ביצת ההפתעה של הנמייה התרבותית

העברה ישירה של מסורות התנהגותיות בקרב נמיות

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

נמיות מפוספסות. צילום: John Iglar, CC-BY-SA.

זה שנים ידוע כי תרבות – העברה של מסורות נלמדות מדור לדור ובין פרטים מאותו דור – אינה ייחודית לאדם. מחקרי שדה על פרימטים ולווייתנאים הראו כי לאוכלוסיות שונות יש רפרטואר שונה של התנהגויות, וניסויים בשבי הראו העברה של התנהגויות נלמדות בין פרטים. אחת הדוגמאות הנודעות ביותר היא מסורת נלמדת ומועברת של שטיפת בטטות במי ים על-ידי קופי מקוק יפני ("קופי שלג"). עם זאת, עדויות ישירות להעברת מסורות באוכלוסיות-בר עדיין נדירות.

והנה, מחקר שפורסם במגזין Current Biology מוסיף מידע חשוב בנושא. קורסין מילר (Müller) ומייקל קאנט (Cant) חקרו חמש קבוצות שונות של נמיות מפוספסות (מונגוס מפוספס, Mungos mungo) באוגנדה. נמייה מפוספסת היא טורף קטן והוא אידאלי למחקרים בהעברת התנהגויות בשל הקשר הייחודי בין גורים לבוגרים. בהגיעו לגיל ארבעה שבועות, מוצמד לכל גור "מלווה" – בדרך כלל זכר צעיר – שהגור צמוד אליו במהלך חיפושי המזון, במשך כחודשיים. החוקרים ביקשו לברר אם הגור לומד ממלווהו את שיטות הציד והטיפול במזון. כיוון שהמלווה אינו קרוב לגור "שלו" מבחינה גנטית יותר מאשר לגורים האחרים, אם יימצא שהגור אכן דומה למלווהו בשיטות הטיפול במזון יהיה בכך להעיד על למידה, ולא על נטייה גנטית.

החוקרים ניצלו התנהגות קיימת אצל הנמיות. לנמיות שתי שיטות לפתיחת ביצי ציפורים או שריון של חיפושיות מסוימות: החזקה ברגליים הקדמיות ונשיכה, או הטחה על משטח קשה. החוקרים הציגו לנמיות ביצת פלסטיק שבתוכה אורז ובשר, ושהיתה יכולה להיפתח בכל אחת משתי השיטות הללו. בהתחלה הציגו את הביצים לבוגרים בלבד, ללא הגורים. חלק מהנמיות השתמשו בשיטת הנשיכה, אחרים בשיטת ההטחה, ולאחרים לא היתה העדפה ברורה (שתי השיטות שימשו בכל אחת מחמש הקבוצות שנבדקו). אלו שהציגו מלכתחילה העדפה לאחת השיטות שמרו עליה לאורך זמן.

בשלב השני הציגו החוקרים את ביצי הפלסטיק למלווים שפתחו אותן באחת משתי השיטות, כאשר הגורים היו בקרבתם. כחודשיים עד ארבעה חודשים אחרי שהגורים נחשפו לביצים בדרך זו, כאשר הם כבר עמדו ברשות עצמם, החוקרים הציגו לפניהם בשנית את הביצים. הצעירים שמלוויהם פתחו את הביצה בשיניהם נטו גם הם בצורה משמעותית לפתוח אותה בשיניהם, וכך גם לגבי אלו שמלוויהם העדיפו את שיטת ההטחה. צעירים שלא נחשפו לביצים כגורים בחרו באחת משתי השיטות, ככל הנראה באופן מקרי. הבדלים אלו נמצאו גם בבדיקה חוזרת, לאחר כמה חודשים.

כך הראו החוקרים עדות ישירה להעברה של התנהגות נלמדת מדור אחד למשנהו, ולאו דווקא אצל "החשודים הרגילים" – שימפנזים או דולפינים – אלא אצל הנמייה, טורף שלו מוח קטן יחסית. דבר זה, טוענים החוקרים, יכול להעיד על כך שמינים רבים מכפי שחשבנו זכאים לתואר "בעלי תרבות".

לקריאה נוספת

המאמר המקורי:

Müller, C. A. & Cant M. A. Imitation and traditions in wild banded mongooses. Curr. Biol. 20, 1171-1175 (2010). doi: 10.1016/j.cub.2010.04.037

על התנהגות קופי המקוק היפני ראו ספרם של החוקרים הישראלים איתן אביטל וחוה יבלונקה:

Avital, E. & Jablonka, E. Animal traditions: Behavioural inheritance in evolution. Cambridge: Cambridge University Press, 2006.

הכתבה המקורית התפרסמה במגזין גליליאו גיליון 144, אוגוסט 2010