הגז חסר הצבע והריח קוטל אלפי אנשים בכל שנה, בעיקר בעונה הקרה, ואין טיפול יעיל נגדו. איך אפשר למנוע הרעלה?
נעם לויתן | פורסם ב-20/01/2026
החושים שלנו לא מסוגלים לזהות פחמן חד-חמצני (CO). הוא חסר טעם, ריח או צבע. זהו גז רעיל ביותר שנוצר בשריפה לא מלאה של דלקים כגון עץ, פחם או גז. הוא גורם למותם של עשרות אלפי בני אדם בשנה ברחבי העולם. הרעלות רבות בפחמן חד-חמצני מתרחשות בחורף, בעקבות חימום של מרחבים סגורים ולא מאווררים.
חשיפה לפחמן חד-חמצני מזיקה תוך דקות אם ריכוזו גבוה, ותוך כמה שעות בריכוזים נמוכים יותר, ויכולה לגרום לנזק בלתי הפיך למוח וללב, ואף למוות. קשה לזהות הרעלה בפחמן חד-חמצני, מאחר שאינה מלווה בתסמינים מיוחדים אלא בתסמינים שלרוב מתוארים כ"דמויי שפעת": כאבי ראש, סחרחורות, בלבול, בחילות והקאות, קוצר נשימה, כאבי שרירים וכאבים בחזה, הפרעות ראייה, ישנוניות, פרכוסים ולבסוף אובדן הכרה ומוות.
המוות האדום
פחמן חד-חמצני רעיל כל כך מאחר שהוא נקשר בחוזקה להמוגלובין, החלבון בדם שנושא חמצן לתאי הגוף. בקישור עם פחמן חד-חמצני נוצר קרבוקסי-המוגלובין (HbCO), צורה יציבה של החלבון שמונעת ממנו לקשור מולקולות חמצן (O2) ולהעבירן לרקמות. התוצאה היא שהאדם והאיברים שלו נחנקים בלי לחוש בכך. קרבוקסי-המוגלובין מעניק לדם גוון אדום בוהק, ואצל אנשים בעלי עור בהיר אפשר לפעמים להבחין שעורם האדים בהרעלת פחמן חד-חמצני, בעיקר לאחר מותם. ההמוגלובין בדם של עוברים נקשר לפחמן חד-חמצני אפילו חזק יותר מהמוגלובין של בוגרים, ולכן עוברים הם בסיכון מוגבר לנזק אם אימם נחשפת לגז. גם תינוקות וילדים, שנושמים מהר יותר ממבוגרים ושוקלים פחות מהם, נתונים בסיכון מוגבר להרעלת פחמן חד-חמצני.
נוסף על המוגלובין, פחמן חד-חמצני נקשר לחלבונים אחרים בגוף, ומעורר תגובה דלקתית שמוסיפה לנזק שכבר נגרם בגלל המחסור בחמצן, בעיקר לרקמות רגישות, כמו הלב והמוח. קשישים, שנוטים לסבול מבעיות לב ומבעיות נוירולוגיות, הם בסיכון מוגבר לפגיעה מסכנת חיים באיברים אלה בעקבות הרעלה כזו.
אין טיפול שנוגד את ההרעלה, אך ברגע שמרחיקים אנשים שנחשפו לפחמן חד-חמצני ממקור הגז, הוא מתחיל להתנתק בהדרגה מההמוגלובין ולאפשר לדם לשאת שוב חמצן. מסיבה זו הטיפול בנפגעים הוא הרחקתם ממקום האירוע ומתן חמצן טהור, שמזרז את קצב התנתקות הפחמן החד-חמצני מההמוגלובין. לעתים מטפלים במורעלים בתא לחץ בנוסף לחמצן טהור, כדי לזרז עוד יותר את התנתקות הפחמן החד-חמצני וכדי להקטין את הנזק לרקמות מחוסר חמצן, אך קיימת מחלוקת בנוגע ליעילות הטיפול הזה ואין די ראיות המצדיקות את השימוש בו.
כמו במקרים רבים אחרים, הטיפול הטוב ביותר נגד הרעלת פחמן חד-חמצני הוא מניעה. מאחר שאנחנו לא יכולים לחוש את הגז, והוא יכול להיווצר בכל בעירה, מומלץ להתקין בבית גלאי פחמן חד-חמצני. כמו כן, כשמחממים את הבית באמצעות מתקן בעירה – תנור גז, תנור עצים ועוד – יש להקפיד שהחלל יהיה מאוורר, כן, אפילו כשקר בחוץ. יש לדאוג לתחזוקה הולמת של אמצעי החימום באש, ולבדיקה תקופתית שלהם. כמו כן מומלץ להימנע משהייה ממושכת ליד מכונית מותנעת במבנה סגור או בחניון תת קרקעי. אם יש חשד להרעלה, למשל הופעת תסמינים כששוהים בחדר לא מאוורר שמחומם בתנור גז, אווררו מיד את המקום, התרחקו ממנו והתקשרו למגן דוד אדום.
עקבו אחרי גם ב:
תמונה ראשית: להבת כיריים גז. צילום: Nicolas de Camaret, CC BY-SA 2.0, via Flickr
המאמר פורסם במקור ע"י מכון דוידסון לחינוך מדעי
לגלות עוד מהאתר תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות
יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.
תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות 
תודה על המידע
אהבתיLiked by 1 person