחרויות האגרוף האולימפיות, אך בשנת 2019 השעה הוועד את ההתאחדות מניהול התחרויות, ולפני שנה ביטל לחלוטין את ההכרה בה בגלל הצטברות ראיות לבעייתיות במינוי שופטים, להטיית קרבות, לניהול כושל, לאי סדרים בכספים וחשד לעוד שחיתויות. ההתאחדות היא הגוף המנהל הבינלאומי הראשון שהורחק מהמשחקים האולימפיים.

כדי לאפשר לתחרויות אגרוף בכל זאת להתקיים במשחקים האולימפיים, לקח על עצמו הוועד האולימפי זמנית את האחריות על התחום, עד להקמת פדרציית ספורט חדשה, והקים את יחידת האגרוף פריז (PBU) לניהול התחרות. היחידה, שאינה כפופה להחלטות קודמות של ה-IBA, קבעה את הקריטריונים להשתתפות במשחקים על בסיס הכללים במשחקים האולימפיים הקודמים, בריו ובטוקיו. כללים אלה קובעים בין היתר שספורטאים לא יורשו להשתתף במשחקים אם יש להם יתרון ברור ולא הוגן על פני המשתתפים האחרים, ובהתאם להם נקבע שח'ליף ולין זכאיות להתחרות במשחקים האולימפיים.

לאחר פתיחת המשחקים השנה פרסם קרמלב סרטון שבו התלונן על טקס הפתיחה, כינה את נשיא הוועד האולימפי באך "סדומאי ראשי", וטען ש"מאפשרים לגברים ששינו את המגדר שלהם להילחם נגד נשים באגרוף". הוא והארגון שלו המשיכו לתקוף את הוועד ואת המשחקים בעוד דרכים. במה שאי אפשר לתאר אלא כ"הטרלה", ה-IBA – שכבר לא קשור בשום צורה למשחקים האולימפיים – הכריז שיעניק לקאריני, המתאגרפת האיטלקייה שהפסידה לח'ליף, מענק כספי שנועד למתאגרפים ומתאגרפות שזכו בזהב אולימפי, מאחר שקרמלב "לא יכול לעמוד בדמעות שלה". פדרציית האגרוף האיטלקית, שהיא אחת מעשרות הפדרציות שעזבו את ההתאחדות המפוקפקת, הודיעה שלא תקבל את חלקה בפרס.

ערפל קרב

המקור היחיד לסערה סביב ח'ליף ולין הוא טענותיהם של אנשי ה-IBA לפיהן בדיקות מעבדה הראו שהמתאגרפות "לא עמדו בתנאי הזכאות להשתתף בתחרויות נשים, כפי שהם קבועים בתקנות ההתאחדות ומוגדרים בהן". עם זאת, על פי התקנות שהיו בתוקף באותה עת, אין תנאי זכאות שיכול להסביר את הפסילה, פרט לסעיף הסל 4.2.1 שמאפשר ל-IBA פשוט לפסול את מי שהוא רוצה. בפועל, ההחלטה להרחיק את ח'ליף ולין התקבלה בזמנו על ידי מנכ"ל ההתאחדות לבדו, ואושררה בדיעבד על ידי הוועד המנהל, למרות התקנות ולא בגללן.

בפרוטוקולים שפרסמה ההתאחדות במרץ 2023, כמה ימים לאחר הפסילה, לא מפורט אילו בדיקות בוצעו למתאגרפות ומה היו הממצאים, אך נראה שהן נעשו לפני הקרב של ח'ליף ואמינבה. בתקשורת טענו שח'ליף נפסלה בגלל רמות גבוהות של טסטוסטרון, הורמון שיכול להעלות את מסת השרירים ולהגביר את כוחם. לעומת זאת, קרמלב אמר לסוכנות הידיעות הרוסית TASS ש"הבדיקות זיהו כמה ספורטאים שניסו להטעות את עמיתותיהם ולהעמיד פנים שהם נשים. תוצאות הבדיקות הוכיחו שיש להם כרומוזומי XY", שהם כרומוזומים שמאפיינים זכרים. מה משמעות דבריו של קרמלב, והאם הוא צודק?

אתחיל בשאלה מה הם, בעצם, כרומוזומים. החומר הגנטי בגרעין של כל תא, ה-DNA, מחולק וארוז במקטעים. כל מקטע כזה מכונה ״כרומוזום״. ברוב התאים שלנו יש 23 זוגות כרומוזומים, 46 בסך הכל. כרומוזום אחד בכל זוג כזה קיבלנו מהאב, ואת השני מהאם. זוג כרומוזומים אחד מתוך ה-23 כולל את כרומוזומי המין (זוויג) – X ו-Y. ביונקים, כולל בני אדם, לנקבות יהיו כמעט תמיד שני כרומוזומי X ולזכרים יהיו לרוב שני כרומוזומים שונים, כלומר זוג מסוג XY. מאחר ונקבה תתאפיין בזוג של כרומוזומי X, היא תעביר לעובר כרומוזום כזה, ומי שיקבע ככלל את מין העובר יהיה האב: אם העובר יקבל מאביו כרומוזום Y, הוא צפוי להתפתח לזכר, ואם כרומוזום X – לנקבה.

לפי הפרוטוקולים של ה-IBA, רק אחרי פסילת המתאגרפות ביקש הוועד המנהל שהתקנות יעודכנו כדי שייקבעו נהלים לבדיקות מין. כעבור חודשיים התקנות אכן עודכנו, וכעת סעיף 4.2.1 קובע שרק אנשים מאותו מגדר יכולים להתחרות זה נגד זה, "נשים נגד נשים וגברים נגד גברים". עם זאת, מעיון בתקנות מתברר שהסעיף לא מתייחס למגדר או אפילו לזוויג, אלא להרכב כרומוזומים: גברים מוגדרים כבעלי כרומוזומי XY, ונשים עם XX.

ביום שני, 5 באוגוסט, קיים ה-IBA מסיבת עיתונאים בפריז, לכאורה כדי לספק "הסבר מעמיק" על שתי המתאגרפות. אך עיתונאים שהיו שם טוענים כי ההסברים של אנשי ה-IBA לא היו משכנעים, בלשון המעטה. במפגש השתתפו שלושה נציגים מההתאחדות וקרמלב, שהתחבר מרחוק.

קרמלב בעיקר התלונן שוב על טקס הפתיחה של המשחקים, על הוועד האולימפי ועל באך, וטען שהבדיקות שנעשו הראו שלח'ליף וללין יש "רמות גבוהות של טסטוסטרון, כמו של גבר". אולם נציג אחר של ה-IBA דווקא סתר אותו, וחזר והדגיש שלא נערכו כלל בדיקות טסטוסטרון, אלא רק בדיקת כרומוזומים, כפי שנכתב גם בהצהרת ההתאחדות. טענה נוספת של אנשי ההתאחדות הייתה שבדיקת המין של שתי המתאגרפות נערכה בשתי מעבדות שמוכרות על ידי הסוכנות העולמית למניעת סימום בספורט (WADA), אך WADA מסרה ל-BBC שהיא כלל לא מפקחת על בדיקות מין, אלא על נושאים שקשורים למניעת סימום בלבד.

"אנחנו לא יודעים מה היה פרוטוקול הבדיקה, אנחנו לא יודעים אם הבדיקה מדויקת, אנחנו לא יודעים אם אנחנו צריכים להאמין לבדיקה", אמר מארק אדמס, דובר הוועד האולימפי, ל-BBC. עוד לפני כן, ביום הקרב האולימפי הראשון של ח'ליף, פרסם הוועד הצהרה בה נכתב ששתי המתאגרפות "הן קורבן של החלטה פתאומית ושרירותית של ה-IBA. לקראת סוף אליפות העולם של ה-IBA ב-2023 הן נפסלו בפתאומיות. […] התוקפנות הנוכחית [נגדן] מבוססת לחלוטין על החלטה שרירותית זו, שהתקבלה ללא הליך ראוי והוגן – במיוחד בהתחשב בכך שספורטאיות אלו השתתפו בתחרויות ברמה הגבוהה ביותר במשך שנים רבות".

לאורך כל המשחקים האולימפיים הגן הוועד האולימפי שוב ושוב על זכותן של ח'ליף ולין להשתתף בהם, גינה שוב ושוב את ההתנהלות של ה-IBA, והטיל ספק במהימנות בדיקות המין שעשו למתאגרפות ובתנאים בהם הן נעשו. נראה שמסיבת העיתונאים של IBA רק שכנעה עוד אנשים שאי אפשר לסמוך על ההתאחדות.

עם כל זאת, בדיקות הכרומוזומים שציין ה-IBA, במידה ואכן נערכו, נשמעות מדעיות בהחלט. מה בעצם הבעיה עם בדיקות כאלה, ומדוע הן אינן מספקות פתרון?

חפש את האישה

לבדיקות המין של נשים במשחקים האולימפיים יש היסטוריה של כמאה שנה, מאז 1928. בשנה זו הרשו לראשונה לנשים להשתתף במרוֹצים, ספורט שנחשב ל"גברי" ולא הולם עבורן. בתחילה חששו שהספורט הגברי יגרום לנשים להפוך לגבריות, אבל מהר מאוד החשש מנשים גבריות התחלף בחשש מפני גברים שכביכול יתחזו לנשים כדי להשתתף בתחרויות ולזכות בהן. אחרי הכל, בממוצע יש לגברים יתרון על פני נשים בגובה, במשקל, במסת שריר ועוד, ולכן כדי שהתחרות תהיה הוגנת, יש להפריד בין המגדרים בחלק מענפי הספורט.

החשש החדש הוביל למסע ציד של ממש. במשחקים האולימפיים ברלין 1936 הגוף שמוכר כיום בשם התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (World Athletics, לשעבר IAAF), ושאחראי על תחרויות האתלטיקה, בדק נשים "חשודות" בעירום כדי לוודא שהן נשים. זה נמשך עד שנת 1966 בה התחילו להצעיד את כל המתחרות, ולא רק נשים "חשודות", עירומות מול צוות רפואי ובחנו אם גופן אכן "נשי מספיק".

מ-1968 עבר הוועד האולימפי להסתמך על בדיקות לזיהוי כרומוזומי מין, ויותר מאוחר על זיהוי גנים הקשורים לזוויג. כל הנשים שהתחרו במשחקים חויבו לעבור בדיקות מין כאלה, ומי שעברה בהצלחה קיבלה "תעודת אישור זהות נשית" ויכלה להשתתף במשחקים.

אך רופאי הספורט והמדענים, ביניהם מורי בר (Barr) שעד 1992 התבססו הבדיקות על תגלית שלו שמראה למי יש שני כרומוזומי X, התנגדו לבדיקות הכרומוזומליות, והסבירו שהן לא באמת יכולות לזהות גברים המתחזים לנשים מאחר שיש גברים שיש להם זוג כרומוזומי X, יש נשים שיש להן רק X אחד בודד, ללא בן זוג, ויש אפילו נשים עם כרומוזומי XY. זהו סוג הבדיקות שה-IBA טוען שהסתמך עליו.

אפילו הבדיקות הגנטיות התבררו כלא מדויקות דיין כדי להבדיל בין זוויג זה או אחר, הן בעיקר הרסו את חייהן של נשים שפתאום גילו שיש להן כרומוזומים שונים מהמצופה, ושלפתע הוחלט שהן לא באמת נשים.

בעקבות ההתנגדות העיקשת והממושכת של אותם רופאים ומדענים, ב-1999 הפסיק ה-IOC את בדיקות המין השגרתיות לכלל הנשים, ועד היום הוא מתנגד להחזרתם של מנהגים כאלו, שהיו פולשניים ולא מדויקים. עם זאת פדרציות הספורט השונות יכולות לקבוע נהלים משלהן לבדיקות מין ולהשתתפות נשים, ובענף האגרוף קובעת יחידת האגרוף פריז שנצמדת להמלצות הוועד האולימפי.

הסיבה שהבדיקות לא באמת מזהות גברים, או יותר נכון זכרים, היא שבניגוד למה שלומדים בתיכון לא לכול הזכרים יש כרומוזומי XY ולא לכול הנקבות יש כרומוזומי XX. מחוץ לספרי הלימוד הביולוגיה מורכבת יותר, ויש יוצאי דופן רבים.

איך מין נולד

במצב רגיל, לעובר בתחילת התפתחותו יש את הפוטנציאל להתפתח לזכר או לנקבה, בהתאם לשילוב מורכב הכולל פעילות של גנים מסוימים, והורמונים שמופרשים ומתלווים לתהליך בתזמון קריטי.

שבועות מספר לאחר ההפריה, אם יש לעובר כרומוזומי XY יתחילו לפעול כמה גנים שיניעו תהליך שבסופו יתקבל צאצא זכר. אחד הגנים החשובים לתהליך זה הוא הגֵן SRY, שנמצא על כרומוזום Y ומכונה "גן קובע אשכים". גן זה מפעיל גנים אחרים רבים, ביניהם אלו שאחראים על התפתחות בלוטות המין (הגונדות) הזכריות – האשכים, ושמדכאים את התפתחות מערכת הרבייה הנקבית. האשכים בתורם מפרישים אנדרוגנים, קבוצת הורמונים שהעיקרי שבהם הוא טסטוסטרון, אלו משרים את התפתחותם של מאפייני מין זכריים פנימיים וחיצוניים, כגון הפין ושק האשכים.

לעומת זאת, אצל עובר עם כרומוזומי XX פועל שילוב גנים שיוביל לצאצאית נקבה, ובהעדר SRY דוחף את בלוטות המין להתפתח לשחלות. השחלות בתורן מפרישות אסטרוגנים, הורמונים שמשרים את התפתחותם של מאפייני מין נקביים פנימיים וחיצוניים, כגון הפות והנרתיק.

במהלך ההתבגרות המינית האנדרוגנים והאסטרוגנים ישפיעו על סממני המין המשניים, כגון צמיחת שיער, שינוי קול, התפתחות שדיים, ושינויים במבנה העצמות והשרירים.

ברור, אם כך, שאין גורם ביולוגי אחד שקובע אם אדם יהיה זכר או נקבה. קביעת המין בעובר היא תהליך שכולל פעולה משולבת, של גנים, של בלוטות מין, של הורמונים ושל תגובת הגוף להורמונים אלה. שינוי בכל אחד מהגורמים האלה יכול להוביל למצב המכונה התמיינות מינית אחרת (Differences of Sex Development או DSD), שבו ההתפתחות המינית של האדם שונה מהרגיל. כך יכולים להתקבל, בין השאר, נקבה עם כרומוזומי XY, זכר עם כרומוזומי XX או אדם עם מאפיינים שאינם נקביים או זכריים באופן מובהק. חלק מהמומחים מעריכים שלכאחד מכל 100 אנשים באוכלוסייה יש DSD, אך לפי הגדרות אחרות רק אחד מכל 1,000 או אחד מכל 4,000 איש הם עם DSD.

אחת לכמה אלפי לידות, לדוגמה, תיוולד תינוקת שיש לה רק 45 כרומוזומים: 22 הזוגות הרגילים וכרומוזום X יחיד, מצב המכונה תסמונת טרנר. בעלות התסמונת נמוכות מהממוצע, לרוב עקרות ולפעמים יש להן בעיות מערכתיות. הן נחשבות לנקבות לכל דבר, אף שלא נולדו עם שני כרומוזומי X, גם אם היו נכשלות בבדיקות המין שנערכו לנשים במשחקים האולימפיים עד שנת 1992.

לעומתן, זכרים עם תסמונת קליינפלטר היו עוברים את המבדקים בקלות ויכולים תאורטית להתחרות כ"נשים". התסמונת מופיעה באחת עד שתיים מכל אלף לידות של זכרים, ונולד בה תינוק שיש לו זוג כרומוזומי X, נוסף לכרומוזום Y (כלומר, הוא XXY). הגברים בעלי התסמונת לרוב עקרים, לעתים עם מבנה גוף קצת "נשי", ויש להם נטייה לחלות במחלות שמאפיינות נשים, כגון סרטן שד או אוסטאופורוזיס.

גם לאנשים בעלי תסמונת 46,XX זכר, שנקראה בעבר תסמונת דה לה שאפל, יש זוג כרומוזומי X, אך ללא כרומוזום Y. מבחינת הרכב כרומוזומים הם לכאורה נקבות לכל דבר, אף שאיבר המין שלהם זכרי. ב-80 אחוז מהמקרים ההתמיינות המינית הזו מתרחשת בגלל שעל כרומוזום X שלהם, או לעתים על כרומוזום אחר, יש את הגן SRY, אותו ״גן קובע אשכים״ שאצל רוב הזכרים נמצא רק על כרומוזום Y. בעלי התסמונות הם תמיד זכרים עקרים, ועל פי התקנות החדשות של IBA, שמתייחסות רק להרכב כרומוזומים, הם יכולים להתחרות בקרבות אגרוף נשים.

תמיד אישה

יש גם מקרים של נשים עם כרומוזומי XY, כמו השמועות שמפיצים על ח'ליף ולין, והם אפילו לא כל כך נדירים. הערכה מאוד שמרנית היא שבערך לאחת מכל 15,500 נשים יש כרומוזום Y בחלק מתאיהן או בכולם. לפעמים יש לכרומוזום הזה השפעה גדולה על גופן ולפעמים הוא לא משפיע כלל או כמעט ולא משפיע.

גורם אחד שיכול לגרום לעובר עם כרומוזומי XY להתפתח כנקבה הוא גן בשם DAX1 שנמצא על כרומוזום X. אם בגלל מוטציה יש יותר מעותק אחד של הגן, העותקים האלה מתגברים על האותות ששולח SRY ומשנים את מסלול התפתחות העובר לכיוון הנקבי. יש עוד גנים רבים שמוטציה בהם תוביל לתוצאה דומה. מוטציה ב-SRY עצמו יכולה גם היא להוביל להתפתחות של נשים שהן זכרים מבחינת הרכב כרומוזומים. לתסמונת הזו קוראים תסמונת סוויר (Swyer) והנשים עם התסמונת הן בעלות רחם ונולדות כנקבות.

נשים "שונות" אחרות הן נשים בעלות תסמונת חוסר-רגישות מלא לאנדרוגן (CAIS). מבחינת כרומוזומים נשים אלו הן זכרים לכל דבר, XY, אך יש להן מוטציה בגללה הגוף שלהן לא מגיב לאנדרוגנים. מתפתחים אצלן אשכים, שנשארים בתוך הגוף ומפרישים טסטוסטרון ברמות גבוהות כמו אצל זכרים, אולם מאחר שגופן לא מושפע מהורמונים אלה הן מתפתחות כנקבות. הן עם אברי מין נקביים אך חסרות רחם ושחלות.

האתלטית הספרדייה מריה פטיניו (Patiño) היא אישה עם חוסר-רגישות מלא לאנדרוגן, שנכשלה בבדיקת מין ב-1985 ונאסר עליה להשתתף בתחרויות נשים מאחר שיש לה כרומוזום Y ולפיכך נקבע ש"היא גבר". היא לא הסכימה לצאת מהתחרויות ולכן הבודקים שלה הדליפו את תוצאות הבדיקה. כתוצאה מכך הישגיה נמחקו, היא איבדה את מלגת הספורט שלה, חלק מחבריה נטשו אותה, והארוס שלה עזב אותה. פטיניו החליטה להאבק בהחלטה. "ידעתי שאני אישה, ושהגנטיקה שלי לא העניקה לי כול יתרון לא הוגן", כתבה בכתב העת הרפואי The Lancet. "לא יכולתי להעמיד פנים שאני גבר; יש לי שדיים ונרתיק. אף פעם לא רימיתי".

בעזרת דה לה שאפל, אותו אחד שעל שמו קרויה התסמונת "46,XX זכר", העיתונאית האמריקאית אליסון קרלסון, ומומחים נוספים, נאבקה פטיניו בהחלטה. היא ניצחה וב-1988 קיבלה מחדש את הרישיון לרוץ כאישה, אך לאחר שלוש שנים בהם לא התאמנה היא לא הצליחה להעפיל למשחקים האולימפיים ברצלונה 1992.

במשחקי אטלנטה 1996 נבדקו 3,387 ספורטאיות בבדיקות מין והתגלו שמונה עם כרומוזומי XY. שבע מהן היו נשים עם חוסר רגישות לאנדרוגן ברמה שלא הקנתה להן יתרון תחרותי והורשו להמשיך להתחרות. לאישה השמינית הייתה תסמונת אחרת, אך גם היא הורשתה לחזור להתחרות כאישה.

לכל הנשים עם כרומוזומי XY שתוארו כאן יש מוטציות גנטיות, שגורמות להן או לא להגיב לטסטוסטרון, כמו פטיניו, או לרמה לרמה נמוכה מאוד של הורמון זה בגופן, כך שהוא לא מקנה להן שום יתרון ספורטיבי על פני נשים אחרות. הנשים האלו הן לא זכרים, ולא עברו התבגרות מינית כזכר, עם כל השינויים הנלווים לכך. לכן אין להן גם את היתרונות הפיזיולוגיים של זכרים, כמו העובדה שהם, בממוצע, גבוהים יותר מנקבות, בעלי נפח ריאות גדול יותר, עם מסת שריר גדולה, לב גדול יותר, תאי דם אדומים רבים יותר, וכנראה גם ביצועים אתלטיים טובים יותר (אם כי נשים גמישות יותר ושומרות טוב יותר על שיווי משקל).

סימום טבעי

למרות זאת, לחלק מהנשים עם התמיינות מינית אחרת ייתכן לעתים יתרון פיזי על פני נשים ספורטאיות אחרות. לדוגמה, חוסר-רגישות לאנדרוגן יכול להיות חלקי ולא מלא, כך שהגוף מגיב באופן חלקי לטסטוסטרון. אנשים עם חוסר-רגישות חלקי לאנדרוגן (PAIS) הם עם כרומוזומי XY, כמו נשים עם CAIS, אך עשויים להתפתח בדרכים שונות: כנקבות, כזכרים, שלעתים נדירות אפילו פוריים, או עם מאפיינים מיניים שאינם נקביים או זכריים בבירור.

לנקבות עם PAIS יש רמות טסטוסטרון כמו של זכרים, ורמת הרגישות שלהן תקבע כיצד גופן מגיב אליו. יתכן שהן כמעט ולא מגיבות לו – כמו חלק משבע הנשים שלא נפסלו בסוף ב-1996; יתכן שיגיבו ברמה המקבילה לנשים אחרות; ויתכן גם שרמת התגובה שלהן אליו גבוהה מספיק כדי שיהיה להן יתרון על פני ספורטאיות XX "רגילות". במילים אחרות – יש לבחון כל מקרה לגופו, ואפילו במקרה בו יש מיפוי מלא של התסמונת המעורבת לא תמיד התוצאות תהיינה זהות.

דוגמה נוספת ניתן למצוא אצל אנשים עם מוטציה בגן הקרוי 5-אלפא רדוקטאז. לאנשים אלו יש כרומוזומי XY, אך הם נולדים לעתים כנקבות מבחינה חיצונית, ולעתים עם שוני באיברי המין, או כזכרים. כל זאת מאחר שהגוף שלהם לא יכול להפוך טסטוסטרון לאנדרוגן חזק בהרבה בשם דיהידרוטסטוסטרון (DHT). נשים עם מוטציה כזו עוברות בגיל ההתבגרות חלק מהשינויים שמאפיינים זכרים, רמות הטסטוסטרון שלהן עשויות להגיע לרמות דומות לאלה של זכרים, וככל הנראה הן יכולות להקנות להן יתרון כלשהו בתחרויות ספורט, אך עוד לא ברור אם הוא משמעותי. אתלטית מפורסמת שנפסלה מהשתתפות בתחרויות ריצה בגלל DSD זה היא קסטר סמניה (Semenya) הדרום אפריקאית, שזכתה בשתי מדליות זהב אולימפיות ושלוש אליפויות עולם בריצת 800 מטר, לפני שהתאחדות האתלטיקה הבינלאומית שינתה בשנת 2019 את התקנות והשתתפותה להבא נאסרה אלא אם תעבור טיפול לדיכוי טסטוסטרון.

עם זאת, רמות טסטוסטרון גבוהות, שאולי מקנות יתרון בתחומי ספורט מסוימים, לא קיימות רק אצל אנשים עם כרומוזומי XY. למשל, אצל נשים עם DSD בשם הִיפֶּרְפְּלַזְיָה (יצירת יתר) מולדת של בלוטת יותרת הכליה יש בעיה מולדת בייצור הורמונים שונים, שמובילה לייצור יתר של אנדרוגנים. אלה נקבות עם כרומוזומי XX, אך עם עודף טסטוסטרון שמשפיע על התפתחותן גם במהלך התבגרותן. גם אצל נשים עם התמיינות מינית רגילה אפשר למצוא מקרים של רמות גבוהות באופן טבעי של טסטוסטרון. אחת הסיבות הנפוצות לכך היא תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS), שמאופיינת בין היתר בהפרשה מוגברת של אנדרוגנים. כצפוי, בדיקות הראו שתסמונת זו נפוצה בקרב ספורטאיות יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. ספורטאיות עם התסמונת מתאפיינות במסת שרירים גדולה יותר ודחיסות עצמות גדולה יותר משל ספורטאיות ללא PCOS.

למרות רמות הטסטוסטרון הגבוהות, שאולי מקנות להן יתרונות על פני נשים אחרות, נשים אלה יכולות להשתתף בכל תחרות – כולל אגרוף – ללא הגבלה ובלי שאנשים יפקפקו בכך שהן נקבות. הן היו נפסלות רק במקרה של סימום, כלומר לקיחת טסטוסטרון ממקור חיצוני. זאת בזמן שנשים עם כרומוזומי XY ייפסלו בגלל רמת הטסטוסטרון הטבעית שלהן, גם אם היא דומה לרמה הטבעית של הספורטאיות בעלות PCOS או נמוכה ממנה. כל זאת בזמן שכלל לא ברור עד כמה טסטוסטרון טבעי מקנה יתרון.

אך גם אם טסטוסטרון נותן יתרון, האם הוגן לפסול דווקא נשים עם כרומוזומי XY רק בגלל רמת הטסטוסטרון בגופן, בעוד אנשים עם תכונות דומות או עם תכונות מיוחדות אחרות לא נפסלים?

מה זה הוגן?

המשחקים האולימפיים הם מופע של מוטנטים ושל אנשים בעלי שונות. השחיין האולימפי לשעבר מייקל פלפס (Phelps), שנחשב לשחיין הטוב בעולם ושזכה ב-28 מדליות אולימפיות, הוא בעל מבנה גוף מיוחד שמקנה לו יתרון "לא הוגן" על פני השחיינים האחרים. גם תכונה פשוטה כמו גובה יכולה להקנות יתרון גדול, זו הסיבה ששיעור האנשים הגבוהים במשחקי כדורסל גבוה משיעורם באוכלוסייה הכללית, ושבהתעמלות קרקע משתתפים דווקא אנשים נמוכים. היתרון של גובה וגודל גוף בולט במיוחד בקרבות, שמחולקים לא רק לפי זוויג אלא גם לפי משקלים, בניסיון לנסות להפוך אותם לשוויוניים יותר.

לגולש הסקי הפיני המפורסם ארו מנטירנטה (Mäntyranta), שזכה בכמה מדליות אולימפיות, ולכמה מבני משפחתו יש מוטציה הקשורה לפעילות של ההורמון אריתרופויטין (erythropoietin, או EPO) שגורמת לייצור מוגבר של תאי דם אדומים, וכך מאפשרת לגוף לספק יותר חמצן לשרירים ולשפר את תפקודם. זו מוטציה נדירה במופעה הטבעי, אך כל אחד יכול ליהנות מהיתרונות שהיא מספקת בעזרת סימום – נטילה של ההורמון.

מריון ג'ונס (Jones), ספורטאית אמריקאית שזכתה בשלוש מדליות זהב ושתי מדליות ארד במשחקי סידני 2000, אכן השתמשה ב-EPO ממקור חיצוני, וכאשר נתפסה כול הישגיה והמדליות נשללו ממנה. יתרון טבעי, כמו של מנטירנטה, נחשב להוגן, אך יתרון זהה שהושג באמצעים מלאכותיים הוא רמאות. הדבר מעורר שאלה אודות יתרונות טבעיים שכן עלולים להביא לפסילה, באופן שעל פניו נראה לא הוגן, דוגמת נשים XY שייפסלו בגלל הרכב הכרומוזומים שלהם או אם יש להן טסטוסטרון גבוה, בעוד שנשים XX לא יפסלו אפילו אם רמת הטסטוסטרון הטבעית שלהן גבוהה.

בעייתי להצדיק פסילה של אנשים מסוימים עם יכולות טבעיות מיוחדות, אבל לא של אנשים אחרים. עם זאת, גם לא קל למצוא פתרון שיאפשר לשלב את כולם ואת כולן, במיוחד בקרבות. כפי שכתבה לינוי בר-גפן בפייסבוק: "יש הבדל בין ענפי ספורט ללא מגע וכאלה שכן כוללים מגע – הסיכון לשלומו של היריב/ה. אף שחיין לא יחטוף נזק מוחי מכפות הרגליים החריגות של מייקל פלפס, אבל אישה שתחטוף מגבר מיומן או מאישה עם יכולות פיזיות של גבר, כשאין לה יכולת להתגונן אפקטיבית – כן".

בספורט מגע אחד, אגרוף, מחקר קטן שהשווה בין עוצמת האגרופים של אנשים שלא מיומנים באגרוף מצא חפיפה גדולה בין חוזק האגרופים של זכרים ושל נקבות, כך שאי אפשר להעריך את חוזק אגרופיו של אדם ואת ביצועיו על פי הזוויג שלו. במחקר קטן עוד יותר, אבל שנבדקו בו מתאגרפים מקצועיים, נמצא יתרון לזכרים אם כי רק במכה מסוימת אחת ("קרוס"), שהיא מהמכות החזקות ביותר באגרוף. הטענה שמסתובבת ברשת על "מחקר שהראה שאגרופים של זכרים חזקים כמעט פי שלושה משל נקבות", מקורה במחקר קטן שכלל לא בחן עוצמת אגרופים, אלא השתמש במדד לא רלוונטי. אגב, לחוקר יש אובססיה מוזרה לאגרופים ולאבולוציה.

הרכב הכרומוזומים של המשתתפים לא נבדק במחקרים, ולכן אי אפשר להסיק מהם משהו על אנשים עם DSD, אך כן אפשר לומר שנראה שלגברים שהתפתחו כזכרים יש יתרון מסוים על נשים. עובדה שאולי מצדיקה פסילה של מי שהתפתח כזכר מתחרויות כגון קרבות אגרוף, כדי להגן על המשתתפות האחרות.

אולם הטענה שיש להרחיק אנשים מסוימים יכולה לשמש גם כנשק. אם נבחן למשל קרב מסוג אחר במשחקים האולימפיים, ג'ודו, נראה שכאשר ביאטריז סוזה (Souza) הברזילאית גברה בגמר על הג'ודוקא הישראלית רז הרשקו, אף אחד לא האשים את סוזה שאינה אישה. אולם לאחר שהג'ודוקא פרסקה אלקרז (Alcaraz) המקסיקנית ניצחה את יריבתה הפולנייה אנג'ליקה שימנסקה (Szymańska) גורמים בפולין טענו שהיא בעצם גבר, בניסיון להוביל לפסילתה. שימנסקה מיהרה להיחלץ להגנתה ואמרה שהיא לא תומכת בשום צורה של שנאה ושכל ההאשמות נגד אלקרז לא מוצדקות.

נראה שאף שהקמפיין של ה-IBA מכוון נגד נשים ספציפיות באגרוף, יש אנשים שמוכנים להאשים כול אישה מוצלחת בספורט שהיא בעצם גבר, בתקווה שזה יוביל להרחקתה ויסייע למדינתם. ובמיוחד ממהרים להאשים נשים אם הן לא עומדות באידיאל היופי הנוכחי ואם הן לא לבנות מערביות.

כמו שראינו, יש נשים עם כרומוזומי XY, זה לאו דווקא מבטיח להן יתרון של "אישה עם יכולות פיזיות של גבר". לעומת זאת, יש נשים עם כרומוזומי XX, ואפילו גברים עם כרומוזומי XX שעשוי להיות להם יתרון בתחומים מסוימים על פני נשים נקבות "רגילות". זהו ידע מדעי קיים ומקובל מזה עשורים.

אם רוצים להיות הוגנים אי אפשר לפסול אנשים לפי "התרשמות" או על פי סדר יום פוליטי, וגם לא לפי הכרומוזומים שלהם. צריך לכל הפחות לדעת גם מה רמת ההורמונים בגוף, וכיצד גופם מגיב להורמונים האלה. כאשר מחליטים על תקנות שמגבילות את יכולתם של אנשים להשתתף בתחרויות כדאי להקפיד לבסס אותם על מדע ועל נתונים, ולא על פחדים ודעות קדומות.

הדיון הציבורי שהתפתח לא באמת קשור לח'ליף וללין. הן הוגדרו כנקבות בלידתן, גדלו כנשים, מזדהות כנשים, ובמשך שנים התחרו נגד נשים אחרות – תחרויות שבהן הפסידו מדי פעם וגם ניצחו. אנו לא יודעים מה מצבן הרפואי, לא יודעים אם הן DSD, לא יודעים את הרכב הכרומוזומים שלהן, ואפילו לפי ה-IBA אנחנו לא יודעים מה רמת הטסטוסטרון שלהן. אנחנו גם לא יודעים למה דווקא הן נבדקו אבל לא אמינבה, הגיבורה הרוסיה הבלתי מנוצחת, למעט חזותן שעשויה להיראות גברית יותר בעיני חלק מהאנשים.

לכן חשוב להמשיך לשמור שהמשחקים האולימפיים יהיו פתוחים לכולם ולכולן ולא ידירו מהם אנשים רק בשל בורות ושמועות. במקביל, גם אם זה מורכב ולא תמיד ברור איך אפשר לעשות זאת, חשוב לקבוע תקנות הוגנות ומבוססות מדעית, שיאפשרו גם לנשים מגוונות להשתתף בענפי ספורט נשים, וגם ישמרו על משחק הוגן ובטוח.

מתקרבים לסוף

כשדנים בתקנות האלו ובנשים שיושפעו מהן גם כדאי לזכור שמדובר בבני אדם. נשים צעירות. ביום ראשון, 4 באוגוסט, ניצחה לין ברבע הגמר במשקל עד 57 ק"ג את סטנבה בת ה-34 – המתאגרפת שקיבלה את מדליית הארד של לין ב-2023. מאחר שבאגרוף אולימפי מוענקות שתי מדליות ארד בכל משקל הניצחון הבטיח ללין מדליה. לאחר ההפסד ללין, ובאופן מאוד לא ספורטיבי, סרבה סטנבה ללחוץ את ידה של לין וסימנה עם אצבעותיה X. המאמן שלה הניף מאוחר יותר פתק עם המילים "אני XX, הצילו את ספורט הנשים". כמו שראינו בכתבה יתכן שהוא באמת עם כרומוזומי XX, אבל אני בספק שהוא או סטנבה עברו בדיקת מין. מאז לין ניצחה גם בחצי הגמר, והיום היא זכתה במדליית זהב.

ב-3 באוגוסט, לאחר קרב מלא של שלושה סיבובים, הכריעו השופטים שח'ליף גברה על יריבתה ההונגרייה לוקה אנה האמורי (Hamori) ברבע הגמר עד 66 קילוגרם. כשח'ליף שמעה שניצחה היא דמעה והכריזה: "אני אישה!".

"אני שולחת מסר לכל האנשים בעולם לדבוק בעקרונות האולימפיים ובאמנה האולימפית, ולהימנע מהתעמרות בכל הספורטאים, מאחר שיש לכך השפעות, השפעות רציניות", אמרה בריאיון ל- SNTV שנערך למחרת הקרב. "זה יכול להרוס אנשים, זה יכול לרסק את מחשבתם ואת רוחם. זה יכול לפלג אנשים. לכן אני מבקשת להימנע מבריונות".

"אני בקשר עם המשפחה שלי פעמיים בשבוע", הוסיפה. "אני מקווה שהם לא הושפעו עמוקות. הם דואגים לי. בעזרת אללה, המשבר הזה יסתיים במדליית זהב, וזו תהיה התגובה הטובה ביותר". ביום שישי ח'ליף אכן זכתה בזהב בגמר תחרות האגרוף.

אאחל לח'ליף וללין בהצלחה וחופש מבריונות, ואקווה שעד המשחקים האולימפיים הבאים יקבעו תקנות הוגנות, שמבוססות על המדע הטוב ביותר הידוע לנו. לא על שמועות, לא על בדיקות כרומוזומים מטעות, ובוודאי שלא על התרשמויות שטחיות או מוטות אג'נדה.

תודה לקולו אור על העזרה, לד"ר ניצן גונן על המעבר על החלק המדעי, ללינוי בר-גפן ונתנאל מושקוביץ על העזרה עם מונחי האגרוף, ולטל בן משה ואשד לין על העזרה עם המחקרים

חלק מהכתבה מבוסס על פרסום שהופיע לראשונה בבלוג ועל הכתבה "מין, מגדר והמשחקים האולימפיים" של רותי גופן ושלי

---

עקבו אחרי גם ב:

פרופילים אישיים, לא רק על מדע

---

למידע נוסף

לינוי בר-גפן וד"ר ניצן גונן, ראש המעבדה לחקר קביעת המין מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר אילן, משוחחות עם אלעד שמחיוף על המתאגרפת ועל מהו מין, בפודקאסט "אחד ביום":