עם קצת עזרה מחברים
יתכן כי טפיל קטן גורם לשימפנזים לאבד את הפחד מנמרים ואף להימשך אליהם, וכך מעמיד את השימפנזים בסכנה
נעם לויתן ויונת אשחר | גלילאו
נמר אפריקאי. צילום: Danh, CC-BY-SA.
כל לילה יוצאות החולדות בערים ובכפרים ממקומות המסתור שלהן ומשחרות למזון. במהלך חיפושיהן מגיע פתאום לאפן ריח מוכר. הן קוראות קריאות אזהרה לחברותיהן ובורחות בבהלה. כולן פרט לאחד. הריח שגרם לחבריו לנוס בבהלה הוא עבורו ריח נפלא. הוא מעולם לא הריח משהו כל כך טוב. בניגוד לחבריו שנסו על נפשם זכר החולדה כלל לא חש פחד, אלא משיכה בסיסית וכמעט חולנית לריח. הוא חייב למצוא את מקורו! הוא תר נואשות אחר הריח עד שהוא מגיע למקור: חיה גדולה, פרוותית ומושכת. הוא רץ לעברה בחדווה וכך מסתיימים חייו – בבטנה של חתולה.
הגורם להתנהגות האובדנית של החולדה בסיפור הוא טפיל חד תאי הקרוי טוֹקסוֹפּלזמה גוֹנדי (Toxoplasma gondii) או טוקסו, בקיצור. הטפיל מסוגל להדביק מגוון רחב של יונקים ושל ציפורים, אך כדי להשלים את מחזור חייו ולהתרבות ברבייה זוויגית הוא חייב להגיע למעי של הפונדקאי הסופי שלו – החתול, או ליתר דיוק כל טורף ממשפחת החתוליים.
קראו עוד
צו האופנה של השימפנזים
קבוצת שימפנזים פיתחה מנהג אופנתי – ענידת עלה עשב
יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו
שימפנזה עם עלה עשב באוזנה. צילום: Edwin van Leeuwen
השימפנזה ג'ולי גרה בשמורת צ'ימפונשי (Chimfunshi) בזמביה, עם עוד 11 מבני מינה. יום אחד, לפני כארבע שנים, אחד החוקרים העובדים בשמורה – אדווין פאן ליאוון (van Leeuwen)ממכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בגרמניה – שם לב למשהו מוזר. נראה היה שלג'ולי תקוע עלה עשב ארוך באוזנה – תפוס בשיער שבבסיס האפרכסת. בהתחלה היה זה עשוי להיראות כמקרה בלבד – לכלוך שנתפס בפרווה כאשר ג'ולי עברה דרך העשב הגבוה. אבל לא: החוקרים ראו את ג'ולי קוטפת את העשב בעצמה ומכניסה אותו, בצורה שאי אפשר לתאר אלא ככוונה תחילה, לתוך האוזן. ואז היא עשתה זאת שוב. ושוב. במשך השנה שבה החוקרים ביצעו את התצפיות, הם ראו את ג'ולי מכניסה עלי עשב לתוך אוזנה לא פחות מ-168 פעמים. ואז הם החלו לראות אותה התנהגות מוזרה אצל חברים אחרים בקבוצתה של ג'ולי. בסוף השנה, מתוך 12 החברים בקבוצה, שמונה (כולל ג'ולי) נצפו כאשר הם מתקשטים בעלי עשב באוזנם. במחקר שהתפרסם במגזין Animal Cognition פאן ליאוון ועמיתיו מתארים את התפשטות האופנה בקרב קבוצת השימפנזים.
קראו עוד
מחיקה לצורך יצירה
הבסיס לכמה מהתכונות שעושות אותנו למה שהיננו עשוי להיות לא יצירה של גנים חדשים, אלא דווקא מחיקה של חלק מהמידע הגנטי
יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו
Embed from Getty Imagesמה עושה את בני האדם למה שהם? ברור שאנו שונים מבחינות רבות מבעלי חיים אחרים: לא רק בהתנהגותנו – שפתנו והתרבות שלנו – אלא גם באנטומיה, במוחנו הגדול, בעורנו נטול השיער ועוד ועוד. עם זאת, מבנה הגוף הבסיסי שלנו, מארבע הגפיים ועד ללבלב, נושא עדויות רבות למוצאנו. עובדה זאת מתבטאת גם ב-DNA. אנו חולקים עם בעלי חיים רבים – בעיקר עם יונקים, ויותר מכולם עם שימפנזים – חלק גדול מהמידע הגנטי שלנו. אך החלקים המעניינים הם כמובן אלו המיוחדים לנו: הם אלו שאחראים לתכונות ההופכות אותנו לבני אדם.
עד כמה אנו שונים מהשימפנזים?
השוני בין שני המינים נובע בעיקר מהבדל בבקרה ולא מהבדל בגנים
יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו
שימפנזה צעיר. צילום: Frans de Waal, Emory University, מתוך: PLOS Biol. 3, e202 (2005).
כידוע, בעלי-החיים הקרובים אלינו ביותר הם השימפנזים והבונובו. אך למרות הדמיון הרב והברור בינינו ובינם, לא ניתן להתעלם מכמה הבדלים חשובים. הבדלים אלו ניכרים בעיקר בתחום ההתנהגותי והקוגניטיבי, וגם בתחום התזונה – בני-אדם, בכל מקום על פני כדור-הארץ, ניזונים מתפריט מגוון בהרבה מזה של קרובינו. ניתן היה לצפות כי הבדלים אלו יתגלו בנקל במחקר הבודק את השוני בין החלבונים והגנים (רצפי ה-DNA המקודדים לחלבונים) של בני-אדם ושימפנזים.
קראו עוד
תסמונת פיטר פן אצל קופי האדם
איזו התנהגות ילדותית נצפתה אצל השימפנזה המצוי והבונובו ומהן ההשלכות לגביה?
יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו
בונובו. צילום: LaggedOnUser, CC-BY-SA.
בעלי החיים הקרובים ביותר מבחינה אבולוציונית לאדם הם השימפנזה המצוי והבונובו. מינים אלו דומים למדי זה לזה ולמעשה עד לשנות העשרים של המאה הקודמת הם נחשבו כמין-ביולוגי אחד. ובכל זאת, יש ביניהם הבדלים – עדות לכ-2.5 מיליוני שנים של אבולוציה נפרדת, מאז נפרדו שתי השושלות. חוקרים רבים סבורים שמקצת מההבדלים נובעים משוני בהתפתחות הפרט – הבונובו מראים סימנים מסוימים של "פֶּדוֹמורפיזם", כלומר, שמירה על תכונות האופייניות לצעירים גם בבגרות. דוגמה לפדומורפיזם אפשר לראות בכמה גזעי כלבים, המראים בבגרותם את האף הפחוס והעיניים הגדולות האופייניים לגורים.
אצל הבונובו, הבוגרים שומרים על כמה קראו עוד
עקבו אחרי ב:
פרופילים אישיים, לא רק על מדע
תיבת נעם - מחשבות ביולוגיות 