תסמונת פיטר פן אצל קופי האדם

איזו התנהגות ילדותית נצפתה אצל השימפנזה המצוי והבונובו ומהן ההשלכות לגביה?

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

בונובו. צילום: LaggedOnUser, CC-BY-SA.

בעלי החיים הקרובים ביותר מבחינה אבולוציונית לאדם הם השימפנזה המצוי והבונובו. מינים אלו דומים למדי זה לזה ולמעשה עד לשנות העשרים של המאה הקודמת הם נחשבו כמין-ביולוגי אחד. ובכל זאת, יש ביניהם הבדלים – עדות לכ-2.5 מיליוני שנים של אבולוציה נפרדת, מאז נפרדו שתי השושלות. חוקרים רבים סבורים שמקצת מההבדלים נובעים משוני בהתפתחות הפרט – הבונובו מראים סימנים מסוימים של "פֶּדוֹמורפיזם", כלומר, שמירה על תכונות האופייניות לצעירים גם בבגרות. דוגמה לפדומורפיזם אפשר לראות בכמה גזעי כלבים, המראים בבגרותם את האף הפחוס והעיניים הגדולות האופייניים לגורים.

אצל הבונובו, הבוגרים שומרים על כמה מאפיינים של מבנה גולגולת האופייניים לתינוקות – בניגוד לרוב קופי האדם. הם גם מראים התנהגויות הנחשבות ילדותיות – כגון נטייה למשחק – בבגרותם. ויקטוריה וובר (Wobber) מאוניברסיטת הרווארד שבארה"ב ועמיתיה החליטו לבדוק אם אפשר לייחס ל"עיכוב ההתפתחותי" של הבונובו גם הבדלים נוספים בהתנהגות ביניהם ובין השימפנזים ובעיקר בהתנהגות החברתית. ממצאיהם התפרסמו במגזין Current Biology.

בניסוי הראשון בדקו החוקרים את הסובלנות של פרטים בני גילים שונים, כפי שהיא מתבטאת בהסכמתם לחלוק מזון עם פרטים אחרים מבני מינם. התברר שאף שפרטים צעירים משני המינים-הביולוגיים הפגינו יכולת לאכול זה לצד זה ואף לחלוק במזון, אצל השימפנזים יכולת זו הלכה ונעלמה ככל שהפרטים התבגרו. לעומתם, הבונובו שמרו על אותה רמה של סובלנות בכל שכבות הגיל – בהתאמה למוניטין שלהם כקופי אדם ידידותיים ורגועים יותר מקרוביהם.

בניסוי השני והשלישי בדקו החוקרים את התפתחות הכישורים החברתיים של קופי האדם. בניסוי השני הם נתנו לבונובו ולשימפנזים בגילאים שונים הזדמנות לבקש מזון מנסיינים אנושיים ובדקו אם הם לומדים לבקש רק מאלו שהחזיקו בידם מזון. בניסוי השלישי התבקשו קופי האדם ללמוד מי מהנסיינים "נדיב" ומוכן לחלוק במזון ומי לא, ואז בדקו החוקרים אם קופי האדם מסוגלים לשנות את התנהגותם כאשר הנסיינים הופכים את תפקידיהם – הנדיב הופך לקמצן ולהפך. בקשת מזון היא פעילות נפוצה וטבעית בשני המינים-הביולוגיים הללו, ופרטים צעירים מרבים לבקש מהבוגרים מהם. החוקרים ביקשו לחקות את המצב שבו צעירים צריכים לבחור ממי, מבין חברי קבוצתם, לבקש מזון – הם יצליחו יותר אם יבקשו רק מהבוגרים שיש סיכוי רב יותר שייענו לבקשתם, ולא מכאלו שאין ברשותם מזון, או שאינם נוטים לחלוק. בשני הניסויים יכולתם של הבונובו הבוגרים יותר היתה נמוכה מזו של השימפנזים בני גילם, ודמתה לזו של תינוקות השימפנזים.

מכך הגיעו החוקרים למסקנה שעיכוב התפתחותי נמצא בבסיסם של ההבדלים בין השימפנזה לבונובו בכל הנוגע להתנהגות חברתית, והחוקרים אף מציעים שמנגנון משותף עומד מאחורי הפדומורפיזם הגופני, העיכוב ברכישת כישורים חברתיים והנטייה לסובלנות ולחלוקת משאבים. השאלה המעניינת ביותר היא מה אפשר ללמוד ממסקנה זו על קוף אדם אחר – האדם? ידוע שלעיכוב התפתחותי היה חלק חשוב באבולוציה של האדם, שבו שתי הדוגמאות שהובאו לגבי הבונובו: הגולגולת בעלת המאפיינים התינוקיים והנטייה למשחק מוקצנות יותר, ויש עוד דוגמאות רבות לפדומורפיות באדם. גם האדם הוא בעל חיים סובלני ונוטה לשיתוף פעולה יותר מרוב קופי האדם. האמנם יש קשר בין הדברים? יידרשו מן הסתם מחקרים נוספים כדי לענות על שאלה זו.

המאמר המקורי:

Wobber, V., Wrangham, R. & Hare, B. Bonobos exhibit delayed development of social behavior and cognition relative to chimpanzees. Current Biology 20, 226-230 (2010). doi: 10.1016/j.cub.2009.11.070

הכתבה המקורית התפרסמה במגזין גליליאו גיליון 141, מאי 2010