Tag Archive | פרימטים

זה מורכב: הגנטיקה של הגאווה

מחקר ענק מאשש את הסברה כי גורמים גנטיים רבים, ולא "גן גאה" יחיד, קשורים להתנהגות מינית הומוסקסואלית. גם גורמים שאינם גנטיים משפיעים על כך. תוצאות המחקר לא מלמדות הרבה על הביולוגיה של התנהגות זו או על נטייה מינית

נעם לויתן

זוג גברים אוחזים ידיים

זוג גברים אוחזים ידיים. צילום: עפר קידר

הומוסקסואליות תועדה בקרב מאות מיני בעלי חיים, בהם תולעים, חרקים, עופות ובני אדם ויונקים אחרים. נראה שהיא טבועה במין האנושי – היא קיימת באחוזים נמוכים כל תרבות בעולם ובכל שכבות האוכלוסייה – ושכמו כמעט כל תכונה אנושית היא מושפעת מגורמים גנטיים ושאינם גנטיים. מחקרים בתאומים הראו שלתאומים זהים, שהמטען הגנטי שלהם זהה, סיכוי גדול יותר לחלוק נטייה להתנסויות חד מיניות, מאשר תאומים לא זהים. על פי אחד ממחקרי התאומים הגדולים, כ-34 אחוז מההתנהגות המינית ההומוסקסואלית בגברים וכ-18 אחוז מזו של הנשים מושפעת מגורמים גנטיים.
קראו עוד

על עוברים ואנשים

כמה וכמה מדינות בארצות הברית העבירו לאחרונה חוקים האוסרים ברמה זו או אחרת על הפלות. על פי המחוקקים האיסור מתבסס על הידע המדעי והרפואי המתקדם ביותר בנוגע להתפתחות עוברים. מה המדע יודע על עוברים והפלות?

נעם לויתן

בדיקת היריון חיובית

בדיקות היריון. צילום: BookMama, CC-BY-NC-ND.

ביום רביעי (15 במאי 2019) אישרה מושלת אלבמה שבארצות הברית חוק [PDF] שאוסר לחלוטין על הפסקת היריון, על הפלה, בכל שלב של ההיריון ואפילו במקרים של אונס או גילוי עריות. כשחתמה על החוק אמרה המושלת הרפובליקאית קיי אייבי שהחוק הוא "עדות רבת עוצמה לאמונתם העמוקה של בני אלבמה שכל החיים יקרים, שכל חיים הם מתנה קדושה מאלוהים".
קראו עוד

למה משהקים ואיך להיפטר משיהוקים

שיהוקים הם תופעה מצחיקה ומטרידה שעלולה לתקוף כל אחד. עם זאת, אין לחוקרים מושג מה גורם לה ולמה אנחנו משהקים

נעם לויתן

מר שיהוק. צילום מסך מסדרת האנימציה

מר שיהוק המסכן… מקור: צילומסך [שימוש הוגן]

שיהוק נוצר מכיווץ פתאומי ולא רצוני של הסרעפת וסגירה של מיתרי הקול. אין לנו מושג מה גורם לו ולמה אנחנו משהקים. שיהוקים יכולים לתקוף כל אחד ובכל גיל – אפילו עוברים – ולרוב הם נמשכים רק לזמן קצר, אם כי היו מקרים של שיהוקים שנמשכו חודשים ואפילו שנים. השיא הוא שיהוק שנמשך 68 שנה(!) והתחיל כשחזיר נפל על אדם בשם צ'ארלס אוסבורן.
קראו עוד

מצביעים ברגליים

בבונים מחליטים כקבוצה, באופן "דמוקרטי", לאן ללכת כל יום והיכן לחפש מזון

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

פנים של בבון זית

פנים של בבון זית (Papio anubis). צילום: Sajjad Sherally Fazel, CC-BY-SA.

קבוצת קופים בסוואנה האפריקאית מתעוררת ליום חדש. קצת פיהוקים, התמתחויות, אולי גניבה של עוד כמה שניות מתוקות של שינה, ואז צריך לקום, לעזוב את אזור השינה וללכת. לאן? אולי לחורשת עצי הפרי, שם בוודאי כבר יצאו כמה פירות חדשים מאז הביקור הקודם של הקבוצה. אולי לבור המים, לשתות ולהקל במקצת על החום. אולי לאזור אחר בשטח המחיה שלהם, שם יוכלו להשיג עשבים טעימים ולצוד חרקים. חלק גדול ממיני הקופים הם אוֹמְניבוֹרים – אוכלי כל – כך שבשבילם, כל אזור בשטח המחיה שלהם הוא סוג אחר של מזנון אכול-כפי-יכולתך.

אבל עם כל כך הרבה אפשרויות, איך הקבוצה מחליטה לאן ללכת? חישבו על הפעם האחרונה שבה יצאתם למסעדה עם חברים. גם בקבוצה קטנה, השאלה "לאיזו מסעדה ללכת" עשויה להוביל לדיון ארוך ומתיש. ולכם יש יתרון גדול של שימוש בשפה. איך מצליחים בעלי חיים, בעיקר כאלו החיים בקבוצות גדולות, להגיע להחלטה, למרות שאמצעי התקשורת מצומצמים בהרבה?
קראו עוד

עם קצת עזרה מחברים

יתכן כי טפיל קטן גורם לשימפנזים לאבד את הפחד מנמרים ואף להימשך אליהם, וכך מעמיד את השימפנזים בסכנה

נעם לויתן ויונת אשחר | גלילאו

נמר אפריקאי

נמר אפריקאי. צילום: Danh, CC-BY-SA.

כל לילה יוצאות החולדות בערים ובכפרים ממקומות המסתור שלהן ומשחרות למזון. במהלך חיפושיהן מגיע פתאום לאפן ריח מוכר. הן קוראות קריאות אזהרה לחברותיהן ובורחות בבהלה. כולן פרט לאחד. הריח שגרם לחבריו לנוס בבהלה הוא עבורו ריח נפלא. הוא מעולם לא הריח משהו כל כך טוב. בניגוד לחבריו שנסו על נפשם זכר החולדה כלל לא חש פחד, אלא משיכה בסיסית וכמעט חולנית לריח. הוא חייב למצוא את מקורו! הוא תר נואשות אחר הריח עד שהוא מגיע למקור: חיה גדולה, פרוותית ומושכת. הוא רץ לעברה בחדווה וכך מסתיימים חייו – בבטנה של חתולה.

הגורם להתנהגות האובדנית של החולדה בסיפור הוא טפיל חד תאי הקרוי טוֹקסוֹפּלזמה גוֹנדי (Toxoplasma gondii) או טוקסו, בקיצור. הטפיל מסוגל להדביק מגוון רחב של יונקים ושל ציפורים, אך כדי להשלים את מחזור חייו ולהתרבות ברבייה זוויגית הוא חייב להגיע למעי של הפונדקאי הסופי שלו – החתול, או ליתר דיוק כל טורף ממשפחת החתוליים.
קראו עוד

אחים לחשק: בווסטרוז וכאן אצלנו, מה מקור האיסור החברתי על גילוי עריות?

לכבוד העונה החדשה של "משחקי הכס", מה הסיכון הביולוגי בזוגיות בין אח ואחות? כיצד הטבע מונע את הסכנות האלה?

יונת אשחר | מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע

"במשך מאות שנים השיאו בני טארגריין אח לאחות… השושלת חייבת להישאר טהורה. דמם היה דם המלכים, הדם המוזהב של ואליריה העתיקה, דם הדרקון. דרקונים אינם מזדווגים עם חיות השדה, ובני טארגריין לא מערבבים את דמם עם זה של אנשים פחותים."

סרסיי וג'יימי לניסטר מהסדרה משחקי הכס

Photo: Game of Thrones poster. © Home Box Office Inc. [Fair Use]

גילוי עריות, במיוחד בין אח לאחות, הינו אחד המוטיבים החוזרים בספרי "שיר של אש ושל קרח" של ג'ורג' מרטין ובסדרה "משחקי הכס" המבוססת עליהם. אך יחסים כאלו לא התרחשו רק בווסטרוז – מסורות כמו זו של בית טארגריין התקיימו גם אצל שושלות מלכים על כדור הארץ. אצל הפרעונים של מצרים העתיקה, למשל, נישואים בין אח לאחות נחשבו דבר מקובל ואפילו מתבקש. קליאופטרה, הפרעונית האחרונה, אמנם קיימה יחסים קרובים במיוחד עם יוליוס קיסר ועם מרקוס אנתוניוס, אך היא היתה נשואה דוקא לאחיה הקטן.

בצד השני של העולם, שליטי האינקה העדיפו גם הם להתחתן בתוך המשפחה. הקיסרים היפנים, לעומתם, חשבו שחתונה של אחים זה מוגזם במקצת, ומידת הקירבה הנכונה לנישואים היא של אחים למחצה. הסיבות למנהג זה היו לעיתים קרובות הרצון לשמר בתוך המשפחה את הכוח וההשפעה של השליטים, אך ההסברים כלפי חוץ היו דומים לאלו שאותם הכירה דאינריז – המשפחה השלטת היא בעלת דם מיוחד, אלוהי, ואל לו להתערבב עם דם של אנשים רגילים.
קראו עוד

קחי טסטוסטרון, נווטי כמו גבר(?)

שושנת רוחות.

שושנת רוחות. צילום: marfis75, CC-BY-SA.

יכולות מסוימות הקשורות לתפיסה מרחבית השתפרו בנשים שקיבלו טסטוסטרון

סביר כי כל אחת מהקוראות שמעה בדיחות על יכולת הניווט של נשים, או ספגה ביקורת על יכולות הנהיגה שלה – כמו למשל של שולה נמירוביץ' נמיר הסקסיסטית מהתוכנית "אחד העם 1":

בדיחות אלו כמובן מוגזמות לחלוטין, אולם מוחות של גברים ומוחות של נשים אכן נבדלים זה מזה בתכונות מסוימות. כתוצאה מכך אפשר למצוא הבדלים בין גברים ונשים בשכיחותן של מחלות שונות (אוטיזם נפוץ בהרבה בגברים, נשים פגיעות יותר למחלת אלצהיימר) וכן ביכולות שונות, כגון חלוקת קשב או התמצאות במרחב. עם זאת, ההבדלים הם לרוב זעומים: יש חפיפה גדולה בין "סוגי" המוחות. ההבדלים הם בין מוח ממוצע של גבר לבין מוח ממוצע של אישה, כפי שגבר ממוצע גבוה מאישה ממוצעת, אך יש חפיפה גדולה בגבהים של המינים.
קראו עוד